היכל הזכות - חלק כט | הרב אמנון יצחק

נציב יום: ציון רונן בן צביה - רפואה שלימה בכל הגוף בפרט ברגלים, יצליח בלימוד התורה, עליה רוחנית, שלום בית ופרנסה בשפע רב.

'היכל הזכות' חלק כט.

הרב המשפיע ר' צבי מאיר זילברברג מביא: 'בימים אלו של ספירת העומר הזמן מסוגל ביותר להתעלות בכל פרטי העבודות בין אדם לחברו, כשם שה: 'שם משמואל' מאריך: 'שהמילה 'עומר' לשון אסיפה כמו עומרים עומרים ("וַיִּצְבְּרוּ אֹתָם חֳמָרִם חֳמָרִם" שמות ח, י), בימי ספירת העומר זה זמן מסוגל להתאסף כל ישראל באחדות! 'כנישו' אמרנו זה התרגום (כנישתא) וזה ההכנה לקבלת התורה: "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל" (שמות יט, ב) ואמרנו פירוש: 'שכל אחד יִשא חן בעיני חברו עד שיהיו: 'כאיש אחד בלב אחד!' כיון שהיסוד בעבודת בין אדם לחברו זה לדון לכף זכות, ממילא הימים האלה מסוגלים לשלמות בלימוד זכות לכף זכות ונצרך לעבוד בהם ולזכות לכך. 

והעבודה היא: לראות רק טוב בישראל ולגרש מחשבות חוב על ישראל! כלשון התניא (אגרת הקודש פרק כג) שם כתוב: 'אוהבי! ידידי, נא ונא לטרוח בכל לב ונפש לתקוע אהבת רעהו בליבו: "וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם" (זכריה ח, יז) כתוב ולא תעלה על לב לעולם! ואם תעלה - יהדפנה מליבו כְּהִנְדֹּף עָשָׁן וכמו מחשבת עבודה זרה ממש - שצריך לסלק אותה מיד!! מחשבה של רעה על ישראל'.

זה עניין טהרת הַמְּצֹרָע - המוציא שם רע, איך הוא מוציא שם רע? כיון שהוא דן את חברו לכף חובה! ולכן טהרת המצורע; לטהר לו את המוח ממה שהכניס בקרבו! איך מטהרים? מושחים את ראשו בשמן ("וְהַנּוֹתָר בַּשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר" ויקרא יד, יח) מה שלא מצינו בשום קורבן אחר! וכל זה לטהר את מוחו ממה שהכניס בקרבו. 

וכלשון החפץ חיים (שמירת הלשון בפרשת תזריע ומצורע) כותב: 'יש להתבונן על גודל חטאו שהצריך הכתוב ליתן מיתור השמן לאשר על כפו עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר מה שלא מצינו כן בשום מקום? מפני שעבר על איסור קבלת לשון הרע! והשמן שמניחים על ראשו - מטהר אותו. 

אפשר אולי בעגה שלנו (התימנים) לומר: 'אם שַׂמים לו שמן בראש - זה גם יחליק לו את המחשבות הלא טובות... 

ואם כן בוודאי, דעתו מלאה פגמים וגנות על כמה אנשים ולכן הצריכה התורה: לטהר לו את הראש! שמכאן ולהבא לא ילך בדרך זאת וידון לכף זכות. 

ולכן גם מביאים צִפֳּרִים (ויקרא יד, ד) כי כל מחשבות הדן לכף חובה זה בא מקטנות ושפלות כמו הציפורים קטנות ועל כן מביאים צִפֳּרִים לעורר: שיתרומם מהקטנות והשפלות. כתוב: "מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ" (ישעיה כד, טז) מִכְּנַף כמו צִפֳּרִים שיש להם כנפַיִם, זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ; זְמִרֹת, מה הם עושים כל הזמן? 'ציפ...ציפ...ציפ...' כל הזמן הם מדברות, גם הוא 'ציפ...ציפ...ציפ...' כל הזמן מדבר על אחרים. 

ועל ידי זה יבוא לשלמות וידון לכף זכות.

מה עיקר העבודה 'בין אדם לחברו'? - לדון לכף זכות, אבל את מי בעיקר? את הכי קרובים אלינו! הכי קרובים, למה? כי אתה מכיר כל כך הרבה זמן וטוב, שאתה כאילו יודע לאבחן מתי זה כוונה טובה, מתי רעה כמו שאמרנו... 

אבל בספר 'אהבת שלום' אומר: 'שהתורה מצווה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) מה זה כָּמוֹךָ? אלה שהם כָּמוֹךָ, קרובים אליך, חברים שלך שהם תמיד איתך, כָּמוֹךָ, שמה צריך יותר אהבה! כי אצל הקרובים - נכשלים יותר. 

על רחוקים; אפשר ללמד זכות: 'אני לא מכיר אותו! לא יודע, אולי הוא התכוון ככה, ככה... אבל זה? אני מכיר אותו! מה, אם הוא עשה ככה? - זה רק ככה ככה ככה...!' 

אז התורה רומזת: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ" דווקא אצל אלה שהם כָּמוֹךָ, שמה אתה יכול להיכשל עוד יותר. 

ואם אדם חושב: 'שלימוד זכות זה רק על אנשים פשוטים ועל צדיקים - לא צריך ללמד זכות! כי שמה אין בעיות...' 

אז רואים: שיצר הרע מפתה גם אצל הגדולים!

סיפרנו את המעשה הזה ונספר עוד פעם: 'פעם סיפר הבעלזא רבה' שהטריסקר מגיד היה פעם בקראקא. הטריסקר מגיד זה הרבי מטריסק שדיברנו עליו קודם. 

אשה אחת נכנסה עם סכום כסף עצום והניחה על השולחן שלו! 

ואמרה לו: 'לפני עשרים (20) שנה אתה ברכת את הבן שלי: 'שאני אלד!' לא היה לה ילדים והוא הבטיח לה: 'שיהיה לה בן!' 

והיא הבטיחה: 'שהיא תיתן לו סכום כסף!' 

ועכשיו שהוא הזדמן לעיר אז היא רוצה לפרוע את החוב, זה אחרי עשרים שנה. 

והטריסקר מגיד לקח את הכסף וברך אותה. 

המשמש של הטריסקר מגיד הרהר בליבו: 'איך יכול להיות שהוא לוקח את הכסף? הוא לא היה פה אף פעם! זה פעם ראשונה שהוא הגיע לקראקא, איך יכול להיות?! מה זה? האשה הזאת התבלבלה! היא נתנה למישהו אחר'. 

והוא תפס את המחשבה שלו וסיפר לו: 'בימי הבעל שם טוב הקדוש היו שני (2) יהודים שחיפשו פרנסה; אז אחד (1) אמר שהוא יתחזה להיות הבעל שם טוב והשני (2) יהיה המשמש שלו והם ילכו בערים ויקחו פדיונות ויבטיחו הבטחות ולא יחזרו לאותה העיר אף פעם... וככה לא יתפסו אותם שההבטחות שלהם לא התקיימו בכלל והם ילכו עם הכסף ממקום למקום ויעשו פרנסה כמו אלה עם הקמעות וכל הקשקושים... 

ותמיד היו נזהרים לא לחזור לאותה עיירה ויום אחד הם הרהרו: 'אולי גם הבעל שם טוב, אולי גם לו אין לו שום כח באמת!' 

אז הם החליטו לעמוד על מהותו והלכו לעיר של הבעל שם טוב לראות: אם באמת מה שהוא מבטיח מתקיים! או לא? או שהוא כמוהם, כי הם שמעו בכמה מקומות: שזה כן הועיל! 

אז הם אמרו: 'אולי זה חמישים-חמישים (50/50) כן...' 

כמו אלה שאומרים: 'יהיה לך בן', חמישים אחוז (50%) זה או בן או בת, בחמישים אחוז הם צודקים ואז הם מספרים רק את הסיפורים שהוא ידע בדיוק... אבל אלה שהוא לא צדק - הם לא אומרים כלום! כי המתפעלים זה דווקא אם זה קרה, אז הם מפרסמים אותו ואז הוא ממשיך לחארט את כולם, אז הם חשבו: 'אולי גם הבעל שם טוב זה אותו דבר?' 

הם רק נכנסו לבעל שם טוב, הוא אמר להם: 'תדעו לכם! שכל הכח שניתן לצדיקים לעשות מופתים - זה רק בשביל להרבות כבוד שמים! ולכן כשאתם סיבבתם בערים, בעיירות ואמרתם: 'שאתם הבעל שם טוב והמשמש' אז אני ממעז'יבוז' הייתי חייב לדאוג: שההבטחות שלכם יתקיימו - שלא יהיה חילול ה'! 

כי אז יגידו: 'שהבעל שם טוב מבטיח - ושום דבר לא קורה!' 

וכיון שהגעתם לכאן, אז אני מזהיר אתכם: 'אם תמשיכו עוד בדבר הרע והמר הזה - אוי ואבוי מה יעלה בגורלכם!' 

'עכשיו' סיים הטריסקער לספר למשמש שלו: 'לפני עשרים שנה בקראקא היו גם כן שני יהודים שאמרו: 'שהם הטריסקער מגיד והמשמש והבטיחו הבטחות וקיבלו פדיונות ובשביל שלא יתחלל שם שמים - הייתי צריך לדאוג שההבטחות יתקיימו! ולכן מגיע לי הפדיונות, אז לכן לקחתי את הכסף'.

מה לומדים מהמעשה הזה? 

שאפילו שהאדם נמצא ליד אנשים קדושים! בעלי מופת, עדין יש ניסיונות ללמד זכות גם עליהם, זה למרות שהמופתים שלו היו בהתגלות לעיני כל!! וכולם יודעים. הוא היה מתענה משבת לשבת 'תענית הפסקה' ממוצאי שבת עד אחרי הקידוש של יום ששי לא אכל ולא שתה, תעניות משבת לשבת זה נקרא תענית הפסקה. וגם בשבת היה אוכל מעט כמעט כלום וכל עבודתו היתה בהתגלות 'הטריסקער מגיד' ועם כל זה המשמש שלו היה לו ניסיון 'ללמד זכות' על הרב'ה שלו! 

- 'איך הוא לקח כסף? אני יודע שהוא לא היה בקראקא אף פעם!' 

נו, אז היית ללמד זכות הכי רחוקה שיכולה להיות! 

כי באדם צדיק כתוב: 'שאפילו אם תשעים ותשע פסיק תשע אחוז (99.9%) זה מאה אחוז (100%) חובה כמו שאומרים, בחלקיק האחוזון אתה צריך להמציא! להמציא זכות!! בשביל לא להיכשל בלימוד חובה'. 

אז הנה! רואים: זה לא פשוט, אפילו אנשים שקבוע אתה רואה שהם אנשים ישרים ושלמים, עשרות שנים אתה הולך עם הבן אדם! פתאום אתה רואה זה מקרה וכבר אתה...

 – 'אֶה! איך יכול להיות שהוא לקח את ה...?'

אצל (14:25 הערשטער בלעזא רבה'...) היה מעשה; שנה אחת קודם, יום טוב בשבועות, הגיעו עולם גדול לבעלזא, ביניהם היה מלמד אחד שבדרך חזרה לבית, אחרי שנים שעבד אצל גביר וקיבל סכום עצום לצורך הפרנסה שעבד, הניח את הכסף במקום משומר מאד, אבל כשחזר לא מצא את הכסף, נגנב – התעלף! לא יכלו לעורר אותו, עד שהבעלזא רב'ה מינה יהודי שיהיה משמש כשליח ושוטר של בית דין שידאג בכל דרך שבידו שיחזירו את הכסף לנגנב. 

והוא הלך בין הקהל ונפל החשד על אחד מהם שהוא הגנב, 

ניגש אליו ואמר לו: 'אני שליח הרב! והוא נתן לי כח להביא את הכסף בכל דרך שהיא ועל כן אני נותן לך שלושה (3) ימים שתחזיר את הכסף, אם לא - אוציא ממך בכוח!' 

האמת: שהוא לא גנב את הכסף! ולא ידע להשית עצות בנפשו, כי הוא קיבל כח מהרב להוציא ממנו את הכסף בעל כורחו...' 

זה לא כמו היום 'רבנים'... אז היה תוקף למה שאמר הרב! 

מה עשה? מצא עצה לנפשו הלך בין הקהל וחיפש מישהו שניכר עליו שיש לו רוח הקודש...! 

פעם היו הרבה כאלה!!

 ואמר לו: 'אני רואה שאתה צדיק! ואני רוצה להיות שמש אצלך' 

ואותו צדיק שמח מאד על כך, כי בשבועות אצל הבעלזא רב'ה היו עולם גדול וכל דבר להשיג או להזיז או למצוא - זה טרחה גדולה בין כל ההמונים! אז הוא היה מבסוט שבא הבן אדם הזה מוכן לשמש אותו. והוא שימש אותו יום וחצי, שמה זה היה גם 'יום טוב שני של גלויות', אז יום טוב ראשון וחצי יום טוב שני. וכשעבר יום וחצי רצה לצאת למנחה, הדלת היתה נעולה! 

אמר לו: 'תפתח לי את הדלת!' 

אמר לו: 'לא יוצאים מכאן!' וסיפר לו את הצרה שהיה לו עם השליח בית דין 

ואמר לו: 'שאם תוך שלושה ימים הוא לא יביא את הכסף - יהיה לו ככה וככה... 

וסיים את הדברים: 'אני יודע שלך יש רוח הקודש! ועל כן אם אתה תגלה לי מי הגנב - אני פותח את הדלת, אם לא - אנחנו פה עד אחרי שבועות'. 

כשראה הצדיק שאין לו מוצא, ביקש ממנו: 'אבל תבטיח לי! שאתה לא תגלה לאף אחד, שאני אומר לך מי הגנב'. 

והלך לשליח בית דין והודיע לו מי הגנב ותפסו אותו והודה שהגניבה תחת ידו. 

אחרי שבועות קרא הבעלזא רב'ה לשליח בית דין, שאל אותו: 'תגיד! איך ידעת מי הגנב?' 

והוא השיב לו: 'שהוא חשד באחד שהוא הגנב ואותו שחשד בו הלך והביא לו את הגנב' 

שלח הרב לקרוא לנחשד הראשון ושאל אותו: 'מאיפה ידעת מי הגנב?' 

ואז הוא אמר לו: 'שהוא הבטיח למי שגילה לו - שהוא לא יספר!' 

אבל הרב אמר לו: 'אני לוקח אחריות של הבטחה שהבטחת ותגלה לי מי הוא בעל המדרגה שגילה לך מי הוא הגנב?' 

ואז הוא שלח לקרוא לאותו צדיק בעל רוח הקודש ושאל אותו: 'מנַיִן ידעת מי הגנב?'

 ואז הוא הוכרח לומר לו: 'שהוא רואה על הפנים של כל אחד את המהות שלו!' 

ואז אמר לו הבעלזא רב'ה: 'גם אני בצעירותי הייתי רואה את כל העבירות על הפנים של כל אחד! אבל ביקשתי מהקב"ה: 'שיסיר ממני את הכוח - שאני יוכל לראות רק טוב בישראל!'.

נו, אז כשאנחנו מתבוננים בזה - מה רואים? ה' יתברך הרי היה יכול לסבב שהשליח בית דין ימצא מיד את הגנב האמתי, לא ימצא חשוד שהחשוד ימצא בעל רוח הקודש שימצא את הגנב ולא היה צריך להסתובב כל המעשה הזה... אלא ה' יתברך רצה ללמד אותנו את היסוד: של לראות טוב! זה עדיף מלראות את כל הרעות וכל הטובות שנמצא בבן אדם... 

ה' רוצה: שנראה טוב בישראל! 

אתם שומעים דבר כזה? 

"אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל" (תהלים עג, א).

כעין זה היה מעשה אצל המגיד שהוא קירב יהודי אחד עד למאד! 

והרב'ה רבי זושא שאל את המגיד: 'איך אתה מקרב בעל עבירה גדול כל כך?' 

והמגיד שאל אותו: 'מנַיִן לך זאת?' 

והרב ר' זושא אמר לו: 'שהוא רואה את הכל על פניו!' הוא רואה על פניו שהוא החזיר אדם בעל עבירה גדולה...! 

אז המגיד אמר לו: 'תתפלל! תתפלל: 'שיסלקו ממך את הכוח הזה ותוכל לראות רק טוב על ישראל!'.

מסופר על רבי זושא; שהיה מסבב בעיירות וכשהגיע לאכסניה היה קם בחצות ועושה תשובה גדולה על העוונות של בעל הפונדק שהוא נמצא שמה - עד שהלה התעורר לתשובה מכך! 

מסופר, שהאר"י הקדוש לימד את המהרח"ו (ר' חיים ויטאל) מה לעשות, איזה תיקון בתפילת 'שמונה עשרה' ב: 'השיבנו', מה להגיד, איזה שם ולכוון על אדם בשביל להחזיר אותו בתשובה - וזה פועל! 

אבל פה רבי זושא היה בחצות לילה מתפלל על תשובה של בעל הפונדק עד שהוא חזר בתשובה. ולא מוכרח עדין שרבי זושא כבר אז ראה את כל הפגמים של האחר על פניו ואולי באמת התפלל: 'שיסולק ממנו הכח הזה!' אבל רבי זושא כשהגיע לפונדק הרגיש את הזוהמה של החטאים ופשפש בעצמו עד שמצא בעצמו איזה דקוּת-דקוּת מאלה הפגמים ועשה תשובה על כך ומזה התעורר בעל האכסניא גם כן לתשובה! 

כבר למדנו את זה בשיעורים קודמים: 'שאם מראים לבן אדם פגם של חברו - יש בו משהו מזה! לא סתם הראו לו את זה ואם הוא יפשפש ימצא ואז כשהוא מתעורר לתשובה מזה, בזכות ההוא שהוא התעורר - יכול להחזיר גם את ההוא בתשובה!'.

אחד מהעבודות הגדולות בענְיַני אדם לחברו, זה הענְיַן לא לשמוע לשון הרע! וזה לא רק לשמוע, גם לא לחשוב, כי ברגע ששומעים - זה נתקע בראש! ויכול להיות שלפני חמישים (50) שנה שמענו - ועד עכשיו זה נמצא שם! אז צריך לעבוד על ניקיון יסודי 'ניקיון יסודי!' זה עבודה קשה, אבל זה עבודה משתלמת!! כמו שלמדנו: 'כל המלמד זכות - מלמדים עליו זכות מן השמים!'. 

המשך יבוא.