עין יעקב - יומא ו | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

אם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד מתוך העין יעקב.

אנחנו מסכת יומא, פרק ט',

סליחה, פרק ראשון, דף ט עמוד ב', עוד ו'.

מקדש ראשון מפניהם אחריו,

מפני שהיו בו שלושה דברים, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. עבודה זרה דכתיב,

כי קצר המצא מהשתרע במסכה צרה כי יתכנס. פסוק בישעיה כח.

מהי כי קצר המצא מהשתרע? אמר רבי שמואל בר נחמניה, אמר רבי יוחנן,

יש גורסים, אמר רבי יונתן, קצר מצא זה מהשתרע עליו שני רעים כאחד.

דהיינו,

והמסכה צרה מלהיכנס כהתכנס,

אמר רבי שמואל בר נחמניה,

אמר רבי יותן, כימטא רבי יונתן,

להי פסוקא באחי

מאן דכתיב בי קונס כנד מהים תעשה לו מסכה צרה.

כן,

זה היה מדבר על זה שהעמיד מנשה הרשע המלך של ישראל צלם בהיכל

וכו'.

כן,

וקיצר כביכול

על ידי שהוא הכניס צלם בהיכל

לבית קודשי הקודשים,

עבודה זרה, שם המפורש וכו', אתה מעמיד שם פסל.

אז כביכול, כביכול, כן,

זה קיצר את

מקום השראת שכינתו של הקדוש ברוך הוא על כלל ישראל.

גילוי הרעיות הכתיב,

ויאמר השם יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון,

יען כי גבנו בנות ציון שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה,

ותלכנה נטויות גרון שהיו מהלכות בקומה זקופה,

ומסקרות העיניים, היו מקחילות את העיניים שלהם, תאבו, מה להם קחו לעיניו?

מתאפרות יותר מדי בולט.

הלוך ותפוף

תלכנה אשר יהיו מהלכות עקב בצד גודל,

וברגליהן תעכסנה.

אמר רבי יצחק מלמד שם, מביאות מור ואפרסמון ומניחות במנעליהן, זה היה משפריץ, בושם,

ומהלכות בשור, וכולם מריחים, הגיהינום,

ומהלכות בשוקי ירושלים, וכיוון שמגיעות אצל בחורי ישראל, בועטות בקרקע ומתיזות עליהן,

ומכניסות בהן יצר הרעה כארס.

איי, איי, איי. שפיכות דמים, דכתיב,

וגם דם נקי שפר מנשה הרבה מאוד עד אשר מילא את ירושלים פה לפה לבד מחטאתו השכתית יהודה לעשות הרע בעיניה שרשעים הם,

אלא שתלו ביטחונם בקדוש ברוך הוא.

אומרת הגמרא עתן למקדש ראשון, דכתיב, ראשיה בשוחד ישפוטו,

וכוהניה במחירו ונביאה בכסף יקסומו בעל השם ישענו.

היו עושים כל מיני עבירות,

אבל בכל אופן כביכול נשענים על הקדוש ברוך הוא, שיש להם איזה בעיה, שיש להם איזה צרה לפיקה,

הקדוש ברוך הוא הביאה עליהן שלוש פורענויות.

כנגד שלוש עבירות שבידם גידורות שפיכו דמים ועבודה זרה,

שנאמר לכן בגללכם ציון שדה תחירש

וירושלים עין תהיה והר הבית לבמות יער.

אי אי אי אי עציון שדה תחירש הכל נחרש

שום דבר לא נשאר וירושלים עין תהיה

כלום

כגון חורבה

והר הבית לבמות יער.

שדה שמה, אין שם שום דבר.

אבל מקדש שני שאנו בקיאים בו שהיו עוסקים בתורה ומצוות בבימות חסדים מפני מחריו

מפני שנאת חינם שהייתה ביניהם. ללמדך,

ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עבירות,

עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.

ובמקדש ראשון לא הביה שנאת חינם, שואלת הגמרא,

והכתיב מגור אל חרב היו את עמי לכן ספוק על ירך,

פסוק ביחזקאל כא.

ואמר רבי אלעזר ובני אדם שאוכלים ושותים זה עם זה ודוקרים זה את זה בחרבות שבלשונן,

פוגעים אחד בשני, מסתלבטים אחד לשני

אחרי שהרביצו, משקי.

אומרת הגמרא, ובנשיאי ישראל הוא דהווי.

דכתיב זעק והילל בן אדם כי היא הייתה בעמי.

ותניא זעק והילל יכול הכל, תלמוד לומר, היא וכל נשיאי ישראל.

מגורי אל חרב היו רואו את עמי לכן ספוק על ירך, רבי יוחנן ורבי אלעזר כאמרי תרווי וראשונים שנתגלה עוונם, נתגלה קיצם.

אחרונים שלא נתגלה עוונם, לא נתגלה קיצם.

אז ראשונים לפי נתגלה קיצם.

למה?

כי פשעיהם לא היו מכוסים, הם לא היו מכוסים את פשעיהם, הם עושים אותם בגלוי.

תלוי הראיות, שפיכות דמי עבודה זרה, לא היו מתביישים בזה.

איי איי איי, אז נתגלה קיצם.

כפי שכותב הנביא ירמיה כט,

לפי מילות לבבל שבעים שנה, אפקוד אתכם.

ברור, הוא נתן להם מה שנקרא תאריך לעונש.

אבל האחרונים,

האחרונים שלא נתגלה עוונם, כן?

זה היה משהו בסתר, מה שנקרא, הביזיונות האלה שהיו עושים.

עשינת חינם הזאת וכולי.

אז

לא נתגלה קיצם.

אבל הקדוש ברוך הוא החריב,

נתן להם מה שנקרא את

עונשם.

למה?

כי עבירות שבין אדם למקום,

הקדוש ברוך הוא מוחל אם אדם יעשה תשובה, אבל עבירות שבין אדם לחברו,

עד שלא יעשה תשובה, לא יימחל לו.

למה?

כי כבר הקדוש אומר, מכסה פשעיו לא יצליח,

אבל הוא מודה ועוזב ירוחם.

אז כיוון שמה שהם היו לכאורה מכסים על הפשעים שלהם,

אז לא נסלח להם בכך, והם נענשו.

נעבור בסיידה דשמיא לפה ליועץ, זכותו תגן עלינו, אמן.

ערך

השוואה.

אמרו רבותינו זל,

אזלת לאטרא עזיל בנימוסה.

וכן עמרי אנשי,

אינשי.

למקום שתלך, כמו שתראה, כן תעשה.

איך מתנהגים במקום פלוני אתה לא יודע? תראה מה אנשים נוהגים, ככה תעשה.

ואמרו רבותינו זל, פסחים ג', נ', סליחה.

לא ישנה אדם מפני המחלוקת, וכל המשנה ידו על התחתונה. ואמרו רבותינו זל, כתובות, י״ז.

לעולם תהיה דעתו של אדם מעורבת עם הבריות.

לא ישמח בין הבוכים, ולא יבכה בין השמחים. לא יישב בין העומדים, ולא יעמוד בין היושבים.

כללו של דבר,

כל אשר הם עושים שם הוא היה עושה,

אילי כנדנוד איסור.

כן? בתנאי שזה לא על הצד, מה שנקרא, אסור.

עברתי בשבת לברית,

אז ראיתי השתבח שמו להר, אמרו לקח שם כמה,

כן ירבו.

שם יושבים כל מיני שחורים כאלה.

שועלים מחבלים כרמים,

שחורים למיניהם, כן?

אז כנראה שהיה להם שם איזה כזה, כמו שבעה כזה, שהם יושבים אצל הגויים.

עכשיו הם יושבים שם וכולם מדברים עם כולם.

אתה יודע, השתבח שמו לעד,

פחות גוי, יותר נחמד.

אז גם שם אתה רואה שהם לא יודעים מה לעשות. אין להם כמו אצלנו לנחם את האבל,

תפילות, משניות,

דברי תורה, שעודת מצווה וכו'.

אלא יושבים בינם לבין עצמם, מחכים שהראשון יפתח את הפה,

שאני מדבר איתו שלישי, וכן על זה הדרך.

אז זה פחות או יותר דומה לנוהג שמה,

שאדם שלא יודע מה לעשות, כגון שהוא נמצא בעיר ולא יודע כיצד להתנהג, מה יעשה,

אומרת הגמרא, תהא דעתו מעורבת עם הבריות, לא ישמח בין הבוכים ולא יבכה בין השמחים,

לא יושב בין העומדים ולא יעמוד בין היושבים.

כל אשר הם עושים הוא היה עושה, בתנאי שזה לא נוגד

את ההלכה.

הוא שכיח חיים שחסרי מדע שאינם בתורה ולא בדרך ארץ.

וכשהולכים אצל חולה אשר נפש אנשי ביתו עגומה עליו,

הם מרבים שם בדברי שחוק וקלות ראש,

וכן בהולכם לבית הקברות אשר קרובי המת שם,

אוננים ומסתרים בצער,

מתחולל ועסוקים בקבורה,

מרבים שם באכילה ושתייה ושחוק וקלות ראש.

זה דברים אסורים.

וכן יש לפעמים בעיר קטנה שאלה מפה בוכים וצועקים הרע על צרעתם, ואלה מפה רוקדים קול ששון וקול שמחה,

של מרעות ועוללות,

ולא ידעו תואר רוח ובינה כי עושה אליהם קוצים בעיניהם

וכסיכים בצדיהם של המצטערים,

ומוסיף צערם יגונם והנחתם ויחרקו שן, ואחר כך מתחילים פיצוצים.

ומרגילה בפומה יהודאין שלאמר מי שיש לו רעה, שיבכה מי שיש לו טובה, שישמח.

מה אכפת לי מהם?

הם אבלים, אז אין צריך להשתבל איתם?

או אם זה, מה פתאום?

בכל צערתם לא צער, אם השכינה הקדושה מצטערת איתם,

אם השכינה הקדושה שמחה איתם, אז למה אתה נמנע מזה?

ולא נאה ולא יאה כן לנו עם בני ישראל, כי אנשים אחים אנחנו כאיש אחד, כגוף אחד.

או כמו שיש מכה ברגל, מרגיש הצער על כל הגוף,

כך היא חובתנו וכך נאה לנו.

שכולנו נרגיש, כל ישראל ערבים זה לזה, נרגיש ויכאב ליבנו על כל צער של כל אחד מעם ישראל,

ונשמח בהיות שמחה לאיש אחד.

אנחנו לא שמחים,

הוא נפטר מהחיסון, וזה ככה קרה לו וכולי.

למרות שהזהרנו, ואמרנו, והודענו, ושיהיה בריא, הרב אמר, וכולי. אבל עדיין אנחנו כואבים.

משתתפים, באים להלוויה שלהם, באים לדברי תורה,

וכולי, במהלך השבעה באים לנחם, וכולי.

אז עדיין, בכל אופן, אנחנו כואבים.

אף על פי שהם בנים, והם טועים.

ועל כל פנים, אף אם לא יכאב לבבו או חרא להראות עצבות, גם אם אתה לא יכול לפקוד,

לא יכול להצטער, לפחות תראה שאתה עצוב.

תראה שאתה מצטער.

למען תהיה חצי נחמה לא יושב בצער בעודו שמצטערים בצערו.

וכן אין ראוי לאדם להגיד אצמו וצרתו בביי הילולה. מה אתה מספר על הצרות שלך עכשיו במקום של שמחה?

או בעידן חטא. ואלא אסתיר מאוד צרתו וישמח עם השמחים, אם לא בלב,

לפחות לפנים.

וזה דרכם של אנשים חכמים ונבונים.

ברוכים תהיו לאשר.

ואלא אסתיר מאוד.