עין יעקב - פסחים כט-לא | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

עכשיו ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד. העין יעקב, אנחנו מסכת פסחים, פרק חמישי,

דפים סב עמוד ב, סד עמוד א.

אות כט משנה פסח נשחט בשלוש כיתות שנאמר בשמות יב,

ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הארבעים, קהל ועדה וישראל.

נכנסה כת ראשונה,

נתמלאה העזרה וננעלו דלתות העזרה.

תקעו והריעו ותקעו, והכוהנים עומדים שורות-שורות,

ובידם פזיחי כסף ופזיחי זהב,

שורה שכולה כסף כסף ושכולה זהב זהב.

לא היו מעורבים ולא היו לבזיחין שוליים,

שמא יניחום ויקרש אדם.

שחט ישראל וקיבל הכהן את ענוק כהן לחברו וחברו לחברו,

ומקבל את עמלה ומחזיר את הרעיקן מיד.

הכהן הקרוב אצל המזבח זורק זריקה אחת

כנגד היסוד. יצאה כת ראשונה, נכנסה כת שנייה, יצאה כת שנייה, נכנסה כת שלישית.

כמעשה ראשונה, כך מעשה שנייה ושלישית.

קראו את ההלל, אם גמרו שנו ואם שנו שילשו, אף על פי שלא שילשו מימיהם.

אמר רבי יהודה מימיהם של כת שלישית לא הגיעה לאהבתי כי ישמע השם מפני שעמא מועטין.

אות ל' איתמר

אביה אמר נינעלין תנן ורבא אמר נועלין תנן, במאי כמפלגה.

במסמך

אנסיה

מר סבר כמה דעי לניעול

וסמכין אננסיה ומר סבר לא סמכין אננסיה.

ועד אתנן אמר רבי יהודה חס ושלום שעקביה בן מהללאל נתנדה שאין עזרה ננעלת על כל אדם בישראל בחכמה ובירת חת כעקביה בן מהללאל.

אביה מתרץ לטעמיהן בעזרה

ובשעה שננעלת על כל אדם בישראל בחכמה ובירת חת כעקביה בן מהללאל.

אבל רב המתרץ לטעמי עין בעזרה בהם מדובר בעזרה, ובשעה שנועלין אותה על כל ישראל בחכמה וביראת חטא כעקביה בן מהללאל.

רש״י מפרש

במסכת עדויות נאן ארבעה דברים העיד עקביה בן מהללאל.

וקטני התם הוא היה אומר אין משכין לו את הגיורת ולא את המשוחררת.

אמרו לו מעשה בקרקמית

שפחה שהייתה בירושלים והשקועה שמעיה ואבטליון.

אמר להם דוגמה השקועה.

דומין לה, היו אותן שהשקועה ונידוהו.

אמר רב יהודה חס ושלום שעקביה בן מהללאל נתנדה שאין עזרה ננעלת.

וכשהיה ננעלת על כל אדם בערבי פסחים שקהל גדול ורב

אין בה אחד בחכמה וביראת חטא כעקביה בן מהללאל.

תנו רבנן מעולם לא נתמעך אדם בעזרה, היה נס.

כמה שהיה צפוף, אף על פי כן לא היה שם אסון.

לא היו נמעכים שם

שום אדם.

חוץ מפסח אחד שהיה בימי הלל,

שבו נתמעך זקן אחד.

והיו קוראים אותו פסח מעוכין.

תנו רבנן פעם אחת ביקש אגריפס המלך ליתן את עיניו באוכלוסי ישראל, שיביאו לו את הרשימות של האוכלוסין,

רישום אוכלוסין,

אמרו לו לכהן גדול, תן עיניך בפסחים. נתן קולייתה מכל אחד ואחד,

ונמצאו שישים ריבו זוגות כליות.

אתה לא יכול להביא את הרשימות שלא יהיה עין הרע,

כי הן לא ימותו וכו',

כי אסור לספור, אלא תביא מהחתיכות של הקורבנות שאתה מביא.

הוא נתן קולייתה, כמו שוק כזה,

מכל אחד ואחד, וכמה נמצאו שם שישים ריבו זוגות כליות.

כפלי מי יוצא, כיוצא מצרים,

חוץ מטמא אחד,

חוץ מטמא ושהיה בדרך רחוקה.

היו שם כמה אנשים שהיו טמאים,

או שהיו בדרך רחוקה ולא יכלו לעשות קורבן הפסח.

ואין לך כל פסח, הוא פסח שלא נמנו עליו יותר מעשרה בני אדם,

והיו קוראים אותו פסח מרובים. זה היה פסח רב,

מעובה, למה על כל קורבן פסח היו עשרה אנשים נמנים.

אז תחשבו כמה היו שם.

פרק שישי

אלו דברים

טענו רבנן הלכה זו נתעלמה מבני ביתרה,

שפעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת,

ושכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת ואם לאו.

אמרו כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת ואם לאו.

אמרו להם יש אחד, אדם אחד יש שעלה מבבל והיללה בבלי שמו.

ששימש שני גדולי הדור שנקראו שמעיה ואבטליון.

ויודע אם פסח דוחה את השבת ואם לאו. ושלחו וקראו לו ואמרו לו, כלום אתה יודע פסח אם דוחה את השבת ואם לאו?

האם

אפשר להקריב קורבן פסח בשבת או לא?

אמר להם, וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת?

והלא הרבה יותר מ-200 פסחים יש לנו בשנה שדוחים את השבת.

אמרו לו, מני לך,

אמר להם נאמר בפסוק במועדו בפסח,

ונאמר במועדו בקורבן התמיד.

מה מועדו, עושים היקש, מה מועדו האמור בתמיד דוחה את השבת?

אף מועדו האמור בקורבן פסח דוחה את השבת, ועוד קל וחומר הוא.

ומה תמיד שאין ענוש כרת

דוחה את השבת? פסח שענוש כרת לו כל שכן?

אינו דין של ידחה את השבת?

ומיד הושיבו בראש אסודו מרא דאתרא ומינוהו נשיא עליהם

והיה יושב ודורש בילקוט הפסח כל היום כולו.

החיל מקנטרן בדברים, אמר להם מי גרם לכם שיעלה מבבל ויהיה נשיץ לכם?

התחיל לרדת עליהם, מה הבאתם אותי פה להיות באיזה?

עצלות שהייתה בכם,

שלא שימשתם שני גדולי הדור, שמאי ואבטליון.

אמרו לו רבי,

שכח ולא הביא סכין מערב שבת, מה הוא? מה הדין? אדם שכח שלא הביא את הסכין לשחיטה מערב שבת, מה הדין?

אמר להם, הלכה זו שמעתי ושכחתי,

אלא הניחו להם לישראל, אם אין נביאים הם, בני נביאים הם.

ומחר,

מי שפסחו תלה,

תחב לו בצמרות, או שם את הסכין בצמר שלו.

מי שפסחו גדי, תוחב לו בין קרניו.

ראה מעשה ונזכר הלכה.

ואמר, כך מקובלני מפי שמעיה ואבטליון.

נעבור בשיאייתא דשמיא לפה ליועץ, זכותו תגן עלינו.

אמן.

אנחנו בערך

דברי חכמים.

ידועים שחמורים הם דברי חכמים מדברי תורה, שכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה, כפי שאומרת הגמרא בברכות דף דלת עמוד ב',

ואין בעוון רבים מעמי הארץ מקלים ועוברים על דברי חכמים בהיותם חכמים בעיניהם,

כגון חלב שחלבו עקום, ואין ישראל ראו,

שאסור משום חשש חלב טמא, והמתפרצים אומרים מדיהו טעמה,

אלא משום חלב טמא אנסא דה ליקה חלב טמא.

ואלו חכמו ישכילו שכל דברי החכמים חיים וקיימים, אין להם ביטול עולמית, ולא נתנו תורה, כל אחד בידו.

ובחמת דוכטה אמרו לא פלו גרבנן, ועובר על דבריהם אף שלפי האמת יהיה החלב מבהמה טהורה,

יש אומרים דעו כאוכל נבלות וטרפות.

ואין לנו אלא דברי חכמים שמלבד הטעם לפי הפשט יש בהם כמה צפוני סודות,

ותומת ישרים תנחם,

שלא תסור מדבריהם ימין ושמאל בייסורים ותקנות וגזרות ועצות טובות המפוזרות בתלמוד,

כי רוח השם דיבר בם,

ושומע להם ישכון בטח ושקד ושענן מפחד רעב,

הן ושכלתו בין אלוקים ואדם,

וכבר ידי עשתה וכוחי קיבצם דבריהם המפוזרים בתלמוד ובזוהר הקדוש,

ומדרשים ושאר ספרים כיד השם הטובה עלי,

בקונטרס אורות אלים, שכיבו רבי אליעזר מפאפו,

אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי וקונטרסי הנזכר,

וישמע חכם ויוסיף לקח ולא יעבור,

כי העובר על דברי חכמים כדאי הוא לחוב בנפשו,

מתחייב בנפשו,

ואפילו אין בידו אלא עוון רק זאת שלא שמע על דברי עצתם הטובה,

אף על פי כן הוא יכול

להיענש בעוונו.

ומצוות לשמוע דבריהם ראויה היא שתגן עליו ויצליח בכל דרכיו,

אמן ואמן.

רבי חנן אלמנה קשה אומר, עצה הקדוש ברוך הוא לדרכות ישראל לפיכר בעל המדרה ומצוות, שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו,

יגדיל תורה ויאדיר.

תודה רבה.