מנהיגות - חלק נט - האחריות מביאה לכח ההחלטה | הרב אמנון יצחק

בס"ד

מנהיגות נט'

'האחריות מביאה לכח ההחלטה'

ברגע שאדם לוקח אחריות, לא זו בלבד שהוא יודע: 'איך לחשוב כדי להשיג את התוצאה הרצויה' אלא שהוא יודע גם 'איך להחליט ואיך לפעול ולנהל דברים מדהימים וכבירים ממש!' כך ניתן לראות את סוד המנהיגות של הרב שך זצ"ל, סיפר הרב שלמה הופמן: "הכרתי את הרב שך במשך 50 שנה, עוד לפני שנתפרסם לרבן של בני הגולה, מטבעו היה 'מסתפק' תמיד היה קשה לו להחליט, ודיבר בהתלבטות ובספקנות ומתקשה להכריע. 

אולם מאותו רגע שקיבל את המנהיגות, וקיבל על עצמו אחריות להנהיג את הציבור, הוא היה מחליט ומכריע בכל דבר וענין, בלי קושי ובלי התלבטויות. כאשר הפעם ההכרעה היתה חזקה ותקיפה, עד שמי שלא הכירו היה יכול לסבור כי כוח ההכרעה וההחלטה זה חלק מטבעו! זה היה הרושם ששידר הרב שך, אבל רק מי שהכיר אותו משנים עברו, ידע שטבעו היה הפוך מזה לחלוטין, כי הוא היה תמיד מסתפק. 

במשך כל השנים תמיד עזר וסייע, אבל אף פעם לא החליט, תמיד שלח את ה'פעילים' לשאול את הרב מבריסק ואת הרב אהרן קוטלר ורק לאחר ששני גדולי הדור האלה נפטרו, קיבל על עצמו אחריות להנהיג את עם ישראל, ומאז בכל שאלה ששאלנו, הוא היה מחליט בתוקף! מהרגע שבו קיבל אחריות, הרגיש שעליו להנהיג ולהכריע. 

עכשיו צריך לדעת: שיש גם אחריות על כל אחד ואחד, אדם צריך לקחת אחריות, אנשים אוהבים לחסות תחת כנפי טליתם של רבנים ומנהיגים, גם בשעה שנדרש מהם לקבל החלטות ולפעול עצמאית! אחת מהיסודות של המנהיגות של הרב שך, כאשר באו לשאול אותו שאלות בהן הוא סבר כי על השואלים להכריע ולהחליט - הוא סירב לענות! ודרש מהם: "לחשוב להחליט לבד!" היו מקרים שבהם הוא ליבן עם השואל: כיצד לחשוב? איך לנתח את צדדי השאלה? ואיך להחליט? ורק במקרים סבוכים ועמוקים הזקוקים להכרעה של גדול, הוא השיב בעצמו. 

בהזדמנות, לאחר שאנשים התישו את כוחו עם שאלות מהסוג הזה שהם היו צריכים להכריע, אמר הרב שך למקורביו: "נראה לכם שאנשים כיום הם יותר פרומרס'? יותר יראי שמים שבאים על כל דבר לשאול, זה נובע מיראת שמים אתם חושבים? ולכן הם באים ושואלים על כל דבר - זאת טעות! הם לא נהיו פרומרס', הם פשוט נהיו עצלנים! הם לא מוכנים להתאמץ לחשוב ולהחליט, ובעיקר הם לא מוכנים לקבל אחריות ולהחליט לבד, הם רוצים: שיחליטו בשבילהם! "למה לי להתאמץ לחשוב? אני אשאל שאלה ויגידו לי מה לעשות..." 

מעשה שהיה באברך, שהיתה לו שאלה מאוד קשה! הלך לרב ולא קיבל תשובה, הגיע לרב הסטייפלר ואמר לו את השאלה החמורה, אמר לו הסטייפלר: "אין לי תשובה!" – "אז מה לעשות?" שאל האברך, אמר לו: "בשאלה הזו אתה צריך להכריע לבד! זה התפקיד שלך, להכריע בשאלות הללו לבד". לפעמים אני עונה לאנשים: "כהרגשתך, כהבנתך" תלוי באיזה ענין, יש דברים שאדם צריך להכריע בהם, אין מה לעשות. 

התופעה הזו מביאה לכך, שגם כשהאדם רואה בעיה מסוימת שביכולתו לטפל בה ולתקנה, הוא מתעטף באדישות! ואינו עושה מאומה, הוא פוטר את עצמו מעשיה, בטענה: "שיש רבנים ואדמו"רים ואם הם שותקים? כנראה שיש לכך סיבה! או שזה לא כל כך נורא!" כך הוא אומר לעצמו וממשיך בלא לעשות כלום. כשאני יצאתי נגד הזמרים אז שאלו אותי: "למה אתה יוצא לבד? למה הרבנים האחרים לא אומרים אותו דבר? למה זה ולמה זה?..." הבאנו להם 25 פוסקים! מהרבנים האלה שמדברים עליהם - זה לא מספיק! "אבל למה הם לא אומרים? אז למה הם לא זה... למה הם לא זה?..." 

זאת אומרת אדם רוצה למצוא היתר: "יש שקט? אף אחד לא מדבר על כלום, אז זה כאילו זה 'מותר' כאילו זה אפשר, אם הם לא אומרים - אז מה אתה רוצה ממני?!" הטיעונים האלה לא נובעים מחכמה! וגם לא מעודף יראת שמים, וגם לא משמירת כבודם של הרבנים שהם טוענים 'למה הם לא יוצאים?' אלא זה נובע מעצלות! ומחוסר רצון להתמודד עם אתגרי החיים, או מחוסר נכונות להישיר מבט אל האמת ולהלחם למענה! כי המנהיגים האמיתיים שמחים על כל בן אדם שלוקח אחריות ופועל!! כששרה שנירר פתחה את 'בית יעקב' המנהיגים האמיתיים כמו מרן החפץ חיים ועוד שמחו ועודדו אותה! 

בהזדמנות אמר לי רב מפורסם: "הרי רב לא יכול להיות בכל מקום ולראות מה נעשה בכל מקום, ולדעת כל דבר הנעשה בעירו! אם כן כיצד הוא יכול לנהל עיר מהפן הרוחני?" - אה! זה לא טיעון, אם הוא החליט להתחרות על המשרה של 'רב העיר' - אז האחריות נופלת על הכתפיים שלך! מי אמר לך להיות רב עיר? ברגע שהחלטת שאתה רב עיר, אז אתה החלטת להנהיג את העיר ולהיות אחראי על מה שקורה בעיר בכל הענינים של היהדות - ואתה תתן את הדין על זה! זמנית היתה לך משכורת טובה וכבוד! אבל מחכה לך גיהני גיהנם!! 

מי אמר את זה? הרב עובדיה יוסף! (ערב כיפור תשס"ב) אמר: "למה אתה יוצא נגד מחמוד? יש 'רבנים ראשיים' זה האחריות שלהם!" אז כל זה שאין כשרות בארץ והכל עוונתה? זה על הראש שלהם! וכך אמר גם החפץ חיים, כשבא אליו אחד וסיפר לו: שאחד נשלח לסיביר, ולפני שלקחו אותו לסיביר לחמש עשרה שנה! אז הוא ביקש: "לדבר עם הרב שלו" 'בקשה אחרונה' ככה הם נותנים להם, אז הוא אמר לו: "בגללך אני הולך לסיביר! כי אתה ראית מה אני עושה לא טוב ולא הערת לי! תפסו אותי, ועכשיו אני הולך לסיביר אם היית מעיר לי - לא הייתי עושה!" אמר החפץ חיים זצ"ל: "ככה כל רב של כל מקום, בשמים הוא יגיע, וכל אנשי העיר יצביעו עליו ויגידו לו: "הוא ראה! הוא ידע והוא זה והוא לא אמר לנו שום דבר! העון עליו!!" יכניסו אותו לגיהנם!!!" 

אבל התשובה, הוא אומר, אותו רב חשוב ומפורסם אומר: "באמת הוא לא יכול לחטט בכל העיר ולדעת מה שקורה, מבלי עזרתם של אברכים יראי שמים שכואב להם כבוד שמים, וכשהם רואים עוול או דבר לא כדת, הם באים לגלות את אזנו של כבוד הרב, וכך ביכולתו לטפל ולתקן, והם האברכים האלה העינים והאזנים של הרב, בכל מקום ומסייעים לו בתפקידו". 

היום? תפסו את התפקיד הזה הנוכלים שבאים ומוציאים מהרב כל מה שהם רוצים! באים ומספרים לו סיפורים "שכך וכך וככה וככה" והוא מוציא 'פתק'... הוא לא היה! הוא לא ראה, סיפרו לו - האמין להם וכתב... ומנצלים את זה, רשעים ארורים! 

הטיעון כביכול שניתן להסיק מכך: "שרבנים אינם עושים מאומה לתקינות המצב!" מגוחכת! הרי כולנו משועבדים לקב"ה!! אם הקב"ה כתב בתורה שיש פרצה כזו או אחרת, וזה מהווה בעיה – אז אין נברא בעולם שיכול להגיד אחרת, וזה חובה מוטלת על כל אחד: לגדור את הפרצה! ולמחות!! ולראות איך לתקן ולפעול. אבל למעשה, יש כמה תשובות לשאלה: "מדוע רבנים שותקים לעיתים במקום שנראה שעליהם למחות?" לפעמים הם לא יודעים, לפעמים אין ביכולתם לפעול, במקרים אחרים הם סבורים: 'שאם יפעלו - הנזק יהיה רב על התועלת!' וכן יש עוד מגוון שיקולים שונים, אבל זה לא גורע במאומה מחובתו האישית של כל יהודי שביכולתו לפעול למען כבוד ה' יתברך! 

כמו שהלכתי לשאול את הרב שטיינמן לגבי הזמרים הפסולים, יש את ההסרטה הזו, והוא התחבט מאוד! "אם אני אשבור דיסקים שלהם ואני יעשה ככה וככה" והוא אמר: "שיהיה קשה לציבור לקבל", ובסוף הוא בירך אותי! שאני יעשה כן, וקניתי מכונה לגריסת דיסקים, ותקופה מסויימת גרסתי דיסקים של זמרים פסולים!! והצלנו הרבה אנשים מהחטאת הרבים!!! 

אז זאת אומרת, לפעמים הגדולים לא יכולים לעשות, הם חושבים 'שיצא מזה נזק אם הם יגידו' אחד מהשיקולים שלהם: 'שאם הם יגידו ולא ישמעו להם, אז יבואו לזלזל בהם ולא ישמעו להם גם בדברים אחרים!' אז לכן הם בעצמם לא עושים זאת, ונותנים הוראה, או מסכימים שאחרים יעשו! זה לא בגלל שהם חושבים: 'שזה לא נכון לעשות' ברור להם: שצריך לעשות! אבל השאלה: 'אם יהיה מזה נזק או תועלת? שלא יפגע אח"כ בזה שלא ישמעו להם'. 

אחד מהקשיים שישנם בקבלת החלטות, נובע מכך: שאדם חושש לקבל על עצמו אחריות! שכל החלטה טומנת באחריות את התוצאות, לכן לא פעמים אנשים הולכים לשאול גדולי ישראל שאלות טיפשיות! למרות שהם עצמם יודעים שמדובר בשאלה טפשית, ורק בגלל שהם חוששים להחליט, ומעדיפים שמישהו אחר יחליט במקומם, וכך יסירו את האחריות מעל עצמם: "זה לא אני! הוא אמר לי"... מפילים את התיק על מישהו אחר. הפחד מנטילת אחריות, נמצא בשכיחות רבה ביותר אצל ילדים קטנים, כששואלים ילד קטן: "למה עשית כך וכך?" – "אני לא עשיתי! הוא עשה!" ישר הוא מסיר את האחריות, אבל אדם בוגר צריך להתרגל למחשבה: שכל היסוד והמהות שלך - זה הבחירה והאחריות הכרוכה בה! 

הרמב"ם אומר בתחילת 'שמונה פרקים': "שהוא חיבר את החיבור כולו, בשביל שהאדם ידע מהי בחירה!" גם הגר"א מרבה לעסוק בנושא הזה, ורבי ישראל סלנטר בתחילת מאמר ל' מרחיב בכך: "שהבחירה היא יסוד כל האדם! והבחירה מחייבת קבלת אחריות". כאשר זו בדיוק הסיבה, שאנשים חוששים מפניה, אנשים אינם מוכנים לקבל החלטות, משום שהם חוששים להכריע ולקבל אחריות. כפי שמצינו בגמרא ש'כוח דהתירא עדיף' בחולין נח'. 

כאשר כמובן אין הכוונה לומר: 'שיותר קל להחמיר מבחינה הלכתית' ככה מפרסמים: "שאנשים שלא יודעים ללמוד אז כל דבר הם מחמירים..." אין הכונה שכח ההיתר עדיף בא לומר שקל יותר להחמיר מבחינה הלכתית, כי לפעמים אם אתה מחמיר אתה יכול לגרום נזק! כך היו אומרים בבריסק: "אם אדם מחמיר לא לאכול ביום הכיפורים במקום שעליו לאכול, על פי הדין הוא חייב לאכול מבחינה רפואית הוא חייב לאכול, והוא מחמיר לא רוצה לאכול, אז הוא לא מחמיר בהלכות יום הכיפורים אלא הוא מיקל בהלכות פיקוח נפש!" 

אם כן מדוע באמת כח דהתירא עדיף? התשובה: משום שכח הפסיקה של היתר דורש יותר כוחות נפש! לא מתוך קלות: "בוא נתיר, תעשה לציבור שיהיה קל!" כמו שאומר איציק... אלא זה דורש יותר כוחות נפש! משום שזה כרוך בקבלת אחריות!! שיהודי אחר לא יכשל!!! וצריך עיון עמוק בשביל להגיע לזה. ולכן מה טוב שיתרגל האדם כבר בצעירותו לעמוד במצבי ספק, ולהחליט בעצמו, ואט אט יתפתח בו הכוח להחליט לבחור, שזה מהווה את מהותו של האדם. 

מסופר שהגיע מקרה של עגונה לפני אחיינו של מרן החזון איש - הרב שלמה שמשון קרליץ שהיה אב"ד בפתח תקוה, והוא התקשה למצוא מוצא למצב העגום של העגונה, ולכן פנה אל דודו מרן החזון איש בענינה, החזון איש נכנס לעובי הקורה בירר את הסוגיות הראויות לענין תוך שהכריע להיתר במקרה הספיציפי, וכמובן הדיינים קיבלו את דעתו וחתמו על 'היתר נישואין לאשה!' אולם האחיין לא היה שלם עם הפסיקה, ניגש בבוקר לחזון איש, והציע בפניו טענות קשות נגד ההיתר! "בנסיבות האלה" טען: "עם כל הכאב, עם כל הכאב על העגונה, אבל איך ניתן להתיר?!" 

החזון איש שקל את הטענות שלו בשנית, ואח"כ הפטיר ואמר: "נכון שקשה להתיר אבל קשה יותר לאסור!" ופה הוא גילה יסוד עצום: שלא רק שכשהאדם אינו מחליט הוא מחליט – אלא הוא בעצם מחליט: 'מלהמנע מלקחת החלטה!' וזו החלטה: 'לא להחליט!' וברוב המקרים, החלטה זו נובעת מחולשה וחוסר רצון להתמודד עם השאלה ולהחליט לכאן או לכאן. אלא יתירה מזו בהלכה, כל החלטה הלכתית גם ב'שב ואל תעשה' נחשבת להחלטה הלכתית! 

פעם שאלתי, בהתחלת התשובה את הרב ואזנר מנוחתו עדן זצ"ל צלצלתי אליו ואמרתי לו: "כבוד הרב! אני מרצה ברבים, שואלים אותי: "אם לבחור או לא לבחור?" מה לומר להם?" אמר לי: "שב ואל תעשה עדיף!" וכידוע הוא לא היה בוחר! וכו' שב ואל תעשה עדיף! אז ראינו פה: כל החלטה הלכתית גם שב ואל תעשה נחשבת להחלטה הלכתית, ומאז אני לא בוחר בכלל! פעם התבטא מרן החזון איש ואמר: "שהרבנים היראים, חייבים להחליט גם בשאלות שקשה להחליט, כי אם אנחנו לא נחליט, יהיו אחרים שיחליטו, ואלה יהיו רבנים קלי דעת שאין להם שום בעיה 'לקחת אחריות' כביכול ולפסוק מה שהם רוצים! 

כמובן, יש מקרים בהם קצרה ידו של האדם מלהחליט, ושם אומרים לו: "עשית את שלך - כעת תשאיר לבורא עולם להנהיג את עולמו!" כלומר שב ואל תעשה עדיף! המקרים האלה, זה לא בריחה מהחלטה, אלא הנהגה חיובית, שיש לנהוג בעת שנקלעים ל'ספק שקול' ואז מפקידים את ההחלטה בידי שמים, אבל יש צורך וזהירות רבה בכך: כי ליצר הרע יש את היכולת לנצל את הפרצה הזו היטב למטרותיו! והוא עלול לגרום לאדם להשתמש בפיתרון כזה, כל אימת שהחלטה נראית קשה ומסובכת מדי. למסקנה: אם אתה אחראי, ואתה מנהיג - יש לך אחריות, אתה צריך להגיע להחלטות עצמאיות. 

יש שאלות שצריך לשאול גדולים וחכמים אמיתיים, ויש דברים וסוגיות שאתה צריך להחליט בעצמך! ואתה צריך להכנס לעובי הקורה, לבדוק את הצדדים ולהחליט. אין מה לעשות! אין לברוח מהחלטה, כי זה מהות האדם הבחירה!! זו הבחירה שלך!!! ואתה צריך לדעת: ולא לפחד! לקחת אחריות, אבל כמובן על פי תורה, אז צריך ללמוד את הצדדים לכאן ולכאן, מותר לשאול גם: "מה הצדדים?" ואפשר לברר, אבל לא על כל שאלה טפשית ללכת לרב ולשאול אותו. 

כשהדברים ניתנים לחשבון לדוגמא; "כמה שעות אני יעבוד, כמה שעות אני ילמד, כמה שעות נשאר לי לישון? כמה אני יאכל כמה אני זה...?" יש דברים שכותבים אותם ומסתכלים: כמה שעות יש? 24 שעות! וכמה פה וכמה זה, ואז אתה עושה חשבון: מספיק לך לישון, מספיק לך לאכול, מספיק לך ללמוד? תעשה חשבון! מה הבעיה לעשות חשבון? אבל אנשים לא רוצים! רוצים להסיר מעליהם אחריות – "ככה אמרו לי!" וזהו, תולה את זה במי שהוא שאל וזהו, והוא חושב שהוא נפטר וכו' וכו' 

אז לכן: אחד מעניני המנהיגות זה הבחירה וההחלטה, וצריך לקבל החלטות בחיים – אין ברירה! ככה הם החיים, נתנו לנו את כח הבחירה, ואנחנו צריכים להשתמש בו. כמובן שאם אדם הוא אמיתי - הוא יבחר באמת, אם הוא שקר - הוא יבחר בשקר! כמו שדיברנו אתמול בהרצאה בנתניה (18-08-2021 'רבני השומשום') תקשיבו למה שאמרתי שם ותבינו היטב!

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

וכן ניתן לקבלם במייל main@shofar.tv