הפלא ופלא - אות א - חלק ג | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - - 

אדר

כוחו של עם ישראל גובר במיוחד בחודש אדר, עד כדי כך "שאפילו בהבל פיהם בלבד ימתקו כל הדינים והגבורות והרוחות הרעות שלא ישלטו כלל וכלל בעולם". כן כתב בעל "מאור ושמש" (שקלים רמט).

אדר שני

לעולם לא ניתן לעשות כישוף לאדם שנולד באדר שני. כן כתב "רבנו אפרים" (שמות יג, ט): "'ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים, וצא הלחם בעמלק' – בחר לנו אנשים שנולדו באדר שני, שאין הכשפים שולטים בהם; שאין הכשפים שולטים אלא על אותם שנולדו בשנים עשר חודשי השנה".

אהרן

בעת שמשה משח את אהרן לכהונה גדולה על ידי שמן המשחה – אירע נס וגופו של אהרון התארך וגבה מאוד. כן מבואר ב"מדרש רבה" (אמור כו, ט) וב"ילקוט שמעוני" (שמואל רמז קכז).

בו בזמן שגופו התארך – אירע נס נוסף, שכל בגדיו של אהרן התארכו אף הם, כפי מידתו החדשה של אהרן. כך כתב רבי יהונתן אייבישיץ ("תפארת יהונתן" שמות כח, ב).

אוהל מועד

פתח אוהל מועד היה מקום קטן מאוד, ובדרך נס נכנסו לתוכו בו זמנית "ששים ריבוא אנשים וששים רבוא בחורים". היה זה כאשר ה' צוה את משה להקהיל את כל העדה אל פתח אוהל מועד (ויקרא ח, ג) – "אמר משה להקב"ה: ששים רבוא אנשים וששים רבוא בחורים היאך אני יכול להעמידן אל פתח אוהל מועד ואינו אלא בית סאתים?".

כך גם יהיה בתחיית המתים. כל ברואי תבל שהיו מאדם הראשון ועד תחיית המתים – כולם יקומו לתחייה בירושלים (אלא שלאחר התחייה – ישובו כל הרשעים לעפרם). כן מבואר במדרש תנחומא (סימן יב).

אוזן

אדם שרוצה להצטנן מעט בימי הקיץ הלוהטים – ישטוף את אוזניו במים. כן כתב בעל "שבט מוסר" (פרק יא): "אם בקיץ ירחץ אדם אוזניו במים – יצטנן כל הגוף".

האוזן היא איבר עיקרי בגוף, לפי שהיא מאזנת את כל הגוף, ומכאן שמה "אוזן" מלשון איזון. מסיבה זו קבעו חז"ל (בבא קמא פה, ב): "חרשו – נותן לו דמי כולו", "כי האוזן עיקר הגוף". כן כתב הגר"א (בפירושו ל"ספרא דצניעותא" פרק א).

לא רק האף והפה פולטים אויר, אלא אף האוזן מוציאה אויר באופן תמידי. כן כתב האריז"ל ("עץ חיים" שער הנקודים): "יש באזניים רוח דק בתוכם, והנסיון לזה, כאשר יסתום האדם אזניו – ישמע קול הברה מחמת הרוח הנצרר בה שרוצה לצאת בחוץ ואינה יכולה".

אוי ואבוי

שניים שעברו על אותה עבירה, האחד אמר "אוי ואבוי" והשני - לא, אין לתאר ואין לשער איזו תהום מפרידה בין שניהם. כן מקובל בשם ה"סבא מקלם".

אויר

מדוע בארצות העמים – האויר זך נקי, ואילו במקומות שדרים בהם יהודים – האויר מזוהם יותר? "סיבת הדבר, דהנה מטבע איש יהודי לפלוט תמיד ממנו האויר הבלתי נקי, על כן האויר במקומותם מזוהם; אבל מטבע האינו יהודי הוא היפך – לבלוע האויר המזוהם, על כן נשאר שם האויר נקי". כן מבואר בספר "כנסת ישראל" (ליקוטים סז, ע"ב).

יש אנשים שמסוגלים לקלוט דרך האויר חכמות וחידושים שאנשים אחרים עמלו עליהם והוציאם לאור, "וזה היה ענינם של דואג ואחיתופל, שהיו קולטים מהאויר החכמות שטרחו אחרים והוציאום לאור". כן כתב החיד"א בספרו "מדבר קדמות" (מערכת י, אות נח).

בהיות האדם באויר – אין לו אפשרות לחולל פלאות נגד חוקי הטבע. כן מבואר בספר "צבי ה' לצדיק" (שמות) בשם ספר "חסידים": "כתיב: 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם', וכשאדם באויר ולא על הארץ ממש – אינו יכול לפעול שום פעולה הפכיות מדרך הטבע".

כל איזור והאויר שלו. אין אויר שבאיזור אחד שווה לאויר שבאיזור אחר. ולכן, אדם שנולד באיזור מסוים והורגל לאויר שבאותו איזור, יקשה עליו המעבר הקבוע לאיזור אחר, ופעמים רבות האויר שבאיזור האחר אף יזיק לו. כן כתב רש"י (דברי הימים א, יא, יז, ד"ה מי ישקני).

כך גם כתב הרד"ק (תהלים מח, ג): "כל אדם שיצא מנוף אחד לנוף אחר – יחלה בהשתנות האויר".

ברם, אויר ארץ ישראל, וכל שכן אויר ירושלים, מתאים לכולם. כן כתב הרד"ק (שם): "ואויר ארץ ישראל, כל שכן אויר ירושלים, היה יפה נוף, והיה משוש כל הארץ, כי אפילו היו באים שם חולים - היו מתרפאים, כי אוירה ממוזג וטוב".

אונאת ממון

יש מקרים בהם קיימת מצוה על אדם להונות את חברו בממון. כגון: אדם שנעשה ערב לאשה על כתובתה, והיא סמכה על הערב ונישאה, ועתה אין אפשרות לבעל לפרוע את כתובתה – אין הערב חייב לפרוע לה את כתובתה.

הסיבה לכך היא, משום שהערב אינו מתכוין באמת לשעבד את עצמו לחוב, וכוונתו היא רק לרצות את האשה להינשא. מכיון שאין האשה נחסרת ממון בנישואין אלו, ואין הערב מפסיד לה כלום, אלא אדרבה, טובתה היא, שהרי טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו – אין הערב גומר בדעתו להשתעבד לחוב הכתובה. כן מבואר במסכת בבא בתרא (קעד, ב).

אור החיים

לימוד באופן קבוע מתוך הספר "אור החיים" על התורה, שחובר על ידי רבנו חיים בן עטר – בכוחו לפקוד את הלומד בזרע של קיימא. כן מבואר בספר "עוד יוסף חי" (עמוד קיח).

אור זרוע

רבנו יצחק ב"ר משה מוינא כינה את ספרו בשם "אור זרוע" משום מעשה שהיה. באחד הימים הונח לפניו גט שהתעורר ספק כיצד לכתוב את שם המגרש, האם "עקיבא" כאשר האות האחרונה היא א', או "עקיבה" כאשר האות האחרונה היא ה'. באותו לילה הוא חלם חלום בו קראו לו את הפסוק "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה", שסופי תבותיו: "עקיבה" עם ה'. על סמך חלום זה הוא הכריע כיצד לכתוב את שם המגרש, ומרוב שמחה הוא כינה את ספרו בשם "אור זרוע", שהוא תחילת הפסוק שהראו לו בחלום.

אוריה החיתי

אוריה החיתי בעברו היה גוי ושימש כנושא הצינה של גלית. כאשר דוד נלחם עם גלית – הוא התקשה לשלוף את החרב מתערה; החרב פשוט מיאנה לצאת. וכשראה שלמרות כל המאמצים הוא לא מצליח, פנה דוד לאוריה החיתי, נושא הצינה של גלית, וביקש ממנו שיעזור לו להוציא את החרב. אוריה נענה לבקשתו בתנאי שלאחר גירותו הוא יתן לו בת ישראל לאשה.

דוד הסכים לבקשת אוריה, אך הסכמה זו עוררה קטרוג בשמים, משום שזלזל בבת ישראל והשתמש בה כקלף מיקוח. אמרו לו משמים: חייך, את שלך אתה נותן לאוריה, ובשעה זו נגזר שבת שבע – אם שלמה – תהיה תחילה אשתו של אוריה ורק לאחר מכן דוד ישאנה.