הפלא ופלא - אות ב - חלק ו | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - - 

ברכיים

בקהילות בהם עורכים קידוש בבית הכנסת – טוב לעמוד בזמן הקידוש, וזה יועיל לברכיו שלא תהיינה עייפות. כן דברי "רב שלום גאון" ("אוצר הקדמונים" עמוד תלח).

ברכת אב

כאשר אב מברך את בנו, גדלים ומתרבים הסיכויים שהברכה תחול, הרבה יותר מברכתו של כל אדם אחר. הסיבה לכך היא, משום שהאב מברך את בנו בכל לבו ונפשו. כן מבואר ב"ספורנו" (בראשית לב, א).

\

לעולם אין ברכותיו של אדם מתקיימות אלא אם כן מברך תחילה את הקב"ה. "לכן, קודם שיברך לבניו, או לאחר, יברך מקודם להקב"ה, ויאמר: 'יתברך שמו של הקב"ה' (או: 'ברוך ה' לעולם אמן ואמן' וכדומה), ואחר כך יברך למי שברצונו לברך". כן מבואר ב"אלף המגן" (תריט, ה).

\

בעת ברכת הבנים יש לומר את הפסוק: "ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'" – "וזה הכתוב מסוגל מאוד, כי מכניס בו רוחניות וחכמה". כן מבואר בספר "מעבר יבוק".

\

נהגו ישראל לברך את בניהם ובנותיהם בליל שבת. הסיבה לכך היא, משום שבימי החול השטן שולט בברכותיו של אדם ומונע את קבלתם במרומים, אך "בשבת אין שום פגע רע שולט בהם מפני קדושת השבת, ואם יברך מעומקא דלבא – יחולו הברכות". כן מבואר בספר "מעבר יבוק".

ברכת אבות

אדם שלא כיון את פירוש המילים של ברכת אבות – כל ברכותיו לבטלה. קיימת עיצה שלא יהיו ברכותיו לבטלה – אם יכוין שעומד בתפילה לפני מלכו של עולם ("מבשר טוב" חידושי ברכות; "חלקת יהושע", חול, עמוד קפד, בשם הגרח"ס ושו"ת "ארץ צבי").

ברכת המזון

גדולי ישראל בכל הדורות יעצו למעוכבי שידוך, לעקרות, למשכלות, לחולים, למחוסרי פרנסה, לסובלים מבעיות בשלום בית ומצער גידול בנים – לקבל על עצמם לברך ברכת המזון מתוך סידור או ברכון, וכל מי שהקפיד בכך נושע. כן מבואר בספרים "עמודי אש" (עמוד קסא) ובקונטרס "מי ירפא לך".

\

אדם שמברך על מזונו מתוך כוונה – המאכלים שאכל בסעודה יהיו לו לרפואה, ולא יזדקק לא לרופאים ולא לרפואות, מכיון שלא יהיו לו יסורים ולא מחלות. כן מבואר ב"בתי מדרשות" (מדרש אלפא ביתא ח"ב עמוד תמט) ובספר "מאור ושמש" (משפטים).

\

הרוצה לזכות לשנים נוספות על השנים שקצבו לו קודם יצירתו – שיקפיד לברך ברכת המזון בקול ובשמחה. כן מבואר ב"סידור היעב"ץ" (לאחר ערבית) וב"קול החיים" (עמוד קיז).

\

אדם שמברך ברכת המזון מתוך הכתב, בנחת, בדקדוק ומתוך התבוננות בתוכן הנאמר, הוא מסלק מעל עצמו צרות רבות וניצול מאף וחימה. מסיבה זו האות 'ף' נעדרת מברכת המזון, "לפי שכל המברך ברכת המזון כראוי – אין שולט בו לא אף ולא קצף". כן מבואר ב"עטרת זקנים" (על "שולחן ערוך") וב"באר היטב".

\

ברכת המזון בכוונה היא במקום כל התעניות שאדם צריך להתענות על חטאתיו, "ומכפרת עוונותיו כאילו התענה תעניות כנגד כל עוונותיו". כן מבואר בספר "ויגד יעקב" (עמוד מג).

\

אדם שמקפיד לברך ברכת המזון במתינות, בכוונה ובקול – "נכון לבו בטוח בה' שלא יחסרו מזונותיו", "ותהיה לו פרנסה בכבוד וברווח".

אם הוא מברך גם מתוך שמחה – הוא יזכה גם לעשירות, שנאמר: "ברכת ה' היא תעשיר", וסוף הפסוק: "ולא יוסיף עצב עמה", כלומר: מתי "ברכת ה' (ברכת המזון) היא תעשיר", כש"לא יוסיף עצב עמה", כלומר, כשיברך בשמחה ולא בעצב. כן מובא בספר ה"חינוך" (מצוה תל) וב"דרשות חת"ם סופר".

\

כמעט כל כוחה האדיר והמיוחד של ברכת המזון יכול לצאת לפועל – רק אם היא נאמרת מתוך שמחה; אך "אם לא תהיה בשמחה של מצוה, אין לה כח לפעול פעולתה". כן מובא בספר "מזמור לאסף".

\

הקפדה על ברכת המזון בכוונה מתוך הכתב – בכוחה לגרום שכל בניו יהיו יראי אלוקים. כן כתב רבי שלמה מזויעהל זצ"ל.

\

הרוצה לזכות לנשיאת פנים מיוחדת מאת בורא עולם – שידקדק ויזהר בעניני ברכת המזון עד היכן שידו מגעת. כן מובא ב"כלי יקר" (במדבר ו, כו).

\

הריח הטוב שנמצא בגן עדן – נברא, יועד והובטח למקפידים לברך ברכת המזון מתוך כוונה. כן מבואר בסידור ה"רוקח" (עמוד תשד"מ) וב"אוצר הקדמונים" (פרק נט).

\

כל מי שמברך ברכת המזון בכוונה – "אזי אותם הברכות מלוים אותו בעת פטירתו, ומכריזים לפניו שהוא בירך ברכת המזון בכוונה". כן מבואר ב"בית ועד לחכמים" (פרשת וירא) בשם ה"זוהר".

\

למרות שעל עוונות רבים אין דנים את האדם לאחר י"ב חודש מפטירתו, מכל מקום על ברכות שהוא בירך ללא כוונה – דנים אותו גם לאחר י"ב חודש, "כיון שזה נוגע לחילול ה' שהוא מהעברות החמורות". כן מובא ב"שפתי חיים" (מידות ח"ב עמוד תפג).

\

כדי שיחולו כל הברכות וההטבות האמורות, יש להשאיר את שיירי הפת על השולחן בשעת ברכת המזון, כי "אין הברכה שורה על דבר ריק"; "וכל מי שאינו משייר פת על שולחנו – אינו רואה סימן ברכה לעולם". ברם, אין לשייר פת שלימה, כי אין הברכה מצויה בפת שלימה. כן מבואר ב"שולחן ערוך" (או"ח קפ) וב"משנה ברורה" (ס"ק א) וב"אליה רבה" (ג).

\

אדם שמקפיד תמיד לברך ברכת המזון במקום האכילה (וגם כאשר הוא שכח ויצא לדרכו – הוא מקפיד לחזור למקומו) – הקב"ה יזמן לו רווח כספי גדול במיוחד. מאידך, אדם שאינו מברך במקום שאכל – לא יזכה לקבורה מכובדת. כן מבואר במסכת ברכות (נג, ב), וברמב"ן (ב"תורת האדם" ענין קבורה) ובספר ה"זכירה" (עניני ברכת המזון).

\

אדם שאכל ובירך ברכת המזון מתוך הודאה לבורא עולם על מזונו – נחשב לו כאילו קיים את כל המצוות כולם, שנאמר: "ואכלת ושבעת וברכת", ומיד לאחר מכן נאמר: "כל המצוה". כן מבואר ב"ילקוט שמעוני" (תהילים רמז תרסז).

\

בתיבות "ונא אל תצריכנו ה' אלוקינו לידי מתנות בשר ודם" יש מגדולי ישראל שכיוונו: "שלא נצטרך לטובתם של בנינו שהם בשרנו ודמנו", ויש מהם שכיוונו: "שלא נצטרך למנות דם". הם הוסיפו, שכל מה שמעמיסים בתיבות פועל את פעולתו בשמים, ובתנאי שיכוין ויבקש מעומק הלב. כן מובא בספר "אוהל שלום" בשם רבי אריה לוין והגר"י אברמסקי.

\

אחד מהזמנים המסוגלים ביותר למילוי בקשותיו של אדם הוא לאחר עשיית מצוה. מסיבה זו נתקן לומר את בקשות "הרחמן" לאחר שקיימנו מצות עשה דאורייתא עצומה. מי שרוצה שבקשות "הרחמן" ימולאו ויתגשמו – יקפיד לאומרם בכוונה ובשמחה. כן מובא בתוספתא מעשר שני (פ"ה) וב"אוצרות הגאונים" (עמוד תתלא).

\

לנשמה היתירה יש הנאה גדולה במיוחד מברכת המזון. כן כתב בעל "אגרא דכלה" (וירא קיח ע"א): "הנשמה היתירה הבאה לאדם בשבת נהנית מאוד מברכת המזון, כי היא מצוה מחודשת אצלה שאינה נוהגת בעליונים".

ברכת כהנים

בזמן שהיה בית המקדש קיים, בכל יום היו הכהנים יודעים אם בני ישראל הינם רצויים ואהובים. כיצד? בשעה שהם ברכו את העם בברכת כהנים, אם אצבעותיהם היו נזקפות מעצמם – אות וסימן כי ישראל רצויים, ואם האצבעות היו כבדות ורק בקושי רב יכלו לזוקפם – סימן כי אינם רצויים. כן כתב בעל "ילקוט ראובני" (פרשת בשלח).

ברכת צדיק

שמענו מהגר"ח קנייבסקי פעמים רבות, כי עיקר הברכה מצדיק הוא: האמונה של מבקש הברכה שה' יושיעו מצרתו בזכות הברכה. לכן, אדם שאינו מאמין בברכה - הברכה אינה עוזרת לו.

ברק; רעם

הברק והרעם נוצרים בו זמנית. מדוע, אם כן, תחילה נראה הברק ורק לאחר מכן נשמע הרעם? מכיון שראיית העין מהירה יותר משמיעת האוזן. כן כתב ה"אבן עזרא" (שמות כ, א): "כי ידענו בראיות גמורות, כי רגע הראות הברק לעין – הוא רגע הרעם, רק העין ראתה מרחוק, והאויר מביא הקול אל האוזן, והליכתו לאט ולא יגיע אל האוזן רק אחר עבור הרגע".

ברקת

תכונתה של אבן "ברקת" – מי"ב אבני החושן – היא: מאירת עיניים ומחכימת פתי, "ואומרים, כי אם שוחקים אותה ומערבבים במאכל ובמשתה או בשאר הסמים - יועיל הרבה מאוד להחכים ולפתוח הלב". כן כתב "רבנו בחיי" (שמות כח, יז).

בשורות טובות; בשורות רעות

מבשורותיו של אדם ניתן לעמוד על טיבו, אם אדם טוב הוא או רע. אם הוא רגיל לבשר בשורות טובות, דע כי אדם טוב הוא; ואם הוא רגיל לבשר בשורות רעות, דע כי אדם רע הוא. כן מבואר בספר "הצוואה" (אות בשורה): "איש טוב – מבשר טוב. מרשעים יצא רשע. וזה הנתון בטבע האדם, מבשורותיו של אדם ניכר אם טוב אם רע הוא, למען דעת אם לקרב אם לרחק".

\

אדם שרגיל לבשר בשורות טובות למשפחתו, לידידיו ולכל אדם מישראל – מובטח לו שלא יסבול מכאבי רגליים. כך מבואר בספר "המידות" (ח"ב, אות א).

\

בשורה טובה שנאמרת באופן פתאומי – עלולה לסכן את השומע. כדי למנוע סכנה, יש להקדים ולומר לו שיש בעבורו בשורה טובה, ורק לאחר מכן יאמרו לו את תוכן הבשורה. כן כתב ה"אור החיים" הקדוש (בראשית מה, כו): "בשורה טובה כשתהיה בעת יגון ותהיה מופלאת, לרוב השמחה יסוכן השומע ויחלש ויגוע פתאום, רק יאמרו לו קודם שיש בשורה עבורו ואחר כך יאמרוה".

\

כאשר אדם רוצה לבשר לחברו שתי בשורות, בשורה טובה ובשורה רעה – יבשר תחילה את הבשורה הטובה ורק לאחר מכן את הבשורה הרעה.

כמו כן, אדם שרוצה לספר לחברו שני סיפורים או לומר לו שני דברים, האחד טוב והשני רע – יתחיל בטוב ויסיים ברע.

כן מפורש ב"פרקי דרבי אליעזר" (פרק כה): "כל מי שהוא מדבר עם חבירו דבר שהוא גנאי לו – מתחיל לו בדברים טובים וגומר בדבר שאינו לרצון. מניין אנו לומדים? מהקב"ה. כשנגלה על אברהם אבינו – התחיל מבשרו על ההריון של שרה, ואחר כך הגיד לו מעשה סדום".

בשמים

אדם שמהדר להניח בשמים ריחניים בתוך קופסה נאה לצורך ברכת הבשמים שבהבדלה – הקב"ה מצילו מכל נגע ומחלה. כן אמר האדמו"ר מהר"ש מזויעהל ("ליקוטי אמרים", זמירות ש"ק זויעהל).

בשר

מערכת אבריו של אדם אינה בנויה לאכילת בשר. צא ובדוק בכל עמי תבל ובכל עולם החי, ותמצא, כי עמים שדרכם לאכול בשר אינם נוחים בטבעם. מאידך, עמים שמזונם בנוי מן הצומח – הם נוחים יותר.

כך גם בעלי חיים. אותם בעלי חיים שניזונים מבשר – הם אכזריים, ואילו אותם שניזונים מן הצומח – הם נוחים בטבעם. כן כתב ה"מלבי"ם" (בראשית א, כט).

\

אכילת בשר מקצרת את החיים. זאת הסיבה - כותב הרמב"ם (הו"ד בילקוט "מעם לועז" בראשית ח"א עמוד קצט) - שבזמנים הקודמים חיו קרוב לאלף שנה, מפני שלא אכלו בשר, שהרי לפני המבול היה אסור לאכול בשר.

בשר וחלב

רבי יהונתן אייבשיץ אמר בשם חכם גוי, כי אדם שרוצה לזרז את צמיחת הפירות שבאילן – יקח בשר וחלב, יבשלם יחדיו, וישליכם בימי החורף תחת האילן. כך יעשה במשך שלושים יום, ואז האילן יצמיח פירות בטרם עת.

על פי זה הוא ביאר את הסמיכות "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלוהיך, לא תבשל גדי בחלב אמו". אל תחשוב שלצורך הקדמת קיום מצות ביכורים כבר בימות החורף הותר לזרז את צמיחת הפירות על ידי בשר וחלב. אין הדבר כן. אלא, למרות שצויתיך "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך", מכל מקום - "לא תבשל גדי בחלב אמו".

בת

לידת בת תחילה – משמשת כסגולה נגד עין הרע. כן כתב רבנו גרשום (בבא בתרא קמא, א): "בת תחילה סימן יפה לבנים, דלא שלטה ביה עינא בישא, הואיל דאית ליה בת מעיקרא – לא לימרו אינשי כמה בנין אתילדו ליה להאי".