עין יעקב - יומא א-ג | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

עם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו מסכת חדשה, מסכת יומה.

שבעת ימים, פרק ראשון.

מדניתין, שבעת ימים קודם מהכיפורים מפרישים כהן גדול מביתו ללשכת פלהדרין,

ומתקינין לו כהן אחר תחתיו.

שמא יהרה בו פסול.

רבי יהודה אומר, אף אישה אחרת מתקינין לו, שמא תמות אשתו,

שנאמר, וכיפר בעדו ובעד ביתו, זו אשתו. ביתו ובעד ביתו, זו אשתו.

אמרו לו, אם כן, אין לדבר סוף.

גמרא,

נא נא תם שבעת ימים קודם שרפת הפרה.

היום מפרישין כהן השורף

את הפרה מביתו ללשכה שעל פני הבירה. מהי בירה?

אמרת הגמרא, אמרה, והבה רב חנא.

אמר רבי יוחנן, מקום היה בהר הבית ובירה שמו.

ורשלקיש אמר כל המקדש, כולו קרוי בירה, שנאמר,

הבירה אשר הכינותי.

תניא,

קח לך משלך,

עשה לך משלך, ויקחו אליך שמן זית משל ציבור.

דברי רבי יושי.

רבי יונתן אומר, בין קח לך ובין ויקחו אליך משל ציבור.

אם כן, מה תלמוד לומר קח לך?

כביכול משלך אני רוצה ואיני רוצה יותר משלהם.

אבא חנן אומר, משום רבי אלעזר,

כתוב אחד אומר, ועשית לך ארון עץ.

וכתוב אחד אומר, ועשו ארון עצי שידים. הכיצד כאן, בזמן שישראל עושים רצונו של מקום?

כאן, בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום.

אז כשעושים רצונו של מקום, הגוש ברוך הוא חפץ בהם,

ובקרבתם ובנתינתם.

אבל כשאינם עושים רצונו של מקום,

לא רק שהגוש ברוך הוא לא חפץ בהם, אלא גם

בכל מתנותיהם אינו חפץ.

שנאמר, יש פסוק בנביא, חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח.

עד כדי כך

שאדם לא עושה את רצון השם, אפילו החודשים והמועדות שבהם מקריבים את הקורבנות והכול,

שנואים לפני הקדוש ברוך הוא.

כתיב וישכון כבוד אדוני על הר סיני ויכסהו ענן שש ימים ויקרא אל משה ביום השביעי.

מחדקתיב, אומרת הגמרא, ויקרא אל משה ביום השביעי, מהי ששת ימים?

ודאי שקדמו לזה ששת ימים.

אומרת הגמרא, זה בנה אב,

שכל הנכנס במחנה שכינה טעון פרישת שישה.

אז זה בעצם, כן, הכנה לקראת הכניסה שחייב

להכין את עצמו בכל

שישה הימים הללו לפני שהוא נכנס

ביום השביעי.

וזוהי ההכנה שאנחנו עושים בכל ימי השבוע, שאנחנו מזכירים היום יום אחד בשבת קודש, היום יום שני.

תמיד מזכירים את יום השבת, כשנכנסים לשבת אין לנו מזמור

שיר של יום, אלא אנחנו אומרים מזמור שיר ליום השבת,

מודים בו לקדוש ברוך הוא.

תניה משה עלה בענן ונתכסה בענן והתכנס בענן כדי לקבל תורה לישראל בקדושה,

שנאמר וישכון כבוד אדוני על הר סיני. זה היה מעשה אחר עשרת הדיברות

שהיו תחילה לארבעים יום. דברי רבי יוסי הגלילי, רבי עקיבא אומר,

וישכון כבוד אדוני על הר סיני מראש חודש,

ויכסהו ענן להר, ויקרא אל משה ביום השביעי,

משה וכל ישראל עומדים,

ולא בא כתוב אלא לחלוק כבוד למשה.

רבי נתן אומר, לא בא כתוב אלא למרק אכילה ושתייה שבמעיו כדי לסומו כמלאכי השרת.

רבי מתיה בן חרש אומר, לא בא כתוב אלא לאיים עליו,

כדי שתהא תורה נתונה באימה וביראה,

ברעד, ברטט ובזיע,

שנאמר, עבדו את אדוני ביראה וגילו ברעדה. מהי וגילו ברעדה? אומרת הגמרא, אמר הרב עבד אבר מתנא אמר רב, במקום גילה שם תהא רעדה.

אז לא סתם מקבלים תורה, אלא מקבלים תורה, מה שנקרא, גם ברעדה.

ובמאי כמפלגה, במאי הם נחנקו. רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא בפלוגתא דהנא תנאי כמפלגה.

נתניה בשישה לחודש ניתנה תורה לישראל. רבי יוסי אומר, בשבעה,

בואו.

ומאן דאמר בשישה ניתנה בשביעי עלה, דכתיבה יקרא אל משה ביום השביעי.

ומאן דאמר בשבעה, בשביעי ניתנה ובשביעי עלה.

דכתיבה יקרא אל משה ביום השביעי.

אבי יוסי הגלילי סבר לכתנא קמא.

דאמר בשישי לחודש ניתנה תורה לישראל.

כך זה היה מעשה אחר עשרת הדיברות.

וישכון כבוד אדוני על הר סיני ויחסהו הענן ששת ימים.

ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן לקבול תורה.

כן, לקבל את שאר התורה

דהיסה על כדעתיך וישכון השם

וישכון כבוד השם מראש חודש ויכסהו ענן

להר ויקרא אל משה ביום השביעי לקבול עשרת הדיברות הוא

הקביל ולמשישה

והאיסטלק לענן משישה, הרי נסתלק הענן משישה

הידו ויכסהו וישכון כבוד השם מחדש

רבי עקיבא סבר ליקר רבי יוסי דאמר בשבעה לחודש ניתן תורה לישראל

בישלמה לרבי עקיבא היינו דמשכר הדה בשבעה עשר בתמוז נסתברו הלוחות

ועשרים וארבע דסיוון ושיצר דתמוז

מלא להו ארבעים יום דהווה בהר

ובשבשר בתמוז נחית ועטה ותברינו ללוחות שברת לוחות אלא רבי יוסי הגליל דאמר שישה דה פרישה וארבעים דהר עד עשרים ותלת בתמוז לא יתבור לוחות לא נשברו

אמר לך ביוסי הגליל דה איך בוא אני אסביר לך ארבעים דהר בעד שישה דה פרישה

יפה מאוד. אז ארבעים יום בהר, מלבד אותם שישה ימים שפרש בהם משה.

אמר מור, ויקרא אל משה, משה וכל ישראל עומדים. מסייע אלי רבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר, ויקרא אל משה, משה וכל ישראל עומדים.

ולא בא, כתוב אלא לחלוק לו כבוד למשה.

ג. מי טבע?

קול לו, קול אליו.

משה שמע וכל ישראל לא שמעו. אומרת הגמרא, לא קרא שאה בסיני באוהל מועד.

ויהי בית אימה, ואה באוהל מועד. לא קשיא.

אה בקריאה ואה בדיבור.

רבי זרקא רם יקרא יא דא דקמא דרבי אלעזר.

ואמר אלא אמר רבי זרקא, אמר רבי אלעזר,

כתיב ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן.

וגומר וכתיב ויבוא משה בתוך הענן. וגומר, מלמד שתפסו הקדוש ברוך הוא למשה והביאו לענן.

לא יכל משה להיכנס אליו, ומשך אותו פנימה.

דבר רבי ישמעאל תנא נאמר כאן בתוך,

דכתיב ויבוא משה בתוך הענן.

ונאמר להלן בתוך, כי דכתיב ויבוא בן ישראל בתוך הים ביבשה.

בא להלן שביל, דכתיב המים אליהם חומה, אף כאן שביל.

ויקרא אל משה וידבר. למה הקדים קריאה לדיבור?

לימדה תורה דרך ארץ, שלא יאמר אדם לחברו אלא אם כן קרעהו.

אומרת הגמרא מסייל אלא רבי חנינא,

אמר אדם לחברו דבר אלא אם כן קרעהו. לאמר,

אמר רבי מנסיה ברברה דרבי מנסיה משמא דרבי מנסיה רבה,

רבה, סליחה, מניין לא אומר דבר לחברו שהוא בבל יאמר,

עד שיאמר לו לך אמור,

תלמוד לומר, וידבר השם אליו מאוהל מועד.

עד כאן, בסייעתא דשמיא, נעבור

לפה ליועץ,

זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.

אנחנו בערך ההלכה.

אמרו רבותינו, זיכרונם לברכה, מיום שחרב בית המקדש,

אין לו לקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה.

ואמרו אוהב השם שערים מצוינים בהלכה,

ויש בזה שני פנים.

שניהם כאחד טובים, האחד הוא לימוד ההלכה, דהיינו,

הגמרא בפלפול, להקשות ולתרץ,

ועל זה אמרו במציא ל״ג,

גמרא אין לך מידה טובה הימנה,

שבמקום לפלפל על שאר ספרים ודברי האחרונים, יותר טוב לפלפל בגמרא,

שעל ידי הקשיות והתירוצים הוא מברר קש מן התבן ומקשט את הכלה,

דהיינו,

אותיות הלכה.

ועל זה אמרו אחא דה קודשא בריחו בפלפולה,

ולכן ראוי לכל תלמיד חכם שתורתו אומנותו שתהיה לו עד קבוע כל יום ללמוד הלכה,

אחת בפלפול עצום כפי כוחו.

ואם אין ידו משגת לפלפל בחוכמה,

נלמד ספרי רבותינו המפרשים ומפלפלים בזה.

ויש פירוש אחר המצוינים בהלכה,

שמפלפלים לדבר הלכה למעשה להוציא דין אמת לאמיתו.

וגם זה טוב מאוד לברר סף כדי די.

וידוע שספרי השאלות והתשובות שו״ת

שעושים בכל דור ודור, הרי הם היו לנו לעיניים, ולא אלמן ישראל.

וראוי לכל מי שחננו השם דעת שיברר הדין שנכנס בו לבית הספק,

ויעיין היטב בגמרא ובפוסקים,

עד אשר יצא כנוגה הלכה על תילה בדברים המפורשים כסמלה.

ויכתוב בספר רק הנוגע לעניין דינא, ולא יערב מלאכת השיטה במלאכת התשובה.

ובזה ימועיל לרבים לדורות הבאים, ועל כל פנים אין לסמוך על כל הנמצא כתוב, עד

שיבחנהו בבחינת שכלו האמת איתו.

כי כל אדם כותב, ולפום חורבא שבשתא.

לפעמים ברוב הכתיבה הוא יכול להשתבש.

ויש דינים שהם כהררים התלויים בחוץ סערה,

שבחילוק מועט אפילו משתנה הדין.

וזה הדבר מוטל ליושבי מדין,

שיהיו הדין להבין עומק הדין,

ולדמות בקל דין לדין.

ואחמין למי בעל רע זה דנה, שאלוקים יחוננו חכמה ודעת ותבונה.

ברוכים תהיו להשם.