הפלא ופלא - אות ז - חלק א | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' (לכתבה על ספריו - לחץ כאן) באדיבות הרב המחבר שליט"א - ישר כחו! - - - 

ז

זאב

כאשר הזאב הולך לטרוף טרף, הוא נזהר מאוד לבל ירגיש בו הרועה השומר על הצאן. והיה אם בטעות הזאב הניח את רגלו על מקום מסויים בצורה בלתי מבוקרת, ונשמע רעש כל שהוא, שמחמתו הרועה הרגיש בזאב – רע ומר יהיה גורל הרגל שלא נזהרה. הזאב ינשוך בשיניו עמוקות את אותה הרגל וייסרה על הרעה אשר עשתה, "למען תלמד ליראה פעם אחרת ללכת באורח מישור". כן כתב בעל "צמח צדיק" (פרק טז).

זאב; אריה

האריה והזאב, שניהם טורפים בני אדם, אך קיים הבדל גדול ביניהם: האריה טורף אדם רק בעת שהוא רעב מאוד, ואילו הזאב טורף גם כשאינו רעב, וכל מטרתו של הזאב היא לשפוך דם. לאריה יש בושת פנים, ואילו הזאב הוא עז פנים. כן כתב המלבי"ם (יחזקאל כב, כז).

גם כאשר האריה רעב הוא לא ממהר לטרוף. תחילה הוא מניח את קומצו (אגרופו) בתוך פיו ומוצץ, כדי להרגיע את רעבונו, ורק לאחר שרעבונו הולך ומתחזק הוא מחפש טרף. כן מבואר ב"תוספות רא"ש" (ברכות ג, ב).

זבוב

זבובים שנפלו לתוך מים, אף אם הם שהו שם זמן רב – שבועות וחודשים – ואף אם המים שלתוכם הם נפלו נעשו קפואים והזבובים נמצאים בתוך גוש קרח, למרות זאת אם תניחם בשמש ותניח עליהם נייר שרוף או אפר – מיד הם יקומו לתחייה ויעופו. כן מובא ב"מדרש תלפיות" (קפה, ב), וב"שבט מוסר" (פ"א).

\

קח צלוחית ממולאת במים עד חציה, הכנס לתוכה זבובים, ותסתום את פי הצלוחית הרמטית. כעבור ארבעים יום הזבובים יהפכו לצפרדעים. כן כתב בעל "שבט מוסר" (פרק יא).

\

הזבוב כה נהנה מן האור, עד שהוא מוכן להקריב את חייו למענו. כן כתב בעל "צמח ה' לצבי" (פרשת קורח): "ידוע מן הזבוב שמקרב את עצמו לאור הנר מחמת עריבות האור, אף שנשרף בהאור, כי המיתה הזאת היא החיים, על דרך 'כל הרוצה לחיות ימית את עצמו'".

זהב

הזהב אינו תופס מקום. ולכן, למשל, אם תמלא כוס מים עד אפס מקום ולאחר מכן תכניס שרשרת זהב לתוך הכוס – לא תגלוש אפילו טיפת מים. כן כתב בעל ה"שבט מוסר" (בספרו "אגדת אליהו" על ירושלמי ביכורים ג, א).

\

פרחים הנתונים בתוך אגרטל עשוי זהב טהור – לא יכמשו גם אם לא תהיה טיפת מים בתוך האגרטל. כן כתב בעל "מעשה רוקח" (על הרמב"ם לולב ז, כ).

משום כך – הוא מבאר – היו מניחים את הערבות במקדש בערב שבת בגיגיות של זהב, "כי סגולת העדר הכמישה אינה אלא בכלי זהב, ולא שנותנים בהם מים, דאם כן מאי איריא זהב".

\

הזהב מביא שמחה והשמחה מביאה רפואה. כן כתב בעל "שלטי גבורים" (שבת, פרק שישי, את ג). מסיבה זו – הוא כותב – הותר לנשים ולאנשים מסויימים לצאת בשבת כשהם ענודים בטבעת זהב על אצבעם, משום שהטבעת נחשבת לקמיע מומחה, כי הזהב טוב לרפואה מחמת שהוא משמח.

\

שתיה בכלי זהב משמחת את הלב ומסירה ממנו דאגות. כן כתב רבי אליהו הכהן איתמרי (בפירושו "ולא עוד אלא" על פרקי דרבי אליעזר פרק מט). מסיבה זו – הוא כותב – הקפיד אחשורוש לעשות את כל כלי סעודתו מזהב דוקא.

\

כאשר רבנו תם היה מתקשה בהלכה חמורה, הוא היה מניח על שולחנו, מול עיניו, "תל של זהובים" לשמוח בהם. שמחה זו הרחיבה את לבו והאירה את עיניו בהבנת ההלכה. כן מבואר ב"מנהגי מהרי"ל" (ליקוטים, אות פג).

\

הבטה בזהב מועילה לשיפור הראיה. כן כתב בעל "קרבן העדה" (בפירושו לירושלמי יומא פ"ד, ה"ד, ד"ה טובוי): "הזהב הזה סגולתו, שמטיב ומאיר עיניו של אדם. לכן, טוב הוא בבית, וטוב הוא פשיטא להולך בדרך, שדרך ממעט מאור עיניו של אדם".

\

כידוע, כשמקשקשים במתכת נשמע קול. קשקוש במתכת עשויה זהב משמיע את הקול הנמוך ביותר מכל המתכות האחרות. כן כתב ה"אלשיך" הקדוש ("תורת משה" פרשת תצוה כח, לא) בבואו לבאר מדוע הפעמונים שבשולי המעיל היו עשויים זהב: "יהיה הזוג בענבל המקשקש בתוכו כלשון בתוך הפה, שיהיה מזהב, כי אין בכל המתכות מה שיעשה ממנו זוג וענבל שיהיה הקשקוש כל כך נמוך כזהב".

\

ישנו מקום שבו גדלים שבולים שכל גרעיניהם עשויים זהב. כן מבואר בספר "תפארת היהודי" (אות יג) בשם הרה"ק מפרשיסחא, "שראה פעם אחת בגנזי מלכים, שהיה שם מסגולת מלכים ומטמוני הטבע, והיה שם דבר מפלאי הטבע: שבולת אחד גדל בשדה וכולו עם גרעיני התבואה אשר בתוכה – כולה זהב. כן גדל מהקרקע. ואמר, שאין באפשרי לאדם להאמין שינוי הטבע הזאת ולא יאומן לו כמעט, בלעדי אשר ראו זאת במו עיניו".

במקומות אחרים גדלים ענבים שבתוכם נמצאים גרגירי זהב ועל גביהם גדלים חוטי זהב. כן מבואר ב"הגהות יעב"ץ" (יומא כא, ב): "מעין זה הפלא נמצא גם היום במחוז טאקייע, לפעמים מוצאים גרגירי זהב תוך הענבים הגדלים שם, ואף חוטי זהב גדלים על גביהם מבחוץ. כך הגידו לי גברי רברבי בני סמכא שראום בעיניהם".

זוגות

עבר הירדן ניתן לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה. מדוע שבט מנשה נחלק לשניים? משום "שמשה חשש לזוגות, שלא יהיו שני שבטים לבדם בעבר הירדן, ולא עשרה שבטים בארץ ישראל". כן כתב הרמ"ע מפאנו בספרו "מאה קשיטה" (סימן לא).

זוגיות

כאשר הכלה אינה מוצאת חן בעיני החתן – קיים סיכוי שבעתיד היא עוד תמצא חן בעיניו; אך כאשר החתן אינו מוצא חן בעיני כלתו – אפסו הסיכויים שהמצב ישתנה. כן מבואר ב"דברי יחזקאל" (עניני אישות): "אם הכלה אינה נושאת חן בעיני החתן – אל ימהרו לנתק החיתון או להתגרש, כי אחרי זמן יכול להיות שעוד תמצא חן בעיניו; אבל אם החתן לא מוצא חן בעיני הכלה – אזי אל יתמהמהו, רק ינתקו החיתון או יתגרשו".

\

כפי שהאדם מתנהג עם הקב"ה – כך בדיוק אשתו מתנהגת עמו. אם הוא מורד בקונו – אשתו מורדת בו, ואם הוא עושה את רצון קונו – אף אשתו עושה את רצונו. כן מבואר בספר "ראשית חכמה" (שער הק' פט"ז).

בספר "ענף עץ אבות" (עמוד ער) מסופר על עשיר מופלג שהתלונן לפני הנצי"ב על אשתו שאינה נוהגת בו בכבוד הראוי ואף מושלת עליו ואינה מתחשבת בדעתו, ואמר לו הנצי"ב: "אני מבשרי אחזה, כי בטרם הגעתי למעלת התורה בקנין הגמור לפי ערכי, היתה אשתי עויינת אותי, ורק לאחר שהגעתי למעלה הראויה לי – השלימה איתי".

\

אשה בטבעה משתוקקת להשתעבד לבעלה, למרות שבדרך כלל עבדים מחפשים לפרוק עול אדונם מעליהם. כן כתב רבנו בחיי (בראשית ג, טז): "'ואל אישך תשוקתך' – שאף על פי שהאשה משועבדת לבעלה, ומנהג העבד לברוח מן האדון כדי שלא ישתעבד, גזר בזאת שתהיה משתוקקת לבעלה ושתרצה להשתעבד לו בהיפך מן המנהג".

\

גם אשה שמפרנסת את ביתה ומצליחה בכל עיסוקיה – יונקת את כל השפע מבעלה. כן מבואר בספר "דברי סופרים" (ה, ב): "אפילו שהאשה נושאת ונותנת, עיקר צינור השפע על ידי האיש שהיא תלויה בו".

\

אשה יכולה לנצח את יצרה הרע על ידי לימוד התורה של בעלה, שכן הם גוף אחד. כן מבואר ב"אהבת יונתן" (פרשת כי תבוא): "שאלת הגמרא 'נשים במאי זכיין?' היא: במה ינצחו את היצר הרע, ועל זה משני, בדנטרין לגברייהו עד דאתו מבי רב, מפני שהאשה לוקחה מצלעו של האיש, ואם הבעל עוסק בתורה יכולה היא לנצח את היצר הרע, כי מבשר אחד המה".

\

מסקנה בדוקה: השתדל בכל כוחך שלא להעיר לאשתך ולא לנסות לחנך אותה ולא לבקרה, גם לא "ביקורת בונה". וזאת גם אם אתה מרבה להחמיא ולהעניק. יסוד זה הינו גורם מספר אחד לבעיות הזוגיות.

אם אתה מרגיש שזה למעלה מכוחך ואינך מסוגל שלא להעיר – תחשוב היטב היטב כיצד לנסח את הדברים, ותמתין לזמן מתאים, מפוייס ורגוע.

זכור ואל תשכח: לעולם אל תעיר בזמן לחץ, כמו בדרך כשאתם מאחרים לאיזה מקום.

\

אם תתן לאשתך להרגיש שיש בסדר העדיפויות שלך דברים שקודמים לה, היא מיד תרגיש שהיא לא מספיק חשובה בעיניך, וזה עבורה צער עצום. לכן, תן לה הרגשה אמיתית ועקבית שהיא אצלך במקום הראשון.

\

מידי פעם תתבונן מה חסר לאשתך. אל תחכה שאשתך תתלונן על מה שחסר לה. פשוט הקדם אותה.

\

לעולם אל תתקוטט עם אשת מדנים. כן מבואר בספר "החיים" (עמוד תיח): "אמרו חז"ל: אשה רעה צרעת לבעלה, דטבע צרעת שהרפואה היותר טובה שלא ליגע במכה, כי כאשר אך יגע למשמש בה – אז תגדל הצרעת. כן אשה רעה – אל תצא לריב עמה, שלא להגדיל המדורה".

\

בני זוג שנפטרו – הם ממשיכים להיות בני זוג בעולם האמת, והם מתלווים זה לזה באופן תמידי. כן כתב ה"אור החיים" הקדוש (בראשית כט, לב): "לאה נתכוונה באומרה 'הפעם ילוה אישי', כי גם בזמן יציאתה מעולם הזה לא תפרד ממנו להיותה בת זוגו, וכמאמרם ז"ל, כי הזוגות יתלוו בעולם העליון בתמידות".