הפלא ופלא - אות מ - חלק ג | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - - 

מח

במח נמצאים כל הכוחות הרוחניים. המח הוא שורש העצבים. מקור הילודה של האיש הוא מהמח, ולכן פגיעה מוחית עלולה לגרום לעקרות. כל אברי האדם מקבלים את חיותם מן המח דרך עמוד השדרה. כן מבואר במסכת חולין (מה, ב), במדרש רבי נחוניה בן הקנה (ט, י) ו"חובת הלבבות" (שער הבחינה פרק ה).

\

לימוד בקול – משפר את תפקוד המח. כן כתב בעל "רשפי אש" (אות עו): "כשם שיש חילוק ממחשבה למוציא בפיו, כן יש חילוק עוד למי שמרים בקול – על ידי זה מתעלה המוח".

מח; לב

ה"חכם צבי" (שו"ת סימן עז) מספר על אדם שנטל את לבו של קוף חי, ולאחר מכן הקוף המשיך לקפוץ ולפזז במשך 12 שעות.

מכאן יש שרצו להוכיח, שעיקר החיות היא במח, כי אם עיקר החיות היתה בלב – לא יכול היה הקוף להמשיך לקפוץ.

אך יש שטענו, כי עיקר חיות האדם תלויה בלב, ואילו המח רק אחראי על תנועות האדם, והסיבה שהקוף המשיך לקפוץ הוא מחמת הפקודות ששוגרו אליו על ידי מוחו שנשארה בו חיות.

ה"חכם צבי" כתב בתוך דבריו, כי במחלוקת זו נחלקו הפילוסופים גאלינוס ואריסטו. גאלינוס סבר שעיקר החיות היא במח, ואילו אריסטו סבר שעיקר החיות היא בלב. ה"חכם צבי" עצמו האריך להוכיח שאדם בלא לב אינו נחשב אדם חי.

מחבר ספר

מחסר ספר תורני מקבל עזרה מיוחדת ממרומים למצוא את הספרים שעוסקים בענייני ספרו ללא טרחה מיוחדת.

פרט לכך שהקב"ה מזמן לו את הספרים הנצרכים לו, אם הוא בעל מדריגה – הוא זוכה גם שהספרים יפתחו לו בדיוק בדף הנצרך לספרו. כך מעידים מחברים רבים.

וכך מובא בספר קדושת העיניים (בהקדמה): "ראיתי בחוש דבר נפלא, שאם רוצים לחבר ספר, יש סייעתא דשמיא מיוחדת למצוא הספרים שמדובר שם מהענין אשר הוא עוסק. וזאת ראיתי בזמן שעסקתי בספרי דנן. והרבה פעמים הייתי משתומם על זה, ואין בזה שום חכמה ותבונה, רק פשוטו כמשמעו – מן השמים מאירים את עיניו של כל מחבר ספר שימצא את הדבר הצריך לו, וזה בודאי בזכות הרבים זכו ליה משמיא, כי נכון הדבר מעם האלקים וממהר האלקים לעשותו, וטוב בעיני ה' לזכות את ישראל".

\

מומלץ לכל מחבר ספר לחבב את דברי חבריו, שמתוך כך יזכה שתקבע הלכה כמותו, כפי שאמרו חז"ל (עירובין יג, ב): "מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן". כן כתב בעל "פרי השדה" (סוף סימן יז).

\

יש ספר שזכה לשאת חן בעיני אלקים ואדם ונתקבל בין הברית, ויש ספר שלא זכה לכך. מדוע זה זכה וזה לא זכה? לא תמיד הסיבה היא משום שזה יותר מוצלח מזה, אלא "הדבר תלוי במחשבות אדם, אם כוונתו לשם ה' או כוונתו למלאות תאוותו". כן כתב רבי שבתי ליפשיץ בספרו "תפארת יעקב" (פרשת בראשית).

הגאון רבי חיים קנייבסקי ("אורחות יושר" אות טהרה) כתב, כי המחברים שמדקדקים במקוה הצליחו בספריהם.

\

כתיבת חידושי תורה נחשבת כמו הקרבת קרבן. כן כתב החיד"א ב"ברית עולם" (סימן תקל), בשם ספר "לב אריה", בשם רבותינו זכרונם לברכה: "בזמן שבית המקדש היה קיים כשאדם היה מביא קרבן היה מתכפר לו, וכשאדם כותב בספר מה שלומד איזה חידוש – הכתיבה זו עולה לו במקום קרבן".

\

מקובלנו מרבותינו, שכל החיבורים שחוברו עד המהרש"א ועד בכלל – נכתבו ברוח הקודש, ועל כן הם נחשבים לעצמיות התורה, ואפשר לפרשם על פי הפרד"ס. ואילו החיבורים שחוברו לאחר המהרש"א – יש מהם שחוברו ברוח הקודש ויש מהם שלא. כן כתב בעל "מדרש ריב"ש" (חלק א דף מג) בשם גדולי עולם.

\

שלושה מחברי ספרים גדולי עולם נתנו שמות לספריהם, אך הספרים אינם נקראים בשמות שניתנו להם על ידי מחבריהם, ואלו הם: הרמב"ם – "משנה תורה". האלשיך – "תורת משה". השל"ה – "שני לוחות הברית".

מחיית עמלק

הרוצה לקיים את מצות "מחיית עמלק" בימינו, יכוין היטב בקריאת פרשת "זכור" – "אמר הקב"ה: בני, בזמן שאתם קוראים פרשת עמלק, מעלה אני עליכם כאילו מחיתם שמו". כלומר, המכוין היטב בפרשת "זכור" – מקיים שתי מצוות: מצות זכירת מעשה עמלק ומצות מחיית עמלק. כן מבואר ב"רוקח" (סימן רלד).

מחילות

מתחת לארבעה קברים ישנם מחילות תת קרקעיות שניתן לעבור דרכם מקבר לקבר. ארבעת הקברים הם: מקום קבורת משה רבנו בהר העברים, מקום קבורת אהרן בהר ההר, מקום קבורתה של מרים ומערת המכפלה. כן מובא ב"זוהר" (פרשת חוקת קפג, א) וב"ספרי" (הו"ד ב"מקדש מלך").

מחלה

גוי שנגזר עליו בשמים למות ממחלה כל שהיא – אפסה תקותו. הוא לא יקום מחוליו. אך אדם מישראל יקום מחוליו – גם אם נחתם גזר דינו למות. ברם, גם גוי יתרפא מחוליו – אם נגזרה עליו מחלה לזמן קצוב. כן כתב בעל "מערכי לב".

בזה הוא ביאר את נוסח ברכת רפאנו: "רופא חולי עמו ישראל", וכי ה' מרפא רק את עמו ישראל, הרי ה' "רופא כל בשר"? אך, כאמור, קיים הבדל גדול בין רפואת ה' לעמו ישראל לרפואת ה' לאומות העולם.

\

לכל אדם יש שמירה ממרומים לבל יארע לו שום נזק ומחלה. כאשר אדם מעוות את דרכו וסר מהדרך הישרה – סרה השמירה מעליו, ורוחות רעות נדבקות בו, ופוגמות את המערכת החיסונית שלו והוא ניזוק ונחלה. כן כתב בעל "מאור ושמש" (חוקת עמוד תמז).

\

דיבורים אסורים מזהמים פיזית את האויר, וכשהבריות נושמות אויר זה – גופם נחלה. כן מבואר ב"מגן אברהם" (פרשת לך לך): "על ידי שפוגמים בדיבור בדברים בטלים, שקרים, ליצנות וכדומה, על ידי זה גורמים עיפוש האוירים וקלקול הטבע, ויש חולאים בעולם ח"ו. על כן, צריך לתקן את הדיבור בדיבורי תורה ותפילה, ועל ידי זה יהיה תיקון באויר ויתבטלו החולאים בעולם".

\

כשאדם מתחיל לחלות, המחלה ניכרת תחילה בשפתיים. הם מתחילות להלבין – להבדיל מאדם בריא ששפתיו אדומות כשני – ורק לאחר מכן המחלה ניכרת בשאר האברים. כן מבואר בספר "כנף רננים" (פרק שירה עמוד פד).

\

אדם שמרחם במידה מפורזת על חולה – הוא עלול לחלות באותה מחלה. כן כתב ה"חתם סופר" (פרשת עקב): "ידוע בטבע, הרואה חולאים רעים באיש אחד ונכמרו רחמיו – הם מתדבקים בו, וצריכים הרופאים להיות אבירי לב, דאי לאו הכי ידובקו החולאים בהם".

\

ניתן למכור מחלה לאדם אחר. כך מבואר ב"ברית עולם" (סימן תמה): "אחד היה חולה עד מוות, והיה אחד מתלוצץ; אמר לו: אקנה החולי שלך, תן לי כך וכך. אמר לו: אתן לך. מיד עמד החולה וזה חלה ומת. וגם אני שמעתי מאדם גדול שראה בעיניו נכרי שמכר החולי והמוכר נתרפא והקונה תיכף נלכד בחולי רח"ל".

\

אדם שהתגלתה בגופו מחלה קשה – יקבל על עצמו למשך שנה להקפיד הקפדה מלאה על תפילה בציבור, מתחילת התפילה ועד סופה. כן אמר רבי משה סולובייצ'יק מציריך (הו"ד בספר "והאיש משה" ח"א עמוד ריב).

\

אדם שחלה במחלה כל שהיא – אם יצליח להסיח את דעתו לחלוטין מן המחלה, תהיה לו רפואה. כן מבואר ב"חכמת שלמה" (יבמות סד, ב).

\

חולה שמתרפא, גופו מתחזק עוד יותר מכפי שהיה לפני המחלה. כן כתב הר"ש על פי הגמרא במסכת נדרים (מא, א): "חולה העומד מחליו, חוזר לימי עלומיו. פירוש: אחר שחלה ונתרפא, מתחזק טבעו להיות יותר בריא ממה שהיה קודם שנחלה".

מחלה חדשה

ה"שפת אמת" נפטר ממחלה חדשה שלא היתה קיימת בעולם לפני פטירתו.

הסיבה לכך היא – אומר בעל ה"אבני נזר" – משום שבעל ה"שפת אמת" התפלל מידי יום ביומו על מאות איש, כל אחד ומחלתו שלו. לא היתה מחלה בעולם שלא התפלל עליה, וכבר שנינו במסכת בבא קמא (צב, א), ש"כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר – הוא נענה תחילה", ממילא לא יכלו להביא עליו משמים אף מחלה שכבר קיימת בעולם, שכן מכולם הוא מחוסן, לפי שעל כולן הוא התפלל. ולכן כשרצה מלאך המוות ליטול את נשמתו, הוא הוצרך לברוא מחלה חדשה שתביא לפטירתו.