מנהיגות - חלק טז - הקרבת החיים בשמחה למען ה' | הרב אמנון יצחק

מנהיגות – חלק טז' | יא' תמוז תשפא'

אנחנו ממשיכים ב'מנהיגות' טז', הבטחנו לכם סיפור,

אז הסיפור הוא מופלא!

אודות הקרבת החיים בשמחה למען ה' יתברך ברוסיה הסובייטית!

הגאון הצדיק רבי אבריימל אברשא בורנשטיין נולד בשנת תשל'א בעיירה צ'רנוביל, אבריימ'ל היה בן יחיד לאמו האלמנה, ואת אביו לא הכיר מעולם! משום שבהיות ובן שנתיים בשנת תשל'ג הגיעה המכונית השחורה של הק.ג.ב. ולקחה אותו לאי שם ומשם לא שב מעולם! הסיפור מתחיל כך: "כשהגעתי לגיל בר מצווה, אמי האלמנה יהודיה פשוטה של פעם! דם של מסירות נפש זרם בעורקיה!! רצתה לקנות לי 'מתנה לבר מצווה' אולם גם הפרוטות המעטות שנדרשו לשם כך לא היו מצויות בידה שכן חיינו בעניות נוראה, החליטה להעניק לי במקום זאת את המתנה הגדולה ביותר בחיים! המתנה שהפכה ללפיד מאיר בחיי ברוסיה הקומוניסטית החשוכה של שנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת. 

הלילה הגדול והמרגש של הבר מצווה הגיע, אמא קראה לי, דמעות נוצצות בעיניה! פתחה ואמרה: 'אבריימל'ה שלי! אבא שלך היה גיבור! אבא שלך היה גנרל בצבאו הנצחי של מלך מלכי המלכים, אתה יודע למה אבא שלך היה גנרל?' מבלי לחכות לתשובה אמרה לי: 'הוא היה גנרל - משום שהוא נלחם כמו גנרל יומם ולילה! בכדי ללמוד את תורת ה' יתברך, וראה בעצמך' כשהיא מראה לעבר כרכים של הש"ס העתיקים, שהיו בלויים מרוב שימוש שאבא היה עמל בהם בימים ובלילות! "אבא שלך עמל לקיים את כל המצוות במסירות נפש! 

על אף שידע שהוא מסכן בכך את חייו, הוא ידע היטב כי רבים הסיכויים שלא ירחק היום שיסיים את חייו בכלא האימתני לוּבִּינְקַה, או באחת מהיערות העד של סיביר! כמו רבים מחבריו הגנרלים בצבא ה'! אולם על אף שהיה מהאחרונים שנותנו בשדה הקרב להילחם את מלחמת היהדות בקומוניזם, הוא לא נרתע ולא נסוג נלחם עד טיפת דמו האחרונה! למד תורה יומם ולילה קיים את כל המצוות שמר שבת קודש במסירות נפש! נלחם ללא פחד כמו גנרל יהודי בצבא ה', כמו יהודי - שה' הוא המפקד שלו! והגיע היום השחור, באו בערב ולקחו את אבא הגנרל, מאז הוא לא שב, 

לפי המידע שקיבלתי בדרך לא דרך" אמרה אמא כשדמעות חונקות את גרונה: "הגלו אותו לסיביר! אבל גם שם הוא המשיך להיות גנרל ולהלחם בכדי לשמור על מצוות היהדות במסירות נפש! הוא לא רצה לעבוד בשבת קודש - הכו אותו מכות נמרצות! לא נתנו לו אוכל, הוא סבל ייסורים נוראים עד שנפח את נשמתו בטַיְיגַה הסיבירית. בני היקר!" המשיכה אמא כשקולה הולך וגובר בהתרגשות: "אבא שלך היה גיבור! ישנם הרבה אנשים שמתים ברוסיה בגלל שטויות! הם מתים כמו זבובים תחת המגף הקומוניסטי האכזרי של סטלין! אבל אבא שלך נפטר כמו גיבור יהודי שנלחם על הערכים הנצחיים! הוא נפטר כמו גנרל של השם". 

הייתי ילד מפוחד ורועד! ברוסיה פחדו לדבר, הייתי מפוחד מהחיים, מהסכנות, גם אמא פחדה - על כאלו מילים? היו שולחים לסיביר! אבל אמא היתה אשה יהודיה פשוטה של מסירות נפש כמו האמהות הקדושות של פעם! היא היתה מוכנה לעשות הכל בכדי שאני אמשיך את שושלת היהדות שהמשיכה מימות אברהם אבינו עד היום! היא אזרה אומץ נדיר והמשיכה בהתרגשות עצומה ובסערת לב! כשמעיניה זורמות דמעות כנחל: "אבריימל יקירי! לא יכולתי לתת לך הרבה יידשקייט (יהדות) כי מה כבר יודעת אני אישה פשוטה? אבל כל מה שיכולתי – ניסיתי! 

כעת כשהגעת לגיל בר מצווה אני מתחננת לפניך: תמשיך את המסורת של אבא! סבא וכל הגנרלים היהודים שבכל הדורות - תהיה גנרל של ה'! תהיה גיבור יהודי ששומר ומקיים את מצוותיו יתברך בכל עת ובכל שעה, גם אם תישאר גנרל בודד בכל רחבי מדינת רוסיה הענקית! גם אם ייקחו אותך לסיביר, גם אם יענו אותך - תמשיך להיות גנרל של ה' עד טיפת דמך האחרונה!" אמא מסרה את נפשה בכדי לומר לי את המילים המרטיטות והעוצמתיות הללו! וארך זמן רב עד שעלה בידה להירגע. לאחר שנרגעה, ניגשה לאחד הארונות הוציאה משם מכתב והגישה לי אותו ואמרה: 

"אבא ידע שמירב הסיכויים שיבוא יום והוא ייעלם מחייך, הוא השאיר לך מכתב, או יותר נכון צוואה לחיים! אותה הוא חצב מעומק נשמתו, אני זוכרת כשהוא כתב את המכתב - זלגו עיניו דמעות כמים! הוא ניסה בתמצית דם ליבו להנחיל לך את משנת חייו היהודיים, בכדי שתמשיך את המסורת". לקחתי את המעטפה המיושנת ברטט ובהתרגשות ושלפתי ממנה מספר עמודים עמוסים בכתב יד פניני צפוף! התרגשתי, וההתרגשות עברה כל גבול! הנה, דרישת שלום מאבא! התיישבתי והתחלתי לקרוא מילה במילה! 

"בני יקירי אבריימל! אַהַבַתִי וגעגועי העצומים אליך אינם נותנים לי מנוח, יומם ולילה אני חושב ודואג: 'מה יהיה עם אבריימל שלי?!' מה יהיה עמו אם ייקחו אותי לאי שם ולא אשוב! ליבי בוכה ודואג: 'מי ישגיח עליך כשלא אהיה? ואתה תישאר ילד יתום ובודד בעולם! מי יגדל אותך להיות יהודי טוב כמו שה' אוהב?' אני יודע בני יקירי! שקשה לך נשארת ילד יתום ובודד בעולם, אבל דע לך אבריימ'ל: יהודי אף פעם לא לבד! תמיד נמצא לצידו האבא האהוב שבשמים ומלווה אותו בכל פסיעות חייו ונפתוליהם, גם כאן בתוככי רוסיה הקפואה! אהיה עמך ברוחי ונשמתי, 

אעמוד לפני כסא הכבוד, ואתחנן לפניו יתברך למענך! כי יהודי שלומד תורה ושומר מצוותיו יתברך - חי חיים של מלאכים! חיים של מלאכים אלו חיים בהם הנשמה היא זו שקולה נשמע במרומים! בה משקיעים בלימוד התורה, בקדושה, ובעבודת ה' בכל עת ובכל שעה עד כלות! הם המביאים לחיים נצחיים, כי "חיי עולם נטע בתוכנו!" ובתוך הנשמה שהיא מלאכית ונצחית! זכור אבריימל שלי: מלאך - אי אפשר להרוג! מלאך ממשיך לחיות בשמים חיים מלאי אושר נשגב לנצח נצחים!! כשנולדת - לא היה בעולם מאושר ממני! אולם לצד האושר, 

פחד ורעד ליבי: 'איך תגדל כיהודי ברוסיה הקומוניסטית החשוכה והכפרנית?! ערכתי לך ברית מילה במחתרת! המוהל שלך היה הרבי מרימינץ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה ששפך עליך דמעות כמים! בכדי שתישאר יהודי כשר ונאמן לאלוקיו! ולא תפגום חלילה בקדושת נשמתך. קראתי לך בשם 'אברהם' כדי שהשם יזכיר לך להיות כמו הסבא רבה שלך 'אברהם אבינו!' שעמד איתן באמונתו ויהדותו נגד כל העולם! בדורו של אברהם אבינו כולם עבדו עבודה זרה - אולם הוא עמד חקר והגיע לאמת הברורה: שיש בורא לעולם! ואכן הוא החל לעבוד אותו יתברך. 

ולא הסתפק בזאת, אלא הפיץ את האמונה הזאת בקרב כל באי העולם! מה אתה חושב? אברימל' שלי! העולם ישב בשקט? לא ולא! העולם געש וסער! הגיע אדם אחד, והחל לכפור בכל אמונות ההבל שלהם! וכל העבודות זרות שלהם, תוך שהוא הולך ומנתץ את פסלי אביו במו ידיו. בוודאי הוא נחשב "כופר" התואר הכי בזוי בעיני כל המאמינים בעבודה זרה! בוודאי מרחו את תמונתו של אברהם אבינו על כל פני עמודי החדשות וכתבו עליו את כל נאצות תבל! בוודאי הכבירו במילים: 'אודות החובה להתרחק מהכופר הבזוי והנאלח הזה!' 

בא מערער את האמונה הפשוטה באלוהי עץ ואבן! והוא ממציא לוקים שלא נראה ולא נשמע... בדיוק כפי שמציגים כיום את היהודים החרדים לדבר ה'! בפרוודא הרוסית ובערוץ 12... איך אתה חושב, אבריימל שלי! אברהם אבינו החזיק מעמד ולא נכנע? איך הוא הצליח כאדם בודד ללכת נגד אביו ואמו, נגד כל משפחתו, נגד כל אנשי עירו! נגד כל העולם? התשובה אחת היא: הוא ידע שזו האמת! ובשביל האמת - שווה לשלם כל מחיר יקר ככל שיהיה! לחיות את האמת, המשמעות היא לחיות חיים אמיתיים ונצחיים! מי שלא חי עם האמת – חי בדמיון! חי חיים של חלום, במקום חיים של מציאות, 

הוא דומה לאדם שחולם 'שהוא מיליונר!' בשעה שאין לו אפילו לחם לאכול! מה ערך לכל החלומות ולדמיונות הללו? ובכן, כך בדיוק ביחס לאדם שאינו חי על פי האמת הנצחית של התורה הקדושה וממיר אותה בדמיונות! מה ערך יש בדמיונותיו? הלא ישאר עני ואביון לנצח! מחיר הבזיונות והנידוי החברתי - לא היה לו קשה כפי זה נראה, כי כשאדם מכיר באמת חי את האמת הוא יודע: שכל מי שאינו חי את האמת בסך הכל מסכן! שחי בדמיון!! בחלום!!! מה יש להתרגש ולהתפעל מאנשים מסכנים שהם חולמים ומדומיינים?! ככה אברהם אבינו הסתכל עליהם: כמו מסכנים! ועלובי החיים!! שמבלים את כל ימיהם עם חלום ודמיון! 

כאב לו הלב עליהם! לכן הוא עמל ונלחם כל ימיו להאיר את עיניהם באור האמת של האמונה היהודית הנצחית בבורא עולם". ממשיך אבא במכתבו: "מי שחי את האמת - מוכן למות בשבילה! בדיוק כמו אברהם אבינו, שהיה מוכן למות, להישרף בשמחה! למען אמונתו בה' יתברך, כשנמרוד זרק אותו לכבשן האש באור כשדים - אברהם אבינו ידע סוד משמעות החיים; דבר שאדם לא מוכן למות בשבילו - לא שווה לחיות בשבילו! כי החיים הם מתנה יקרה ביותר! אפשר לפעול בחיים דברים גדולים ועצומים! לפעול למען מטרות נעלות ונשגבות, ככל שהמטרה נעלה יותר - כך החיים מקבלים משמעות עוצמתית יותר! 

כשחיים למען מטרה רוחנית ונצחית, כשמוכנים למות למענה, למען מטרה שהיא גדולה מהחיים - הרי שהחיים עצמם נהפכים להיות חיים ברמה שהיא גדולה מהחיים עצמם! לדוגמא; אנשים שחיים חיי בהמה, חיים בשביל החיים עצמם; הם עובדים כדי שיהיה להם כסף, ואותו הם צריכים כדי שיהיה להם אוכל, ואותו הם צריכים כדי שיהיה להם כח, דהיינו את האוכל, ואותו הם צריכים את הכוח כדי שיוכלו לעבוד, וזאת למה? שוב, בכדי שיהיה כסף בכדי שיהיה אוכל בכדי שיהיה כוח בכדי שיוכלו לעבוד - וחוזר חלילה! 'שור הבר' אלו החיים הסובבים - בשביל לשרוד את החיים! חיים של בהמה. 

חיים שאינם מביאים לשום מקום; לא רוחני! כי לא עמלים בהם על רוחניות, וגם לא גשמי – כי הרי כולם מתים בסוף! ואם כן בשביל מה עמלו וסבלו במשך 80-90 שנה?! רק כדי שגלגל החיים יסתובב ללא תכלית?! אבל אדם שחי למען הקב"ה - הוא אדם שחי למען מטרה נעלה ונצחית שהיא גדולה מהחיים עצמם! וכך החיים עצמם מקבלים משמעות עצומה ונשגבה יותר מהחיים עצמם!! לכן אברהם אבינו היה מוכן בשמחה למסור את נפשו למען כבוד ה' יתברך, כי הוא ידע שבכך הוא מגיע לשיא המשמעות והמימוש של החיים שלו! וכך הוא משיג את הנצחיות והאושר הנעלים ביותר שעליהם נאמר (ישעיה סד ג): "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ!" "ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא - יותר מכל חיי העולם הזה!" 

הנה, אחד הסיפורים המופלאים הממחישים עיקרון זה, סיפור פטירתו של התנא הקדוש רבי עקיבא, הרומאים ניסו למחוק את היהדות על פני האדמה! לשם כך חוקקו חוקים 'האוסרים על לימוד התורה!' אולם כהתרסה נגד החוקים האלה - אסף רבי עקיבא את כל תלמידיו ולימד אותם תורה! הרומאים אסרו את ר' עקיבא והוציאו אותו להורג באכזריות רבה! באותה שעה שהוציאו אותו להריגה זמן קריאת שמע היה, היו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל! והיה מקבל עליו עול מלכות שמים!! אמרו לו תלמידיו: "רבנו! עד כאן?!" 

אמר להם: "כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה (דברים ו ה): "וּבְכָל נַפְשְׁךָ" - אפילו נוטל את נפשך! אמרתי: 'מתי? מתי יבוא לידי ואקיימנו? ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו?!" כלומר כל חיי שאפתי להגיע לרמה של מסירות נפש כזאת שאני אקדש את שם אלוקים בחיי! כעת שנתנה לי ההזדמנות אני עושה זאת בשמחה! "והיה רבי עקיבא מאריך ב'אחד' עד שיצתה נשמתו ב'אחד'! יצתה בת קול ואמרה: "אשריך רבי עקיבא - שיצאה נשמתך ב'אחד'!'" 

האם רבי עקיבא היה על אנושי? כיצד ייתכן שהזדמנות זו שסורקים את בשרו במסרקות של ברזל הסבה לו אושר כה רב? אושר שהעלים לחלוטין את ייסורי התופת! עד שהתבטא מפורשות תוך כדי הייסורים הנוראיים: "כל ימיי הייתי מצטער ומצפה מתי אגיע לרגע הנשגב הזה!" התשובה היא: שרבי עקיבא חי למען מטרה ומשמעות שהם גדולים מהחיים עצמם! למען חיים של מסירות נפש!! חיים של קידוש ה'!!! לכן כל ימיו הוא השתוקק והצטער: "מתי יבוא לידי ואקיימנו?' הלכה למעשה ממש! כעת שזכה והגיע לכך, האם לא ישמח על כך?! 

התפיסה הזו של 'חיים על קידוש ה'!' היתה כה ברורה ומוחשית עבור כל היהודים במשך כל הדורות! היא העניקה להם הנאה רבה יותר מכל הנאה חומרית אחרת! רבי עקיבא הבין זאת בצורה כה ברורה – עד שהשמחה הציפה אותו! הוא ידע שהוא מתאחד עם משהו גדול ויקר יותר מאשר חייו הוא. זה היה מוטו של החיים שלי – וזה צריך להיות גם המוטו שלך אבריימלה' יקירי! אתה קרוי על שמו של אברהם אבינו! עליך לחיות עם המטרה גדולה של האמת הנצחית של היהדות: 'לחיות למען הקב"ה!' 

כשתחיה עם המשמעות והמטרה של היהודים הללו "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" החיים שלך יהפכו להיות ברמה גדולה מהחיים עצמם! שזה יסב לך אושר בל יתואר!!" וכך סיים: "אבריימלה יקר שלי! לעולם לא אשכחך, אעמוד לפני כסא הכבוד ואתחנן לפניו יתברך: 'שיתנו לך מן השמים את הכוח לעמוד איתן מול הנסיונות - כאברהם אבינו ושאר גדולי הדורות שבאו אחריו!' זהו מהותו ותפקידו של היהודי: להיות חזק ואיתן באמונתו! בכל עת ובכל מצב ואפילו נגד כל העולם!! 

שתזכה לצאת מעמק הבכא, בכדי שיישאר נצר יהודי למשפחת בורנשטיין המפוארת מדורי דורות! שעל אבותיה נמנה ה'אבני נזר' זכותו יגן עלינו אמן! ולמעלה בקודש! יבוא עוד יום וניפגש... רחם עליי! ועל אבותיך הקדושים - שלא נתבייש בך! – אבא!" הדפים הצהובים רטטו בידיי, דמעות של צער וגעגועים זלגו מעיניי ללא הרף! לילה שלם התהפכתי על משכבי, מנסה להכיל את המסרים הנוקבים והנצחיים שהעלה אבא במכתבו. במהלך השנים חזרתי שוב ושוב אל המילים הנוראות והעוצמתיות הללו! שחדרו אל תוככי ליבי ולא נתנו לי מנוחה. המילים הללו דחקו בי ללמוד ולהכיר יותר ויותר את יהדותי. 

התחלתי ללמוד בסתר את התורה! אולם מרחבי השלג והכפירה הרוסית לא יכולים היו לספק לי מענה מספיק לשאיפותיי וגם לא ידיעותיה הדלות של אימי חדורת הלהט והאמונה השורשית. הגשתי בקשה 'לצאת מעמק הבכא הרוסי' כדי לעלות לארץ ישראל ולהכנס לישיבה! אולם השלטונות הרוסיים כדרכם, שללו את כל הבקשות הללו! לא התייאשתי, המשכתי ללמוד ככל יכולתי, התפללתי והתחננתי לה' יתברך: 'שאזכה לצאת מרוסיה, וללמוד בישיבה!' 

והנה לפתע ביום שבת קודש יז' בניסן תשמ'ו, התרחש הנס! בעת האסון הגריעני שפקד את צ'רנוביל, השלטונות פינו את כל יושבי העיר, וכשביקשתי להתפנות עם אימי לארץ ישראל - השלטונות אישרו זאת! וכך זכיתי לעלות לארץ ישראל באחת הטיסות שהטיסו את ילדי צ'רנוביל.

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787