הפלא ופלא - אות מ - חלק ב | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - - 

מוהל

מוהל ירא שמים בתכלית שעושה את מלאכתו לשם שמים – יכול לראות בעת הפריעה אותיות אש נוצצות על העטרה ודרכם יידע את עתידו של הרך הנימול. כן כתב היעב"ץ בספרו "מגדל עוז" (בריכה עליונה, סוף נחל יא): "ואמרו המקובלים, שאם יזכה המוהל ויהא ראוי לכך – יראה בחוש בעת הפריעה כדמות אותיות אש נוצצים על העטרה כהרף עין, ומיד מתכסים, ויראה בגוונים שלהם מה יהיה משפט הנער ומעשהו, והמשכיל יבין וידום".

מוות בטרם עת

אדם שנפטר בטרם עת, כגון שנהרג במלחמה או במגיפה או שנרצח (ראה "אבן עזרא" דברים כ, ז) – נשמתו אינה מגיעה למקום מנוחתה עד שיגיע הזמן שנקצב לו משמים לפני לידתו. ובינתיים, נשמתו "מתגלגלת ושטה בעולם, עד שימלאו שנותיו" (רש"י חגיגה ה, א, ד"ה דרעינא, כמבואר ב"אמרי שמאי" אות רמה).

מוות עריסה

מוות עריסה נגרם פעמים רבות על ידי "לילית", שביכולתה להרוג את התינוקות כל זמן שתרצה. נשמות הילדים הנלקחות על ידה נקראות "נפשות עשוקות".

לפעמים רואים ילדים צוחקים בשינתם – דע, כי "לילית" שוחקת עמו. במקרים כאלו – "טוב להכות בחוטמו באצבע, ויאמר לה: לכי מכאן ארורה, אין לך כאן מקום חנייה, וכן יעשה ג' פעמים, וזה הלחש טוב מאוד". כן כתב רבי חיים ויטאל (ספר ה"ליקוטים", מלכים א – פרק ב).

\

אדם שבניו מתים בינקותם – לא יניח על הקרקע לא את התינוק ולא את בגדיו במשך שבעת ימים מיום לידתו. "והוא בדוק ומנוסה". כן כתב בעל "האח נפשנו" (ערך בנים, אות יח).

\

אדם שילדיו נפטרים בקטנותם – יתן לבן שיוולד לו שני שמות. השם הראשון יהיה שם חדש, והשם השני יהיה השם שניתן לבן שנפטר לפני לידת בן זה. כן הורה הגאון מוילנא (הו"ד בספר "עליות אליהו").

\

קיימת קבלה, שתינוק שנפטר בטרם מלאת לו שמונה ימים – מלים אותו על קברו וקוראים לו שם, "לזכר שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחיית המתים, ויהיה בו דעה ויכיר את אביו" ("בית יוסף" יו"ד סוף סימן רסג).

וקבלה בידי הקברנים, איש מפי איש, שקוראים לתינוק בשם "גרשון", וזאת משום שרבינו הגרשוני חידש הלכה זו ("אוצר יד החיים" אות תתכ).

מוחין דגדלות; מוחין דקטנות

לכל אדם יש גם "מוחין דקטנות" וגם "מוחין דגדלות", והם משמשים לסירוגין. כל אחד מהמוחות הללו אינו משמש יותר משלוש שעות רצופות. כן מבואר בספר "מחזה אברהם" (פרשת ויגש).

\

אדם בחוליו כועס יותר מכל זמן אחר. הסיבה לכך היא, משום שכל חולה נמצא במצב של "מוחין דקטנות" – מצב הגורם לכעס. כן מבואר ב"ליקוטי מוהר"ן" (כ"א, א"ט): "כעס הוא מחסרון הדעת, כמו שנאמר: 'כעס בחיק כסילים ינוח', ועל כן החולה הוא כעסן, מחמת שאז הוא בדינים, כי דינים שורים עליו, ודינים הם 'מוחין דקטנות', ועל כן הוא בכעס".

מולד הלבנה

רבן גמליאל קיבל במסורת, שאין חידושה של הלבנה פחותה מעשרים ותשעה וחצי ימים ושני שלישי שעה ושבעים ושלושה חלקים. זהו הזמן שבין מולד למולד, ובמספרים: 29.53059.

רק בימינו, כעבור אלפי שנים, אחרי שנעזרו המדענים בכלים הכי משוכללים לבדיקת זמן מולד הלבנה, וגם זאת רק לאחר שעלו לירח – הצליחו להגיע לרמת הדיוק של רבן גמליאל.

\

ישנם מעיינות שמתרבים ומתעצמים בעת חידוש הלבנה, וככל שמתרחקים מזמן המולד – המעיינות הולכים ומתמעטים. כן כתב ה"רוקח" בפירושו על התורה (פרשת וירא יט, כו): "יש מעיינות שמתגדלים בחידוש הלבנה, וביושנה מתמעטים".

\

המזג אויר שהיה בשעה שחל זמן המולד – אותו מזג אויר יהיה במשך כל אותו החודש. כן כתב בעל "בני יששכר" (ראש חודש, מאמר א, קידוש החודש).

מולך

קיימת אפשרות שאדם יעבור איסור דאורייתא ויתחייב מיתה, אך אם יעשה את אותו איסור פעם נוספת – יפטר מחיוב המיתה: אדם שיש לו שני בנים, ואחד מהם הוא העביר למולך – חייב מיתה, אך אם הוא הוסיף להעביר למולך גם את בנו השני והאחרון – הריהו פטור מהמיתה שהתחייב, כמבואר במסכת סנהדרין (סד, ב): "העביר כל זרעו – פטור", שנאמר (ויקרא יח, כא): "ומזרעך לא תתן להעביר למולך", ודרשינן: "מזרעך", ולא כל זרעך.

מום

כל מום חיצוני באדם ובבהמה משמש סימן למום פנימי. כן כתב ה"כלי יקר" (שופטים טז, כא): "כל מום חיצוני מגלה איזה רעה הנסתרת בתוך הגוף, בין באדם בין בבהמה, כי המום החיצוני יוצא מן השורש פורה ראש ולענה".

מוסף של ראש השנה

יש זמן בו ראוי לשליח ציבור להמתין לכל הציבור עד שיסיימו את תפילתם, ורק אז להתחיל את חזרת הש"ץ. זמן זה הוא מוסף של ראש השנה; לפי שישנם שיטות שסוברות, כי אם אין היחיד שומע את כל חזרת הש"ץ – אינו יוצא ידי חובת תקיעות על הסדר, כמבואר בספר "מועדים וזמנים" (ח"א סימן ח), בשם הגרי"ז מבריסק.

מוסף של ראש חודש

כידוע, אברהם אבינו תיקן את תפילת שחרית, יצחק את תפילת מנחה, ויעקב את תפילת ערבית.

גם רחל אמנו תיקנה תפילה – "מוסף של ראש חודש, רחל תקנתהו, שצפתה ברוח הקודש שעתידות נשי המדבר שלא להיכשל בעגל. ורמזה את שמה בראשי תיבות: 'ראשי חודשים לעמך'". כן כתב החיד"א בספרו "ברכי יוסף" (או"ח תכג, ב).

מורה הוראה

חז"ל מספרים על מורה הוראה בגיל שש שנים. וכך שנינו במסכת עבודה זרה (נו, ב): "ההוא ינוקא דתנא עבודת כוכבים בשית שני. בעו מיניה: מהו לדרוך עם העובד כוכבים בגת? אמר להו: דורכין עם העובד כוכבים בגת", ופירש רש"י: "בשית שנין – בן שש שנים".

מושב ליצים

אדם שאוכל במקום של "מושב ליצים" או במקום שרוקדים ריקודים מעורבים – למרות שיש הכשר מצויין על המאכלים, הרי זה נחשב שאוכל מאכלים טמאים המטמטמים את נשמתו. כן כתב רבי יהונתן אייבשיץ בספרו "יערות דבש" (דרוש א): "אם יושב לאכול בסעודת מושב ליצים ותערובת נשים ובתולות – בזה נעשה השולחן קיא צואה, ואז רוח הקדושה שיש במאכל מסתלק, ורוח טומאה נדבקת בנפש, וסורו רע, ומודבק בנפשו רוח טומאה".

מזבח

מזבח העולה היה עשוי עצי שטים מצופים נחושת בעובי דינר זהב, והאש היתה נמצאת תמיד על המזבח לא תכבה, ולמרות זאת הנחושת לא היתה נתכת והעץ לא היה נשרף. כן כתב "רבנו בחיי" (ויקרא ו, ג).

וכך מובא במדרש (ויקרא רבה ז, ה): "קרוב למאה ושש עשרה שנה היתה האש מתוקדת בו, עצו לא נשרף ונחשתו לא ניתך".

מעין נס זה אירע גם במזבח הזהב, שהיה עשוי עצי שטים מצופים זהב, ובכל יום היה הכהן מפזר עליו גחלים לוחשות וסממני הקטורת, למרות זאת הזהב לא ניתך והעץ לא נשרף.

\

על פי צורת עלייתו של עשן המערכה ביום הכיפורים – היה הכהן הגדול יודע כיצד תהיה פרנסת ישראל במשך כל השנה. כך מבואר במדרש רבה (ויקרא כ, ד): "מראש השנה היה יודע מה בסופה. הא כיצד? בשעה שהיה צופה ורואה עשן של מערכה עולה לדרום – היה יודע שהדרום שבע. עולה למערב – היה יודע שהמערב שבע. עולה למזרח – היה יודע שהמזרח שבע. וכן כולם. עולה באמצע הרקיע – יודע שהעולם כולו שבע".

מזוזה

סגולת השמירה הקיימת במזוזה, היא רק אם קובעים את המזוזה לשם מצוה, אבל מי שקובע את המזוזה רק כדי שתשמור עליו – "אין לו שמירה, אלא סכין היא בעיניו". כלומר, לא רק שהמזוזה לא שומרת עליו, אלא היא אף מזיקה לו. כן כתב המהרש"א ("גליון מהרש"א" סימן רפט).

\

אדם שאחד מבני ביתו נפל למשכב – יבדוק את מזוזות ביתו. ואפילו אם כבר בדקם זמן קצר לפני המחלה – יחזור ויבדקם. וכשמחזיר את המזוזות למקומם – ישים לב להחזירם "כסדר ולא הפוך". כן מבואר ב"קונטרס היחיאלי" (פרק ה, לג) ובספר "ישועות מרדכי" (עמוד 40).

\

קבלה בידינו מה"בעל שם טוב": "לא לתת את המזוזה בתוך בית מזוזה עשוי מברזל, מפני שהמזוזה סגולתה להאריך ימים והברזל להיפך". כן מבואר בספר "חוף ימים" (או"ח צב, ד).

\

רבנו מאיר – חתנו של רש"י ואביו של רבנו תם – לא קבע מזוזה בפתח ביתו. הסיבה לכך היתה, משום שהסתובבו בביתו עבדים ושפחות גויים שלא נהגו בנקיות. כן כתב המהר"ם מרוטנבורג (ח"ב סימן ריב).

מזיקים

קיימים מזיקים שמנטרלים את האדם מלשלוט על רכושו, ואינם מניחים לו להחליט מה לעשות עם כספו. כן מבואר ב"זוהר" (ח"ב דף סה, א). זאת גם כוונת הפסוק – אומר ה"זוהר" – "עושר שמור לבעליו לרעתו".

מזל

ברצונך לדעת מה מזלך? "חשב את שמך ושם אמך וחלק את התוצאה לשבע, ועל פי התוצאה תדע האם מזלך שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב או לבנה. לדוגמא: אם שמך ושם אמך עולה למאה ארבעים, תחלק לשבע, נשאר שניים, הרי מזלך צדק". כן כתב הרס"ג (בפירושו לספר היצירה בסופו).

\

לכל יום מימי השבוע יש מזל אחר: מי שנולד ביום ראשון – יהיה ראשון בכל תחום שיבחר. אם יבחר בתורה – יהיה ראשון לחכמים, ואם יחליט להיות לסטים – יהיה ראש לשודדים. מי שנולד ביום שני – יהיה כעסן, מדה שתבדיל אותו מבני אדם. מי שנולד ביום שלישי – יהיה עשיר ובעל תאוה לעריות. מי שנולד ביום רביעי – יהיה חכם ומאיר פנים. מי שנולד ביום חמישי – יהיה גומל חסדים. מי שנולד ביום שישי – יחזר אחר המצוות. מי שנולד ביום שבת – יהיה פרוש וקדוש. כן מבואר במסכת שבת (קנו, א).

\

אדם שמעוניין להפוך את מזלו מרע לטוב, או להגביר ולהגביה את מזלו הטוב – יכבד את אשתו, יספק לה את מחסורה וישמחה בדברים המשמחים אותה. כן כתב בעל "כנסת יחזקאל". הוא נתן סימן לדבר: "ממשבצות זהב לבושה" – ראשי תיבות "מזל", ללמדנו שהרוכש משבצות זהב לאשתו – מזלו מתגבר.

\

אדם שמעוניין להפוך את מזלו הרע למזל טוב, או להגביר ולהגביה את מזלו הטוב – יקפיד להדליק נרות בבית הכנסת. כן אמר הרא"ה מלוניל, בספר "אורחות חיים" (דיני ערב יום הכיפורים, אות יא).

\

רק זכר נולד עם מזל, אך נקבה נולדת בלי מזל. הסיבה לכך היא, משום שהנקבה נתלית במזל של בן הזוג המיועד לה. כן מבואר במהרש"א (חידושי אגדות סוטה ב, א).

\

אדם שמתחבר לאנשים יראים ושלמים – גם אם נגזרו עליו צרות, מחלות ופורעניות, הקב"ה מבטלם מעליו ומשנה את מזלו מרעה לטובה, כדי שידידיו הצדיקים לא יצטערו. כן כתבו ה"חפץ חיים" ורבי חיים פאלג'י (בשם ספר "דברי יהודה").

\

קבלת משרה נחשבת ל"שינוי השם", ומשנה את מזלו של מקבל המשרה מרעה לטובה. כן כתב ה"חת"ם סופר" (חידושים, בבא קמא סו, ב).

\

אדם שיודע על עצמו שלידתו היתה במזל מאדים – אסור לו באיסור גמור לשתות יין עד כדי שכרות. כן כתב ה"חת"ם סופר" (ח"א סימן קפה) בשם הר"ן, בשם רבנו אפרים.

\

בכל ימות השנה אין מזל לישראל, פרט לחודשים אדר ואב – בהם יש מזל לישראל. כן כתב הריטב"א (תענית כט, א): "אין מזל לישראל, הני מילי בשאר ימים, אבל בשני חודשים אלו, אדר ואב, יש מזל, שכן נגזר עליו מן השמים".

\

לעולם, אותו מזל שמשמש בעת העיבור, הוא המזל שמשמש בעת הלידה. כן כתב הגאון מוילנא (איוב ג, ב): "כלל גדול בחכמת המזלות, שהמזל שהוא משמש בעת העיבור, אותו מזל עצמו משמש בעת הלידה".

\

בשנה שבה אדם עתיד למות – תכשיטיו אינם מאירים כפי שהאירו בשנים קודמות. כן מבואר ב"מדרש תלפיות" (ענף אפוד): "כל דבר המיוחד לאדם, כגון מלבוש או תכשיט וכדומה, מזלו של אדם פועל באותו דבר לטוב או לרע. כפי המאורע לאדם – פועל בתכשיטו. וקבלה, שאדם בשנה שעתיד למות בו, אם רגיל בטבעת של אבן על ידו, אותה שנה אין אבנו מאיר כשאר השנים, אלא מכבה אורו, והוא, כי מזל האדם פועל גם כן בדברים שנושא האדם, כמדובר".

\

קיפול הטלית צריך להעשות על ידי בעל הטלית. אדם שמקפיד על כך – "מצננים לו גהינם". קיפול הטלית על ידי אחרים – עשוי לגרום "להפסד מזלו". כן כתבו ה"בן איש חי" (שנה א, נח טז) וה"דברי חיים" (הו"ד ב"דברי תורה" ח"ה, אות פז).