הפלא ופלא - אות פ - חלק ב | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - - 

פטירה

ארבעים יום בטרם צאת נפשו של אדם מגופו – נשמתו מבקרת במקום המוכן לה בעולם הבא. כן כתב ה"אור החיים" הקדוש (דברים לא, א): "ארבעים יום קודם הפטירה, נשמת האדם הולכת ומבקרת מקום חנייתה בעולם הבא, וצדיקים יכירו בדבר".

\

בעת הפטירה, בטרם הפרד נפש האדם מגופו, יאמר בפיו את מספר אותיות תורה (320,674), ובזה יחשב לו כאילו הגה בתורה יומם ולילה. כן כתב בעל "מדרש תלפיות" (אות א, ענף אותיות).

"ולכן" – כותב בעל "מדרש תלפיות" – "מצוה לכל יודע ספר הנמצא אצל החולה בשעת יציאת נפש, שיצוה לו שיוציא מפיו מספר אותיות ותיבות הפסוקים של תורה כמה הם, ויזכה להציל נפש זו מכמה מיני פגעים המשתרגים ובאים על הנפש אחר המיתה".

כמו כן – הוא כותב בשם ספר "שושן פרח" – כי יש תועלת רבה בהזכרת שמות חמשת חומשי תורה (בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים), ובהזכרת שמות מסכתות הש"ס, ויחשב לו כאילו עסק בהם.

\

כל נפש בנויה מחלקים רבים כמספר ימי חיי האדם. בגמר כל יום – עולה חלק אחד לשורשו "לתת דין וחשבון על אותו יום, ונשאר למעלה, ואובד בגוף זה היום, ועל ידי זה מתיש כוחו עד שנעשה זקן שאין לו כח, וכשכלו חלקיו – כלו ימיו; וביום פטירתו יבואו כל החלקים לקראתו לצאת כולם כאחד". כן כתב ה"אור החיים" הקדוש בספרו "מאור החיים" (טו, מח).

\

כשאדם נפטר – כבתה מעט נשמתם של כל שבעת קרוביו. כן מבואר בספר "אהבת יונתן" (פרשת אמור): "הטעם דהכהן רשאי לטמא לקרוביו, היות דנשמת כל הקרובים מצורפים זה בזה כמו נר אחד המונח בין שתי קדירות – מאיר לזה ולזה, לכך כשמת קרובו – גם נרו יכבה מעט, ובלאו הכי טמא, ולכן רשאי לטמא להם".

\

ביום הפטירה כל אדם יודע לאן פניו מועדות, האם לגן עדן או לגיהנם. כן כתב "רבנו בחיי" (בראשית, ויחי, מז, ל).

\

אדם שנפטר בטרם עת, כגון שנהרג במלחמה או במגיפה או שנרצח (ראה "אבן עזרא" דברים כ, ז) – נשמתו אינה מגיעה למקום מנוחתה עד שיגיע הזמן שנקצב לו משמים לפני לידתו. ובינתיים "נשמתו מתגלגלת ושטה בעולם, עד שימלאו שנותיו" (רש"י חגיגה ה, א, ד"ה דרעינא, כמבואר ב"אמרי שמאי" אות רמה).

\

אדם שנפטר מתוך צער ועגמת נפש – אינו מסוגל להתענג מעינוגי עולם העליון. כן כתב בעל "צמח ה' לצבי" (חיי שרה): "כשאדם מת מתוך טובה ושמחה, הוא הולך לחיי עולם הבא בדרך ישר, שהוא הולך מטוב אל טוב; אבל המת מתוך צער – אינו יכול לקבל הנעימות עולם הבא, וזהו שאמרו חז"ל: מת מתוך שחוק – סימן יפה לו".

\

לעולם אין אדם נפטר מתוך שינה. כאשר הקב"ה מחליט לקחת את נפשו של אדם, ובאותו הזמן האדם ישן, הוא יעיר אותו תחילה, ורק לאחר מכן הוא יטול את נשמתו ממנו.

הסיבה לכך היא, משום שהאדם, בטרם לכתו לישון, הפקיד את נשמתו בידי הקב"ה – כפי שנאמר: "בידך אפקיד רוחי" – ולכן, תחילה יש להחזיר את הפקדון למפקיד, ורק לאחר מכן לקחתה ממנו. כן מבואר ב"זוהר" (על הפסוק באיכה ג, כג "חדשים לבקרים רבה אמונתך").

יש לציין שהפעם האחת והיחידה שבעל "קצות החושן" מביא "זוהר" ודן בדבריו להלכה, הוא ה"זוהר" הנ"ל, שהובא ב"קצות החושן" בסימן ד.

\

לאחר שמלאך המוות נוטל את נשמתו של אדם, הוא מטיל טיפת דם לתוך המים הנמצאים בבית המת או בשכונת המת (הבית הסמוך לבית המת, או ב' בתים מלבד בית המת). מסיבה זו נהגו לשפוך את כל המים השאובים שבבית המת או בשכונתו. כן כתב הט"ז (יו"ד סימן שלט ס"ק ד).

בתשב"ץ (סימן תמב) מובא: "פעם אחת נפטר מת אחד בבית אחד ושתה אחד מן המים שהיו בבית בשעת פטירת המת, וכשראה החכם – גער בו שלא לשתות, ולאחר שעה קלה יצאה נשמתו של אותו ששתה. ושאלו לחכם: מה ראית שגערת בו? אמר: אני ראיתי את מלאך המוות ששפשף את סכינו במים שהיו באותו הבית לאחר פטירת המת".

פיגוע

בזמן שהדור זקוק לרחמי שמים מרובים עקב פיגועים – ישתדלו להדפיס את ספרו של אחד מגדולי הדור המפורסמים, ויכוונו שמטרתם בהדפסת הספר היא למניעת הצרה המתרגשת עליהם. כן אמר האדמו"ר מחענצין-אוזרוב זצ"ל, שכן קיבל מרבותיו ואבות אבותיו.

פיהוק

אדם שמפהק בצורה מוגזמת באופן שפיהוקיו מפריעים לסובבים אותו, תרופתו – להבעית אותו בסיפור מסויים או לחשוד בו שגנב משהו, ועל ידי כן יצטער ויסור הפיהוק מעליו. וכן מצינו בתוספתא (שבת פ"ח, ה"י): "מבעיתין לעוות ולפיהוק". כן מבואר בספר "נחלי אשכולות" (עמוד תכה).

פטריות

פוסקים רבים כתבו, כי קיימת סכנת נפשות לאכול פטריות, משום שיש חשש שנחש הטיל בהם את ארסו הקטלני; והרוצה לאוכלם – יניחם תחילה לפני חתול, ואם יש בהם ארס – החתול ימות; "ומעשה היה שאכלו פטריות כמה אנשים ומתו". וכן כתבו ה"פרי חדש" (סימן פד ס"ק יט) וה"פרי מגדים" (סימן פד מש"ז ס"ק י) ו"עצי העולה" (אות יז). ומקור הדברים הוא ב"תוספתא" (תרומות פ"ז, ה"כ).

פיוט

הפיוט "לדוד ברוך" הנאמר במוצאי שבת לפני תפילת ערבית, הוא הפיוט היחידי מכל הפיוטים, מכל השירים ומכל הזמירות, שכל עדות ישראל מנגנים אותו באותה מנגינה, הן אשכנזים והן ספרדים, הן חסידים והן ליטאים. כן כתב בעל שו"ת "כרך של רומי" (סימן א).

המחבר מוסיף, שהוא הסתובב בארצות רבות ומצא שבכל הארצות פיוט זה נאמר באותה מנגינה. הוא מסיים: "והוי ידיים מוכיחות שזה הקול ירושה מאבותינו ותו לא".

\

מתוך רבבות הפיוטים שנתחברו במהלך הדורות – בחרו הקדמונים להכניס למחזורים אך ורק את הפיוטים שמעוררים רחמים למעלה למחילת עוונותיהם של ישראל ולהשפיע עליהם כל טוב. כן מבואר ב"נמוקי או"ח" (סח, א).

\

המזלזלים בפיוטים – חוטאים בנפשותם. הב"ח (סימן סח) וספר "חסידים" (סימן תרז) הפליגו בחומרת העוון של המזלזלים בהם, וסיפרו על אנשים שזילזלו באמירתם ולא הוציאו שנתם רח"ל.

\

מצוה רבה לסייע לשליח ציבור שאינו בקי – בהגיעו לפיוט שהוא עלול לטעות בו; ו"כל מי שיש ביכולתו לסייע לשליח ציבור כשמנגן או מתפלל, ואינו מסייע, על זה מזהיר הכתוב: 'לא תעמוד על דם רעך'". כן כתב בעל "אילה שלוחה" (דף קעא).

פיוטי הקליר

מקובלנו מאבותינו, כי "כשפייט רבי אלעזר הקליר 'וחיות אשר הנה מרובעות ...' – ביער היה, וליהטה אש סביבותיו" ("מחזור ויטרי"; "שבלי הלקט").

פיטום הקטורת

ריח פיטום הקטורת היה כה חזק וכה עמוק, עד שאמרו חז"ל (יומא לט, ב) שבמשך מאות שנים אחר חורבן בית המקדש – עדיין היו מריחים את ריח פיטום הקטורת.

\

אמירת פיטום הקטורת בכוונה שלוש פעמים ביום, לפני תפילת שחרית, לאחר תפילת שחרית ולפני תפילת מנחה – מסוגלת לרפואה, "בפרט למחלות שבדורנו, הרי זה רפואה הכי טובה ומועילה". כן אמר רבי יוחנן מסטולין ("אזהרות הקודש" אות טז. ראה "זוהר" ויקהל ופנחס).

\

אדם שרוצה לחזור בתשובה על חטאיו, אך אינו מסוגל לעשות זאת מכל סיבה שהיא – אמירת פיטום הקטורת מתוך התבוננות תסייע לו רבות להוציא את מחשבתו לפועל. כן מבואר ביעב"ץ, ב"משנת חסידים", ובסידור רבי שבתאי מראשקוב.

פיל

את הפיל ניתן ללמד את כל שבעים הלשונות. כן כתב המאירי (עירובין לא, ב).

ברשב"ץ ("מגן אבות" פ"ג דף סח) מובא: "ואין מי שיהיה קרוב להבנת בני אדם כמו הפיל, שהוא מבין דיבור בני אדם ומקבל הציווי".

פיסטוק

ילד שעדיין לא התחיל לדבר – יתנו לו לאכול פיסטוקים, ובעת אכילתו יאמרו לידו את הפסוק: "והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה". כן הורה בעל "רפואה וחיים" (פרק יב, אות מג).

פני משה

ביאור "פני משה" על הירושלמי הוא "חיבור קשה ובלתי מובן במקומות רבים". יתכן שהסיבה לכך היא – אומר רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל – משום שהוא כותב נגד הר"ש.

פנים

אדמימות הפנים מסמלת על קדושה. כן כתב בעל "מאור ושמש" (תזריע שכז): "עיקר חיות האדם הוא הדם, כי הדם הוא הנפש, כי נפש האדם שורה בדם; ואם אדם הולך בקדושה ומזכך עצמו, אזי פניו מצהיבות, שנראה בפניו אדמימות, מחמת שנתגלה בפניו קדושת נפשו".

פנים חדשות

לכל אדם יש בשבת פנים חדשות, שכן "לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבוע, כמו שהוא דומה בשבת" (בראשית רבה יא, ב). כלומר, שבהגיע שבת קודש – אור פניו של אדם משתנה.

לכן, בשמחת נישואין אין צורך ב"פנים חדשות" בסעודות שבת, משום ש"פנים חדשות באו לכאן".

פסוק

כל פסוק שיש בו כ"ו תיבות – כוחו רב ונשגב עד מאוד. כן כתב הרמב"ן (בספר שושן סודות, ברית מנוחה דף כו): "כל מקום שתמצא פסוק בן כ"ו תיבות הוא קודש קדשים, ויש בו סגולה, שהוא אחוז בשם הוי"ה ב"ה ואין ערך לקדושתו".

פסוקי דזמרה

בין האנשים שבית דין חייבים לנדותם – נמנה גם אדם שאומר את "פסוקי דזמרה" במרוצה ואינו מוציא מפיו את התיבות בשלימות ובשפה ברורה. כן מבואר בספר "קב הישר" (פרק לד).

\

בכתב ידו של הרדב"ז מובא בשם מדרש הנעלם: "בשעה שהשכינה באה לבית הכנסת ורואה אותם אומרים הזמירות, מקצתן מאחרין ומקצתן מקדימין – מיד מסתלקת". כן מבואר בספר "שלמי ציבור" למהרי"א אלגזי.

\

גם אדם שמנצל כל רגע ללימוד תורה, לא ימהר באמירת פסוקי דזמרה, אלא יאמרם בנחת ובנעימות – "וגם שמעתי שהיה רב אחד גדול ומובהק לרבים, והיה גוער בבני אדם שהיו מאריכים, ונענש באותו עולם, אף על פי שהיה דעתו ללמוד, ועל כן רצה שיהיו ממהרים". כן מבואר בספר "שלמי ציבור" למהרי"א אלגזי.

פסח

עיר שרבניה ומוריה לומדים את הלכות הפסח קודם הפסח לשם שמים – יסובבו משמים שלא תהיינה בעירם שאלות הנוגעות לתערובות חמץ בפסח. כן מבואר בספר "מעדני שמואל".

\

המזלזל בדברי חכמים ואוכל חמץ בערב פסח לאחר שעה רביעית במזיד – ללא ספק יארע לו אסון במשך השנה, "והוא בדוק ומנוסה, והוא קבלה בידי מרבותי". כן מבואר בספר "קב הישר".

פסיעה

בעת בריאת האדם נקצב לו כמה פסיעות יפסע במשך כל ימי חייו. כן מבואר בספר "גנזי יוסף" (ק"ל, א), בשם הרמ"מ מפרימישלאן זצ"ל, בשם הקדמונים: "בספרי הקדמונים איתא, שבעת בריאת האדם גוזרים וקוצבים עליו כמה פסיעות ילך בימיו".

\

כשאדם שמח – פסיעותיו מתארכות, וההליכה נעשית קלה עליו. כשאדם בצער – פסיעותיו מתקצרות, וההליכה קשה עליו. כן מבואר במסכת כתובות (סב, א).

פרה

כשהפרות מתברכות בוולדות רבים – דע, כי שנה זו תתברך גם בגשמים רבים. כן מבואר בספר "שער השמים" (מאמר ד, שער א): "וכשהפרות מתעברות ועושות וולדות רבים, הוא אות שגשמי השנה מרובים".