בנתיבות החיים - כא | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בנתיבות החיים, שיעורו השבועי של הרב שמעון משה חי רחמים שליטא בענייני נישואין ושלום בית

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד מתוך ספר נתיבות חיים לענייני קדושת הבית,

הנהגות הנכונות לבית יהודי בריא

ומוצלח ומבורך.

הכותרת להיום שני קרובים אשר על ארון העדות.

לגלות את בורא עולם,

מציאות הקרובים באה להורות לנו על השגחת השם על עם ישראל,

בעת שהיו הקרובים פניהם משל אחיו,

היה זה סימן ואות שישראל עושים את רצונו של המקום ברוך הוא.

אך כשהיו נפרדים זה מזה,

זה היה סימן שאין עם ישראל עושים את רצונו של המקום.

אחד מיסודות האמונה הוא להאמין שהקדוש ברוך הוא משגיח ומנהל את העולם.

עומקה של אמונה זו היא להאמין שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום ומקום,

ולא זו בלבד,

אלא שלא תיתכן מציאות כלל וכלל בלי הקדוש ברוך הוא.

מבעד לעיניים ולאוזניים שלנו הקדוש ברוך הוא רואה ושומע,

כך היא ההבנה שמאחורי רעיון האמונה וההשגחה.

הקדוש ברוך הוא נסתר מעינינו החומריות,

ולכן יש טועים לחשוב שהעולם מתנהל באופן עצמאי ללא כל השגחה,

וכבר הקדמונים שהגימטריה של הטבע

הוא אלוקים אמרו,

וכן הגימטריה של האדון, הוויה,

והגימטריה של קיאד אלוה שווה

למילה הטבע,

לומר כי כל הטבע מושתת ומחובר למקום אחד,

והוא לבורא עולם.

תפקיד של האדם בעולם הזה לגלות את הקדוש ברוך הוא בעולם,

לפאר אותו,

לרומם אותו, לשבח אותו, ולגדל ולקדש את שמו.

בתורת החסידות ההבדל הוא בין

גולה לגאולה

היא באות א',

הרומזת לקדוש ברוך הוא אלופו של עולם.

וכפי שאומרת הגמרא בחגיגה,

שאלופו של עולם זהו המקום ברוך הוא,

ללמדנו,

כי כל מטרת הגלות הינה לגלות את הקדוש ברוך הוא בכל מקום ומקום בעולם כולו.

השכינה הינה מציאות רוחנית, בלתי נתפסת בשכל האנושי.

היא נמצאת בתוך קודש הקודשים,

פנימה,

ועליה דמות קרובים העשויים מזהב.

הוא דבר חומרי לכאורה,

והם דברים נשגבים למעמיק בעניין הזה מאוד.

בראייה שטחית,

הדבר בא לרמוז לאדם שיש לגלות את הרוחניות

גם בעיניו החומריות,

ואין הכוונה חלילה לצייר בכל צד ואופן שיהיה

את הקדוש ברוך הוא בציור גשמי, חס ושלום.

והעושה כן הינו כופר בעיקרי אמונתנו.

כי תחליט בני אנוש להכיר ולהבין כי מאחורי כל עץ ושיח,

מאחורי כל אבן וגרגיר חול,

ומאחורי כל תולעת קטנה נמצא ומשגיח בורא עולם.

המושגים אהבה ושנאה הינם מושגים רוחניים.

איש לא יכול לתפוס ולממש בידיים את האהבה ואת השנאה,

כמו שאיש לא יכול לראות אותם.

השגתנו השכלית מצומצמת רק במסגרת סימני הדרך של המושגים הרוחניים הללו.

בעינינו החומריות נוכל לראות רק אחרי תוצאות וביטויים של אהבה או של שנאה.

כי אדם שאוהב יכבד ויעריך,

יסלח ויגן על האוהב שלו,

וההפך יהיה בשונא,

הערכה,

הכבוד וכדומה אינם אלא השלכות של אהבה.

אך לא האהבה עצמה, כי אהבה היא מושג רוחני,

שלא ניתן לבטא אותו כלל בחושים הטבעיים שלנו.

ואף על פי שהאהבה אינה מושג רוחני,

בכל זאת עלינו לראות אותו

בעיניים החומריות בדיוק כמו במעשי הקירובים,

שכן בעת שהיו הקירובים פורסי כנפיים ופניהם משל אחיו,

היה סימן שעם ישראל עושים רצונו של המקום ברוך הוא.

אך כשהיו מפנים את

פניהם איש של אחיו,

והיו נפרדים זה מזה,

זה היה סימן שעם ישראל אינם עושים את רצונו של השם יתברך.

הדבר בא ללמד אותנו שבחיים

לא מספיק לומר בפה את המילה אהבה,

אלא יש גם לחוש אותה בחייה יום-יום,

בבית,

ברחוב,

במשפחה ומחוצה לה.

זוהי הכוונה שלנו לגלות את הקדוש ברוך הוא בעולם.

הדברים דורשים התבוננות.

אדם רוצה לראות במרחקים, עושה זאת באמצעות משקפת.

ואם היה אדם רוצה לראות למרחקים גדולים יותר, לדוגמה,

מה קורה על הירח,

לצורך כך הוא היה משתמש במכשיר הטלסקופ.

אדם חפץ לראות יצורים זהירים וקטנים, כדוגמת חיידקים,

או משתמש במכשיר המיקרוסקופ.

אך כשאדם רוצה לראות את הקדוש ברוך הוא,

באיזה מכשיר עליו להשתמש?

את הקדוש ברוך הוא, אומרים לנו רבותינו,

לא ניתן לראות בעיניים החומריות שלנו.

שהרי כבר העיד הפסוק,

העידה התורה הקדושה, כי לא יראה אני האדם וחי.

אבל בעיניים הרוחניות האדם יכול ומסוגל אף לראות את הקדוש ברוך הוא.

העיניים הרוחניות נקראים אמונה.

האמונה הינה מכשיר שבאמצעותו יכול אדם להביט מבעד לחומריות,

לחדור לתוך הפנימיות,

להציץ אל הרוחניות.

וככל שמכשיר האמונה שבתוכו יהיה מדויק יותר ומשוכלל יותר,

כך ראייתו הרוחנית תהיה ברורה ומדויקת להפליא.

מבעד לעדשות מכשיר האמונה ניתן לראות את הקדוש ברוך הוא בכל הטבע,

בדומם,

לצד הצומח,

לצד החי ולצד המדבר,

ובדרך האמונה זוכים אף לראות את השגחת השם בעולמו בכל יום ויום,

ובכל שעה ושעה, ובכל רגע ורגע.

רגע.

שמעתי כותב המחבר מפי רבי שלום משש,

זכר צדיק וקדוש לברכה רבה של ירושלים,

כשהמחיש רעיון

מיוחד שהובא כאן

בשם אחד מהאדמו״רים,

על פי מעשה.

מי מאמין בקדוש ברוך הוא שאל אחד האדמו״רים?

כל הנוכחים בחדר הביטו בפניו בתמיהה.

מי מאמין?

תמרו האנשים.

וכי יש ספק

כלשהו שאחר שהשתתפו בסעודה יהודים יקרים,

מאמינים בני מאמינים, יש מישהו

שיש ספק לגביו שהוא לא מאמין בהשם?

האדמו״ר הבחין בתמיהת הנוכחים,

ולא המתין לתשובתם של חסידיו,

וענה הוא עצמו בתשובה על השאלה.

אני לא מאמין,

הכריז נחרצות.

ואחר, המשיך ושאל שאלה נוספת.

מי מאמין שהשולחן בחדר עגול?

והאדמו״ר המתין לתשובה מפי החסידים, וזו לא יכרע לבוא.

חסידיו ענו כאחד, לא צריך להאמין.

כולם רואים שהשולחן עגול.

העשיר האדמו״ר את מבטו לעברם, ואמר,

כששאלתי אתכם מי מאמין בבורא עולם,

השאלה הייתה תמוהה בעיניכם.

ואילו בהקשר לשולחן שבחדר,

מיד עניתם שאין שייכות לאמונה לגבי הראייה שאתם רואים,

כי רואים את הדבר בחוש.

ואומנם דבריכם דברי אמת,

אך

ברם עליכם לדעת שגם את הקדוש ברוך הוא צריכים לראות בחוש כל רגע ורגע.

אוסיף על כך

רבי שלום השש רבה של ירושלים, זכר צדיק לברכה.

האמונה שייכת כשמדברים על דברים שלא ניתן לראות באחד מהחושים,

כדוגמת קריעת ים סוף,

ששם לא היינו, אנחנו נוכחים.

אלא אבותינו ואבות אבותינו היו, דור יוצאי מצרים.

אבל בהקשר לבורא עולם לא שייך לשון של אמונה,

כי רק הסומה והכסיל לא יבחינו בחוש

שיש מנהיג לעולם.

הכתוב בדברי הימים א' אומר, דע את אלוהי אביך ועבדהו.

יש אמונה ויש מדע.

ההבדל ביניהם הינו שהאמונה היא ראייה רוחנית.

המדע היא ראייה חומרית.

לגבי הנהגתו של הקדוש ברוך הוא בעולם לא מספיק לראות בראייה חומרית,

אלא גם צריך לראות בראייה רוחנית.

ועל ידה נוכל להצביע ולומר, כפי שאמרו אבותינו,

זה אלי ואנווהו.

בבית יהודי ישנו שותף הנקרא שכינה.

השכינה הינה דבר רוחני.

לא ניתן לראות אותו בעיניים החומריות.

וברם, אם מחדדים את מכשיר האמונה שנמצא בתוכנו,

בקרבנו,

ומחדירים אותו לכל אנשי הבית,

בוודאי ובוודאי יצליחו הכול לראות דרכו גם את הרוחניות,

שהיא השכינה הקדושה השורה בבית.

לראות מדרגה שכזו,

עליה נוכל כולנו להצביע ולומר,

זה אלי ואנווהו, אלוהי אבי וארום אמנו.

ברוכים תהיו להשם.