הפלא ופלא - אות א - חלק ז | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - - 

אש

אש סופגת כויות. ולכן, אדם שנכווה מאש, יקרב – ככל שניתן – את מקום הכויה לאש. כן כתב בעל "אדני פז" (או"ח סימן סב): "דרך הטבע, כאשר האדם אשר נכווה ידו מן האש, רפואתו שיסמוך מקום כוויתו סמוך לאש, ואז מושך החום של הכויה אצלו ונתרפא בזה".

\

במוצאי שבת חום האש גבוה יותר משאר ימי השבוע, שכן "כלל גדול הוא, שבאותו יום שנברא אותו דבר – מסוגל זה היום גם לדורות להתחזק יותר; ומזה הטעם, טבע האש במוצאי שבת קודש רותח יותר, משום שאז נברא". כן כתב הנצי"ב בספרו "העמק דבר" (שמות יב, ב).

\

אש שנגרמת מחמת ברקים ורעמים, "אם היא תאחז באיזה דבר – לא יוכל לכבותו, אלא אם כן יביאו אש רגילה, שנוצרה כאן, ויניחוה על האש שנוצרה מהברקים והרעמים". כן כתב בעל "יפה מראה" (ירושלמי שביעית ו, ג).

\

אש שמימית – אינה מכלה מאומה, ואילו אש גשמית – מכלה הכל. את סיבת הדבר כותב ה"שב שמעתתא" (בהקדמתו) בשם האר"י: "משום דאש של מעלה לא יתעצם ויתחבר בשום עצם חומרי ולא יתערב בחלקיו, ולכן לא ישרפהו, מה שאין כן אש של מטה יתעצם ויתערב בכל החומרים ויכנס בחלקי העץ ויתערב עמו ויכלהו".

\

כידוע, טבע השלהבת לעלות למעלה, ואילו טבע העפר לרדת למטה. הסיבה לכך היא, "כי כל דבר נמשך לשורשו ומקורו שממנו בא, כמו שאמרו חז"ל: 'זרוק חוטרא לאוירא אעיקרא קאי'. על כן, לפי שיסוד האש הוא במרום – טבע השלהבת להמשך ולעלות למעלה, כי נכספת היא להתחבר במקורה, ולהיפך טבע העפר לרדת למטה, לפי שיסוד העפר הוא למטה". כן מובא ב"קונטרס חידו"ת" למרן הגה"ק מסאטמר זצ"ל (פרקי אבות פ"א).

אש המזבח

בעת שעם ישראל הקריבו קרבנות בבית המקדש, אם הם היו עושים את רצונו של מקום – היה יורד משמים כמין אריה מאש ואוכל את קרבנותיהם, ואם הם לא היו עושים את רצונו של מקום – היה יורד כמין כלב מאש ואוכל את הקרבנות. כן כתב בעל "ראשית חכמה" (שער היראה פ"ח).

אשכנזים

רובם הגדול של בני העדה האשכנזית מוצאם משבט בנימין, הקטן שבשבטים. כן כתב רבי אליהו כהן, בעל "מדרש תלפיות" (אות ג, ערך גימטריאות), בשם בעל "כח ה'", בשם רבו.

אשל

האשל שנטע אברהם אבינו, אשר בצילו חסו המלאכים שהגיעו אליו, עבר גילגולים רבים. על גילגולו האחרון מספר רבי שלמה סופר, בנו של ה"כתב סופר", בספרו "חוט המשולש" (עמוד קיח): "שמעתי, שלפני כמה שנים קנו ממלכת ענגלאנד עבור המוזיאום את האילנא רברבא הזה בדמים הרבה מאוד, וכאשר חפרו אותו להוליכו למדינתם - פתאום נתהווה אש סביבו, ונשרף כל האשל ונשתקע במקומו".

אשמדאי

התוספות במסכת מנחות (לז, א) מביאים בשם המדרש, כי אשמדאי הביא לפני שלמה המלך אדם שיש לו שני ראשים. אותו אדם נשא אשה והוליד בנים כיוצא בו – עם שני ראשים, וכיוצא באשתו – עם ראש אחד.

וכאשר הם באו לחלוק בנכסי אביהם לאחר מותו, מי שהיו לו שני ראשים – ביקש שני חלקים. ובאו לדין לפני שלמה. מה עשה שלמה בחכמתו? שפך מים רותחים על אחד הראשים. מחמת הכאב צעק אותו הבן בשני הראשים. אמר שלמה: שמע מינה שאין אתה אלא איש אחד.

ברם, בכור שיש לו שני ראשים, נותן לכהן דמי פדיון הבן עשרה סלעים ולא חמשה, משום שפדיון הבן תלוי בגולגולת, שנאמר "חמשת שקלים לגולגולת", ולו יש שתי גולגלות.

אשת חזקיהו

חזקיהו המלך העמיד את אשתו כמלצרית לשרת את המשלחת של מלך בבל. היה זה לאחר שחזקיהו התרפא מחוליו הקשה. בשמוע מלך בבל את נס הרפואה, הוא שלח אליו משלחת מכובדת, וכאות הוקרה העמיד חזקיהו את אשתו כמלצרית עליהם.

ה' כעס מאוד על כך והעניש את חזקיהו בעונש חמור, ובניו שמשו כמלצרים של מלך בבל.

אשת לוט

אשת לוט, כידוע, נהפכה לנציב מלח. בספר "סדר הדורות" (ב"א, מ"ז) מעיד בשם ספר גא"י, כי ראה בעצמו את נציב המלח, וכה תיאורו: אחר חצות לילה אשת לוט נראית בשלימותה, ושעתיים בטרם יאור היום – נשאר ממנה רק שני טפחים, משום שהעזים מלקקים אותה, ולפני חצות לילה שוב תגדל עד לגודלה הרגיל.

כיום, לא ידוע היכן נציב המלח. לדעת הרד"ל (פרקי דרבי אליעזר פכ"ה, אות פ), נציב המלח כבר לא קיים, לפי "שהיה בסביבה רעש ארץ ויצא ים המלח מגבולו ושטף את הנציב מלח".

\

בעת חידוש הלבנה – נציב המלח נמצא בשיא גודלו, וככל שמתרחקים מזמן המולד – נציב המלח הולך ומתקטן. כן כתב ה"רוקח" בפירושו על התורה (וירא יט, כו): "אומרים על אשתו של לוט, לעת חידוש הלבנה – הנציב מלח מתרבה, וביושנה של לבנה – מתמעט".

אשת עובדיה

אשת עובדיה צעקה אל אלישע מאתיים שישים וחמש פעמים עד שנענתה. כך מבואר ברד"ק (מלכים ב, ד, כו) בשם "תרגום של תוספתא": "מאתיים שישים וחמש פעמים צעקה אשת עובדיה, כמנין 'צעקה', ולא השגיח בה הנביא אלישע, עד שהלכה לבית הקברות והשתטחה על קבר בעלה וצעקה ואמרה: בעלי, בעלי, היכן היא הבטחתך בשעה שנטית למות, כאשר אמרתי לך על מי אתה עוזב אותי ואת שני בני. השיב עובדיה מקברו: לכי לאלישע עם מעט השמן שנותר לך והוא יברך אותך".

אשת פרעה

אשת פרעה היתה מבינה בחכמת הכישוף יותר מכל מכשפי מצרים וחרטומיה. כן כתב "רבנו בחיי" (שמות ז, יא).

וזה לשון בעל "פענח רזא" (שם): "שהיתה אשתו שקולה במכשפות נגד כל החכמים והמכשפים".

אשת קורח

אשת קורח הסיתה את בעלה נגד משה וגרמה לכל המחלוקת הנוראה. על מה ולמה היא הסיתה את קורח נגד משה? משום שהיא קינאה בתכשיטיה של ציפורה אשת משה שהיו משובצים ביהלומים יקרים וזוהרים באור יקרות ("אור החמה" במדבר עמ' פד; "תרחם ציון" עמ' קמא אות ג).

אתרוג

צא, בדוק ותמצא, ששורשיו של כל עץ אתרוגים מונחים בארץ בצורת אותיות של שם הוי"ה. כך אמר הגאון הר"י מליסא, בעל ה"חוות דעת", לרבנו מוהרצ"א מזידטשוב, בשם ספר קדמון, והיה זה לפניו לחידוש עצום, כמופיע בספר "צבי לצדיק" (בהקדמה).

\

בדמעותיו של אדם ביום הכיפורים הוא מסיר את הכתמים מן האתרוג שייעדו לו משמים למצות ארבעת המינים. כן מבואר בספר "שם משמואל" (סוכות תרעח): "ושמענו על הקדושים בדור שלפנינו, שלא רצו לקנות אתרוג עד אחר יום הכיפורים, באומרם שלפי מסת התפילה – כן מזדמן להם אתרוג נקי, ובדמעותיהן מדיחין את הכתמים מן האתרוג שלהם".