בנתיבות החיים - מא | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בנתיבות החיים, שיעורו השבועי של הרב שמעון משה חי רחמים שליטא בענייני נישואין ושלום בית.

נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד מתוך ספר נתיבות חיים,

הכותרת להיום

עוז והדר לבושה, מהי הצניעות?

הפסוק במשלי פרק ל״א

עוסק בשבחה

של אשת חיל.

הפסוק המרכזי מסכם את כל הפרק,

והוא הפסוק שקר החן והבל היופי,

אישה יראת אדוני היא תתהלל.

מהי הבחינה העיקרית המגדירה אישה כיראת אדוני?

בחז״ל ישנו כלל גדול המשפיע לעיתים גם על ההלכה.

פוק חזה מאי אמה דבר,

פירושו צא וראה

כיצד העם נוהג.

וכיוצא בו המושג דאמרי אינשה,

שאומרים האנשים,

מהווה לנו עמדה חשובה לבירורם של ספקות.

הבה ננקוט

בכלל של חז״ל ונצא ונשאל,

איך הרחוב מגדיר אישה יראת השם?

התשובה בוודאי תהיה נחרצת ואחת,

צניעות.

נניח שהאישה עושה רצון בעלה אולם הולכת בלבוש פרוץ,

ייתכן שהרחוב היה קורא לה אשת חיל,

אך איש לא היה מגדיר אותה כאישה יראת השם.

הנקודה העיקרית באישה

יראת השם היא הצניעות שבה.

לאישה שיודעת לבשל, הרחוב קורא לה בשלנית.

את האישה הזריזה היה מכנה חרוצה,

ואישה צנועה היו מכנים בתואר יראת שמיים.

ומה היא, אם כן, הצניעות?

במדרש מובא על הפסוק, ויבן השם אלוקים את הצלע,

התבונן הקדוש ברוך הוא מעין לברותה.

אמר, לא אברה אותה מן הראש,

שלא תהיה מייקרת ראשה,

מגביהת הראש שלה.

ולא מן העין, שלא תהיה סקרנית, מתאווה לראות את הקול.

ולא מן האוזן,

שלא תהיה צייתנית, מתאווה לשמוע הקול.

ולא מן הפה, שלא תהיה דברנית,

ולא מן הלב, שלא תהיה קנטנית, בעלת קנאה.

ולא מן היד שלא תהיה משמשנית,

מתאווה למשמש בידי הכל, ולא מן הרגל שלא תהיה פרסנית,

מארבע ביציות,

אלא ממקום שהוא צנוע באדם.

ואפילו בשעה שהאדם עומד ערום, אותו המקום מכוסה.

ועל כל איבר ואיבר שהיה בורא בה, היה אומר לה,

תהא אישה צנועה.

מדרש בראשית רבה יח.

ובמדרש הזה גילו לנו חכמינו זיכרונם לברכה, שהצניעות האמיתית היא בכל איבר ואיבר,

הן בפנימיות שבה והן בחיצוניות שבה.

ולאור זאת מקבלו המדרש משמעות נוקבת ומחייבת גבי האישה.

יש הטועים לחשוב שצניעות מתחילה ונגמרת אך ורק בלבוש.

ברחוב

יקראו לאישה צנועה,

אחת שהיא לבושה בצניעות מכף רגל ועד ראש.

אמנם זה נכון,

אך בשמיים ישנן אמות מידה נוספות לקביעה

מיהי אישה צנועה.

הצניעות אינה רק בלבוש,

הלבוש הוא השמירה החיצונית לאישיות הפנימית של האישה.

צנועה תיקרא אחת שלא מייקרת את ראשה,

לא מתאווה לראות הכול,

לא מסתקרנת לשמוע הכול, לא בעלת קנאה,

לא מתאווה למשמש בידיה הכול, ולא מרבה בהליכה וביציאה.

כל אחד מהדברים הללו עוד ועוד הם אבני הבניין הבונים את המושג הגדול הנקרא צניעות.

חסרונות באבניו של בניין זה פוגמים בצניעות הפנימית של האישה, והצניעות החיצונית המדומה יוצרת אצלה במקום צניעות,

צביעות.

ומשל למה הדבר דומה?

למלך שחפץ להראות לבני עמו את האוצר היקר הנמצא בבית גנזיו, מה עשה?

לקח חמור אחד ויעיטרו בלבוש מלכות, והניח עליו מרגלית יקרה שעין לא ראתה.

זולת המלך בעצמו.

הוא ביקש מעבדיו להוליכו ברחובות קריה,

והחמור היה מביט מסביבו,

ורואה את העם הקוראים לעברו קריאות הידד.

ונכנסה בחמור רוח גאווה והתחיל לומר, לכבודי עושים את כל הכבוד הזה.

שמע את דברי התרברבותו אחד מעבדי המלך, ואמר לו, חמור היית?

וחמור נותרת.

לולא המרגלית שעליך לא היית מיוחס יותר משאר החמורים,

חבריך.

החמור, מוריי ורבותיי, הינו גוף האדם,

והפנימיות הינה מרגלית.

אומנם נכון שגם את החומריות, גוף האדם,

צריך לעטרו בבגדי מלכות.

אבל כל זאת בעבור המרגלית שהוא נושא.

הצניעות בלבושה נועדה למען המרגלית האמיתית,

שהיא הצניעות הפנימית שבאדם.

וברם אם אין הצניעות פנימית,

אלא צניעות חיצונית בלבד,

כמו שמצויה אצל אומות העולם,

אף שאומנם מעלה היא ביחס לפריצות,

מכל מקום ערכה הוא פחות.

ואינו שונה להבדיל מהצניעות שנוהגות בהן המוסלמיות,

ושאר נשות אומות העולם המכסות את גופן כדבעיהן.

והכתוב אומר,

בראשית ל״ד ותצא דינה בת לאה אשר ילדה יעקב לראות בבנות הארץ.

מה עשתה דינה?

היא יצאה לראות בבנות הארץ.

היא לא הלכה למקומות מעורבים,

בהם נותנים חלק, חס ושלום, בנים ובנות יחדיו.

היא הייתה בחברת בנות הארץ ותו לא.

ומה יצא מיציאה זאת?

חורבן.

שכן להימצא בתוך חברה מקולקלת בבנות הארץ מהווה פריצות ומביאה לידי עבירה.

האמירה אני רק יוצאת לראות מה יש ברחוב אינו אלא חוסר צניעות.

קבוצה של בנות היוצאות בשעת לילה מאוחרת לשוטט ברחוב הוא בקע גדול בחומת הצניעות.

וכך מובא במדרש.

הייתה דינה יושבת אוהלים ואינה יוצאת החוצה.

ומה עשה שכם?

הביא נערות משחקות ומתופפות בתופים ובמחולות.

ויצאה דינה לראות בבנות הארץ המשחקות ותפסה.

לא צריך לעשות הרבה כדי להיתפס וליפול אלא די רק לצאת לרחוב

קצת לנשום אוויר צח ותו לא.

ואם חלילה יימצא בקרבת מקום איזה שכם בן חמור אחד הכל ייגמר בבחירה.

על שולמית בדברי אומר הכתוב ויקרא כד דברנית הייתה מדברת עם כל אדם לפיכך קלקלה.

ומה עשתה בסך הכל?

אמרה את אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא הלא הוא שלום.

כן, אישה שאומרת שלום אפילו שהוא שמו של השם יתברך לכל אדם,

הרי

ומעשיה בגדר פריצות.

וכשיש סדק קל בצניעות ההידרדרות במורד של ההר הוא עניין של זמן.

צניעות אינה מתבטאת בלבוש חיצוני בלבד אלא כוללת בתוכה את המרכיבים שהיינו מדמיינים לעצמנו.

בבואנו לתאר מהי דמותה של שרה אמנו.

את הסבתא רבא שלנו יוצאת פולין או מרוקו,

איש לא מדמיין לעצמו,

צדיקות עם פלאפונים מלהגות להם בשיחה קולנית.

האצילות,

העדינות, הענוותנות, הפשטות והביישנות

הן חלקים מהתוכן הפנימי של צניעות,

הקרויה צניעות לבת ישראל.

שילובן של הצניעות החיצוניות והצניעות הפנימית

גם יחדיו יוצרת את המושג הנעלה של אשת חיל עטרת בעלה.

ברוכים תהיו להשם.