הפלא ופלא - אות צ - חלק א | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - - 

צ

צאן יעקב

כיצד נוצר צאן יעקב? במדרש רבה (בראשית עג) מבואר: "אמר רב הושעיה: נעשו המים זרע בתוך מעיהם, ולא היו חסירות אלא צורת הולד בלבד".

צבוע

גם אם אדם איך שהוא מצליח להסתיר את מעשיו הרעים – רשעותו ורוע מעלליו יתגלו דרך בניו. כן כתב בעל "דברי יואל" (ח"ז תכ"ה): "מהותו וטבעו של אדם ניכרת בתהלוכות בניו, שאם אין תוכו כברו, אלא מבחוץ הוא מראה סימני טהרה, ובקרבו ישים ארבו וטומאתו בשוליו, אזי פירותיו מגלים כל לבו".

צבי

לעולם הצבי יחזור למקום בו הוא נולד, גם אם יקחוהו לסוף העולם. הירושלמי (שביעית פ"ט, ה"ב) מביא מעשה, שלקחו צבי וציפו את קרנותיו בכסף והוליכוהו לאפריקה. כעבור שלוש עשרה שנה הצבי חזר למקומו.

הרמב"ן (בראשית מט, כא) מבאר, כי הסיבה שהצבי לא חזר לארץ מולדתו מיד, היא, משום שהכניסוהו למקום סגור וכלאוהו שם, ורק כעבור שלוש עשרה שנה התירוהו.

\

בשלב מסויים בחייו של הצבי הוא שובר את שתי קרניו בכוונה תחילה, למרות כאבו הנורא. כן מובא ב"שיטה מקובצת" (כתובות קז, ב): "הצבי, כשמזדקן, הקרן שלו מועיל הרבה, והוא הולך למקום שבל יראה ובל ימצא, ותוקע קרנו שם באחד מנקיקי הסלעים, כדי שלא ימצא לעולם".

\

למרות מהירות ריצתו של הצבי, ישנם בעלי חיים שמהירות ריצתם גבוהה יותר; אך להבדיל משאר בעלי חיים שאינם יכולים להתמיד זמן רב במהירות ריצתם, הצבי שומר על מהירות ריצתו זמן רב. זאת כוונת התנא: "הוי רץ כצבי" – תתמיד בתורתך ובהליכותך כצבי.

צבע

צבעים בהירים – דוחים חום. צבעים כהים – קולטים חום. כן מבואר במסכת חולין (נה, ב): "בקייטא אייתי משיכלי חיוורי, ובסיתוא משיכלי שחימי".

צדיק

"צדיק" הוא אדם שנושא בעול עם חברו. סימן לדבר: האות צדיק דומה לאות "נו"ן" כפופה הנושאת עליה את האות "יוד", כלומר אדם צדיק מכופף את גבו כדי לשאת עליו את היהודי. כן כתב בעל ספר "החיים" (עמוד ס).

\

רוב צדיקי ישראל בכל הדורות – נולדו בטרם הגיע זמן הלידה. כן כתב ה"חת"ם סופר" (דרשות ז שנת תקעה). הסיבה לכך היא, "כי מיהרו לצאת אל העולם הזה לעבודת ה'".

\

קבלה בידינו, כי כל צדיק שאין לו בנים, הוא אינו שייך לדור שבו נולד. כן כתב בעל "ישמח משה" (פרשת פנחס): "איתא בספרי המקובלים, שכל צדיק שאינו מניח בנים, הוא ראיה שאינו מאותו הדור ובא רק לאשלומי דרא".

צדיקים במיתתם

מצינו בחז"ל, כי אדם שכבר נפטר הוציא את הרבים ידי חובתן. היכן? במסכת כתובות (קג, א) מובא, כי רבי לאחר פטירתו, היה מגיע לביתו בכל ערב שבת. והוסיף ב"גליון הש"ס" (שם): "והיה רבי נראה בבגדי חמודות שהיה לובש בשבת, ופוטר את הרבים בקידוש היום, ולא כשאר מתים שהם חופשיים מן המצוות, כי צדיקים חיים ופוטרים בקידוש".

בספר "שם הגדולים" (מערכת גדלים א קצט) מובא בשם ספר "עמק המלך": מעשה שהיה בעיר חברון, שפעם נותרו יהודי המקום ללא מניין ביום הכיפורים, ואברהם אבינו ע"ה השלים להם מנין. וביאר החיד"א בספרו "שם הגדולים" (שם), שהסיבה לכך היא, משום שצדיקים במיתתם קרויים חיים.

מסיבה זו, כותב החיד"א (שם), נוהגים להתפלל על קברי צדיקים, אף שאין להתפלל בתוך ד' אמות של נפטר משום "לועג לרש" (כמבואר בשו"ע או"ח סימן עא), משום שצדיקים במיתתם קרויים חיים.

צדקה

הרושם והאור המופיע על מצחו של אדם לאחר קיום מצות צדקה, אינו מתבטל מהר כבשאר המצוות, אלא מאיר במצחו כל אותו שבוע. כן מבואר ב"ילקוט ראובני" בשם האריז"ל (ספר הליקוטים להאריז"ל, תהלים קיב): "מצוה של צדקה אינו מסתלק מהר כשאר כל המצוות, אלא מאיר במצחו כל אותו השבוע, בסוד 'וצדקתו עומדת לעד'".

\

אדם שאינו נותן צדקה לעניים – "רכושו מסריח ממש, בדיוק כמו בשר ששוהה ללא מלח". כן מבואר בספר "מאור עיניים" (מטות נח, א): "מי שיש לו חוש הריח הרוחני ועיני שכל לו ולא עיני בשר – יראה ויסתכל, שהמעות של אותן שאין נותנים צדקה כראוי, מסריח ממש, כדבר שלא נמלח ושוהה בלי מלח".

\

אדם שנותן צדקה לצורך פרנסת חברו – נעשה שותף בכל המצוות שיעשה מקבל הצדקה מכאן ואילך. כן מבואר בספר "ישמח משה" (שמות, עמוד קכב, א).

\

נתינת צדקה משחדת את הקב"ה, כביכול, וכבר אין אפשרות בשמים לראות עליו חובה, וממילא הוא יכול לפעול ישועות. כן כתב המהרש"א (ברכות כח, ב).

\

אדם שהולך לאסוף כספים לנזקקים מארבעת צדדי העיר: צפון, דרום, מזרח ומערב – "נתכפר לו על ארבע מיתות בית דין". כן כתב בעל "שולחן הטהור" (שער הצדקה, פ' יא, קג).

\

אדם שחס על העניים, ומזיל מכספו עבורם בחפץ לב – לבסוף הוא ישלוט על הבריות, וכולם יזועו ויראו ממנו. כן מבואר בספר "תולעת יעקב" (סוד הסוכה), בשם ספרא דחכמתא רבתא דשלמה מלכא: "כל מי שחס על העניים ברצון הלב – אין דמותו משתנה מדמותו של אדם, וכיון שדמות זה נרשם בו – שולט על כל הבריות, דכתיב: 'ומוראכם וחתכם יהיה' וגו', וכולם זעים ויראים ממנו".

\

צדקה הניתנת לשם שמים ובלב שלם – בכחה להציל את הנותן גם ממיתות משונות וגם מדין של גהינם; מה שאין כן צדקה הניתנת כדי להתכבד בעיני הבריות או מחמת הבושה – יש בכחה להציל את הנותן ממיתות משונות, אך אין בכחה להצילו מדינה של גהינם. כן מבואר בספר "חסד לאברהם" (מעיין ב, מעיין מט).

\

בו ברגע שאדם מקבל על עצמו לעזור לעניים – "מיד משפיעים עליו מלמעלה ומסייעים לו להחזיק ברכה בכל מעשה ידיו". כן כתב החיד"א בספרו "רוח חיים" (עמוד י) בשם המקובלים.