עין יעקב - פסחים כב-כד | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

למעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו עם עשרת פסחים,

פרק רביעי.

דפים נ' עמוד ב', נג' עמוד א', נג' עמוד ב', אות כב'.

אמר רבי יוסי,

תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדיים מקולסים בלילי פסחים.

שלחו לו אלמלא תודוס איש רומי עתה,

גוזרנו עליך נידוי,

שאתה מאכיל את ישראל קודשים בחוץ.

כידוע,

אסור לאכול א' כל בשר קודשים וב' צלי אש בליל פסח,

היות וקורבן פסח היה נאכל בירושלים בלבד,

וכו', וכפי שאנחנו מזכירים בתפילה,

הפסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל עד חצות ואינו נאכל אל אלימויה ואינו נאכל אל הצלי וכו'.

ורק בזמן שבית המקדש היה קיים,

והיות ואין בית המקדש קיים, אסור לאדם לאכול צלי בלילה הזה

של פסח,

ולכן הרבה שאוהבים לאכול על האש,

אוכלים בכל המועד ולא אוכלים בלילי יום טוב,

ובפרט לא בליל פסח.

אז שלחו לו ואמרו לו לאותו תודוס, שהוא היה איש

ואיש מלשון חשיבות

של מלכות רומי, אלמלא אתה גוזרנו עליך נידוי,

שאתה מאכיל את ישראל קודשים בחוץ.

שואלת הגמרא, קודשים סלקה דעתך,

אלא אם הקרוב להאכיל את ישראל קודשים בחוץ.

אומרת הגמרא,

ייבא ילאו תודוס איש רומי גבר רע בהווה, הוא היה איש חשוב,

או בעל אגרופין הווה, או שהוא היה איזה

איש

בעל כוח.

תשמע, אומרת הגמרא, עוד זו דרש תודוס איש רומי.

הוא הביא עוד דבר.

מה הדבר שהוא תיקן?

הביא

מה ראו חנניה, מישאל ועזריה שמסרו את עצמן על קדושת השם?

כידוע, חנניה, מישאל ועזריה למדו מן הצפרדעים,

שקפסו במסירות נפש לתנור,

והם, חנניה, מישאל ועזריה, גם הם קפצו לאור

שהדליק עבורם המלך,

ומסרו את נפשם.

מאיפה הם למדו את המסירות נפש הזאת?

אומרת הגמרא, נשאו קל וחומר בעצמם מהצפרדעים.

ומה הצפרדעים שאינן מצווין על קידוש השם, קדושת השם,

כתיב באו ועלו ובאו בביתך ובחדר משכביך ועל מיטתך ובתנוריך ובמשארותיך,

אמתי משארת מצויה אצל התנור?

בשעה שהתנור חם.

אנו,

מי?

מישאל, חנניהם מישאל ועזריה שמצווין על קדושת השם, על אחת כמה וכמה.

אם בעל חיים בריאה

עושה כזה קל וחומר וקופץ לאש בלי שהקדוש ברוך הוא יצווה אותו,

ומוסר את נפשו על אחת כמה וכמה בני אדם שצריכים לקפוץ

על קדושת השם.

אומרת הגמרא, שממינא תודוס אישרו מגברה בהווה,

רבי יוסי בר אבין אמר,

מטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים הווה.

הוא היה תומך בתלמידי חכמים, נותן סחורה לתלמידי חכמים,

כדי שמה? שיסחרו בה.

דאמר רבי יוחנן, כל המטיל מלאי לכיס של תלמידי חכמים זוכה ויושב בישיבה של מעלה,

שנאמר בקהלת זין כי בצל החוכמה בצל הכסף.

סמוך לאותם תלמידי חכמים יושבים הטמחין דאורייתא.

מתניתין

מקום שנהגו להדליק את הנר בליל יום הכיפורים מדליקין, מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין.

הוא מדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלים ועל גב החולים.

אומרת הגמרא, תנא בן שאמרו להדליק, ובן שאמרו שלא להדליק, שניהם לדבר אחד נתכוונו.

ואמר רבי יהושע, הדר אשר רבה ועמך כולם צדיקים, לא נמירשו ארץ. פסוק בישעיה סמך.

בין שאמרו להדליק ובין שאמרו שלא להדליק,

שניהם לא נתכוונו אלא לדבר אחד.

אמר רבי יהודה, אמר שמואל,

אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת,

אוהיל ותחילת בריאתו ההוא.

ואמר לההוא סבא, ואיתי מר רבא ברבר חנא.

יישר, וכן אמר רבי יוחנן,

יישר הכוונה מלשון, טוב אמרת, שפירקה אמרת.

דבר נכון אמרת. כידוע, המדרש מביא,

וכך מובא בספר הישר מעם לועז וכו',

שתחילת בריאתו של האש הייתה כמובן ביצירת העולם, בבריאת העולם.

אבל הפעולה הראשונה שעשה האדם בתור דמות גשמית

בעולם הזה כדי ליצור את האש הייתה במוצאי שבת קודש, לאחר

ששכשך שתי אבנים יחדיו ויצא אור של אש, ועליו בירך

אדם הראשון ברכת בורא מאורע האש. מכאן תיקנו רבותינו,

זיכרונם לברכה, לברך בכל מוצאי שבת על בריאה חדשה, וכן במוצאי

ימים טובים מיוחדים, כן, לא כל יום טוב,

כי מוצאי יום טוב עושים הבדלה על הכוס,

אלא הם ימים טובים מיוחדים, כגון מוצאי יום הכיפורים וכו',

מברכים ברכת בורא מאורע האש, אז על נר ששבת.

במוצאי שבת מדליקין אש חדשה,

ומברכים עליה ברכת בורא מאורע האש.

אומרת הגמרא, אור,

מתי נברא האור, מתי נברא האש?

במוצאי שבת איברי,

ועתניא.

עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן באר,

מן וקשת, כתב ומכתב ולוחות

וקברו של משה ומערה שעמד בה אליהו,

ופתיחת פי האתון ופתיחת פי הארץ לבלוע את הרשעים.

רבי נחמיה אומר, משום אביו, אף האור והפרד.

רבי יאשיה אומר, משום אביו, אף האיל והשמיר, הכוונה לתולעת שמיר.

רבי יהודה אומר, אף הצבת.

הוא היה אומר, צבתא בצבתא מתעבד, מתעבד,

מתעבדה, סליחה.

וצבתא כמיתא מן עבד,

הלאה בריאה בידי שמיימי?

הצבת הזה, שאנחנו משתמשים, זה בריאה בידי שמיים?

אמרו לו, אפשר יעשינה בדפוס ויקבעינה

כיוון.

כן?

אז מה שנקרא צורת

הכנתה כביכול נבראה בידי שמיים?

אבל בא האדם והגשבור נתן חוכמה באדם ויצר בדיוק אותו צבא.

הלאי בריאה בידי שמיים, בידי האדם היא,

ויש סוברים זה בריאה בידי אדם,

קטן אמיה.

כן.

רבי נחמיה אומר אף האור.

אומרת הגמרא, לא קשיאה, האור דידן, האור דגהינם. אור דידן, אור שלנו.

במוצאי שבת נברא על ידי האדם הראשון

ששכשך שתי אבנים ויצא אור,

אבל אור דגהינם, ויהא של גהינום בערב שבת.

כד ואור דגהינם בערב שבת דיברה,

מקשה הגמרא, ואור של גהינום נברא בערב שבת,

ועתניה שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם.

ואלו הן תורה ותשובה,

וגן עדן וגהינום וכיסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח.

תורה מנין,

אומרת הגמרא, דכתיב השם כנני ראשית דרכו, תשובה מנין, דכתיב בטרם הרים יולדו,

וכתיב בתרי תשע אנוש עד דקה.

ותאמר שובו בני אדם,

גן עדן דכתיב,

ואיתה אדוני אלוהים גן בעדן מקדם, גהינום דכתיב, כי ערוך.

מאתמול תפתה.

כיסא הכבוד ובית המקדש מניין, דכתיב כיסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו.

ושמו של משיח דכתיב לפני שמש, הינון שמו.

ואמרי חלילה,

קודם שנברא העולם.

אז באמת נברא מה האור של גהינום קודם שנברא העולם.

ואור דידי, האור שלנו, נברא בערב שבת.

מקשה הגמרא, ואור דידי, בערב שבת דיבר אבעתני, אמר רבי יוסי, אור שברא הקדוש ברוך הוא בשני בשבת,

אין לו קביעה עולמית.

האור שיצר הקדוש ברוך הוא, ויאמר אלוקים, יהי אור.

הכוונה על כך.

אז אין לו קביעה עולמית, אין שלטר שיכול לכבות אותו.

ואפילו בילי הדבילי לא יכול לכבות אותו עם כל הטכנולוגיה שהוא מנסה לעשות הרשע המרושע הזה.

שנאמר בישעיה ס״ו,

ויצאו וראו בפגרי אנשים הפושעים בי כי תועלתם לא תמות ואישם לא תכבה.

אותם הרשעים שמנסים חס ושלום לעשות נגד רצון השם יתברך מהעונש שלהם.

שהתולעת אוכלת ואוכלת ואוכלת ואוכלת אותם והיא אף פעם לא גומרת כי תועלתם לא תמות.

ופגריהם של האנשים הללו אנחנו נראה אותם ויצאו

וראו בפגרי האנשים כך כותב הנביא ישעיה.

וגם אישם האש של הגיהנום שלהם ששולטת בהם לא תכבה היא לא תכבה היא תמיד תישאר דולקת. תמיד הם נשרפים וחוזרים ונשרפים וחוזרים ונשרפים.

ומכאן שגיהנום זה אור

דולק שאין לו כיבוי.

אומנם אנחנו יודעים שבכניסת השבת

מפסיקים

מה שנקרא לשרוף את אותם הרשעים בגיהנום עד מוצאי שבת האחרון שבעם ישראל שמוציא שבת.

ולכן העצלנים מוציאים מוקדם ומכניסים מאוחר את השבת והחרוצים מכניסים מוקדם

ומוציאים הכי מאוחר שיש את השבת מהסיבה של למנוע מאותם רשעים להיענש בגיהנום.

אז אנחנו רואים שהאש הזו, ליקבות היא לא נכבהת.

כי היא אש עולמית.

ממשיכה הגמרא ואומרת ואמר רבי בנאה אש גורסין ברדע רב עולה מפני מה לא נברא כי טוב בשני בשבת

וירא אלוקים כי טוב.

למה הכי טוב לא נברא בשני בשבת? מפני שנברא בו אור של גיהנום.

ואי אפשר להגיד על דבר שהוא לא טוב,

טוב.

ואמר רבי אלעזר אף על פי שלא נאמר בו כי טוב חזר וכללו בשישי בשבת

שנאמר וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד.

אלא חלילה קודם שנברא העולם

ואור דידה בשני בשבת.

אלא מדובר על האור שלנו שהוא בשני בשבת.

ואור דידן עלה במחשבה להיברות בערב שבת ולא נברא עד מוצאי שבת. אז אנחנו רואים שעדיין האור הזה שעלה במחשבתו של המקום

ברוך הוא יוצר הכל להיברות בערב שבת נברא רק במוצאי שבת על ידי פעולה שעשה האדם הראשון.

נתניה רבי יוסי אומר שני דברים עלו במחשבה להיברות בערב שבת ולא נבראו עוד מוצאי שבת.

ובמוצאי שבת נתן הקדוש ברוך הוא בינה ויש גורסים דעה באדם הראשון מעין דוגמה של מעלה.

והביא שתי אבנים ותחנן זו בזו ויצאה מהן אור. והביא שתי בהמות

והרכיב זו על זו ויצא מהן פרד.

רבן שמעון בן גמליאל אומר פרד בימי ענא היה הוא ענא אשר

מצא את הימים במדבר כך נאמר בראשית ל״ו ודורשי חמורות אמרו ענא פסול היה לפיכך הביא פסולין לעולם שנאמר אלה בני שעיר אחורי יושבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענא וכתיב אלה בני צבעון והיה וענא

הוא ענא חשיב ליה באחי וחשיב ליה בבנה לא הבנתי הוא גם מוזכר בבנים וגם מוזכר

אחים

איך זה יכול להיות אלא מלמד שבא על צבעון

שבא צבעון על עמו והוליד ממנה את ענא ודילמא תרא ענא ואולי מדובר בשתי ענא שואלת הגמרא

אמרה ואמינא מילתא דלא אמרה שבור מלכה ומנו

שמואליקה דאמרי אמר רב פאפא אמינא מילתא דלא אמרה שבור מלכה ומנו רבא

אמר קרא וענא וענא דמעיקרא באמת מדובר באותו ענא

ולכן הוזכר שמו לגנאי ולא לשבח.

נעבור בסייעתא דשמיא לפה ליועץ, זכותו תגן עלינו.

אמן.

אנחנו בערך דירה.

כמה צריך לדקדק בעניין הדירה, שהרי אמרו לעולם ידור אדם במקום רבו,

ואם יכול לדור אצל תלמידי חכמים גם ימצא טוב,

ולפחות יבחר לדור אצל איש צדיק, תם וישר,

שהרי זה דומה ליושב בצד אפרסמון שקולט ריח טוב,

ואל ידור אצל איש רע שדומה ליושב בצד נפט שקולט ריח רע.

וכבר אמרו רבותינו, זיכרונם לברכה,

הרחק משכן רע,

ואמרו אוי לרשע ואוי לשכנו,

טוב לצדיק וטוב לשכנו,

ורק שמי שהוא שכן אצל תלמיד חכם ילך אצלו תדיר וילמד מדרכיו,

שאם לא כן, יותר טוב שאל ידור אצלו, כי אנוש יענש כפליים

על שהיה יכול ללמוד ולא למד.

וגם בערים יבחר אדם באיזה עיר ידור, כאשר כתבתי במקום אחר,

ובפרט לדור בארץ ישראל, שהרי אמרו, הדר בארץ ישראל דומה

כמי שיש לו אלוה,

והדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה.

וידוע שירושלים מקודשת מכל ארץ ישראל,

ולכן מי שחשקן נפשו וטורח

וטורח לשכון כבוד בארצנו, יבחר לו הטוב,

וטוב לקבוע דירתו בירושלים עיר הקודש, שנזכה.

תיבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן.

אם לא שחושב שבעיר אחרת תהיה לו יותר טוב, ישוב

לעבודת השם יתברך, שאז אפילו ישיבת חוץ לארץ טובה מישיבת ארץ ישראל.

כי זה כל האדם שיעבוד את בוראו עבודה שלמה, עבודה תמה,

ויהיה הוא משכן אל הקדושה, כדכתי ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

ופרשו רבותינו זיכרונם לברכה, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם.

וכתיב איכל השם המה, ואמרו בזוהר הקדוש,

זכאה ברנש דעבד ליל השכינתא דירה נאה בלבה.

ועל כל פנים לעת זקנתו את לחננה על הנשמה להשיב הפיקדון אל האלוקים,

אשר בכוחו לעשות יעשה לעלות אל מקום המזבח,

שם תהיה מיתתו, שם תהיה קבורתו, והייתה כבוד מנוחתו.

ועל זאת תתפלל כל ימי חיותו.

כמאמר דוד המלך, עליו השלום, בתהילים כז, ד' אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש.

שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות

בנועם ה' ולבקר בהיכלו, אולי ישמע השם קולו.

ברוכים תהיו להשם.

רבי חנניה בן הקשייה אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך ובעלה עם תורה ומצוות,

שנאמר ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה.

רבי האדיר.