היכל הזכות - חלק יב | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציבי יום להצלחת יוסף בן גנט,

רפואת הנפש ורפואת הגוף,

בחזרה בתשובה שלמה אמיתית אמן,

לעילוי נשמת מצור בן זלחה,

מנוחתו עדן,

ערן שמעון בן יחיאל,

יזכה לחתונה בזיווג הגון תוך השנה,

יזכה לחזרה בתשובה שלמה,

תיקון המידות ויראת שמיים אמן.

לרפואת אסתר בת טובה,

רפואת הגוף והנפש ושיהיה לבעלה ולה בריאות איתנה,

ומבני משפחתה נחת רוח יהודית ויזכו להתחתן מהרה,

להקים בית יהודי נאמן בישראל.

נחמה בתיה בת יפה

יחזור לעובר הדופק תקין,

הריון תקין ושלם, בבריאות שלמה, אמן ואמן.

אנחנו ממשיכים

בהיכל הזכות,

חלק יב.

במסכת שבת,

דף

ככ זן,

תנו רבנן,

הדן את חברו לזכות,

דנין אותו בשמיים לזכות.

בפסיק ת' דרב כהנא, פסקה ל״ב,

אמר רבי אחא,

מצינו,

כל המלמד סנגוריה על ישראל,

הקדוש ברוך הוא מרוממו בעולם.

בשמירת הלשון לחפץ חיים,

תחילת פרק ד',

גם ירגיל את עצמו לדון את חברו לכף זכות,

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה, בצדק תשפוט עמיתך,

וידן את חברך לכף זכות.

והוא אחד מהדברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה,

והקרן קיימת לו לעולם הבא.

וכמו שאמרו בשבת,

דף קכז,

עמוד א',

וזה לשון הגמרא,

אמר רבי יוחנן,

שישה דברים אדם אוכל פירותיהם בעולם הזה,

והקרן קיימת לו לעולם הבא. דהיינו, לא מפסיד כלום המצווה,

רק מקבל פירות עוד בעולם הזה.

ואלו הן הכנסת אורחין,

ביקור חולים,

עיון תפילה,

השכמת בית המדרש,

המגדל בניו לתלמוד תורה,

ודן את חברו לכף זכות.

זה אוכלים פירות כבר פה.

אחידה, בספר ציפורן שמיר

ובעבודת

הקודש

אומר מצווה רבה לדון לכף זכות,

אף אם נראה חובה,

יכריעהו לזכות, לפי הכללים שלמדנו.

ודע,

כי כפי הנהגתך עם בני אדם,

כך יתנהגו בשמיים עמך מידה כנגד מידה

שיורד על פי מידות.

ושוב, בשמירת הלשון, שער התבונה, פרק ד',

הנה מה מאוד צריך אדם לחזק עצמו במידה זו,

לדון את כל אדם לכף זכות,

כי על ידי מידה זו דכף זכות

וכן להפך חס ושלום,

נקל לאדם להעלות על עצמו שם צדיק או שם רשע לעולם.

כי ידוע הוא

שחובתו של האדם וזכותו תלויים לפי רוב המצוות והעוונות

שיש בידו.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה בכמה מקומות,

אם יש לו רוב מצוות הוא בגדר צדיק,

ואם רוב עוונות הוא בגדר רשע.

ואמרו חכמים זיכרונם לברכה שלושה ספרים נפתחים ליום הדין.

צדיקים גמורים

נכתבים ונחתמים לאלתר לחיי עולם,

רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לגיהנום,

הכוונה שיש להם רוב עוונות,

ובינונים ממתינים להם מראש השנה עד יום הכיפורים.

והנה ידוע שבעניין הזכויות שיש ביד האדם,

אפילו אם כפל ירבון,

אם הקדוש ברוך הוא יתנהג עמו במידת הדין הגמורה,

לא יישארו בידו כי אם מעט מזער.

כי כמה וכמה מהן לא השלים לעשות אותן בכל פרטיהן

באופנים הנאותים לאותה מצווה.

ואפילו אותם שהשלים אותם כדין,

אז הם לא היו לפי שבע עשרה הכללים,

לא היו באהבה וביראה ובשמחה

שראוי לעשות את המצווה.

כלל הדבר, אם הקדוש ברוך הוא חס ושלום יבדוק

אחר עשיית מצוותיו בדקדוק

יימצאו רובן בעלי מומין.

והמצוות שיישארו לו, שייקראו מצוות, יהיו מיעוטה דמיעוטה.

נגד העוונות שיש לו, שמה הוא התכוון לשם שמיים להבדיל, כן?

ויקרא על האדם עבור זה, אם השם ידון אותו,

כמו שאמרנו במידת הדין,

ייקרא לו שם רשע לעולם.

אבל אם הקדוש ברוך הוא יתנהג עמו במידת הרחמים

ויחפש עליו זכות

בכל העניינים,

אז יישארו זכויותיו על מכונן.

ויותר מזה,

שאפילו אם נמנו מעשיו

ונמצא שיש לו רוב עוונות,

אם הקדוש ברוך הוא יתנהג עמו במידת הרחמים הגמורה,

יתמעטו מניינן.

למה?

כי בוודאי אם מצאו כמה וכמה מהעוונות שיש לחפות עליו,

שהוא עשה אותן בשגגה או בסיבה אחרת,

אין לקדוש ברוך הוא בעיה ללמד זכות

על בן אדם.

אבל כללו של דבר,

אם ירצה הקדוש ברוך הוא לחפש זכות על האדם,

ודאי שלא ייבצר ממנו,

וממילא אם יתמעטו מקצת עוונותיו,

תכריע כף הזכות ויקרא עליו שם צדיק לעולם.

אבל הכל תלוי במה.

אם אתה מלמד זכות,

אז השם ילמד עליך זכות.

אם אתה לא מלמד זכות, אז ככה יטפלו בך.

אז מה כדאי?

והנה כל זה תלוי לפי ההנהגה שהנהיג את עצמו, האדם בעצמו, בימי חייו עם הבריות.

אם דרכו הייתה לדון אותם לכף זכות,

דני נותן גם כן לכף זכות.

כמו שמובא בשבת, קו קו זן,

שאמרנו.

ואם דרכו הייתה ללמד חובה על הבריות ולדבר עליהן רע,

גם מלאכי השרת מדברים עליו רע למעלה,

כמו שמובא במדרש משלי.

מסקנה, אומר החפץ חיים, על כן

צריך שידע האדם בנפשו בעודו בחיים,

כי בעת שהוא דן את חברו

בין לתיו בין למותיו,

אז בדיבוריו אלה ממש הוא מסדר את הדין של עצמו לעולם הבא.

אל תבוא בטענות.

אתה קבעתך, ידונו אותך.

זה טוב מצד אחד.

אם בן אדם ילמד זכות, לא סתם,

אמרנו, לפי הכללים,

מצוין,

זה מה שהשם רוצה.

בצדק תשפוט עמיתך.

אל תחפש מומים באנשים ללא מטרה חינוכית,

או הוכיח תוכיח, על מנת לתקן אותם.

סתם לחפש מומים, להגיד מומים על אנשים וכו'.

לא טוב שאדם מרגיל את עצמו בזה תמיד.

בשומר אמונים,

במאמר אזהרה מלשון הרע,

בנועם הלבבות הוא אומר,

אם תרגיל עצמך רק לדבר טוב על ישראל,

תהיה מרכבה לקדושה העליונה.

איפה אדם יכול לזכות דבר כזה, להיות מרכבה לקדושה העליונה?

זה אומר, אם אתה

תרגיל את עצמך לדבר טוב על ישראל,

כמו גדעון, שהקדוש ברוך הוא שלח אותו

לנצח במלחמות ישראל, בזכות שהוא לימד זכות על ישראל.

הוא אמר, מה אנחנו יותר גרועים

מדור מצרים?

הם הגיעו למ״ם ט' שערי טומאה,

ובכל אופן אתה עמלת עליהם והוצאת אותם, נתת להם שתי מצוות והושעת אותם. מה אנחנו יותר גרועים?

לימד זכות על ישראל,

אמר לו, לך בכוחך זה והושעת את ישראל,

בכוח של הלימוד זכות.

אשלה הקדוש בשער האותיות, אות כ',

אות ב'.

אומר, נוסף על זה כתבתי,

שדן, חברו לזכות,

מסלק תתא ונותן שלום בארץ

ומרבה כבוד שמיים,

כי כל עבירה היא מיעוט כבוד שמיים.

ובזה מתרבה כבוד הסיתרא דקדושה,

והקדוש ברוך הוא חפץ מאוד בזה.

אתה יכול להיות יהודי שיושב בבית, אף אחד לא יודע, לא רואה, לא שומע, ואתה קורא תהילים על ישראל,

מבקש עליהם כל מיני דברים טובים.

ואתה מבקש שילמדו,

זכות אחד על השני, ויראו את הטובות של השני,

וכו'.

יכול להיות.

בן אדם.

זה נקרא מקדש שם שמיים.

מקדש שם שמיים.

אם לא, אם חושב אפילו רק דברים רעים,

הוא מגביר את כוח הסיתרא אחריו,

של הטענות. הנה, הוא אומר, הם אומרים, תראה.

ולא זו בלבד

שדנין אותו למעלה לכף זכות בזכות זה שהוא מלמד זכות.

אלא אף בזה העולם הקדוש ברוך הוא מראה לו חיבה יתרה.

הוא ירגיש שהקדוש ברוך הוא מלווה אותו, מסייע לו,

עונה לו.

כמו שכתוב במסכת תענית, כא',

דל אבא אומנה הבאתי לשלמה ממטיבתא דרקיעה כל יומא.

היה חכם בשם אבא אומנה.

כן.

אז הוא כל יום היה מקבל שלום מן השמיים.

כל יום.

הוא היה מקפיד בטניעות,

כל מיני דברים משם כתוב, כל מיני מעלות.

ואל אבאייה,

וכל מעלה יומא דשבתא.

אבאייה.

אבא אומנה לא ידוע שהוא היה חכם גדול או משהו כזה.

יש אומרים שהיה גם חכם, יש אומרים שהיה

מומחה בעניינים כאלה ואחרים של רפואה וזה.

ואל אבאייה,

כל מעלה יומא דשבתא, רק פעם בשבוע,

ולרבה,

כל מעלה דיומא דקיפורי, פעם בשנה.

אתם שומעים?

אבאייה ורבה.

ואבא אומנה כל יום היה בבית.

ובין המעשים שהוא חשב שם בגמרא,

בין המעשים של אבא אומנה,

היה ביניהם המידה הזו שהייתה לו דן לכף זכות.

אז היה זוכה

לשלום מן השמיים כל יום.

זה השלילה הקדוש אומר,

על פי הגמרא.

הרב הקדוש, הדברי חיים מצאנץ,

זכותו תגן עלינו אמן,

בתהילות חיים, הוא אומר,

לא הביט אבן ביעקב,

ולא ראה עמל בישראל.

אדוני אלוהיו עמו,

ותרועת מלך בו.

מי שאינו רואה אבן ביעקב,

ולא עמל בישראל,

תמיד הוא מצדיק את הבריות,

הוא מלמד עליהם זכות.

איש כזה, אדוני אלוהיו עמו,

ותרועת מלך בו.

אז זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא מתרועע איתו.

רע שלו, רעך ורע אביך, אל תעזוב.

אז הנה, מביא לנו סימוכין למה שאמרנו,

שמקבל שלום מן השמיים, השם אלוהיו עמו.

למה? כי לא הביט אבן ביעקב, ולא ראה עמל בישראל.

עמוגן אברום, להרב הקדוש מטריסק,

זכותו תגן עלינו, אמן,

אומר,

על ידי המידה הזו זוכים להשראת שכינה,

ואדם זוכה להיות נשפע כל טוב ברוחניות וגשמיות.

הוא אומר כך, כמו כן,

צריכים ישראל להיות באחדות ובאהבה.

וזה על ידי שכל אחד ואחד יקטין וישפיל עצמו לפני חברו.

ואיך עושים את זה?

על ידי שיראה מעלת חברו ולא חסרונו.

וביותר, צריכים להיזהר בזה לאותם שיושבים

באוהלי התורה והתפילה,

שיכול עוד להיות נזרק בליבם רוח גאווה מזה שהם לומדים חס ושלום.

כמו תלמידי רבי עקימא שלא חלקו כבוד,

איש לרעהו.

אך ישפילו ויקטינו עצמם,

שעל ידי זה יזכו להשראת השכינה.

ככתוב, אשכון ואת דקה ושפל רוח.

ועל ידי זה יהיו נשפעים כל הטובות והברכות

בקלל ובפירת,

ברוחניות ובגשמיות,

בבני,

בחיי ומזוני ורפואה בקרוב, במהרה, בימינו אמן.

באהבת שלום, סוף פרשת קורח,

אומר, הנה ידוע שהעיקר והשורש של הכל לאיש המשכיל

הוא דיבוק חברים ואספתם וכישורם באמת לאמיתו זה לזה.

זוהי בחינת השלום.

ומזה נצמח

חסדים גדולים וישועות גדולות,

הן בגוף והן בנפש.

זאת אומרת,

קבוצת חברים שמחוברים באמת באמת

וקשורים זה בזה, זה בחינת שלום שזה מצמיח להם.

חסדים גדולים וישועות גדולות

בגוף ובנפש.

נפש. באורחות יושר,

לרב קנייבסקי,

זיכרונו לחיי העולם הבא,

הוא אומר ככה,

אם היו כולן נזהרות לדון לכף זכות,

היו נמנעים הרבה מחלוקות ומריבות.

כמו שאומר רש״י בשבת,

כף כף זן,

הדן את חברו לכף זכות

בכלל הבאת שלום,

דמתוך שהוא מכריעו לזכות,

ואומר

לא חטא לי בזאת,

אנוסו,

או לטובה נתכוון.

כן. יש שלום ביניהן

באשרי מי שנזהר בהן תמיד.

אמרנו שכל הבצדק תשפוט עמיתיך,

זה למנוע מחלוקות, מריבות, קטטות,

ולהשכין שלום בין ישראל.

בספר שמירת הלשון, פרק ז', בסוף הפרק,

אומר החפץ חיים,

מכל זה נוכל להבין מעלת המלמד זכות לפני הקדוש ברוך הוא.

כמו הברדיצ'וב רבה, לפני הקדוש ברוך הוא.

אז נבין את מעלת המלמד זכות לפני הקדוש ברוך הוא, ונעשה אחר כך מרכבה לאור

של היכל הקדושה,

שנקרא היכל הזכות,

ששם מזכירין זכותן של ישראל,

כמו שמובא בספר חרדים.

בקדושת הלוי,

פרשת בוא,

אומר בזה יובן מה שכתוב בתנא דב אליהו,

שמצווה לספר בשבחן של ישראל,

ויש להשם יתברך נחת רוח מזה שמספר בשבחן של ישראל.

ונראה טעם

משום דאסור להסיח דעת מתפילין,

ומצווה על כל אדם לעסוק תמיד בתפילין,

דהיינו,

או לספר השבח של ישראל,

דהיינו שזה התפילין של מארי עלמא,

שכתוב בהן השבח של ישראל.

כדאמרינן בגמרא,

תפילין דמארי עלמא, מה כתיב בהו?

מי כעמך ישראל?

או לספר

בשבח של הקדוש ברוך הוא,

שהוא תפילין של ישראל,

שכתוב בהם שבח של השם יתברך,

שמע,

קדש,

והיה כי הביאך הפרשיות.

ונמצא תמיד אנו מספרים,

שבח השם יתברך,

והשם יתברך,

מספר את השבח של ישראל.

זה הברדיצ'וב רבי,

קדושת הליבי.

אז אם אנחנו מספרים בשבחם של ישראל, אנחנו מתעסקים בתפילין של הקדוש ברוך הוא,

והקדוש ברוך הוא משתבח בתפילין שלנו,

משתבח בישראל עצמה.

אנחנו משבחים לקדוש ברוך הוא

בתפילין שלו, והוא משבח אותנו

בתפילין שלנו.

הרב הקדוש רבי אלעזר צבי מקמרנה,

זכותו תגן עלינו, אומר,

והביא דן את כל האדם לקו זכות,

רצה לומר שאין לך זאת

להוויה והביא והביא תהיה,

הוויה שלך תהיה כזאת,

הוויה של דן את האדם לקו זכות, והביא,

הוא אומר, תהיה כזה.

רוצה לומר שאין לך זאת להוויה ולטבע שתדון את כל האדם לקו זכות.

אמרנו, כל האדם זה לא להסתכל רק בחיסרון.

יש באדם לפעמים חיסרון פה, החיסרון. תסתכל,

את כל האדם.

אבל 98% הוא בסדר, אז מה אם מצאת אחת, שתיים?

תביא דן את כל האדם.

אל תחפש נקודה שחורה אחת ותגיד זה אדם.

ובזה יהיה ריבך וחברך נאה לפניך ומתקיים ומקובל לפני יוצר בראשית.

בכל אריה, באבוד פרק א', משנה ו'.

נראה לפרש את הפסוק במשלי

תועבת אדוני מחשבות רע

וטהורים אמרי נועם.

צריך ביאור מה העניין זה לזה.

נראה שכוונת שלמה המלך עליו השלום,

שבעיני השם יתברך מתועב מי שחושב רע על חברו.

דהיינו שחברו עשה רע

ודן אותו במחשבתו לכף חובה,

כי אדרבא צריך להצדיקו וללמד עליו זכות,

ככתוב בצדק, תשפוט עמיתך.

לכן תועבת השם מחשבות רע.

וטהורים אמרי נועם.

כלומר, אמריו שמצדיק ומלמד זכות.

אמרים אלו טהורים ובהירים בעיני השם יתברך.

זה מה שהשם רוצה לשמוע.

ושוב בשמירת הלשון לחפץ חיים שחר התמונה, פרק זן,

אומר מכל זה נוכל לראות את גודל הזהירות

שצריך כל אדם להיזהר בנפשו מללמד חובה על כל ישראל.

ואדרבא ירגיל עצמו תמיד לעורר רחמים ולהזכיר זכותן.

בעבור זה יהיה אהוב וחביב לפני הקדוש ברוך הוא.

בשיחות התחזקות, דיון לקו זכות שעור חטא,

אבינו שבשמיים רוצה שנחזור ונשנן היטב

גודל הנחת רוח שיש לאבינו שבשמיים.

כל פעם שיהודי עובד ומתייגע בעניין זה של לימוד זכות,

ועל ידי זה עוקר מליבו עוד ועוד זלזול ותרעומות

וכל משהו, שמץ של תרעומות וכדומה,

שיהודי עוקר מעצמו זה,

זה נחת רוח גדול,

בלי השגה.

ואמר אחד מגדולי הדור,

כשזוכים לעשות נחת רוח לשם יתברך,

השם יתברך לא נשאר חייו.

הוא ישלם עבור זה בכל מה שצריך.

ולכן אם עושים

איזו טובה בשביל נשמה של איזה צדיק,

זו גם סגולה גדולה לישועות ורפואות וכל טוב.

וזה ממילא כל שכן וכל שכן,

אם עושה נחת רוח לשם יתברך.

אם עושים נחת רוח וצדיק, נשמת צדיק,

אז כתוב שהם לא כפויי טובה והם מחזירים כל מה שהם יכולים להליץ ולהמליץ בעולם העליון,

לטובת האדם.

לכן הולכים קברות צדיקים, משתדלים

להגיד דברים,

מה שהם אמרו,

שהם עשו.

מדליקים נרות

לטובת נשמתם

וכן הלאה.

ואם אוחזים במעשיהם עוד ומקבלים עליהם קבלות,

אז ודאי שזה ישפיע עליהם טובה.

אז אם זה פועל, אם עושים נחת רוח לקדוש ברוך הוא,

על אחת כמה וכמה שהוא לא נשאר חייב ומחזירים.

בטיב המועדים,

וועס

להרב הצדיק רבי גמליאל רבינוביץ',

אומר, אם לא דנים לכף זכות,

גורמים על ידי זה פירוד למעלה חס ושלום.

ומידה טובה מרובה,

שעל ידי שדן את חברו לקו זכות,

גורם לייחוד קודשא בריך הוא שכינתה.

כי ישראל וקודשא בריך הוא חד,

אז לא עושים פירוד,

עושים חיבור.

בספר היראה לרבנו יונה,

אומר, והביא דן את כל האדם לכף זכות,

למען יעבירו מן השמיים על פשעיך וידונו אותך לכף זכות.

יעבירו על הפשעים.

בטהרת הקודש לשומר אמונים,

ואמר תשובות סגוליות, פרק יח.

ועל כל פנים,

נראה מהיום והלאה לשוב אל השם

ולדון חברנו

לכף זכות.

אולי

ישיב השם

מחרון אפו למחול לנו על העבר

במרגיל עצמו לדון את חברו לכף זכות.

אז זהו לא שביל להגיע לאהבת ישראל,

וזה גורם להרבה קדושות

ולכפרת עוונות בלי שיעור

באשרה לו בעולם הזה ובעולם הבא.

וזה דבר קטן,

רק צריך להרגיל עצמו בעבודה זו,

שהיא עבודה גדולה ונוראה.

זאת אומרת, יש רווחים עצומים מאוד ברוחניות וגשמיות.

בהגדרה שלו, אם הוא צדיק או רשע,

בהיפוך מצוותיו או עוונותיו,

כמו ששמענו,

דברים עצומים.

ובטהרת הקודש, בשומר אמוני,

בפרק כ״ג,

הוא אומר, והנה מצוות אהבת ישראל.

אדם דוחה את כל הפורענויות מעליו, אם יש לו אהבת ישראל.

ואהבת ישראל עולה כמעט על כל התשובות הסגוליות הקודמות שהוא אמר.

וזוהי סגולה גדולה ונפלאה, בלי שיעור לזכות לטהרת הנפש מול כפרת עוונות,

ולכלול עצמו בשורש,

ולתקן נפשו שלא יצטרך להתגלגל.

ולהמשיך כל מיני השפעות בעולם בכללות ובפרטות.

והעצה שיזכהו השם לכל הפחות

למקצת מן המקצת בנקודה קטנה של אהבת ישראל,

זה תלוי במידה הקודמת,

זה לדון את חברו לכף זכות.

אז מזקין אותו מן השמיים ומתעורר בלבבו אהבת ישראל.

וזה בדוק ומנוסה

בלי שיעור פעמים,

כמו שמקובל מצדיקים וקדושים.

וזה בתורת סגולה.

לא שהטבע מכריח לכך,

אלא זו סגולה שהיא מרגיל אדם את עצמו במידת כף זכות.

מן השמיים מזכים אותו לאהבת ישראל אמיתית,

וזה דבר נפלא למתבונן.

והמגן אברהם, לערב הקדוש מתריסק,

זכותו תגן עלינו, אמן.

בסוף פרשת תרומה, בדיבור המתחיל, ובניהם ישלחיו.

זאת אומרת, ופניהם

איש

אל אחיו

מרומז בסופי תיבות האותיות שלום.

ופניהם מ,

איש ש,

אל ל,

אחיו ו, שלום.

אם פניהם היא של אחיו, כמו שכתוב בקרובים.

ופניהם היא של אחיו,

זה סופי תיבות שלום,

שמקשר את עצמו באהבה רבה עם כל ישראל,

באחווה, בשלום,

ורעות,

באחדות הגמור.

ויש בזה תיקון לפגם הברית.

כי מידת היסוד

הוא בסוד מידת השלום, בסוד בריתי שלום.

על ידי השלום

ואהבת ישראל

והתקללות עמהם,

נעשה תיקון על פגם היסוד אות ברית קודש.

נו, מה אתה עוד יכול לבקש?

וכי קל לתקן את פגם הברית?

אז הנה, מלמדים אותנו,

שמתקשרים באהבה רבה עם ישראל,

באחווה, בשלום, ברעות, בעדות גמור,

מתקנים את פגם הברית.

כי זה בסוד בריתי שלום.

אם יש שלום, תקן את הברית. בריתי שלום. בסוד בריתי הולך עם שלום.

ופניהם היא של אחיו, סופי תיבות שלום.

אז מתקנים את פגם הברית.

מדהים כמה מעלות וסגולות

יש בדבר הזה.

ועוד,

במגן אבות על מסכת אבות לרב הקדוש,

רבי שלמה קלוגר,

זכותו תגן עלינו, אמן.

פרק א', משנה ו'.

הדן את חברו לזכות,

זוכה שנפסק הלכה כמותו.

כך הוא אומר. או אפשר לומר,

ואם רוצה האדם להיות נפסק הלכה כמותו,

צריך לדון את חברו לכף זכות.

כי הנה,

אם חברו עשה לו רעה,

והוא דן אותו לכף זכות,

ואינו שונא אותו,

רק אוהבו כבתחילה,

ולכך בזה זוכה להיות,

אף שהוא טועה בדין,

נעשה לך כמותו.

כי זה הווה מידה כנגד מידה.

כי אם הוא הולך אחר דעתו שנדמה לו שחברו לטובה נתכוון,

בהווה אוהבו,

אפילו שלפי האמת חברו כיוון לרעה,

הוא מחזיק, לפי דעתו, שסובר

שלטובה הוא נתכוון,

הוא מחזיק לאמת כפי דעתו,

שהוא באמת התכוון לטובה, אפילו שבאמת זה לא קרה.

גם הקדוש ברוך הוא מחזיק כפי דעתו של זה,

מה שנדמה לו, שכך הדת והדין בתורה,

ודן אותו הקדוש ברוך הוא לכף זכות,

כי אדם הוא,

מנו שכל להשיג האמת,

ומשייר הלכה כפי דעת האדם.

הקדוש ברוך הוא משאיר את ההלכה כפי דעתו של האדם.

ולכך

תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם.

ואז נפסק הלכה כמותה.

כי הם צריכים למדרגה הזו לדון הכל לכף זכות,

כדי שידונו בשמיים אותם לכף זכות,

אם הם טועים בדין.

ונקבע בשמיים הלכה כמותם.

לכן נאמר, והביא דן את כל האדם לכף זכות.

לכך תזכה לקנות לך חבר,

להיות שהתורה תהיה שלך,

ותקבע ותפסק הלכה כמותך.

נפסקה הלכה כהילל בגלל שהיו ענבים.

והיו מתונים.

והיו שומעים.

תמיד את הצד השני קודם, וחוזרים על דבריהם ואחר כך.

רואים שיש פה עניין גם של מידות.

כן.

בדרך החיים למהר״ל מפראג,

זכותו תגן עלינו אמן,

בפרק א', משנה ו',

עשה לך רב

וקנה לך חבר,

והביא דן את כל האדם לכף זכות.

אומר המהר״ל,

הרצון בזה,

שאמר עשה לך רב,

שיהיה עשייה גמורה קיימת.

עשה לך רב.

וכן

וקנה לך חבר.

שיהיה קונה לו החבר שלא תוסר החברות ממנו כלל.

כי זהו הרב

הגמור

כאשר הוא חבר כל ימיו.

וכמו שכתוב במשלי כ' זן, רעך ורע אביך אל תעזוב.

ולפיכך אמר והביא דן את כל האדם

לכף זכות.

כי הרב

והחבר

מה שהם רגילים על האדם

אי אפשר שלא יחשוב בעיניו שחטא לו.

כי כל עניינו עמו

ויבוא לידי פירוד.

וכך אמר על זה, והביא דן את כל האדם לכף זכות.

כאשר תדון אותו לכף זכות,

לא יבוא פירוד בינך ובין ריבך ובין חברך,

כי תדין אותו לכף זכות כאשר אתה חושב שעשה דבר כנגדך, ודבר זה ברור.

זאת אומרת,

איך יתקיים

עשה לך רב וקנה לך חבר?

אפילו אם תעשה ותקנה,

אם תראה שהם עשו לך משהו לא טוב,

בגלל שהם קרובים אליך,

ואתה יודע, בהליכותם והכול,

אתה עלול לדון אותם לכף חובה,

ואז מה יקרה? יהיה פירוד.

אז כל העשייה שלך, עשה לך רב,

וכל הקנייה שלך שהשקעת בחבר, וקנית ועשית,

הכול בשביל שישאר איתך,

הכול יכול להתפוצץ.

אז העצה בשביל עשה לך רב וקנה לך חבר,

זה והביא דן את כל האדם לכף זכות.

אם אנשים שהם לא חבר שלך

ולא הרב שלך,

אתה דן אותם ורגיל לדון אותם לכף זכות,

ודאי שיהיה בנקן לך לדון לכף זכות

את הרב ואת החבר.

זה יהיה השמירה שאכן העשייה שלך והקנייה שלך תתקיים.

התורה נקנית ב-48 דברים,

וביניהם

הנושא בעול

עם חברו

ומכריעו לכף זכות.

ויש רשי שם, ומכריעו לכף זכות,

שדן את חברו לכף זכות.

וכתב שם רשי,

מכריעו במקום שיש לעטות את הדבר לזכות

או לחובה,

מכריעו לזכות.

זאת אומרת, זה ספק שקול כזה.

שמתוך כך הכל אוהבים אותו ואפשר לא לעסוק בתורה.

עד כאן לשונו הנפלא.

כי עין זה פרש במדרש שמואל שם,

וכתב בזה הלשון.

מכריעו לכף זכות,

כי אם בשום דבר

יהיה דן את חברו

הלומד עמו לכף חובה,

תכף תתפרד החמילה.

על כן אמרו, מכריעו לכף זכות.

ואז יכולים להמשיך ללמוד תורה, כמו שאומר רשי.

עין זה כתב גם כן היעבץ

באבות על אותה משנה.

קנה לך חבר,

והביא דן

את כל האדם לכף זכות. יש לפרש עוד,

כי רצה לכלול החבר.

ונתן סדר.

איך יהיו חברים תמיד?

כי הרי המתפלפלים בהלכה,

וכל אחד סותר טענת חברו,

אפשר שהם יבואו לידי קטטה.

ולזה הזהיר.

קנה לך חבר,

והביא דן

את כל האדם לכף זכות, שתדון אותו לכף זכות.

כי אין כוונתו לבזות את דעתך בזה שהוא לא מקבל את מה שאתה אומר.

אלא מה שנראה לו, לפי סברתו.

ולכן תעיין סתירותיו בסבר פנים יפות. אדרבה, תגיד, אני שומע מה אתה אומר, תן לי רגע לחשוב מה אתה אומר.

לא ישר להתנגד ולהתקוטט וזה. תמיד אני אומר, אתה תמיד מכחיש את מה שאני אומר.

ושוב, הרב הקדוש רבי אליעזר צבי מקמר, נא זכותו תגן עלינו, אמן.

וקנה לך חבר,

והביא דן את כל האדם לכף זכות.

רצה לומר, אם קנית לך חבר,

אל תקפיד על שום דיבור שלו,

אלא תדון את כל האדם.

את כל האדם של חברך לכף זכות.

ובזה יתקיים הלימוד שלכם לעולם ועד.

ושולח לראות את רבנו יונה במדרש שמואל.

בשיחות התחזקות, בדיון לכף זכות,

אומר,

נבהר עתה איך היסוד הזה מסייע להצלחה בתורה,

כמו שמובא מרבי

נחמן מברסלב,

במאבל זירוב,

מאבורבוקר,

רבה ועוד צדיקים, זכותם תגן עלינו,

שלכל יהודי יש חלק בתורה הקדושה המכוון כנגדו.

וכשלא מבין את חברו

ומזלזל בו, חס ושלום,

אז הוא לא יכול להבין גם את חלק התורה שכנגד חברו.

יהודי יושב ללמוד סוגיה.

כל אחד לפי מה שהוא.

אם הוא ילד, או בחור, או אברך,

יהודי מבוגר.

ורואה שהוא לא מבין את הסוגיה.

הוא לא מצליח לתפוס ולהקיף את העניין.

מסר לו בהירות בדברים.

והוא לא יודע למה.

חלק התורה שהוא עוסק בו עתה הוא כנגד ציבור מסוים

או יחיד מסוים

שהוא מזלזל בהם

ואינו מבין אותם.

יש לו כל מיני השגות עליהם.

משום כך הוא לא מבין את הסוגיה.

וכשיעשה תשובה,

ידע כי כל הזלזולים הללו

הן מחשבות זרות ואינם אמת.

וישנן לעצמו שכולם טובים ונפלאים ומהירים.

בכל

הרגשות הזלזול

שיש לו,

זה מחמת בחינת האחור שבו.

והוא צריך לתקן את עצמו.

אז אחר כך שישב ללמוד,

יהיו הדברים מהירים ושמחים כנתינתן מסיני. זאת אומרת, אם יש לך

מבט שלילי על אנשים מסוימים,

חלק התורה שלהם לא תוכל להבין אותו.

אם תגיע לסוגיות שהן קשורות בחלק הנשמה שלהם, לא תבין.

עד שאתה תחזור בך מזה.

כי כשמבינים יהודים,

מבינים ואפשר להשיג ולקבל את כל התורה.

זה יסוד גדול.

הרבה פעמים עברו אותם מהאחר.

או פלוני הפריע ללמוד באמצע הלימוד.

או לפני הלימוד.

כל זה מתנה משמיים

להכין אותנו לתורה.

כי אבינו שבשמיים

יודע שדף גמרא זה שייך ליהודי פלוני.

והקדוש ברוך הוא מזמין ניסיון של זלזול ביהודי ההוא

כדי שנתגבר עליו,

על הזלזול,

ונתרץ את היהודי הזה ללמד עליו זכות,

ונהפך בזכותו,

שוודאי היו לו כמה וכמה סיבות למה הוא איחר,

או למה הייתה פה הפרעה.

ועל ידי זה,

המתנה הזאת שנהפך בזכותו,

נוכל להבין את הדף ששייך לאותו יהודי,

שבעצם אנחנו הולכים ללמוד את הסוגיה שקשורה אליו,

וזה דבר נפלא ביותר,

ודווקא על ידי זה נוכל להבין את הדף גמרא.

זה דברים נפלאים.

מי חלם על דבר כזה,

שיש דפי גמרא שקשורים לנפש ונשמה של מישהו?

ואם אתה לא מלמד עליו זכות, אז אתה תהיה סתום באותו דף.

ואם אתה תלמד עליו זכות, אז זה יעיר לך,

והדברים יהיו נהירים וברורים.

ושפע חיים מביא,

שהבעל יתבלם מסיגייט,

אותו תגן עלינו,

היה ידוע במידה זו

לא לראות שום רע

על שום יהודי.

ופעם התגורר יהודי בסיגייט

פשוט מאוד,

וכשפגש פעם

את בעל יתבלם

על אם הדרך,

פשט בפניו את כובעו,

את הכיסוי ראש,

ולרב זה חרא דבר מאוד.

ועם כל זה,

כאשר שמע פעם שמדברים על אותו אדם רע,

נענה ואמר, מה אתם רוצים מאיתו?

אילו לא היה גר בסיגייט, היה גרוע יותר.

ואכן זכות זו,

שהיה מביט רק במעלתם של ישראל,

עמדה לו לחבר חיבורים חשובים שנתקבלו בישראל,

והעמיד תלמידים לשם ולתפארת,

כאשר ציווה לחקוק על מצבתו כנודע.

ומטעם זה היו הצדיקים מכונים בשם

גוטר יוד,

כיוון שכל יהודי היה טוב בעיניהם.

יהודי טוב,

גוטר יוד,

או ייד, תלוי אם זה חסידים או ליטאים.

בכל אופן,

אפילו שחרה לו שהוא הסיר, פשט בפניו את כובעו, את הכיסוי ראש,

לא ברור מה היה פה בדיוק אם הוא הסיר כמו שהנוהגים הגויים שעושים ככה, ואז הוא נשאר גלוי ראש,

או שהוא הסיר בדווקא.

אבל מכל מקום חרה לו על המעשה, כנראה זה היה מעשה חמור, או מעשה גויים, או מעשה של בזלוי.

בכל אופן, שדיברו עליו, הוא לימד עליו זכות.

אז רואים מפה שבזכות זה זוכים להעמיד תלמידים הרבה,

וככה הוא ביקש, לחקוק על מצבתו,

וכולי וכולי.

נו, יש לנו מנה קדושה פה של התבוננות

בכל הדברים האלה,

ואני אתן לכם הפסקה, וגם אלה ששומעים אותנו כרגע, אולי הם רוצים לעשות קפה, אולי ישלים את ההכנות לשבת,

אז כמה דקות נעשה הפסקה. תודה רבה על ההקשבה.