הפלא ופלא - אות ל | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - - 

ל

לא עליכם

רב יוסא סבל כל חייו מכאבי שיניים, משום שפעם אחת שוחח עם חברו על כאבי שיניו ולא אמר "לא עליכם". כך מבואר ב"ירושלמי" (שבת פ"ו, ה"ב).

מכאן נהגו ישראל, כשמספרים איש לרעהו על מחלה כל שהיא שפקדה את המספר, שהמספר יוסיף ויאמר לחברו: "לא עליכם".

לב

אכילת לב של בהמה או של עוף – גורמת שהיצר הרע נקשר באדם. כן מבואר ב"שער המצוות" (הו"ד ב"יביע אומר" ח"ב, ח): "יזהר מאוד שלא לאכול שום לב בהמה וחיה ועוף, כי שם תלית שורש התקשרות נפש הבהמית, ואם יאכלהו האדם, מתקשרת בו נפש הבהמית ההיא לגמרי, והיצר הרע מתקשר בו".

כמו כן, אכילת לבבות גורמת לשכחה ולטפשות. כן מבואר במסכת הוריות (יג, ב).

הן אמת שבגמ' מוזכר רק לב של בהמה, אך ה"שפתי כהן" (יו"ד סימן עב ס"ק ב) כתב שהדברים אמורים גם על לב של עוף; והעיד על רבו, המהר"ם, שלא היה אוכל אף לב של עוף.

בשו"ת "האלף לך שלמה", (יו"ד סימן קלג) ביאר, שהואיל ועיקר החכמה נמצאת בלב, לכן, כיון שאבר מחזיק אבר, נמצא שלב הבהמה מחזיק את לב האדם, ולכן אדם שאוכל לב של בעל חיים – נעשה לבו כשל בעל חיים, ונעלם ממנו דרך החכמה כמו בהמה.

\

הפוסקים דנו במעשה שהיה בנערה יהודית שעסקה בניקוי תרנגולת שנשחטה כדת וכהלכה, ופתאום היא מגלה שלתרנגולת המדוברת אין לב. מורי ההוראה שבפניהם הובא המקרה פסקו ללא פקפוק, כי תרנגולת בלי לב הרי היא טריפה, שהרי אפילו כאשר הלב ישנו אלא שהוא ניקב, הרי זו טריפה, קל וחומר אם אין לב כלל.

בעל ה"חכם צבי" הורה על מקרה זה, כי לא יתכן יצור חי ובריא – נטול לב. ברור, איפוא, הוא קבע, כי נשמט מזכרונה של הנערה שהיא עקרה את הלב ממקומו ללא כל ספק. הוא מוסיף, כי גם אם יבואו לפניו שני עדים ויעידו כי התרנגולת היתה ללא לב – עדי שקר המה (שו"ת "חכם צבי" סימן עד).

לעומתו, סובר רבי יהונתן אייבשיץ, כי יתכן שהלב ניטל ממקומו, ואבר קטן אחר מילא את תפקיד הלב, וממילא תרנגולת זו היא טריפה, שהרי היא נטולת אבר ("כריתי ופליתי" יו"ד סימן מ ס"ק ד).

ה"חזון איש" (יו"ד ד, יד) מכריע כדעת ה"חכם צבי". לדעתו, גם אם אכן אבר אחר מילא את מקומו של הלב, התרנגולת כשרה, שכן מעתה, אותו אבר הוא הלב, וכי נזכר בחז"ל כיצד צריכה להיות צורת הלב.

לוז (עיר)

איה מקום העיר לוז? "מקום זה הוא מקום נסתר בין הרים הרמים, המסובב בימים ונהרות וכיוצא בו, עד שאין מקום להיכנס בה אלא דרך מערה, אשר היא במקום מיוחד, נעלם ונסתר מעין כל, לא נודע כי אם ליושבי העיר, ומאת ה' היתה זאת להסתירה". כן כתב בעל "עץ יוסף" (על "עין יעקב" מסכת סוטה מו, ב).

\

המעיין שעובר תחת עץ החיים, ממשיך דרך לוז. אדם ששותה ממעיין זה – "אפילו אם היו חותכים אותו איברים איברים, לא היה מת. גם אם היה נופל ממקום גבוה, או שהיו שורפים אותו באש – היה נשאר חי, כי עץ החיים מקבל חיות מכסא הכבוד". כן כתב רבי יהודה החסיד (בספר ה"גימטריאות", כרך א, אות קעב).

לוחות הברית

הלוחות הראשונות נשאו את עצמן מחמת קדושתן ללא כל סיוע אדם, ורק לאחר מעשה העגל הוסר כח קדושתן והוצרך משה לתופסם בידו. כן כתב ה"אור החיים" הקדוש (דברים ט, יז).

\

אותם אותיות שפרחו מהלוחות הראשונות אחר שבירתן, הם הם האותיות שנכתבו לאחר מכן בלוחות השניות. כן כתב הצל"ח בחידושיו למסכת פסחים (פז, ב).

\

בעת שבירת הלוחות על ידי משה רבנו פרחו כל האותיות, פרט לדיברה "זכור את יום השבת לקדשו" – שכל אותיותיה ותיבותיה נותרו שלמות. כן מבואר בספר "כנסת מרדכי" (עמוד יג, ב), בשם מדרש ישן בכתב יד.

לויתן

כאשר הלויתן נהיה רעב – הוא מכה במים. מחמת ההכאה נעשה שבר בים, ונדמה לדגים "שהוא דבר אכילה והולכים לשם, והוא פותח ובולען – אין אחד מהם נמלט, אלא כולם נכנסים לתוך פיו". כן מבואר במדרש תנחומא (נצבים, פרק ד).

לחם הפנים

לחם הפנים היה שוהה על גבי השולחן משבת לשבת, וכשסילקו אותו לאחר שבוע, הוא היה נשאר חם ורך כביום סידורו. לחם הפנים היה כל כך חם, עד שהיה הבל יוצא ממנו, כלחם היוצא עתה מן התנור, ולכן נס זה היה ניכר לא רק לנוגעים בלחם, אלא גם לעומדים מרחוק. כן מבואר במסכת יומא (כא, ב) ובריטב"א (שם).

לחש

יש חרם קדמונים שגזרו על השימוש בלחשים וברפואות המוזכרות בחז"ל. ברם, יש לחש אחד שמוזכר בחז"ל שמותר להשתמש בו גם בימינו משום שהוא בדוק ומנוסה, והוא: אדם שנחנק מדבר מאכל שנתקע בגרונו – יטול את אותו סוג מאכל, יניחו על ראשו, ויאמר: "חד חד נחית, בלע בלע נחית, חד חד", והמאכל יצא מגרונו. כן מבואר ב"ים של שלמה" (חולין פח, סימן יב).

לידה

אשה שצריכה ללדת – תקבל על עצמה הנהגה חדשה שתעשה מכאן ולהבא, כגון לכבד ראשי חודשים בהכנת דבר מה לכבודם. בכוחה של קבלה זו להגן עליה שתלד בשלום ובנקל זרע של קיימא. כן כתב בעל "שבט מוסר" (פרק כד).

\

ניתן להחיות מתים על ידי החדרת שפופרת לתוך מעיו של תינוק מת ולנפוח בו. כן כתב "בעל הטורים" (שמות א, טו): "כי כן דרך המילדת, שפעמים שהולד נולד מת, ולוקחת המילדת שפופרת של קנה, ונותנת לתוך מעיו של הולד ונופחת בו, ועל ידי כן שבה רוח חיים לולד".

ליחת המוח

תועלת רבה קיימת בבכי הילדים. במוחם של ילדים קיימת ליחה, שאם לא יסלקוה, היא תגרום להם נזק בלתי הפיך. "הבכי מתיך הליחה ההיא ממוחותיהם, וינצלו מרעת מאורעיה". כן כתב בעל "חובת הלבבות" (שער הבחינה, פרק ה).

ליל הסדר

מקובלנו, שבליל הסדר יש חצי רגע כמימרא, שבו עם ישראל יצא מעבדות לחירות, שאם יעסוק בו רק במחשבות קדושות – יוכל להגיע לידי האמונה השלימה שהיתה לישראל בעת יציאתם ממצרים. כן אמר הרה"ק רמ"מ מרימנוב, וכן מבואר בספר "מנחם ציון" (ד"ה ורחץ).

\

בליל הסדר ניתן להריח מעט מריח גן עדן, כל אחד ואחד בהתאם להשקעתו ודרגתו. כן מבואר בספר "ליקוטי צבי לצדיק": "נתעורר בכל ליל פסח הריח מהאי ריחא שבגן עדן עבור בני ישראל עם קרובו, ומריח בו כל אחד ואחד לפי דרגתו".

\

ההשגות הרוחניות שתהיינה לכל אדם ואדם בימות המשיח, נקבעות לפי מידת הקדושה והדביקות שהוא השיג בליל הסדר.

כמו כן, מראהו ובבואתו של כל אדם ואדם בעולם העליון – הוא העולם הבא – יהיה כמראהו וכבבואתו בליל הסדר. כן מבואר בספר "בית אהרן".

\

ליל הסדר הוא לילה המסוגל לנסים, בעבר, בהווה ובעתיד. בלילה זה ניצח אברהם את ארבעת המלכים, יעקב ניצח את המלאך, גדעון נלחם במדין, סנחריב נפל בירושלים, פסל "בל" נפל, חנניה מישאל ועזריה ניצלו מכבשן האש, דניאל ניצל מגוב האריות, בלשאצר נהרג, המן נפל, סיסרא הובס, ועוד רבים.

\

אל לו לאדם לחשוש מן הקושי שבאכילת מרור, גם אם הוא חריף במיוחד, שכן קיימת הבטחה מרבי עקיבא איגר: "אני מבטיח באמונה, כי מי שיעשה המצוה בחשק ויחשוב בשמחה: בזה הרגע אני מקיים מצות בוראי – כמעט שלא ירגיש מרירות כלל". כן מובא ב"מכתבי רבי עקיבא איגר".

ליל ניטל

כל המשומדים שקיימים בעולם – עיבורם היה מזיווג הוריהם ב"ליל ניטל" (ליל לידת ישו הנוצרי). כן מובא בכתבי הקודש להרב סעדיה, בעל ספר "נוה צדק", בשם הבעל שם טוב: "יש להזהר שלא לעשות זיווג עם אשתו בלילה שנולד הנביא שלהם, לא כן תרדפנו רוח רעה, כי הזמן גרמא שיוולד בן פרוץ. וגילה הבעש"ט, דמשומדים שיש בעולם הן הם שיצאו מזיווג אותו הלילה, ולפי זה סרה מהר תמיהת הנשים שיודעים בבירור שלא נבעלו לגוי ובניהם נשתמדו, דאפשר מאותו הלילה".

לימוד נחשק

אדם שמרגיש תשוקה מסויימת ללימוד מסויים, הסיבה לכך היא, מפני שבגלגול הקודם היה חסר לו הלימוד הנחשק. כן כתב החיד"א בספרו "חדרי בטן" (וארא, אות ז).

לישועתך קויתי ה'

את הפסוק (בראשית מט, יח) "לישועתך קויתי ה'" ניתן לקרוא בשִׂיכוּל אותיות בששה אופנים, מבלי שתשתנה משמעותו:

א) לישועתך קויתי ה'. ב) לישועתך ה' קויתי. ג) קויתי לישועתך ה'. ד) קויתי ה' לישועתך. ה) ה' לישועתך קויתי. ו) ה' קויתי לישועתך.

למנצח בנגינות

אדם שאומר את "למנצח בנגינות" בצורת המנורה במתינות ובכוונה – נחשב לו "כאילו הדליק את המנורה בבית המקדש, וכאילו מקבל פני שכינה", "ושכרו רב ועצום" ("אבודרהם"; "עבודת הקודש"; "צפורן שמיר" סימן ב אות חי).

מעלה זו קיימת, רק אם זוקפים את הציור של המנורה בעת האמירה (ולא כשהציור שוכב ושטוח לפניו) "כדי שיהיה כדמיון המנורה שהיתה זקופה ועומדת בהיכל". כן מבואר בספר "עוד יוסף חי" (ויגש, אות ג).

אדם שנזהר לומר את מזמור "למנצח בנגינות" מידי יום ביומו במתינות ומתוך הבנה – "מובטח לו שלא יקרנו מקרה בלתי טהור". כן מבואר בספר "ארץ נתנה יבולה" (עמוד קכה).

ב"אגרות הרמב"ן" מובא: "כל האומר מזמור זה בצורת המנורה בכל יום בהנץ החמה – לא יקרה לו שום מקרה רע". כן מובא בספר "שלמי חגיגה" (הלכות ספירת העומר).

לעיסה

שישים ואחד מכאובים באים לאדם ששמע את קול אכילתו של אדם אחר, והוא אינו אוכל. כן מבואר במסכת בבא קמא (צב, ב. ראה "ערוך" ערך תכל). לכן, אין לאכול ברבים מאכל שמשמיע רעש כשלועסים אותו, מפני שישנם אנשים שמתאווים לו, ופעמים שעלולים להנזק מכך (ראה כתובות סא, ב, על רב פנחס ורב מרי בני רב חסדא, ובספר "צדקה לחיים" לרבי חיים פלאג'י אות רמא).

לשון הקודש

תינוק שלא ישמע שום שפה, בהיותו בן שבע הוא יתחיל לדבר בלשון הקודש מאיליו. כן אמר הרמב"ם (הו"ד בספר "בנין יהושע" על אבות דרבי נתן).

כיוצא בזה כתב היעב"ץ ("מגדל עוז", עליית הלשון, פרק שני), כי ילד שגדל מבלי לשמוע שום שפה שהיא – בשלב מסויים הוא יתחיל לדברי בלשון הקודש מאיליו, מבלי ללמוד מאומה.

\

הכלל האומר כי "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב" תקף רק לדברים הנאמרים בלשון הקודש ולא לדברים הנאמרים בכל שפה אחרת, למרות שהם דברים רוחניים ומוסריים שנאמרו לשם שמים, שכן דברים שנאמרו בלשון נכרי – אינם יכולים להכנס ללב השומעים. כן כתב ה"חת"ם סופר" (בספרו "תורת משה" פרשת נשא, ד"ה כה תברכו).

\

לפני דור הפלגה, כל בני האדם שעל פני כדור הארץ וכל בעלי החיים – חיות, עופות, בהמות – דיברו באותה שפה, בלשון הקודש. כן מובא בספר "מושב זקנים" (בראשית ג, ד).

\

בו ברגע שיבוא משיח צדקנו – ישתכחו כל השפות שבעולם ולא ידעו אלא את לשון הקודש בלבד, שנאמר (צפניה ג, ט): "כי אז אהפוך על עמים שפה ברורה". כן אמר רבי מנחם מענדל מרימנוב (הו"ד ב"אבות על בנים" בהקדמה, ד"ה בצפניה).

\

מדוע לשון התורה מכונה בשם "לשון הקודש"? הסיבה לכך היא - כותב הרמב"ם ("מורה נבוכים" ג, ח) – משום שזו השפה היחידה שאין בה שם לערוה, הן של זכר והן של נקבה, ולכן היא שפה קדושה.

דוגמת הסיבה שרבי יהודה הנשיא מכונה "רבנו הקדוש" – משום שהוא נהג פרישות יתירה בעניני קדושה ולא הוריד את ידו מתחת לאבנטו.

לשון הרע

אדם שמשוחח עם חבריו, "ומתיירא שלא יתפס ברשת לשון הרע ודיבורים אסורים ח"ו – יסתכל בציצית, והשם יתברך יצילהו וישמרהו שלא ידבר לשון הרע ושיחה בטילה". כן כתב בעל "חלקת יהושע" (עמוד נא) בשם "ישועות ישראל".

\

המדבר לשון הרע על חברו – כל מצוותיו של המדבר עוברות לאדם שדיבר עליו, וכל העבירות של מי שדיבר עליו עוברות למדבר. כן כתב בעל "חובת הלבבות" (שער הכניעה פרק ז).

ברם, אין הדברים אמורים באדם שלומד הלכות לשון הרע. אדם כזה, גם אם הוא נכשל בלשון הרע, לא קיימים אצלו דברי "חובת הלבבות". כן כתב ה"חפץ חיים" בהקדמתו.

\

קיימת תכונה בבני אדם, שאם מדברים יחד שלושה אנשים, ובשלב מסויים אחד מהשלושה הולך לדרכו – שני האנשים הנותרים ידברו על זה שהלך.

מחמת תכונה זו, העלולה לגרום ללשון הרע, ממליץ בעל "תולדות יעקב יוסף" (פרשת אמור), שכל השלושה יתפזרו וילכו לדרכם בו זמנית.

לשון רכה

"יש בני אדם אשר המה קשים כעצמות ונמנעים מלהתפתות, אך כאשר מדברים אתם תמיד בלשון רכה ותחנונים – אז משברים אפילו אותם, וזהו: 'ולשון רכה תשבר גרם'". כן כתב הגר"א (משלי כה, טו).

לשם

תכונתה של אבן ה"לשם" – מי"ב אבני החושן – היא, "שכל הנושא אותה, אם יחלה למות – תחשך האבן הזאת ופנה זיוה והדרה ממנה, ובבוא האבן הזאת ביד בעל שני – תחזור לזיוה ולהדרה כתחילת ברייתה, באופן שמורה לאדם סיבת המקרים הרעים טרם בואם אליו". כן כתב בעל "שלטי גבורים" (הו"ד ב"מדרש תלפיות" ענף אפוד).