מנהיגות - חלק לז - איך נהיים עבדים של ה'? | הרב אמנון יצחק

בס"ד מנהיגות – חלק לז - איך נהיים עבדים של ה'? | כח' תמוז תשפא'

איך נהיים עבדים של ה'? אנחנו נמצאים עכשיו ב'מנהיגות' חלק לז', למדים זאת מהנסיון הראשון שהתנסה אברהם אבינו (בראשית יב א): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" הפסוק הזה מעורר קשיים רבים אם הקב"ה רוצה להורות לאברהם אבינו לעזוב את ביתו ללכת לארץ אחרת די לומר עזוב את ארצך ולך אל אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ שהרי מולדת ובית הם נכללים בארצך אם עוזבים את הארץ עוזבים גם את הבית והמולדת למה צריך להדגיש את זה? 

שאלה שניה: סדר הציווים מבית אביך ממולדתך ומארצך הרי קודם כל אדם עוקר למדינה אחרת אז הוא עוזב קודם את בית אביו אח"כ את בית הולדתו ואח"כ את ארצו ופה זה לא כסדר כאילו מבית אביך ממולדתך ומארצך קודם עוזבים את הארץ! שאלה שלישית: מדוע הניסיון של לך לך מארצך מוזכר בתורה במפורש בעוד שהנסיון שהתנסה אברהם אבינו בכבשן האש לא הוזכר בתורה במפורש? רק 2 מילים אוּר כַּשְׂדִּים (בראשית יא כח) שה' הוציא אותו מאור כשדים מהאור של הכשדים מהכבשן של האש 

ועוד יותר יש להקשות לפי האבות דר' נתן פרק לג' שם נמנו כל עשרת הנסיונות שנתנסה אברהם אבינו והנסיון הראשון שמופיע שם זה לך לך בעוד שהנסיון של כבשן האש מופיע בסוף הרשימה לכאורה נסיון כבשן האש היה הראשון! עוד לפני שהוא עזב אז למה זה לא הוזכר ראשון? וגם אם נאמר שסדר הנסיונות הוא לא כרונולוגי אבל האם הקרבת חיים זה לא נסיון גדול וקשה יותר עבור כל אדם מאשר עזיבת ארץ מולדתו? אז גם אם זה מסודר לפי עוצמת הנסיונות למסור את הנפש וזה יותר מללכת מארצו ולהמשיך לחיות אז למה זה מוזכר בסוף? יש כאלה שלא מונים בכלל את כבשן האש בנסיונות 

ביאור הענין מסביר הרמב"ן: הנסיון שנתנסה אברהם אבינו בציווי של לך לך לא היה בפרידה פיזית מארצו לא זה הנסיון לעזוב את המקום לשם כך היה מספיק לומר לך לך מארצך הנסיון היה בכך שאברהם אבינו נדרש לפרידה נפשית רגשית ורוחנית להשליך מאחורי גבו את כל ההשפעות שספג את התרבויות את המנהגים את התמיכה הרגשית של החברה ושל המשפחה ולהיות עצמאי!!! בלי שום סביבה תומכת בלי כלום עצמאי בהתמסרות מוחלטת לבורא עולם ב-100% וכל זה לאהבת השם יתברך! 

עכשיו יש 3 תחומים; ארץ מולדת ובית אב, וזה מייצג 3 מרחבי השפעה נפרדים בסדר עוצמה עולה אברהם מצווה קודם כל לך לך מארצך לעזוב את הארץ להתנתק מההשפעות האליליות של ארצו אחרי כן לעזוב את מולדתו להשליך את המנהגים וההרגלים החברתיים שינק מהסביבה באקלים החברתי שבו גדל מקום מולדתו ולבסוף עליו להתנער מהכבלים החזקים מכל מבית אביך ששמה קונה אדם זהות ודימוי עצמי ולהיות שייך רק לבורא עולם! בלי שום השפעה אחרת התמודדות. 

עם אתגר זה היה הצעד הראשון שעשה אברהם אבינו בפיתוח העצמאות הרוחנית שלו הוא עמד לבד כנגד הכוחות העצומים של השפעת החברתית והתרבותית והוא יצא לדרך להיות אבי האומה היהודית והוא זכה בתואר אברהם העברי עומד תקיף ואיתן באמונתו ושיטתו מול כל העולם כמו שכתו בבילקוט שמעוני (בראשית יד יג): "וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי; ר' יהודה אומר: 'כל העולם מעבר אחד והוא מעבר אחד". זה היה אתגר הראשון של אברהם אבינו אבל זה גם האתגר של כל אחד מאיתנו לך לך מארצך ממולדתך ומבית אביך רק לעבוד את השם להניח הכל את כל העולם בצד ולעבוד רק את ה'. 

בני ישראל נקראים העבריים (בראשית מג לב) הלשון העברית של אלה שהם עומדים בעבר אחד וכל העולם בעבר השני אדם צריך לעבוד את השם לשם שמים ולא מעניין אותו מה העולם אומר כדי להיות עבריים לממש את הכוחות והיכולות כיהודים חייבים קודם כל לעשות מיון! מיון, מיון; למיין את הרעיונות והערכים שהוצפנו בהם מהבית מהחברה לברר ולהחליט מה תקף ומה כוזב מה רצון ה' מה לא מה מותר מה אסור – הכל ע"פ התורה הקדושה! אח"כ צריך לפתח אומץ מחשבתי ומוסרי לחיות על פי האמת הזו של רצון ה' אפי' נגד העולם כולו להחליט שאתה לא תוצר חברתי שכפוף בכפיפות לעולם מה שרוב העולם היום שרואים שהם תוצר חברתי ושרוצים לאפס להם גם את המוח ולהפוך אותם ללא יותר מאשר נתינים זה הזמן לעמוד בתוקף לא רק על החירות הפיזי אלא רוחנית כי רוצים לשלול מאנשים את הרוחניות! 

וזה השליחות העיקרית וכנראה שזה הנסיון האחרון מבחינה רוחנית בגדול זו השליחות העיקרית שהטילה התורה על היהודי וכך כותב החת"ם סופר: שאדם צריך לזכות לעצמאיות נשמתו האלוקית! איך? לך לך! לך לעצמך כי אדם תוך תוכו טוב חלק אלוקי ממעל וקליפותיו ארציות גופו זה מקיף וסובב את נפשו היפה והם מונעים ממנו כל טוב ולפעמים זוכה להגביר את נפשו על גופיותו מצד עצמו אך בני ביתו וארץ מולדתו והנהגותיהם מנעו הטוב ממנו!" השפעת הסביבה כמו שפוסק הרמב"ם. 

ומפני המונעים האלו אין אדם יכול להגיע לעצמו רוצה לומר עצמיותו ומחשבתו הפנימי שזה החלק האלוקי ממעל אשר בקרבו שזה האדם באמת קשה לו להגיע בגלל הסביבה על כן אמר לו הקב"ה לך לך! לך לעצמך לתוך פנימיותך מארצך מהגוף שלך הארצי מהארציות שבך לכן הנסיון הראשון של אברהם אבינו היה לך לך ולא נסיון כבשן האש כי בניסיון כבשן האש אברהם הוכיח נכונות לוותר על חייו למען האמונה אבל זו הקרבה אמנם לא פשוטה ומסירות נפש ממש אבל מדובר בקרבן חד פעמי אבל לעומת זאת בלך לך מראה אברהם אבינו שהוא מוכן לחיות את חייו כפי אמונתו בבורא עולם נגד כל הסביבה כולה בעולם! לחיות ככה יום יום כשכולם מתנגדים לך מבזים אותך! ואתה ממשיך דבק בדרך הזו 175 שנה!!! ואו!!! זה קשה! 

זה הנסיון העיקרי והיסודי של ההוייה היהודית של אברהם אבינו וגם של כל יהודי ויהודי באשר הוא עד היום להתנתק מכל השפעות שבעולם לא להיות מחובר לתשקורת לא להיות מחובר אלא משקרים את העולם כולו אלא ממומנים משוחדים אלה אומרים מה שאומרים להם לומר בשביל הכסף הם מתפרנסים מפרסומות ומי שמשלם את הפרסומות הוא קובע מה יגידו ומה לא יפריעו לו אז אם הוא מוכר תרופות כמו הביג-פארמה בכל העולם! אז לא יכולים לדבר שום דבר נגד התרופות כי אז הם יפסידו מליארדים של השקעה בפרסום אז מה הם מעדיפים להגיד לך את האמת ולסגור את התחנה? או להשאיר את התחנה ולהתעלם ולהביא כמה רופאים משוחדים שיגידו מה שצריך להגיד כמו בישראל מה עדיף?... ואנשים שותים בצמא את דבריהם! כמה אנשים פסיכים! זה לא יאומן!! 

צריך להיות משועבדים רק לה' יתברך כל זמן שאתה מסיר את עיניך מהתורה אתה דבק בסביבה ברגע שאתה בתורה אין סביבה אין כלום הפוך! התורה מגלה לך מי זה הסביבה וכמה היא שווה וכמה צריך להתרחק ממנה ואם אתה עדיין לא עשית זאת סימן שאתה לא מונח בתורה ואתה לא מבין מה היא אומרת לך. חשוב להדגיש ולהבהיר שמדובר כאן רק על הרעיון כי כמה שננסה להדמות לאברהם אבינו – לא נוכל! המרחק בינינו עצום ולא ניתן למדידה ואין לנו שום ניצוץ של השגה באברהם אבינו 

אז איך אומרים "חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב"? אז יש אומרים שהכוונה כמו שהם התכוונו ועבדו את ה' לשם שמים כמו שהם ביטלו את כל העולם וזה כמו שהם עבדו את ה' בשלימות כך אתה צריך להיות לפי הגודל שלך וזה נקרא שאתה כמו אברהם אבינו כי אם אתה ממצה את כוחותיך כמו שהוא מיצה את כוחותיו אתה לא תגיע למי שהוא היה אבל אתה תגיע לאברהם אבינו בבחינה שלך איך אמר ר' זושא? אני לא פוחד שישאלו אותי: 'למה לא היית משה רבינו?' אני פוחד שישאלו אותי: 'למה לא היית ר' זושא?' כי שמה קבעו איך צריך להיות כל בן אדם לאן הוא צריך להגיע ויבדקו לפי זה הגעת? או לא הגעת... אז צריך מסירות נפש בשביל למצות את כל הכוחות! 

ויתירה מזו גם אם יהודי נמצא בסיביר הקפואה ונאבק לבד על יהדותו בכל אופן זה לא לבד ממש כי יש לו תמיכה מעצם המחשבה שהוא שייך לאומה הישראלית מבחינה רעיונית ושכלית ואפי' אם לא רגשית ופיזית אבל רעיונית ושכלית אני שייך לעם היהודי יש לי היסטוריה! יש לי את האבות הקדושים אני שייך לאבות הקדושים אני שייך לנביאים ואני צועד בדרכיהם - הופה! זה גיבוי זה יחוס אבל אברהם אבינו עמד לבד בודד! עם האמונה והאמת הנצחית בלי אומה שעומדת מאחוריו בלי היסטוריה יהודית שתתן לו השראה והדרכה הוא נאבק על היהדות בדד מול כל העולם וחייב היה לחצוב במו ידיו את האמונה ולהעביר את האש הגדולה בכפור ובכפירה העולמית שהיתה אז. 

פעם שאל המשגיח הצדיק ר' יחזקאל לוינשטיין את תלמידיו בישיבת פונוביז': "האם אתם יכולים להגדיר במילה אחת יהדות! מהי?" [מהקהל מציעים: 'עבדות ה'? אמונה? מסירות נפש?'] כל הנוכחים הציעו הגדרות; אחד אמר לימוד תורה השני אמר שמירת התורה וקיום המצוות השלישי אמר שויתי ה' לנגדי תמיד ועוד כהנה וכהנה את כולן שלל המשגיח לא נחה דעתו מההגדרות שלהם הוא טען: שהן אינן ממצות ומבהירות את המהות היהודית! ההגדרה האמיתית של היהדות היא 'עבדות!' כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים (ויקרא כה נה) כל שאר ערכי היהדות זה רק תולדות של ההגדרה של עבדות זה מגדיר את המהות של עבודת ה' הן בכמות והן באיכות. 

מה זה בכמות? עבודת ה' זה לא כמו במפעל או במשרד משעה 8 בבוקר עד 16:00 אחה"צ וכשמסתיימות שעות העבודה אתה משוחרר לנפשך עד מחר... עבודת ה' זה עבדות! התמסרות טוטאלית לקיים את ציווי ואת רצון ה' בכל עת בכל שעה ובכל רגע!!! עבדות. 'עבדות....' אתם שומעים? עבדות! זה נקרא בכמות התמסרות טוטאלית. ובאיכות? תפקיד היהודי מתמצה בדבר אחד קיום רצון השם! תפקיד של היהודי זה לא לעשות דברים טובים גם לא לעשות חסידים ואפי' לא ללמוד תורה רק לעשות את רצון ה'! 

ורצון ה' שתעשה את כל הדברים אבל זה הכל נובע מרצון ה'; למה לומדים תורה? רצון ה'! למה עושים חסד? רצון ה'! ולפעמים ה' אומר: 'לא לעשות חסד! ולא ללמוד תורה!' 'מבטלין תורה' בשביל כך וכך ... לא לעשות חסד עם אנשים מסויימים "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ" (ויקרא כה לו) – אם הוא עמך – וחי, לא עמך – לא וחי! לפעמים אסור לנו לעשות חסד! לפעמים אסור ללמוד. מה המודד? רצון ה'! מה שה' אמר בתורה – עושים! זה המהות של עבד ה'. מי שאין לו שום רצון אישי מלבד רצון ה' בטל רצונך מפני רצונו והוא בטל בביטול מוחלט לרצון ה' וציויו זו הדרגה הגבוהה ביותר לעבודת ה'. 

כמו שרואים אצל משה רבינו התורה הקדושה מעניקה לו תואר "עֶבֶד ה'!" (דברים לד ה) לא נאמר 'משה רבינו הגאון, לא הצדיק לא המנהיג ולא אפי' אבי הנביאים', כל אלה אפשר לתאר את משה רבינו אבל נבחר לו תואר אחד: עבד ה'! זה היסוד לכל המעלות הדרגות הרוחניות שהשיג וזה העיקר. לכן ביהדות אין מושגים של אנג'דה, שיטה או מהלך אין מושג של בעל חסד בעוד שאר מושגים שאנשים אמצו בעקבות החינוך הממסדי שהכל מקוטלג, אנשים מקוטלגים משפחות ארצות והיחודיות של הפרט – נעלמה כליל! אדם משועבד לקיים אך ורק את רצונו יתברך; פעם הרצון של ה' שאדם יהיה בעל חסד, ופעם הוא רוצה שהוא יהיה קשוח! ולא יעשה חסד. 

אדם חייב לדוגמא להיות רחמן ולרחם על עניים ומסכנים אבל אם הוא מנהל גמ"ח (גמילות חסדים) עליו להיות קשוח לפעמים; כמובן על פי דעת רב, תלוי בקריטריונים של הגמ"ח ויש הרבה משתנים, אם לא – הגמ"ח יקרוס! חייב להיות קשוח לשמור על ממון של אחרים שתרמו לגמ"ח זה הופקד בידו! אם לא כן – הוא גנב!! ישנם אנשים מסכנים שמרחמים עליהם ועוזרים להם אבל לאמיתו של דבר לעיתים הרחמים – הם אסון בשבילם! כי מנציחים את המסכנות שלהם משום שכאשר מרחמים עליהם הם אינם רואים כל צורך לעזור לעצמם והם אינם יוזמים פעולה בכדי לחלץ ממסכנותם. 

הדברים אמורים בכל התחומים; בפרנסה, בבריאות הנפש, בלימוד התורה וכן הלאה. אנשים מתרגלים לעזרה של אחרים ומנצלים את המסכנות שלהם שזה בעצם סחיטה רגשית!! הם סוחטים את האנשים 'כמה הם מסכנים...' וזה לגרום לסביבה להמשיך לעזור וככה הם מתאמללים לכל ימי חייהם! אז לפעמים לא צריך לעזור; הפוך! צריך לשקם אותם שיעמדו בזכות עצמם. לכן כמובן יש לבחון היטב מי באמת מסכן? שאינו יכול להחלץ ממצוקתו! מי צריך מעט עזרה כדי להחלץ מבוץ ומכאן ואילך ימשיך בכוחות עצמו ומי זקוק לעזרה רבה יותר? תלוי, זה שאלות עדינות ודקות וצריכים הכרעה של דעת תורה. מי שראה מגיע לפה מידי פעם אחד שמתמסכן כל הזמן 'אני לא יכול! אני לא יכול...' כל דבר אומר אני ל א יכול אומר: 'ילה עזוב אותך תתחיל לזוז!...' 

מצינו בהרמב"ם בפרק ז' מהלכות מתנות עניים הלכה ו' תקשיבו טוב! "עני שאין מכירים אותו ואמר 'רעב אני! האכילוני' אין בודקין אחריו שמא רמאי הוא, אלא מפרנסים אותו מיד! היה ערום ואמר 'כסוני!' בודקין אחריו, שמא רמאי הוא! ואם היו מכירים אותו מכסין אותו לפי כבודו מיד ואין בודקין אחריו" כלומר יש מקרים בהם הבדיקה נחוצה וישנם מקרים בהם היא מיותרת ומזיקה! אז הנה הרמב"ם אומר יש עני ויש עני יש אחד אין בודקין ויש אחד כן בודקין אז זאת אומרת התורה אומרת פעמים כך ופעמים כך אז זה לא שיקול של 'רחמים' צריך לרחם על כולם אלא מה שה' אומר – עושים! רצון הבורא פעמים אומר כך ופעמים הוא אומר כך. 

ידוע, שהגאון ר' חיים מבריסק היה בעל חסד מופלא ביותר! אתם יודעים מה כתבו על המצבה שלו? 'פה נטמן רבינו הגדול רב החסד שר התורה' אח"כ 'הגאון החסיד האמיתי' השבח הראשון שהחליטו בניו לכתוב 'רב החסד' כיון שהוא עשה אין ספור מעשי חסד ומסירות לזולת עד הפקרת ביתו לכל אסופי! בכל זאת כשהיה צריך תקיפות ר' חיים מבריסק למשל נגד הרשעים הציונים והמשכילים – הוא דיבר ונהג בקשיחות נוראה! 

וכשהספיד אותו תלמידו הגאון ר' יחזקאל אברהמסקי אח בנו של הגר"ח מרן הגרי"ז זצ"ל בשנת תש"ח בישיבת 'עץ חיים' אמר: "לא היה שייך בשום אופן להגדיר את מהותו של מרן הגר"ח מבריסק כ'רחמן' כי כל פעם ראו אותו באופן שונה! הנהגתו היתה כולה רק על פי תורה וכל רגע ורגע הוא חשב: 'מה התורה רוצה שאעשה הרגע?' ולכן בכל פעם ראו אותו באופן שונה! כי התבטלותו לתורה ולרצון השם היתה מוחלטת ומה שהיה יכול להיות מקודם מותר ואולי אפי' חובה כעת – הפך לאסור! 

וכך התבטא בעצמו בהקשר לכך ואמר, זה פירוש מדהים! כתוב בפסוק (דברים י יב): "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה!" כלומר בכל שעה חייב יהודי לשאול את עצמו מה ה' שואל מעמך בשעה זו בעוד שעה לשאול שוב: מה הוא שואל מעמך? עכשיו! עוד פעם לכן כתוב 'ועתה' מה זה ועתה? בכל רגע ורגע מחיי האדם עליו לשאול: 'מה ה' א' שואל מעמך?' ועתה! כל רגע זה משתנה; מה עתה? מה הוא שואל מעמך? זאת אומרת מה ה' דורש ממני? בכל רגע נתון! 

וזה הסוד שעמד מאחורי הדריכות המופלגת של בית בריסק לקיום ההלכה ודקדוק המצוות והם חיו בכזאת יראת שמים במוחשיות כזו! עם היסוד הזה שהם ראו את עצמם כחיילים בחזית וכל רגע שאלו מחדש: 'מה התפקיד כעת? מה ה' שואל ממני כעת!' ככה צריך להתנהג כל רגע המצב משתנה ואדם צריך לדעת אבל אם הוא ל איודע תורה איך הוא ידע להחליט? אפי' הוא יצעק כל היום ועתה מה ה"א שואל מעמך...? נו, מי יענה לו? הוא לא למד בכלל מה מותר מה אסור איך עושים מה עושים? אז חייבים ללמוד תורה בשביל לדעת מה עושים!

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

וכן ניתן לקבלם במייל main@shofar.tv