הפלא ופלא - אות ק - חלק ד | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - - 

קצר קומה

אשה שיולדת בחודש השביעי להריונה – יהיו בניה נמוכים. כן כתב ה"אבן עזרא" (שמות ב, ב): "הנולד בחודש השביעי מתחילת ההריון – הם קצרי קומה".

קרבן

בעת הקרבת הקרבן מוטל על בעל הקרבן לחזור בתשובה. אם הבעלים לא היו חוזרים בתשובה, הקב"ה היה מזמן לכהן המקריב מחשבה שהיתה פוסלת את הקרבן, כדי לגרום לבעלים להביא קרבן אחר, כי הקרבן הקודם היה פסול. כן כתב בעל "ישמח משה" (צו ז, יח): "אם הבעלים לא שבו בתשובה כראוי, אז בעל כורחו של הכהן נזרקה במחשבתו בעת ההקרבה לחשב לאכול הקרבן ביום השלישי, לגלות דהקרבן פסול".

\

שלמה המלך היה מקריב למעלה מאלף קרבנות ביום על גבי מערכת המזבח שהיתה בסך הכל אמה על אמה, שכן האש שירדה משמים היתה ממהרת לשרוף את בשר הקרבנות.

יוצא איפוא, כי כל בהמה נשרפה ונתעכלה לחלוטין על כל בשרה, עצמותיה ואבריה, במשך חצי דקה לכל היותר.

\

למרות שבמועדים היו מקריבים רבבות קרבנות נדרים ונדבות – מעולם לא היה "נותר", והכהנים הספיקו לאכול את כל רבבות הקרבנות בתוך זמן האכילה הקצר.

כדי שהבשר יתעכל במהירות מירבית ללא שום צער או כאב – הם היו שותים ממי השילוח. כן מבואר ב"אבות דרבי נתן" (לה, ה).

\

העשן שעלה מקורבנו של אדם צבוע, המתחזה לצדיק – לא היה עולה ישר כמקל, אלא היה עולה בעקלקלות. כאשר הכהן המקריב חזה בדבר, הוא היה אומר ללוי ששר בראש המעלות: "הרף ידך מן השיר". כן כתב בעל "ברית מנוחה" (עמוד יא. הו"ד ב"ילקוט ראובני" ויקרא ד"ה השיר).

\

קבלה בידינו, כי בבוא בעל הקרבן לפני הכהן, שאל אותו הכהן במה חטא? "וסיפר לו האיש בעצבון רוחו במה נכשל, ורמז הכהן ללויים העומדים על דוכנם והתחילו לנגן בכלי שיר ניגון התעוררות של בכי, ועל ידי גודל התעוררות בעל הקרבן בכה במר נפש בוידוי וחרטה. וכאשר ראה הכהן לב הבעלים כי כמעט יצתה נפשו בדברו מרוב המרירות – אז רמז ללויים והתחילו שוב לנגן בכלי שירם ניגון של שמחה כדי שתשוב רוחו אליו, ושחטו הקרבן מיד ועל כן נתכפר לו". כן מבואר בספר "שער יששכר" (מאמרי חודש תשרי, מאמר שובה ישראל, אות כ), בשם ה"דברי חיים".

\

בשר הקרבן היה נבלע באיברים, והגוף לא היה מפריש ממנו שום פסולת, בדיוק כפי שהיה במן. כן כתב רבי חיים מוולאזין בספרו "רוח חיים" (אבות ג, ג): "וענין הקרבן היה כך, כי על ידי האש אשר על המזבח, שהוא למעלה, סר הרע, ונותר חלק הבעלים, ומה שנהנין כולו טוב. וכן היה המן היורד מן השמים, כולו טוב, כי אין רע יורד מן השמים, ולכן לא היה בו פסולת, ונבלע באיברים. וכן בשר הקרבן נבלע כולו באיברים, ואינו מוציא ממנו פסולת".

\

התורה ציותה שיביאו קרבן דווקא ממין הבהמה ולא ממין החיה. הסיבה לכך היא, משום שאדם מתגלגל דווקא בבהמה ולא בחיה. כן מבואר ב"מדרש תלפיות" (אות ג, ענף גלגול) בשם ספר "ציוני", בשם המקובלים.

\

כשיבנה בית המקדש השלישי במהרה בימינו – יוקרבו כל מליארדי הקרבנות שלא הוקרבו בזמן בו עמד בית המקדש שומם. כן מובא בספר "המנהיג" (הלכות הלל סימן מ).

קרבן זקן

הקרבן הזקן ביותר בעולם, היה אילו של יצחק שנברא בערב שבת של בריאת העולם, והוקרב אלפים שבעים וארבע שנים לאחר מכן.

ידוע גם על פרים בני ארבע מאות ושמונים שנה שהוקרבו בבית המקדש. פרים אלו הם הפרים שנשאו את ארון ה' במדבר ארבע מאות ושמונים שנה לפני כן, כמובא בתוספות (זבחים נט, א, ד"ה הא). ואף שקרבן זקן פסול להקרבה, סוברים תוספות כי הוראת שעה היתה.

לדעת הרמב"ם (ראה "משנה למלך" אסורי מזבח ב, ו), בהמה זקנה פסולה להקרבה משום תשישותה, אך אם כוחה במותניה – מותר להקריבה.

קרבן פסח

כאשר בני ישראל, בהיותם במצרים, הוצרכו לקחת שה לקרבן פסח – השה היה רץ לכל אחד מישראל ומתחנן על נפשו שיזכה אותו במצוה ויעלה אותו לקרבן פסח. כן כתב בעל ה"ייטב לב" (פרשת בא. הו"ד בספר "דברי תורה" מהדורה רביעאה, אות קג).

קרבן תמיד

כבשי קרבן התמיד היו שונים משאר כבשים. הם היו בעלי רגליים גבוהות במיוחד. ב"ילקוט שמעוני" (פנחס רמז תשעז) מובא: "שתי תמידין היו ישראל מקריבין בכל יום, והיו מרכיבין אותו על גבי גמל, והיו רגליהם נוגעות בארץ".

\

כשיבנה בית המקדש במהרה בימינו – יקריבו רק תמיד של שחר, ולא תמיד של בין הערביים. כן כתב החיד"א ("מדבר קדמות" מערכת אות ג).

מסיבה זו – הוא כותב – נקראת מסכת "תמיד" בלשון יחיד, ולא מסכת "תמידין" (כמו קינים), שכן כשיבנה המקדש השלישי יהיה רק תמיד אחד.