הפלא ופלא - אות ח - חלק ב | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' (לכתבה על ספריו - לחץ כאן) באדיבות הרב המחבר שליט"א - ישר כחו! - - - 

חילזון התכלת

היכן נמצא חילזון התכלת בימינו? ב"פסיקתא זוטרתא" (וזאת הברכה) מובא, כי החילזון נמצא במקום המוקף בסממיות, "ואין לך אדם שהולך לשם שאין סממיות מכישות אותו ומת ונימוק במקומו".

\

כיצד נוצר חילזון התכלת? בתחילת ברייתו הוא מונח בקרקעית הים כעץ דומם. שורשו נעוץ ותקוע בקרקעית הים כאילן הגדל בארץ. גופו מתנועע במקום גידולו אילך ואילך. צורתו צורת אדם, וצבע דמו כצבע הים. אחת לשבעים שנה הוא נעקר מקרקעית הים וצף על פני המים כחפץ דומם. כן כתבו הרמ"ע מפאנו (בספרו "מאמר צבאות ה'", חלק שני, אות טו), וה"מדרש תלפיות" (ענף חוקים).

חינוך

אדם שחושב מחשבות כיצד להדריך את בניו ובני ביתו בדרך ישרה, וחינוך בניו לתורה ולמצוות נמצא בראש מעייניו – אף שמלאו שנותיו וחי את הזמן שקצבו לו משמים בשעת לידתו, הקב"ה מוסיף לו עוד שנות חיים. כן כתב ה"כתב סופר" בשם ה"חתם סופר".

\

כשבנך מתנהג שלא כהוגן, תפיק תועלת מרובה יותר אם תאמר לו: "הכאבת לי וציערתי אותי", הרבה יותר מאשר אם תכה אותו או תכעס עליו. כן אמר הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ.

\

חובה להשריש בלב הילדים מעת לעת את האמונה בשכר ועונש, כי בזה הוא יוצר להם כלי מלחמה רב עוצמה למלחמה נגד היצר הרע. כן אמר הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ.

\

כאשר אתה לומד עם ילדיך, עיקר תפקידך הוא לא העברת ידע, אלא אהבת תורה, כי בכך אתה מקנה לילדיך לא ידע חד פעמי, אלא כלי שעל ידו יהיה לו חשק ורצון ללמוד את כל התורה. אם תשכיל להבין זאת, לעולם לא תלמד עמו באוירת לחץ וכעס, אלא ברוגע ונעימות, תוך הרעפת שבחים ומחמאות. בזה תגרום שחוית הלימוד תתפס אצלו כדבר נעים שהוא ישאף לעשות זאת שוב בעתיד.

חיצונים

יש נוהגים שלא ללכת לבית הקברות אלא לצורך הלוית המת, ובפרט אם לא תיקן עוון קרי, כי החיצונים מתדבקים בו. כן אמר רבנו האר"י ז"ל (הו"ד במג"א סו"ס תקנט).

ברם, אם הולך כדי להשתטח על קברי צדיקים, או שהולך על קברי אביו ואמו לכבודם, למרות שעובר דרך קברות אחרים, כיון דהוי צורך מצוה, שומר מצוה לא ידע דבר רע.

חירה, חירם

חירה, איש עדולמי, וחירם שהיה בימי דוד הם אותו אדם, שהאריך ימים וחי אלף מאתיים שנה. כן דעת רבנן (במדרש רבה בראשית פה, ד).

לדעה אחרת, חירה וחירם הם שני אנשים שונים, וחירם חי קרוב לחמש מאות שנה. כן דעת רבי יהודה ב"ר סימון (שם).

חכם; לץ

הנך יכול לדעת האם על פי התורה אתה מוגדר כ"חכם" או כ"לץ". כיצד? על פי התחושה שיש לך כשמוכיחים אותך. אם הנך חש שאתה אוהב את המוכיח – אתה מוגדר על פי התורה כ"חכם", שנאמר: "הוכח לחכם ויאהבך". אולם אם הנך מרגיש שמתפתחת בקרבך שנאה כלפי המוכיח, התורה מכנה אותך כ"לץ", שנאמר: "אל תוכח לץ פן ישנאך".

חכמת הגוף

מקובלנו מרבנו שרירא גאון, שכל חכמת שרטוטי הידיים והפנים ושאר כל החכמות הדומות, הכל רמוז בפסוק "זה ספר תולדות אדם". כן כתב הרמב"ן על פסוק זה. הובאו דבריו ב"דרשות חת"ם סופר" (ח"א ק, ב).

חכמת העיניים

המבין בחכמת העיניים, יעמוד על טיבו של אדם – כולל כל מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו – דרך עיניו. כן מבואר ב"מגן אברהם" למגיד מטריסק (פרק הדרכה ישרה): "העיקר תלוי בעיניים, כמו שאמרו: 'כלה שעיניה יפות – אין גופה צריך בדיקה', כי בעיניים יכול להכיר את האדם האיך הוא מתנהג בכל אבריו דיליה, ואפילו מה שיש במחשבתו יכולים להכיר בעיניו, ולכן העיקר צריך להיות נזהר בשמירת העיניים".

חכמת הפרצוף

דרך שבעה דברים בגוף האדם ניתן לזהות את תכונותיו ואישיותו, ואלו הם: שערו, מצחו, עיניו, פניו, שפתיו, שרטוטי ידיו, אוזניו. כן כתב ה"זוהר" (יתרו) בביאור הפסוק "זה ספר תולדות אדם".

כל שבעת הדברים הנ"ל מראים את מצבו העכשוי של האדם, אך אם אדם יעשה תשובה וישנה את דרכו – גם שבעת הדברים הנ"ל ישתנו. כן כתב ה"זוהר" (חלק ב, דף עב, ב).

חכמת כף היד

לא ניתן לקרוא ב"כף היד" את עתידו של אדם בימים שבין ראש השנה להושענא רבה.

כידוע, על פי סימני כף היד ניתן לדעת את מזלו של אדם. ברם, בימים שבין ראש השנה להושענא רבה משתנים הסמנים מידי יום ביומו בפועל ממש, כי התפילות והתחנונים קורעים ומבטלים את גזר דינו, וזה גורם לסימני כף היד להשתנות בהתאם.

כיצד ניתן לאמת זאת? אדם שיצלם את כף ידו בכל יום בימים הנ"ל, ויתן את הצילומים למומחה להסתכל בהם – יוכל להבחין בשינויים גדולים. כן כתב בעל "באר החיים" (עשרת ימי תשובה).

חכמת הרפואה

כל הרפואות, לכל המחלות שבעולם, כולם נמצאים בתלמוד. כן כתב המהרש"א (גיטין סח, ב, ד"ה לדמא): "ומתוך זה תראה שאין התלמוד חסר מכל החכמות, כי לכל חולי תמצא בו רפואה שלימה ואמיתית למבינים לשונם, ואל יאמר המלעיג על חכמי התלמוד שהיו חסרים מחכמת הרפואה".

חכמת חז"ל

"ראה זה פלא, כי חולה שעושים לו ניתוח להסיר מכה שבפנים, ידעו רופאי ישראל לפני אלפיים שנה להשקותו סמי שינה, למען לא ירגיש כאב הניתוח, כמבואר בפרק הפועלים (בבא מציעא פג, ב) ברבי אלעזר ב"ר שמעון שעשו לו ניתוח ואשקוהו סמא דשינתא".

"וכן מי שנתחייב מיתה היו משקים אותו סם שינה כדי שלא יצטער ולמען לא ירגיש ביסורי מות, כדאיתא בפרק נגמר הדין (סנהדרין מג, א), ורופאי אומות העולם לא ידעו זאת עד קרוב לזמנינו כמאתיים שנה. ורופאי רומי הגדולה היו נוהגים להכות בפטיש על ראש החולה אשר היו צריכין לעשות לו ניתוח, כדי שתתבטל הרגשתו ולא ירגיש כאב הניתוח, אבל רופאי ארצנו – ארץ ישראל – כבר ידעו לפני אלפיים שנה ויותר להשתמש בסמי שינה, ולא להכות בקורנס על קדקוד החולה".

גם "כוס של עקרין" להשקות אשה שלא תתעבר – לא נודע בזמנינו כיצד נעשה.

"גם חנוטי מצרים – אין ידוע לאחרונים אופן עשייתו, ונלאו חכמי לב בזה ולא יכלו עשות כמעשיהם" (שו"ת "אמרי יושר" ח"א סימן קמה).

חֵלֶב

מקום משכנו של היצר הרע בגוף האדם הוא בחלבו ודמו. כן כתב הגר"א (מגילת אסתר א, ב): "משכן היצר הרע הוא בחלב ודם, ולפיכך אסור לאכלם, והם עיקר הדירה של היצר הרע וכוחותיו".

חלב

חלב טמא – גורם לא רק לנזקי נפש אלא גם לנזקי גוף. כן מבואר ב"מושב זקנים" (ויקרא יא, יג): "מה שהזכירו חכמים שכל חלב טהור עומד, וחלב טמא אינו נקפה, ויתכן מזה שיזיקו באברי הזרע. וראיתי בקצת ספרי הנסיונות, שחלב של חזיר אם יינק היונק ממנו – יהיה הנער מצורע, וזהו אות שיש בכולם סגולות רעות מאוד".

\

הרוצה שכל ילדיו יהיו בריאים, ללא תחלואים וללא מיחושים – "לא יהיה מזונם עד שנתיים אלא חלב". כן כתב בעל "צדה לדרך" (מאמר א, כלל ג, פ' יד).

\

חלב חם – מאיץ את צמיחת השיניים, ואילו חלב קר – משהה את צמיחתם. כן מבואר ב"שער השמים" (מאמר ט, דף כט, א): "תמצא ילדים שיוצאים שיניהם קודם מילדים אחרים שמאחר זמן יציאתם, והסיבה בזה: חום החלב. כי היונקים חלב חם יותר מהאחרים – ממהרים להצמיח שיניהם, והיונקים חלב קר – מאחר זמן צמיחתם".

חלב אשה

החלב שיוצא מהדד הימני הוא מתוק יותר מהחלב שיוצא מהדד השמאלי. כן מבואר בספר "מבוא שערים" (שע"ה ח"ב, פג): "שני מיני חלב הנמשכים משני הדדים אינם שווים, כי החלב הנמשך מדד הימין הוא יותר מתוק מן החלב הנמשך מדד שמאל".

\

ב"רוקח" (הפטרת בשלח) מובא בשם המדרש, שליעל אשת חבר הקיני נעשה נס, שנעשו דדיה כנאד חלב והניקה את סיסרא.

ראיה לכך יש להביא מדברי הגמ' במסכת נדה (נה, ב): "חלב האשה משקה, דכתיב: 'ותפתח את נאד החלב ותשקהו'". ויש להבין: הלא הגמרא מחפשת מקור שחלב אשה נקרא משקה, ואילו הפסוק "ותפתח את נאד החלב ותשקהו" מדבר בחלב בהמה? אלא ודאי שגם הפסוק מדבר בחלב אשה, כדברי ה"רוקח" בשם המדרש, שנעשו דדיה כנאד חלב והניקה את סיסרא.