עין יעקב - יומא כג-כד | הרב שמעון משה חי רחמים [שיעור מתאריך 28.07.2024]

- - - לא מוגה! - - - 

השם למעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד. העין יעקב, אנחנו מסרת יומה,

פרק חדש.

אמר להם הממונה, פרק שלישי, עוד כג.

אמר רב ספרץ, לוטה דאברהם,

מכי משחרי קוטלה,

ואמר רב יוסף,

ענן מאברהם, ניקום ונגמא.

אמר רב התנא, גמר מאברהם,

וענן לו גמרי מיניה,

גמרינן מיניה,

ותתניהו ביום השמיני מול בשר ולטום מלמד שכל היום כשר למילה.

אלא שהזריזין מקדימין למצוות, שנאמר, וישכם אברהם בבוקר,

אל המקום אשר עמד שם את פני ה'.

אלא אמר רב הרב יוסף,

הָכָּקָשְיָּלֶה.

דתנא,

חל ערבי פסחים להיות בערב שבת, נשחט

קורבן פסח בשש ומחצה,

וקרב בשבעה ומחצה,

ונשחטא מיכים משחרי קוטלה,

נשחט אותו כמו

שאנחנו מזדרזים, מה שנקרא, נצח המה.

אומרת הגמרא, מהי קושייה?

ודילמכות לבית דה בית המקדש בשש ומחצה, משחרי,

ומשום דה לא מכב נטובה.

אומרת הגמרא, הִנָמִי, שָנִי אברהם?

דהצטגננות גדולה הייתה בליבו.

הִנַמִי, משום דה זקן ויושב וישיבה הרע.

דאמר רבי

חמא בר חנינא, מִימיהם של אבותינו,

מִימיהם של אבותינו, לא פסקה ישיבה מהם.

היו במצרים,

ישיבה עמהם,

שנאמר לך ואספת את כל זקני ישראל.

היו במדבר, ישיבה עמהם,

שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל.

אברהם אבינו,

זקן ויושב בישיבה הווה,

שנאמר ואברהם זקן בא בימים.

יצחק אבינו, זקן ויושב בישיבה הווה,

שנאמר ויהי כי זקן יצחק,

יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה, ושנאמר ועיני ישראל כבדו מזוקן.

אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה, ושנאמר ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו.

ואמר רבי אלעזר, יש גורסים רבי יצחק, שמושל בתורת רבו.

והוא דמשק אליעזר.

ואמר רבי אלעזר שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים.

ואמר רב כי אם אברהם אבינו את כל התורה כולה שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי.

ואמר לרשימי ברכיה לרב,

אמה שבע מצוות ותו לא, אולי מדובר רק על שעה מצוות.

אומרת הגמרא, הא הא ואינה ממילה.

אלא, ואימא שבע מצוות ומילה אמר לי אם כן מצוותי ותורותי למה לי למה כתיב הפסוק מצוותי ותורותי אמר רבה וידי מרב אשי

קיים אברהם אפילו עירובי תבשילים שנאמר ותורותי

אחד דברי תורה ואחד דברי סופרים ותניא רבי אומר אינו דומה תימור של לבנה לתימור של חמה

דהיינו ההזדקפות

של הבקיאה בעלות השחר

כמו תמר, לשון תמר זקוף

או

עשן ואש ותימרות עשן

כשהעשן עולה זקוף,

אז אינו דומה תימור של לבנה לתימור של חמה,

תימור של לבנה מתעמר ועולה כמקל,

תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן.

ואמר הרב נחמן

זוהמה דה שמשה

קשה משמשה

החום של אותו יום

זיהרה דה שמשה

קשה יותר מהשמש

חום של יום המעונן

וסימניך

דנא דחלא

שברי רדה שמשה קשין משמשה וסימניך דלפה.

דנא דחלא כותב רשי שפיה סתום יפה שלא יוצר רחו ונחלש וכשאתה נוקב אותו במחד קטנה יוצא שם ריח חזק

כך יום המעונן מתוך החמה שהיא מכוסה

החום שלה כבוש

והיא נוקבת בכוח דרך

נקבי העבים של הענן ומרגישים אותו.

ושברי רדה שמשה

הסנוורים בעצם הקרניים שהיא שולחת

מי שמסתכל כנגד הדברים הללו מסתנוור

כי הנותן עיניו כנגד הנקב קשים לו הסנוורים יותר משמסתכל בשמש עצמה.

כי אין אחת של שמש מסתנוורת יותר מאשר שמש עצמה וסימניך דלפה

קשה דלף היורד על האדם

משאם נכנס כל גופו במים.

יפה.

יראו העבירה, ממשיכה הגמרא, כשין מעבירה.

דהיינו, אדם שיש לו תאווה

לעבירה,

חס ושלום לנשים, קשה יותר ממה?

מגוף העבירה.

וסימניך ניחא דביסרא.

שלהי דקייתא קשה מקייתא.

אלול, שהוא סוף הקיץ,

קשה מהחום של הקיץ של תמוז.

למה?

כי כבר נתחמם כל האוויר וגופם של הבריות בחום של הקיץ שעבר עליהם,

וזה מתחמם עכשיו בחום של קל,

שהוא קל יחסית,

והוא מזיק אותו.

וסימניך תנורא שגירא.

השיטא זה סיטווה.

קשה מדי קייתא.

קדחת של ימות החורף

שמחממת את החולה,

בידוע שזה קשה יותר מקדחת שמבעירה אותו בימות הקיץ.

וסימניך

תנורא קרירא,

ומגמר בעתיקא קשה מחדת. וסימניך

טינא בר טינא.

אז מי שמלמד

או מי שלומד ומסיח את דעתו,

קשה לו לחזור וללמוד יותר ממה שהוא שכח,

את מה שהוא שכח יותר מאדם

שלא למד.

עד כדי כך זה קשה.

והסימן הוא

טינא בר טינא.

דהיינו, טית שאתה גובל אותו בעפר,

מטית של חומר כותל ישן,

קשה הוא לגבל אותו יותר מטית של עפר חדש.

דהיינו, אם תיקח סוג

טית משומש ותנסה לגבל אותו,

הוא יותר קשה מעפר החדש.

עד כאן נעבור בסייעתא דשמיא לפה ליועץ.

זכותו תגן עלינו, אמן.

ועד

אמרו רבותינו,

זיכרונם לברכה, אבות א' ד',

יהי ביתך בית ועד לחכמים,

ומי שחננו השם רוחב בתים יעשה זאת שיהיה ביתו בית מושב לכל עת

שרוצים החכמים או יראי השם

וחושבי שמו להתוועד ולעסוק בתורה,

או לדבר מצווה ואל יחוש לתנחה יתרה,

שיהיה לבני ביתו לנקות הבתים, ואישה יראת השם היא תתהלל,

שתיתן בכך יד לבעלה לעשות כל דבר טוב, ולא תחוס על יגיעתה ותרחש.

כי טוב שכרה ויערב לה כל עמלה נגד רוב הטוב הצפון לה,

וכן לא יכוס על ההוצאות,

אם צריך לעשות,

כי למצווה רבה יחשב לו.

שעל ידו לומדים תורה ברבים,

ואם גדול המעשה את היחיד לדבר מצווה, על אחת כמה וכמה טובה,

כפולה ומכופלת

למעשה את הרבים.

ושנין ובאבות ה' יח' כל המזכה את הרבים, זכות הרבים תלוי בו.

וביות עבד בביתו שכינה שורה בביתו וברכה שורה בביתו

כדכתיב

בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך.

וראיתי אנשי מעשה שהיו משתדלים לעשות ברית מילה בביתם כדי לזכות שיבוא אליהו הנביא זכור לטוב לביתם.

ועל אחת כמה וכמה ראוי להשתדל שתבוא השכינה לביתו,

ואף על פי

שהוא אפילו אחד יושב ולומד שכינה עמו.

ואינה דומה השראת שכינה של יחיד להשראת שכינה של רבים,

והרבה חילוק והפרש יש.

ועוד,

שבהיות הוועד בביתו גם הוא יהיה נטפל לעושה מצווה,

ואפילו אם אינו לומד עמהם ואינו מבין מה שלומדים,

אלא רק מארח אותם אצלו,

אי אפשר שלא ילמד איזה דבר אחד מהם.

ומשל הנוגע באפרסמון,

שאי אפשר שלא יקלוט מהריח הטוב שבו.

ויחשבו איש ואישה אשר השם חנן להם בתים כי לא במותם ילכו איתם.

ואיזה בית אשר יבנו להיות להם בית מושב לעולם הבא,

כי אם בעשות זאת יבנו בית נאמן לעולם הבא,

ולכן לא יקפידו על הטרחה נגד המנוחה ויתאווה כל אדם,

מתי יבוא לביתו לעשות בביתו הוועד?

וכל מי שעוזב ביתו לאחרים לדבר מצווה הוא דבר טוב.

כל קבל דנה לא יקבל אדם לעשות בביתו ועד למחלוקת או למושב לצים וכדומה.

אפילו יהיו הוא לו כל חלל לדעלמא, יביאו לו,

כי שם הרגיעה הרשעה והוא נוטל

חלק בראש על כל הרעה לעולם הבא.

ואוי להם כי גמלו רעה ליתן את ידיהם לפושעים.

ידם במעל תחילה רעה תבוא

עליהם נגע ומחלה.

כי יאמר ה' הגימול הזה קיוויתי על שנתתי לך בתים, כדי שתעשה שם בית לטיפשים,

בית לכל מיני עצות רעות, ודי בזה למי שיש לו לב טוב יברח מכתוב.

וימאס ברא ויבחר בטוב, כי במידה שאדם מודד

גם ה' ימוד ובית צדיקים יעמוד.

ברוכים תהיו לה'