הפלא ופלא - אות ב - חלק ד | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - - 

בית שמש

בארץ ישראל קיימות ארבע ערים ששמם "בית שמש", ועוד אחת בחוץ לארץ:

א – היכן שכיום העיר בית שמש, כמבואר ביהושע (טו, י) ובשמואל א (ו, ט) ובמלכים א (ד, ט) ובמלכים ב (יד, יא-יג).

ב – עיר כנענית בנחלת נפתלי, כמבואר בשופטים (א, לג) וביהושע (יט, לח).

ג – עיר הכהנים המשמשת כעיר מקלט בנחלת יהודה, כמבואר ביהושע (כא, ט-יז) ובדברי הימים (א, ו, מד).

ד – מקום בנחלת יששכר מעבר להר תבור עד הירדן, כמבואר ביהושע (יט, כב).

גם במצרים קיימת עיר המכונה "בית שמש" על שם שעובדים בה לשמש, ולעיר זו הביא יוחנן בן קרח את ישראל בדבר ה' אל ירמיהו (ראה רש"י ירמיהו מג, יג).

בכור

בבן בכור שולטת עין הרע, משום שהוא ממעט את חלקם של שאר אחיו בירושה, שהרי הוא נוטל פי שניים, "ולכן הכל נותנים בו עין הרע וגם אחיו מקנאים בו".

מסיבה זו אמרו חכמים (בבא בתרא קמא, א): "בת תחילה – סימן יפה לבנים", שמכיון שהבת היא הבכורה, אין בכור שמקבל פי שניים, אלא כולם מקבלים בשווה, ואין עין הרע. כן מבואר במהרש"א (שם).

\

בכור נוטל פי שנים בירושת אביו. המהר"ל אומר, ששמו של הבכור מלמדנו על זכותו ליטול פי שנים בירושת אביו, שהרי אותיות השורש "בכר" (ללא ו', כפי שתיבת "בכר" כתובה בתורה) הן כפולות של הספרה 2 : ב-2. כ-20. ר-200.... "והוא פלאי".

הגר"א מוסיף, כי האותיות "בכר" הן האותיות היחידות מכל אותיות הא-ב שהן כפולות בערכן המספרי מאלו שלפניהן. האות ב' כפולה מן האות א' שלפניה, האות כ' כפולה מן האות י', והאות ר' כפולה מן האות ק'.

האריז"ל מוסיף, כי אמנם אותיות רבות כפולות הן מאחרות (למשל האות ח' כפולה מהאות ד'), אבל רק האותיות ב-כ-ר כפולות הן מהסמוכות להן. זאת ללמדך, שרק בסמוך ונראה נוטל הבכור פי שניים, ולא במוחזק.

\

מוטל על הבכור לעמול ולהתמיד בתורה ולהיות ירא שמים יותר משאר הבנים, מחמת מעלת הבכורה. כן כתב "רבנו בחיי" (שמות לב, כ): "ויצטרך הבכור שיחזיק בתורה וביראת שמים יותר משאר בני אדם, מצד המעלה שבו, שהוא בכור".

\

מצינו בחז"ל שהכריעו על אדם שהוא בכור על סמך הרוק שלו. וכך מסופר במסכת בבא בתרא (קכו, ב): היה אדם שהגיע לרבי חנינא והעיד: מוחזקני על פלוני שהוא בכור לאביו. שאלו רבי חנינא: זאת מנין לך? ענה לו העד, שכאשר היו מגיעים לאביו אנשים שכאבו להם העיניים, היה אביו אומר לאותם אנשים: לכו לבני, שהוא בכור, ורוקו מרפא. רבי חנינא קיבל את עדותו והורה לתת לו פי שנים בירושת אביו.

הגמרא מקשה: כיצד סמך רבי חנינא על עדות זו, הלא יתכן שבכור זה היה בכור לאמו שאינו נוטל פי שניים?

הגמרא עונה: קבלה בידינו, שרק רוק של בכור מאב מרפא, ולא רוק של בכור מאם.

\

בכיה

הבכיה משביעה רעב גופני. כן כתב הרד"ל בביאורו ל"פרקי דרבי אליעזר" (פרק א): "הבכיה היא סיוע למעט הרעבון, שהבכיה משבעת את האדם, כי הבכיה מוספת חום באדם, והחום זן את האדם בחוליו כמה ימים, וכמו ששנינו סוף פרק קמא דיומא, אש דחולה שותה ואינה אוכלת, ופרש"י, דחולים מן הקדחת, שהוא כאש, וצמא למים ואינו חפץ לאכול".

\

קבלה מהנצי"ב מוולאז'ין: "מי שיש לו איזה צער ודבר להתפלל ולבכות לפני ה' – יבכה באותה שעה שהמת הנעלה מוטל לפניו, כי אותה שעה רצויה להעלות בכיותיו ומבוקשו, מפני כבוד שעושה בזה למת". כן כתב בעל "העמק דבר" (ויקרא י, ו).

\

אדם שפגם בעיניו – תיקונו הוא: "לבכות על אדם כשר שנפטר, ובזה יזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו". כן מבואר בספר "פלא יועץ" (ערך ראיה).

\

"הרוצה להעביר צרעת עוונותיו הנרשמים במצחו – ירחץ בדמעות עיניו את מצחו, ובזה יעביר את הצרעת". כן מבואר ב"סידור האריז"ל", "ראשית חכמה" (פ"ט, שער היראה).

\

גם אדם שהבכיה גורמת נזק לעיניו – אל ימנע מלבכות בימים הנוראים מחשש שמא ינזקו עיניו, כי מובטח לו שלא יארע לו כל נזק, "וזהו נס נסתר". כן מבואר ב"אלף המגן" (תקפד, מה, ע"פ "רבנו בחיי").

\

מקובלנו מהאר"י ז"ל, כי אדם שמתפלל את תפילות הימים הנוראים ותוך כדי תפילתו הוא "בוכה אז מעצמו בבכיה גדולה מאליו" – אות וסימן כי "אותה שעה דנים אותו בבית דין של מעלה ונפשו מרגשת ובא לו הבכיה מאליו". כן מובא ב"באר היטב" (תקפד, ג).

\

בימים הנוראים יורדת משמים התעוררות עצומה לכל אדם מישראל אשר נשמתו קשורה למקורה העליון, "ולכן תבוא לו הבכיה, ומי שאינו בוכה – שמע מינה שכבר נכרת מעץ החיים ואין לו חלק שם". כן מבואר בספרים: "שער הכוונות" (ד, א), "חת"ם סופר" (דרשות לג) ו"באר היטב" (תקפד, ג).

\

בכית הילדים מביאה להם תועלת עצומה. במוחו של ילד קיימת ליחה, שהימצאותה גורמת למחלות ולנזקים. הבכיה ממיסה את הליחה. כן מבואר ב"חובת הלבבות" (שער הבחינה, פרק ה): "מן התימה בעניין בכיתו, כי הילד יש לו תועלת בה, כפי מה שאמרו חכמי הרופאים, כי במוחי הילדים יש ליחה, כשהיא נשארת על עניינה מחדשת עליהם חידושים רעים, והבכי מתיך הליחה ההיא ממוחותיהם וינצלו מרעתה".

\

תינוק שמרבה לבכות – סימן שהוא עתיד להיות אדם חכם. כן כתב בעל "אמרי פנחס" (אות שצו): "תינוק שבוכה, סימן שיהיה חכם, כי הדמעות הם פסולת המוח, וכשהוא בוכה הרבה – סימן שנתברר המוח, ושאינו בוכה – סימן שהוא שוטה, שלא נתברר המוח; ושאר בעלי חיים אינם בוכים, כי מי שיש לו דעת – הוא בוכה".

\

בכל

בת היתה לאברהם אבינו – "בכל" שמה. בת זו נישאה לשם בן נח, ומנישואין אלו נולד אבנר בן נר. כן מובא בספר "שואל ומשיב" ("ילקוט מדרשים" עמוד 32) וב"תורה שלמה" (פרשת חיי שרה).

בת זו נפטרה יחד עם שרה, ואברהם בכה והספיד את שתיהן יחד ("מנחה בלולה", תחילת פרשת חיי שרה; "יריעות שלמה" למהרש"ל דף כד).

בלאדן בן בלאדן

מצינו אב ובנו שנקראו באותו שם: בלאדן בן בלאדן. לא שבלאדן האב קרא לבנו בלאדן, אלא הבן קרא לעצמו בשם אביו.

בלאדן בן בלאדן היה מלך, ומכיון שאביו קיבל עונש ופרצופו הפך לפרצוף של כלב, ביזו אותו כל תושבי המדינה. בראות המלך בלאדן את הבזיונות הקשים שאביו סופג, החליט לקרוא לעצמו בשמו של אביו, כדי שאף אחד לא יבזה את שמו של אביו, שהוא כשמו של המלך.

\

בלוטות הרוק

בלוטות הרוק הינן חיוניות מאוד לאדם. אם, חלילה, הבלוטות הללו נפגמות, האדם נחשף למחלות רבות.

כשאדם מריח אוכל בהיותו רעב – בלוטות הרוק מתחילות לעבוד, וצריך להמתין פרק זמן כל שהוא עד שהרוק יהיה מוכן לקליטת המאכל.

יהודי שומר תורה ומצוות ממתין את פרק הזמן הנדרש בעת שהוא נוטל את ידיו לסעודה ובעת שהוא מברך ברכת הנהנין לפני הכנסת האוכל לפה. כן כתב הגאון רבי אורי קלרמן (בספרו "אור לישרים").

בל תשקצו

אדם שמשהה את נקביו ממושכות – עובר על איסורי תורה של "בל תשקצו" ו"לא יהיה בך עקר", שכן "השיהוי סכנה גדולה לעקרות". כמו כן, אדם שמתפלל למרות שהוא נצרך לנקביו – תפילתו תועבה. כן מבואר במסכת ברכות (כג, א) ובמסכת מכות (טז, ב) ובספר "חרדים" (לב, נו-נז).

\

הורים שמשמשים מיטתם כשהם משוקצים בפסולת הגוף, הם גורמים לילדים שיוולדו להם שיהיו מרטיבים במיטה תוך כדי שינה. כן כתב בעל "מנחת חנוך" (עמ' קלט. ראה גם "כף החיים" סימן ד אות ד, וספר "אברהם אנכי" תרומה אות י).

כמו כן, הורים אלו גורמים שילדיהם יהיו טפשים וסכלים ויתנהגו בכבידות ובעצלות. כן כתב בעל "פלא יועץ" (ערך זיווג).

בן איש חי

בעל ה"בן איש חי" התלבש כפי שהאבות הקדושים – אברהם יצחק ויעקב – התלבשו. כך הוא אמר.

ואף למצנפת שהוא חבש לראשו – כידוע מתמונתו המפורסמת – הוא הקדיש מקום בספרו "רב פעלים" לבאר את סדר עשייתה. הוא מגדירה: "מעשה אומן, שאין כל אדם יודע לכרוך אותה".

\

בעל ה"בן איש חי" הקפיד מאוד שלא ידפיסו את ספרו עם מקורות והערות "ולא תיגע בו יד", "וטעמו ונימוקו עמו, שכל מה שחיבר החיבור הזה, הוא לבעלי בתים ונשים, ולכן לא רצה להטריחם במקורות והערות".

מקובל, שכל אותם אנשים שהדפיסו את ספר "בן איש חי" עם מקורות, הוספות או הערות – ניזוקו מאוד, ואם לא הוא – אז משפחתו, רח"ל. כן מבואר בספר "ואין למו מכשול" (ח"ט, עמ' 178).

בן זקונים

בן הנולד בזקנותו של אדם – הוא פחות בעל תאוה מהבנים הקודמים. כן מבואר ב"תפארת יונתן" (לך לך): "מה שמוליד אדם לזקנותו, אין בו כח התאוה ואין כח היצר הרע גובר בבן הנולד, ולכן ישראל אהב את יוסף כי בן זקונים הוא, ואין בו כח יצר הרע, ובאמת כבש יוסף ליצר הרע".

בן נח

ה"פני יהושע" (קידושין יג, ב) חידש, כי בבן נח – אין מיתת הבעל מתרת את אשתו לאחר, אלא האשה נשארת אשת איש אף לאחר מיתת בעלה.

כלומר: בבני נח, למרות שהבעל מת ונקבר, מכל מקום אשתו עדיין נחשבת לאשת איש.

בן נין

אדם שזוכה לראות בחייו דור רביעי, שהוא בן נין, אינו רואה פני גהינם. כן מובא בספר "נפלאים מעשיך" (מערכת ב, דף יד ע"ב, אות י) בשם המפרשים.

לדעות אחרות, רק מי שזוכה לשמש כסנדק לבן נינו – אינו רואה פני גהינם. כן כתב בעל ה"לקט יושר", תלמידו של בעל "תרומת הדשן" (יו"ד עמוד 52).

בני מעיים

תענית במשך ששה ימים רצופים, מנקה לחלוטין את בני המעיים. כן מבואר בספר "כמו השחר" (אות ת, יג): "ביורה דעה (סימן רלו, ס"ק כ) כתב, דשבעה ימים סכנה להתענות. ונראה לי הענין, דבששה ימים מתמרק כל מה שבבני מעיים, כמבואר בגמרא יומא (ד, ב), דפרישת משה ו' ימים למרק אכילה ושתיה שבמעיו, ויום ז' אחר המירוק מסוכן".

בנין

אין מנוס ממריבה עם השכנים בעת בניה. כן כתב בעל "כרסייא דאליהו" (דף כב): "כל מי שבונה בית מוכרח שיהיה לו מריבה עם השכנים, מנזקי שכנים, או מנזקים בכתלים או בנזק ראייה".

כמו כן, "העוסק בבניין בא לידי עניות, משום שבכל הוצאות אחרות יודע האדם מראש כמה הוא צריך, מה שאין כן העוסק בבנין, שחושב להוציא מאה ונעשה לו הוצאה של מאתיים. ומשהתחיל כבר אינו יכול למשוך ידו. ועל כן עדיף לקנות בית בנוי שיש לו קצבה" ("פלא יועץ" ערך בנין).