בנתיבות החיים - יח | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בנתיבות החיים,

שיעורו השבועי של הרב שמעון משה חי רחמים שליטה,

בענייני נישואין ושלום בית.

בשם השם ננסה ונצליח לנו. אנחנו ממשיכים בשיעורים מתוך ספר נתיבות חיים,

כשיעורי ההכנה לבית יהודי מבוסס ואמיתי בתורה ויראת שמיים.

הכותרת להיום, והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקודשים, העושר.

התורה מספרת על דור הפלגה, דור בו נקבצו הכל יחדיו, כדי לבנות עיר ומגדל וראשו בשמים,

כדי לעשות מלחמה בבורא עולם.

הדברים תמוהים מאוד, וכי יעלה על הדעת לעשות מגדל שראשו בשמים?

דומה הדבר לאחד שעולה על הסולם ורוצה להגיע לירח.

הייתכן?

אם כן,

מדוע הקדוש ברוך הוא נתן למעשיהם חשיבות,

עד כי הוא צריך לרדת הוא ובית דינו אליהם

ולהתערב בנעשה שם,

ולבסוף אף בלל את שפתם

ומשם הפיצם על פני כל הארץ.

אנשי דור הפלגה למעשה היו אנשי ההשכלה והמדע הראשונים בעולם.

הם הצליחו להשתמש בטבע לצורכיהם.

הם אלו שאמרו איש לרעהו,

הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה,

ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחומר.

מטרה אחת הייתה ניצבת נגד עיניהם, להשיג את מירב ההנאה מכל העולם הזה.

לצורך כך הם לא בחלו בשום אמצעי.

לפי השקפת עולמם, האדם הוא מרכז החיים והטבע,

והוא חומר הגלם הבא לשרת את האדם.

סליחה, והטבע, הינו חומר הגלם הבא לשרת את האדם.

השקפתם עמדה בניגוד להשקפת היהדות האמיתית,

המציבה את הקדוש ברוך הוא במרכז החיים.

אף כוח השליטה בעולם הניתן לאדם אינו אלא כדי לעשות

רצון קונו.

אנשי דור הפלגה רוממו את האדם אל מעל הכל, ואפילו, חס ושלום,

מעל הקדוש ברוך הוא.

וזו הסיבה שלשמה הם התאגדו כדי לממש את ההלכה למעשה,

את השקפת עולמם זו.

לפי השקפתם,

המונע מהאדם להיות מרכז החיים הינו היותו נתון בתוך גבולות

של האסור לצד המותר,

שאותם חקק הקדוש ברוך הוא בבריאה.

היו בעיניהם מקור הבעיה בהשגת מטרתם.

ביטול האסור והמותר מן העולם הייתה מטרתם העיקרית

במלחמתם כנגד קודשא בריך הוא.

יסוד הבריאה הוא הגבול,

הגבול בין אור לבין חושך,

גבול בין מים תחתונים למים עליונים,

גבול בין האדם לבין זולתו וגבול בין שמיים לארץ.

הגבול שאותו יצר הקדוש ברוך הוא היה להם לרועץ.

על כן הם בנו מגדל שיסודותיו בארץ וראשו בשמיים.

מטרתם הייתה לטשטש בין הגבולות ולחבר בין הארץ לשמיים,

ובכך ביקשו דור הפלגה לפרוץ את הגבול המבדיל בין העליונים לבין התחתונים.

תורתנו הקדושה מראה לנו מהו הגבול האמיתי, מהו יסוד לצד העיקר.

העולם מחולק לגבולות בין עמים, הבית הינו הגבול בין השכנים.

הפרוכת הינה הגבול בין קודש

ובין קודש הקודשים.

ואם אכן דור הפלגה היו משיגים חלילה את מבוקשם,

היה העולם כולו הופך לתוהו ובוהו.

בכל דור ודור מקור ושורש להשקפת עולמם של אפיקורסים וכופרים הנם בפריצת הגבולות.

זה אשר רצו לעשות כבר דור המבול,

וביקשו לטשטש את גבולות החיים בין האדם לאדם ובין האדם לבהמות,

ומעתה כולם מותרים זה בזה.

כך טענו אף קורח ועדתו, כולם קדושים.

אף ההבדל בין יהודי ליהודי,

הלך רוח כזה רווח אף בתקופת הקומוניסטים.

הללו טענו כי כולם שבים בשקר ובמרמה, הם כבשו את לבם של העניים והמסכנים,

אשר ראו בהם את מושיעיהם,

וברם בסופו של דבר יתברר כי מאחורי השקפתם עמדה מזימה שהביאה לחורבן והרס לאדם.

על פי דעתם המשובשת, ילדיו של האדם אינם

רק שלו, אלא הם ילדים של כולם.

הבית והממון של האדם יהיו שייכים לכלל הציבור.

פרטיותו וחייו של האדם אינם שלו, אלא של הכלל.

מטרה אחת הייתה בראש מעייניהם,

לטשטש בין הגבולות,

ומשנפרצו להם הגבולות,

אזי הכל מותר.

בדיוק

בילי הדבילי ושפניהו וכל מרעיהם.

שאיפת האדם בחייו להשיג את הטוב ואת האושר.

שאיפה זו מגלמת את כל רצונותיו ושאיפותיו על כל בני אנוש.

חיפוש אחר האושר הביא את האדם להישגים גדולים ועצומים מאוד.

בכל תחום בחיים הוא גילה והמציא דברים מדהימים.

האדם למד להשתמש בטבע כחומר גלם על מנת שיהיו החיים טובים יותר ומאושרים יותר.

האומנם?

הפכו החיים לטובים יותר?

הבה נבחן את הדברים ממבטנו אנו מהצד.

ייכנס האדם לחנות מכולת כזו שאיננה גדולה במיוחד.

יביט בעיניו על השפע שיש שם,

משקאות מכל מיני סבעים וסוגים,

בכל מיני טעמים.

יביטו עיניו במאכלים מיני סוגים שונים ומשונים,

כמעט כל טעם וצבע שרוצה האדם לאכול.

יש בה מכולת ולא חסר דבר.

כמויות רבות שכאלו, סוגים ומינים,

כה רבים ומגוונים,

לא היו להם בדורות הקודמים,

אפילו לא בחצרותיהם של מלכים.

אך האם בשל כך נעשו בני האדם יותר בריאים?

לא ולא.

ראו כמה רבים ועצומים החולאים הם בימינו הגודשים את בתי החולים ברחבי הארץ וברחבי העולם,

ובנוסף לכל החולים השוכבים על מיטותיהם בתוך בתיהם.

הטכנולוגיה המתקדמת ואמצעי התחבורה המהירה

הפכו את העולם מירייה נרחבת לקופסת גפרורים קטנה.

לפנים, כדי להגיע לאמריקה,

היה צורך בהפלגה בת חודשיים מספר.

כיום ניתן להגיע לשם במשך יום אחד בלבד.

לכל מקום ניתן להגיע בזמן קצר וללא מאמצים מיוחדים.

האם בשל מציאות זו נהיינו זריזים יותר?

לא ולא.

האדם נהיה עצלן ומגושם.

עלייה במדרגות נהפכה בעבורו למעמסה וטרחה.

כל דבר הדורש ממנו מאמץ יותר הפך לו לסיוט.

יתרה מזאת, האם בשל אמצעי התחבורה המשוכללים רכבות, אוטובוסים, מוניות וכו',

נהיה האדם רגוע יותר?

משוחרר מלחץ הזמן?

נהפוך הוא.

זמנו של האדם נהיה מצומצם עד למאוד. אין לו פנאי אפילו לעצמו לתחביביו ולחלומותיו.

ראו עד כמה קמהים בני האדם למעט מנוחה ונופש, למעט מנוחה ונופש.

התקשורת הארורה הביאה את העולם כולו אל תוך ארבע אמותיו הפרטיות של האדם. כיום,

בלחיצת כפתור יכול האדם לדעת את הנעשה בקצה תבל.

מימד הזמן והמקום כמעט ונתבטלו מן המציאות.

מעתה הכל קרוב לאדם ובהישג יד במלוא קושי מיוחד.

אך האם בשל כך נהיינו בטוחים יותר?

לא ולא.

אין פרטיות ואין הגנה.

מעתה כולם יודעים על כולם. חיי הפרט הפכו לחיי הכלל.

פעם היה באפשרותך להימנע מלשמוע דברים אסורים ומלראות מראות אסורות, אך כיום הרחוב נמצא קרוב לרוב.

בני האדם,

בעל כורחם הם פוגשים אותו על כל צעד ושעל. האדם נחשף ללא הרף ללשון הרע, לרכילות, לאמירות של כפירה.

קולות ושירים מלאי זימה ופריצות נשמעים לאוזניו בכל אשר יפנה.

במציאות שכזו זהו נס גדול שבכלל מסוגל האדם להישאר בגדר של אדם באשר הוא.

שיטות החינוך ודרכי ההוראה הינם מן המתקדמים בכל הדורות.

כיום יש מודעות לבעיות חינוכיות ולדרכי פתרונן,

מה שלא היה קיים בדורות עברו.

לכאורה ניתנים בידי המורה כלים להפך להיות חכמים יותר.

ההורים לומדים שיטות ודרכים כדי להוקיר

את

נפש ילדיהם ולהכירה היטב,

ובידינו יש את הידע כדי לאבחן אפילו ילד עם ליקויי למידה.

ביחס לילד רגיל,

היכולת הכלכלית מאפשרת להעניק חינוך

מעולה לכל תלמיד,

מה שבדורות הקודמים היה רק בידן חלום בלבד.

כיום, בניגוד לדורות הקודמים, אין כמעט

בת שאינה יודעת קרוא וכתוב.

האם בשל כך כל היתרונות הללו זכה הדור שלנו להיות חכם ונבון יותר?

כלום זכה האדם להיות בשל כך מתורבת יותר,

ובהליכותיו ניכרים יותר דרכי הדרך ארץ?

די למנות את מספר בדי הסוהר בעולם ולהתוודע לאלפי הפושעים והגנבים והרוצחים שבכל אתר ואתר,

מלבד אותם פושעים המסתובבים חופשי ברחובות.

האם הטכנולוגיה המתקדמת הביאה לאדם חיי עושר?

כלום זכה האדם בשל כך להיות שמח יותר?

התשובה הכאובה ידועה לכולם.

אמנם רואים את הבניינים הגבוהים גורדי השחקים,

שראשם מגיע לשמיים,

אך לצדם נשאר האדם הקטן והאומלל.

החיים נהפכו למשועממים,

ללא כל תכלית וללא כל מטרה.

הבריות הזרות אלו לאלו,

הבה נבחן, מי מכיר את שמותיהם של שכניו?

אנשים מסוגלים לגור זה לצד זה שנים רבות, ולא להכיר כלל זה את זה.

יהודים בכל הדורות ובכל המקומות לא רק שהכירו זה את זה,

אלא ידעו כל אחד בצרת חברו ובשמחתו.

כיום מעטים מאוד נוקשים על דלתות הבית,

וגם זאת רק לעיתים רחוקות או בזמנים מיוחדים.

הקשרים החיוביים והבונים נעלמו מן העולם.

בני אנוש חיים רק סביב ציר חייהם.

ירד האדם מבחינה מוסרית, וכל העולם ירד עמו.

ראו את ההבדל בין המקום שהתיישב בו האדם למקום שלא נגעה בו יד אדם.

האדם רוקן כמעט לחלוטין את מקום מושבו מבעלי חיים

הטבעיים שבו,

הרס את היופי הטבעי של הבריאה, עקר את הצומח והשמיד את החי.

ומאידך,

במקומות שקצרה ידו מלהגיע לשם, נשאר רק הטבע שוקק חיים,

עוצר נשימה ואף מדהים.

ראו את ההבדל התהומי בין ים לבין יבשה.

היבשה הפכה להיות מקום מזוהם,

הפירות הצטמקו,

חיות נדירות נעלמו ממפת העולם, ואילו בים הכל נשאר כימי קדם, נוף מדהים,

יצורים ענקיים, בריאה שוקקת חיים,

וקצרה הירייה מלתאר את הדברים הנפלאים שעדיין נותרו שם.

הודות לאי-יכולתו של האדם להימצא שם תדיר,

ולהניף יד ההורסת ומפחיתה.

ומדוע המציאות הינה עגומה שכזאת?

הלא האדם הוא נזר הבריאה, ובשבילו נברא העולם.

והתשובה מתגלמת בעניין

שהוא במלה אחת, והיא הגבול.

נעלמה מבני האדם ומעיני בני אנוש חשיבות הנחת גבולות חייהם.

כשאין גבולות לאדם, אין שום חיים.

רבים זוכרים את הרגעים הנפלאים של הילדות.

גם הפחד מפני החושך היו רגעים מעניינם בחיינו.

כשבחדר חשוך

ילד ראה דמות מוזרה ומאיימת,

הוא פשוט מצא לו מפלט בתוך שמיכה.

שם בפנים הוא ידע כי אף אחד לא יזיק לו.

מדי פעם הוא היה מציץ

לראות האם הדמות נעלמה,

וכשהיה מבחין שהיא עדיין שם, היה חוזר להסתתר תחת השמיכה עד לאור הבוקר.

כך מצא לו הילד מקום מסתור בחייו,

הגנה מפני הלא ידוע.

ברם כיום הגבולות פרוצים,

וגם תחת השמיכה מצא יצר הרע דרך להיכנס לתוכו.

בלחיצת כפתור קטן מסוגל ילד להגיע לעולמות נידחים,

לעולמות ששם אין יותר גבולות. כך הפכו החיים

לחיים ללא הגנה וללא מנוחת הנפש והשלווה.

הפרטיות האישית של האדם נפרצה,

ומעתה הוא נהיה חשוף לכל העולם כולו,

והעולם כולו חשוף אליו.

והמוחמים במסכת אבות ד', הקנאה והתאווה והכבוד,

מוציאים את האדם מן העולם.

הקנאה היא גבול בין ארץ לשמים.

התאווה היא גבול בין האדם לחברו,

והכבוד הוא גבול בין האדם לעצמו.

כשאדם פורץ את גבולות החיים הוא נותר בודד,

קטן ואף אומלל,

ולבסוף מוציאין אותו מעשיו מן העולם.

סוד האושר הוא לשמור על גבולות החיים.

במקום קנאת איש מרעהו,

יהפוך לקנאת סופרים תרבה חוכמה.

במקום התאווה הפסולה,

בו כל היום התאווה תאווה, יהפוך לצדיק ייתן ולא יחסוך.

במקום הכבוד המדומה,

ישימו לה' כבוד ותהילתו באים, יגידו.

התורה מצווה אותנו.

את המהות

שהיא כללי חיים למן קומו של האדם ועד שוכבו,

מעת לידתו עד פטירתו,

הן הן הגבולות שבורא עולם נתן עבורנו.

הן ניתנו לטובתנו ולטובת האדם באשר הוא ובעבורו,

כדי שיוכל לחיות חיי עושר ושמחה,

חיי רוגע ושלווה.

ידע הקדוש ברוך הוא כי הסכנה הגדולה טמונה בהשקפת עולם זה של דור הפלגה,

ועל כן הוא התערב בנעשה.

תחת ויהי כל הארץ שפה אחת בלה לה' את כל הארץ,

שפת כל הארץ.

ומעתה

יש לכל עם ועם גבול.

יש לכל אומה שפה ולשון משלה.

הגבולות נועדו לשמור על פרטיותו וחייו של האדם,

ובעיקר הם נועדו להבדיל בינינו,

עם ישראל, לבין אומות העולם.

על עם ישראל הקדושים והטהורים מוטלת החובה והזכות

לשמור שהמגדל שבנו דור הפלגה לא יחזור

ויטשטש את גבולותינו.

וזהו דברי הכתוב,

והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש

שהוא עם ישראל, שהוא אומות העולם, סליחה,

לבין קודש הקודשים וההבדל והשייכות שלנו

לקדוש ברוך הוא בשונה מאומות העולם.

ברוכים תהיו לה'

להשם.

רבי חנניה בן הקשייה אומר, רצה לקדוש ברוך הוא לזכות ישראל,

לפיכך בא להם תורה ומצוות שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו,

יגדיל תורה ויאדיר.