בנתיבות החיים - כח | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בנתיבות החיים,

שיעורו השבועי של הרב שמעון משה חי רחמים שליטא בענייני נישואין ושלום בית

השם יעשה ונצליח.

אנחנו ממשיכים

בענייני שלום בית, הנהגות ועצות לחיי נישואין,

בתוך ספר נתיבות חיים.

הכותרת להיום, לקדש את הזמן.

האדם קיבל מבורא עולם מתנות רבות עד אינסוף.

מתנות אלו נועדו להיטיב עם האדם.

לכל מתנה ישנה מטרה וייעוד.

העיניים

נועדו לרעות בהן.

האוזניים לשמוע בהן.

הרגליים להלך בהן.

והאישה כדי להיות עזר לבעלה.

לכולם ישנה מטרה אחת, והיא להכיר את הבורא לעולם ולעובדו.

בין המתנות היקרות שהעניקו לאדם

ישנה מתנה אחת יקרה מאוד, והיא נקראת מתנת הזמן.

האדם עמל קשות לעצור את הזמן, לחזור אל זמן העבר,

לחזות את זמן העתיד,

אך הזמן אינו שט לבו אל תחנוני האדם.

עושה את המוטל עליו כבר מששת ימי בראשית.

הוא צועד בצעדים בטוחים, רגע אחר רגע,

שעה אחר שעה, אל העולם שהוא מעבר לזמן.

בכל רגע ההווה

נהיה לעבר,

ועתיד נהפך להווה.

בלי יכולת כלל וכלל של שליטת האדם עליו.

לנצל את הזמן זוהי זעקת האנושות כולה.

ראו כמה עמל אדם למצוא לעצמו תעסוקות ותוכניות,

ובלבד

שלא יבזבז את

זמנו לריק.

הגוי

מגיע בשעה ארבע מיום העבודה,

אוכל ונח קמעה,

אבל לאחר מכן הוא נותר עם הרבה הרבה זמן פנוי.

ומה הוא עושה מכאן ועד למחרת?

לשם כך הוא המציא לעצמו מגוון רחב של שעשועים.

לכולם יש מטרה אחת, למלא לו את הזמן החסר.

הזמן הוא כלי שלתוכו אמור האדם ליצוק את התוכן.

יש אדם שממלא את הכלי הזה בסם המוות,

ויש אדם שממלא את הכלי בסם חיים.

בידו של האדם היא הבחירה.

אצל עם ישראל הזמן הוא כלי שבתוכו יש ליצוק תוכן רוחני.

במועדים אומרים

בברכה על הכוס מקדש ישראל והזמנים.

הזמן הוא זה המקודש,

קדוש,

מובדל ומרומם.

כמו שעם ישראל מובדל ומרומם בכל העולם,

מכל אומות העולם,

כך הזמן שלו מובדל ומרומם מעל כל הזמנים כולם.

ובעוד שהגוי ממלא את הזמן באבלי העולם היהודי,

אמור למלא את הזמן בתורה, מצוות ומעשים טובים.

האישה היא דוגמת הכלי,

הבית שלתוכו אמור האיש ליצוק את התוכן הרוחני.

גם הזמן הוא נושא ששייך לאישה מאוד.

היא זו שאמורה להיות אחראית על הזמן,

על הכלי

המקודש הזה.

לו היה האדם נדרש להעניק לאוהבו מתנה יקרה, במה היה בוחר?

מטבע הדברים,

נכון היה לומר שלכל אדם יש מתנה חביבה בעבורו.

אך כמדומני,

כותב המחבר, ישנה מתנה חביבה ביותר,

שהיא מתנה שכל אחד זקוק לה, והיא הזמן.

הבה נבחן את הדברים.

זכורני שפעם נאלץ ראש ישיבה אחד לגרור רגליו

למרחקים ולגייס כספים עבור החזקת ישיבתו.

וכשהגיע למחוז חפצו, פגש אותו ידיד אחד ושעל למעשיו.

הוא גילגל בפניו את המצוקה הרבה

בה הוא שרוי

יחד עם ישיבתו,

ולאור זאת ביקש ממנו שישכנע גביר פלוני שיקדיש לו מזמנו היקר כמה דקות.

כן, כמה דקות זה היה כל רצונו.

ראיתם פעם אב שבנו לא יתקבל לישיבה?

הוא מנסה לשוחח עם ראש הישיבה, לבחון את הדבר שוב פעם.

כמה תחנונים ובקשות יידרשו ממנו כדי שיקדיש ראש הישיבה מזמנו

רק כמה רגעים.

כן, כמה רגעים בלבד.

כותב המחבר, כשאביו

זכר צדיק לברכה אושפז בבית החולים,

הם חיכו בקוצר רוח למוצא פיו של הרופא,

אך הוא היה עסוק

בכל אותן השעות בעבודתו.

כל רצונו היה באותו רגע שהרופא יקדיש מזמנו כמה רגעים כדי להסביר למשפחה מה המצב.

יתאר אדם בעיני רוחו מציאות בה קראו לו לתת דין וחשבון

על הכנסותיו

במס הכנסה,

והוא מבקש מידידו הטוב שיבוא להליץ עליו יושר.

תקדיש בשבילי רק כמה דקות, הוא אומר לו,

מתחנן לחברו.

אכן הזמן הוא בעבורנו מתנה יקרה גדולה עד מאוד,

שקיבל אותה

אך ורק האדם.

את המתנה היקרה הזאת האישה נדרשת להעניק אף לבעלה,

לא כדי שהאיש ישתמש בזמן במתנה הזאת להנעותיו,

אלא כדי לקיים את דברי הכתוב והגית בו יומם ולילה.

אמנם נכון הוא שהאדם מוגבל מעצם בריאתו,

הוא מוכרח להקדיש חלק מזמנו גם לצרכיו וענייניו האישיים,

כגון אכילה,

שינה,

עיסוק כזה ואחר,

אך המטרה והיעד האמיתיים צריכים להיות ברורים לנגד עיניו.

גם הצרכים האישיים שהוא משועבד להם

צריכים להיעשות במטרה להעניק לו את הכוח

ולנצל את שארית הזמן כולו ללימוד תורה ומצוות.

ועד היכן מגיעה השייכות של האישה לבעלה,

הווי אומר עד אותה נקודה שבה היא נדרשת להעניק לבעלה את החיים.

החיים למעשה הינם רצף של זמנים.

נקודת ההתחלה החלה בבריאת העולם.

בראשית

פירושו נקודת זמן

ראשונה ליקום כולו.

וידוע שכל דבר הוא התחלה וראשון

יש בו חשיבות מיוחדת לקשה עצמה.

ועל כן ישנה חשיבות לבכור ולביכורים וכו'.

את נקודת הזמן הזאת האישה נדרשת להקדיש לבעלה.

הזמן של האישה הוא בעבור בעלה,

ולא מדובר בסתם זמן שפנוי,

שלכך היא בוודאי מחויבת לבעלה,

שהרי לשם כך היא נוצרה,

אלא אפילו

את הזמן שבו היא אמורה לקיים מצוות עשה שתלויות בזמן,

גם את הזמן הזה היא אמורה להעניק לבעלה.

כגון מצוות סוכה,

שופר, לולב,

שהן מצוות יקרות וחשובות,

אך מאחר שהן תלויות בזמן,

התורה פטרה את האישה מלקיימן,

ובמטרה להקדיש את זמנן לבעלה בלבד.

זוהי העוצמה של הרעיון לקדש את הזמן, מקדש

ישראל והזמנים,

להפריש אותו מכל ענייני העולם הזה, ולהביאו על מגש

של כסף

אך ורק בעבור בעלה.

ברוכים תהיו להשם.

תודה רבה.