הפלא ופלא - אות ס - חלק א | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - - 

ס

סבל

הסבל שמגיע לאדם – לעולם הוא אינו יותר מכח הסבל שיש לו. גם הנסיונות המתרגשים ובאים על האדם – הם רק כאלו שביכולתו של אדם לעמוד בהם. כך גם כל הקשיים.

רמז לדבר – אמר בעל ה"אמרי אמת" מגור – יש בפסוק (תהלים קמז, טז): "נותן שלג כצמר". הקב"ה נותן לכל אחד שלג, כפי כמות הצמר שיש לו להתגונן מפני השלג. לעולם הקב"ה לא יתן לאדם קושי שהוא אינו יכול לעמוד בו.

סבלנות

במסכת עירובין (נד, ב) מסופר על רבי פרידא שהיה לו תלמיד שלמד עמו ארבע מאות פעמים עד שהבין. ואמר על כך הגאון רבי חיים שמואלביץ, כי "העולם מתפעל מסבלנותו של רבי פרידא, אך אני מתפעל מסבלנותו של אותו תלמיד, שלמד כל כך הרבה פעמים אף שלא הבין".

כשאמרו זאת להגר"ח קנייבסקי הוא הגיב: מהתלמיד אין מה להתפעל כי ידע שזו האפשרות היחידה שלו להבין וזוהי צורת לימודו, אבל רבי פרידא – וכי היה מוכרח ללמוד עמו?

\

אדם שמשתדל להתנהג במידת הסבלנות – מובטח לו שכל תפילותיו יתקבלו באהבה וברצון ויעשו פירות. כן אמרו גדולי ישראל (הו"ד ב"עצה ותושיה" עמוד קצג).

סוד

אדם שאינו מספר את מה שמראים לו, מראים לו דברים רבים, יותר מאדם שמספר את מה שמראים לו. כן מבואר בספר "חסידים" (סימן תתשמו): "לולי בני אדם היו מגידים מה שרואים, היו רואים דברים הרבה".

\

אדם שבפתע פתאום מתעוררת בלבו שמחה ואהבה לה' – לא ישוחח על כך עם שום אדם בעולם עד לאחר צאת השמחה מלבו. כן מבואר בספר "חסידים" (סימן תשעג): "אדם שנפל לו בלבו פתאום שמחה ואהבה לה' – לא ידבר אז עם שום אדם עד שתצא מלבו".

סוד העיבור

ככל שאדם מרבה להתקרב אל רבו – "יחול עליו יותר ויותר מהשפע אשר עליו, ויהיה לו נפש יתירה, וזה נקרא אצלם 'סוד העיבור', בחיי שניהם, וזהו שנאמר: 'והיו עיניך רואות את מוריך'". כן מבואר בשו"ת הרדב"ז (ח"ג סימן תעב).

סוכה

לימוד מתוך מסכת סוכה – מסוגל מאוד לביטול מחלוקות ומריבות בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. כן מבואר בספר "כנסת יחזקאל" (עמוד שלח) בשם גדולי ישראל. הם נתנו רמז לדבר: "תצפנם בסוכה מריב לשונות" – המצפין עצמו בתוך מסכת סוכה, ניצל מריב.

סולם יעקב

אותם מלאכים שעלו בסולם יעקב, חיפשו לפני כן, במשך שנים רבות, הזדמנות לעלות לשמים. מלאכים אלו "ירדו בדור המבול והפלגה ונתפתו לבנות האדם היפות. הם מצאו בתולה אחת ואמרו לה: השמעי לנו. אמרה להם: ומה תתנו לי. אמרו לה: את הכנפיים שלנו, ונלמדך שם המפורש. ויתנו לה כנפיים – מיד פרחה לשמים. אמר לה הקב"ה: הואיל וברחת מן העבירה – אקבע לך שם במזלות, והיינו מזל בתולה, והמלאכים שנתנו לה כנפיהם – לא יכלו לעלות עד עתה שמצאו סולם לעלות". כן כתב הרא"ש (עה"ת פרשת ויצא).

סוף, סיום

כל דבר שמגיע אל סיומו – הוא מנסה להתגבר ולהתחזק כדי לשרוד. כן מבואר בספר "תורת חיים" (סנהדרין צח, א): "קודם שיאיר היום – חשכת הלילה מתגברת, וכן קודם יציאת הנשמה יום או פחות – נראה החולה כבריא משום דאז הבריאות מתגברת, ולכן גם לעתיד לבוא כיון שיתבטל היצר הרע ויסתלק מן העולם מפני היצר הטוב – יתגבר עצמו קודם סילוקו מן העולם וישלוט הרבה".

סופר סת"ם

הכותב תפילין, מזוזות וספרי תורה באופן שאוחז את הקולמוס בפיו ולא בידו – האם הם כשרים או פסולים?

שאלה זו נשאלה בעקבות מעשה שהיה במצרים, שסופר גידם בידיו כתב בפיו תפילין, מזוזות וספרי תורה.

ומה הדין אם כתבם באצבעות רגליו, כפי שהיה בימי היעב"ץ, שסופר חיגר היה כותב סת"ם באצבעות רגליו "ומפליא לעשות, הכל מתוקן ומכוון".

בשאלות אלו נחלקו הפוסקים: דעת הרמ"ע מפאנו (סימן לח), שהם פסולים.

ואילו דעת היעב"ץ ("מור וקציעה" סימן לב), שכתיבתם כשרה בשעת הדחק ואפשר אף לברך עליהם.

סידור

יש סידורים שהמתפלל בהם – אין תפילתו מתקבלת. והם: סידורים שנכתבו או הודפסו על ידי רשעים. כן כתב ספר "חסידים" (סימן רמט). הוא מספר על צדיק שתפילתו היתה מתקבלת במרומים, ובשלב מסויים ראה שתפילתו אינה עושה פירות. הוא שאל את החכם מה פשר הדבר, והחכם אמר לו, כי הסיבה לכך היא, משום שהתחיל להתפלל בסידור שנכתב על ידי רשע.

סידור השל"ה

הב"ח בהסכמתו לסידור השל"ה כתב, כי כל אדם שיתפלל מתוך סידור השל"ה – מובטח לו שתפילותיו לא יחזרו ריקם ויעלו לרצון לפני אדון כל.

סידורין דגלגוליא

לפעמים נגזר על האדם משמים גזירה קשה, כגון מיתה, או חולי, או עניות, והקב"ה, ברוב רחמיו, רוצה לפדותו מהצרה, ולכן הוא גורם לו הפסד כספי, כגון שיתבעו אותו לדין תורה והדיינים יטעו ויחייבוהו ממון שאינו חייב בו. והנה, אם האדם יקבל עליו את הדין באהבה וישלם את אשר חייבוהו הדיינים – אזי בזה יפטור את עצמו מהיסורים האחרים שנגזרו עליו. זאת הכוונה "סידורין דגלגוליא" – שמגלגלין את חובת המיתה לחובת היסורים ואת חובת היסורים לחובת הממון. ברם, אם יתמרמר ויתלונן על שחייבוהו שלא כדין, בזה הוא הפסיד את ההזדמנות שבאה לידו להמיר את היסורים בממון. כן מבואר ב"זוהר" הקדוש (משפטים צד, א).

סיום מסכת

רק בשעה שאדם מסיים את המסכת שלמד – עולה הלימוד של כל המסכת. כן כתב בעל "תפארת שלמה": "כי ענין הסיום הוא, כמו תפילת נעילה, שהיא מעלה כל התפילות של כל היום, כי הכל הולך אחר החיתום, וכן הוא ענין סיום המסכתא, שהוא מעלה כל הלימוד מראש ועד סוף".

סיחון

סיחון היה בנו של אחיה בן שמחזאי. שמחזאי היה אחד משני המלאכים שנוכחו בעצבונו של הקב"ה על חטאי האדם, והם בקשו: "תן לנו רשות ונדור עם הבריות ותראה איך אנו מקדשים את שמך". שני המלאכים – שמחזאי ועזאל – ירדו לעולם הזה, התפתו לשאת נשים, והולידו בנים ובנות וחטאו בחטאים כבני אדם. אחד מבניו של שמחזאי היה אחיה, אשר הוליד את 'סיחון' ואת 'עוג', שני הענקים (נדה סא, א; בראשית רבתי פרשת בראשית).

בעלי התוספות כותבים בשם רבנו יחיאל בר יוסף, כי אמו של עוג נישאה לחם בן נח בעודה מעוברת, והיא נכנסה לתיבה יחד עם נח, בניו ונשות בניו, ובעת שהתיבה שטה על פני המים נולד סיחון.

סיטרא אחרא

הצלחה ממעשה עבירה – מקורה מהסיטרא אחרא. לפעמים אדם עושה עבירה ומצליח, כי הוא מקבל שוחד מהסיטרא אחרא, שרוצה להטעותו שגם מעבירה מצליחים. כן כתב החיד"א ("נחל קדומים").

סימן טוב

שבירת כלי זכוכית בתוך הבית – היא סימן טוב לבני הבית. כן כתב בעל "אוצר יד החיים" (אות צב) בשם ה"שיטה מקובצת": "מה שאומרים העולם בנשבר זכוכית בתוך הבית שזה סימן טוב, כן הוא להדיא בשימ"ק מעילה יז, ב".

סיסרא

סיסרא, שר צבאו של יבין מלך כנען, היה יוצא למלחמה במרכבה הרתומה לתשע מאות סוסים. כן מבואר ב"ילקוט שמעוני" (שופטים ד, יג) וב"מדרש אבא גוריון" (פרשה ג): "וכשהיה יורד למלחמה, היו נושאים אותו תשע מאות סוסים במרכבה, ובחזירתו לא היה אחד מהם יוצא מתחתיו בשלום, שהיה חותכן כברזל לצמר".

בהיות סיסרא בן 30 – הוא כבש את העולם כולו, ולא היתה עיר וכרך שלא הפיל את חומותיהם בקולו. כשהיה נותן את קולו על חיית השדה – היא הייתה נעמדת בלא נוע מרוב פחד. אך כל גבורתו לא עמדה לו כשהגיע זמנו. הוא נפל ביד אשה – יעל אשת חבר הקיני.

סירונית, סילונית, בני ימא, דלפונים

קיים יצור, שמחציו ולמעלה הוא דומה לאדם, ומחציו ולמטה הוא דומה לדג. יצור זה הוא פרה ורבה מבני אדם, שאם בא אדם על נקבת יצור זה, היא מתעברת ממנו.

ליצור זה יש מספר כינויים בחז"ל: "סירונית" או "סילונית", "בני ימא", "דלפונים" (ראה בכורות ח, א ו"תורת כהנים" שמיני פרשה ג, ז).

יצור זה מנגן בקול ערב ביותר. הראב"ד (בפירושו ל"תורת כהנים" שם) כותב, "שכשתעבור איזו ספינה אצלה, תתחיל לזמר ולשיר בקול כל כך נעים, עד כי תפיל חבלי שינה על עיני אנשי האניה, חובליה ומנהיגיה, ואחרי כן נכנסת לתוכה והורגת ואוכלת יושביה".

סירכה

אדם שנוצרה סירכה באחת מריאותיו וקיים חשש שהריאה תינקב – רפואתו היא, לענות "אמן יהא שמיה רבא" בקול ובכוונה, "אז על ידי זה עובר הסירכה מהריאה", "וזה עצה נפלא וסגולה גדולה; בדוק ומנוסה בהמשך הזמן". כן מבואר בספר "שומר אמונים" (מאמר פתחו שערים, פרק יא), בשם ספר "בת מלך".

סכין מילה

כיום סכין המילה עשויה מברזל, שלא כבעבר שהיתה עשויה מאבן. סיבת השינוי מובאת ב"פרישה" (יו"ד סימן רסד) בשם המדרש, שבשעה שדוד רצה לזרוק אבן על גלית שהיה לבוש שריון מברזל, אמר דוד: אם הברזל יסכים שהאבן תחדור לתוכו ותהרוג את גלית, אזי עם ישראל יפסיקו למול בסכין עשויה אבן וימולו בסכין עשויה ברזל כהכרת טובה לברזל שהואיל להכנע בפני האבן.