ביאורים ומעשים מהגדה של הרב שטיינמן על ההלל - יח | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, סיון בת אורנה, לידה קלה, טבעית,

ללא אמצעים רפואיים,

ויזכו לנחת רפואה מכל יוצאי אחד אצליהם.

ממשיכים בביאורים ומעשים מתוך האגדה של הרב שטיינמן בנושא הלילה גדולה.

למוליך עמו במדבר

כאילו עולם חסדו.

ידוע שהתורה מקצרת בכתובים.

מייטור של אות אחת דורשים תלי-תלים של הלכות.

והנה יש פרשה שלמה בתורה,

קוראים לה פרשת מסעה,

ובה יש תיאור מפורט של המסעות של ישראל במדבר.

רש״י מביא

מיסודו של רבי משה הדרשן.

למה נכתבו המסעות הללו?

להודיע חסדיו של מקום,

שאף על פי שגזר עליהם לטלקלם ולהניעם במדבר,

לא תאמר שהיו נעים ומתולתלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא הייתה להם מנוחה.

נמצא שכל שמונה ושלושים שנה

לא נסעו אלא עשרים מסעות.

מה אומר רבי משה הדרשן?

שבפירוט המסעות רואים את החסדים של הקדוש ברוך הוא.

למרות שהוא גזר להם טלטול והנעה בדרכים במדבר.

גזרה.

אז אל תאמר שהם נעו ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא הייתה להם מנוחה.

אלא בכל שלושים ושמונה השנים ששהו במדבר לא נסעו אלא עשרים מסעות.

וישאו ויחנו, וישאו ויחנו, עשרים מחנות.

עשרים מסעות.

זאת אומרת, כל הפרשה הזאת נכתבה להעמיק

וללמוד

על חסדי השם.

אף על פי שכל הבריאה כולה היא חסד השם.

מכל מקום כדאי לקדוש ברוך הוא לכתוב פרשה שלמה,

פרשת מסעת,

כדי ללמוד ממנה על נקודה עמוקה ומיוחדת

בהפלאת חסד השם

בהנהגתו עם ישראל.

אדם חייב להכיר ולדעת את השם.

איך מכירים את השם?

איך באים לידיעת השם?

כשמתבוננים בהנהגתו בעולם,

שכל הנהגתו היא חסד.

בעצם כלל ישראל רואים הנהגת חסד באופן מיוחד יותר מהרגיל.

הטילים שאנחנו מקבלים עכשיו זה לא על המצוות.

זה על העבירות.

ואחרי שהקדוש ברוך הוא רוגז עלינו כל כך

ומשליך עלינו טילים

דרך החמאס,

הם לא פוגעים כמעט.

איפה הם נעלמים?

זה לא כיפת ברזל חרטה ברטה.

ואפילו אם הם נוחתים,

מקרה בודד שתיים

פוגעים משהו, עושים משהו.

רואים חסדי השם?

אפילו בשעה שהוא כועס.

הנה במדבר הלכו בגזרה

לטלטל אותם במדבר 40 שנה, ורק 20 מסעות.

ב-40 שנה תכפלו כפול 365 יום,

יש מספיק טלטולים שאפשר לעשות.

זאת אומרת, כל שנה וחצי בממוצע, זה לא נכון.

כל שנה וחצי בממוצע, תקום ותעבור מקום.

יש אנשים שמחליפים דירות כל שנה,

זרקים אותם משכירות לשכירות.

זה קצת יותר טלטול מהמדבר.

אבל חסדי השם, רואים את חסדי השם?

וזה הלימוד מפירוט המסעות,

שצריך להכיר ולהתבונן בחסדי השם עלינו.

ובזה מתקיימת מצווה של ידיעת השם.

אנחנו מצווים לדעת השם, והנה, בהתבוננות

על העבר אנחנו יכולים להכיר את השם, איך הוא מתנהג ואיך הנהגתו, בחסד איתנו.

וצריך, וכי זה החסד היחיד שעשה הקדוש ברוך הוא עד שצריך להעריק כל כך בפרטיו?

פרשה שלמה, פרשת מסעי.

אפשר היה לקצר ולכתוב,

נסעו 20 מסעות במשך 38 שנה.

אז למה התורה כל כך הרחיבה?

אלא על כורחך בא הדבר לראות

את ההנהגה של הקדוש ברוך הוא עם ישראל.

לא רק שהנהגתו הכללית היא בחסד,

אלא אף כשנגזר עליהם לנוע ולנדוד במדבר,

המתיק את הגזירה בחסד.

והתבוננות בדבר הזה נקרא ידיעת השם.

בלי להתבונן חסר האדם בידיעת השם.

לא מכיר את השם, לא יודע את הנהגתו.

עוד פרש רשי.

ורבי תנחומא דרש בו דרשה אחרת.

משל למלך.

שהיה בנו חולה.

בואו לכל מקום רחוק לרפואתו.

כיוון שהיו חוזרים,

חוזרים בחזרה.

אביב מונה כל המסעות.

אמר לו, כאן ישננו.

כאן הוקרנו.

כאן חששת את ראשך.

חוזר איתו כל הדרך

ואומר לו, פה היינו וישנו פה.

ישננו.

או שאומרים ישננו,

או שאומרים ישנו,

עם דגש חזק.

כל דגש חזק

זה במקום שתי אותיות.

אז לכן, אם לא אומרים דגש חזק, אז אומרים ישננו,

אכלנו.

אבל אם לא,

ישנו ישנו, אכלנו.

זאת אומרת, דגש זה שתי אותיות. אם אדם אומר בלי דגש,

ישנו.

ישנו,

אז הוא הוריד אות.

אם הוא אומר ישנו,

אז הוא אמר את זה נכון.

אם לא, הוא חסר אותיות.

כשאדם קורא קריאת שמע, הוא לא אומר דגשים,

הוא מחסיר אותיות מקריאת שמע.

וכאן הוקרנו

לשון קרירות.

וכאן חששת את ראשך כשהיינו פה,

או חשת בראשך.

אז שוב צריך ביאור. מה מיוחד דווקא במסעי בני ישראל שבא להשמיע אותנו דבר זה עד שראה לכתוב פרשת תורה,

פרשה שלמה בתורה לשם כך?

עוד פעם, זה בא ללמד אותנו

כדי להתבונן על הנהגת השן,

וללמוד את הלימודים והמוסריים

היוצאים מכך,

מה שקוראים מוסר השכל.

מה השכלנו?

יש לעשות זאת דווקא מן העבר,

להתבונן בעבר, כי מן העתיד אי אפשר ללמוד ואי אפשר לחקור, הוא עוד לא בא.

רק מהעבר ניתן ללמוד.

אז כשאדם מתבונן בהנהגת השם אמו,

הוא נוכל לדעת כי היא בדיוק

ההנהגה של השם איתו

כמו שהוא עם השם מתברך.

אדוני ציל לך על יד ימינך,

כמו הצל,

שהוא בעצם עושה מה שאתה עושה.

אתה מתכופף ומתכופף, אתה זוקף וזוקף.

ככה השם ציל לך. איך שאתה מתנהג עימו, הוא מתנהג עימך.

איך שאתה עווה עימו, הוא עווה עימך.

וכשאדם מסתכל,

אז הוא רואה באמת שככה הדברים.

האדם קובע את גורלו.

בואו קובע איך השם מתנהג איתו.

בזמן שהוא עושה רצון השם,

לא יאונה לצדיק כל עוול.

ואם חס ושלום,

הוא לא עושה את רצון השם,

אז ההפך, איוול את האדם, תסלב דרכו.

זה מה שאמרנו.

כאן ישננו.

כאן הוקרנו.

הדבר תלוי

לפי הנהגת האדם כלפי הקדוש ברוך הוא.

פה יכולנו לישון,

אבל פה אין לנו קר.

פה חששת בראשך.

מכיוון שלג הבן לא כהוגן עם קונו,

אז לכן הוא חש בראשו.

למה ישכב ראש?

אתה לא מתנהג עם השם, לא הולך בראש שלו,

אז אתה תרגיש את הראש.

כי הראש לא עומד נכון.

אם היה עומד נכון עם השם, לא היית חש בראש.

אתה לא עומד עם השם נכון, אז אתה מרגיש את הראש.

אתה צריך להבין,

כי אתה מרגיש בראש, אז אתה צריך להבין שיש משהו לא טוב בראש.

לא לחפש ב-MRI.

מחפש מה עשית לא טוב כלפי השם.

נמצא שצריך לחזור ולהתבונן במקרה עבר.

והם לוקחים לקח ומוסר לעתיד,

ומקבל על עצמו מלכות שמיים,

ואז דבק בבורא יתברך.

כל אדם עובר בימי חייו מסעות

רבים.

ונמצא במצבים שונים.

יש קטעים בחיים שאתה אומר את זה אני לא יכול לעבור, זה אני לא יודע איך לצאת מזה, זה אני פה מסובך עד איזה, וזה וזה וזה.

והנה עברו עשרות שנים, אתה מסתכל אחורה, עברת.

עברת.

נראה שהיה קשה ובלתי אפשרי וזה, והנה עברת.

תלמד, היו לך תקופות יפות ותקופות פחות.

איך התנהגת עם השם אז, ואיך התנהגת עם השם אז.

חוץ מהרשעים, שהם, אין להם ממה לארמון. למה?

בגלל שמשלמים להם שכר בשביל

לשלם להם את כל העונש למעלה.

אז זה לא רעי שהם היו בסדר,

זה רעי שהם לא בסדר,

כי אם אדם יודע שהוא לא עושה מצוות והוא מקבל טוב,

אז הוא צריך לפחד כמו פרה.

כשמאכילים אותה יותר מדי היא מבסורתית, אבל היא לא יודעת שהיא מוכנה לשחיטה.

למה מאכילים אותה הרבה?

אשתי יש מנה שהם יכירו את זה במשקל.

מה זה, אם היא תהיה כחושה, מי יקנה?

רוצים פרה ככה כמו שצריך.

אז היא מבסוטית שמאכילים אותה, וגם לקחו אותה לטיול,

את כל הפרות השאירו שם,

והיא יצאה לטיול, העלו אותה על משאית, והיא נוסעת, אה, ביי, ביי, אומרת לכל הפרות.

והיא לא יודעת שהיא הולכת לשחיטה.

ככה הרשעים הם מבסוטים, יש להם, הולך להם וזה, הם מבסוטים. אחרים, תראה, דתיים אין להם, אין כלום.

אז הוא אומר ככה, אולם רוב בני אדם, אם ישאלו את עצמם, איזה לימוד למדו מכל המסעות שלהם בכל מקום ומקום? איזה לקה והשקפה קיבלו מהמצבים השונים? מתברר

שהם לא השכילו לעיין ולהתבונן,

וממילא לא למדו כלום.

יכולים ללמוד,

למשל,

שאם אדם עוסק בתורה,

ובגמילות חסדים, אז יצרון מסור בידו,

בזמן שאדם עוסק בתורה ובגמילות חסדים,

יצרון מסור בידו,

ואם לא,

אז הוא מסור ביד יצרו,

ולעבור על זה כאילו לא אמרו כלום.

אין מין ידיעה כזאת.

אומרים לך שאם אתה עוסק

בתורה במאה אחוז,

ובגמילות חסדים במאה אחוז,

יצר הרע מסור בידך, זה בזמן שאתה עוסק ממש,

זה כמו שתפסת זבוג ביד, הוא לא יכול יותר לעשות לך,

זה להטריד אותך.

יצר הרע מטריד את הבן אדם במחשבות בכל מיני רעיונות.

אתה רוצה לתפוס אותו?

הוא בא לתפוס זבוג ואפילו למעוך אותו?

אתה רוצה?

בזמן שאתה עוסק בתורה בגמילות חסדים,

הוא לא יכול עליך.

אבל בזמן שאתה הפסקת,

אתה מסור בידו.

אז יש עצה.

איך אדם זוכה בעולם הזה ולעולם הבא?

ויצרו, לא יכול עליו.

לא.

אז אנשים עוברים על זה ככה וממשיכים.

ותשאל אותו, מה אמר רבי יוחנן לשום רבי בנה?

אז הוא יגיד לך, ישראל ישראל?

ואתה חי ככה?

לא.

אומרים לך, תשמע,

אם אתה נוסע עכשיו ללוד,

אתה מוצא שם יהלומים.

ברחבות זרוקים.

לא כדורים ויריות של הערבים נגד היהודים.

אתה מוצא יהלומים.

ולא אומר לך את זה אדם חרטא.

אומר לך את זה רבי יוחנן.

אם אדם רוצה את אשר, הוא לא ייסע עד לשם להביא את היהלומים?

הכל מתגולל ברחובות, אומרים לך.

אם הוא לא נוסע,

אז הוא לא מאמין,

דבי יוחנן לא מאמין לתורה, הוא לא מאמין לחכמים.

ואם התורה אומרת, אמר הקדוש ברוך הוא, בראתי יצר רע, בראתי תורת מלין, לא.

נגד יצר רע, רק עם תורה, אתה יכול לנצח אותו.

אז למה אתה לא שומע על העצה?

אחר כך אתה אומר, יצרי תרדני, תרדני.

אני טרוד ביצרי. מה?

הנה, יש לך פטנט.

יש לך סגולה, איך מתפטרים ממנו?

אתה לא משתמש בה.

אז מה אתה מתלונן?

אחד אומר, אין לי פרנוסות,

תוציאו אותי לחלות, אין לי כלום. סע ללוד.

ללוד, יש שם ערמים.

איך אני אסע, ואין לי זה, אין לי כרטיס נסיעה, ואין לי זה,

תשתיות.

אתה רוצה להיות עשיר? אומרים לך, תהיה עשיר.

מה יעשה אדם ויהיה עשיר? מה יעשה אדם ויהיה חכם? מה יעשה אדם ויהיה גיבור? התורה נותנת עצות לכל. למה אתה לא עושה?

לא מאמין? עצלן?

מידות רעות?

מה הולך פה?

אתה מבלום.

אדם אומר דברים בחיים, יש לך מסעות,

עמרת בחיים, תלמד, תתבונן מה עבר ותדע איך יהיה העתיד.

הכל תלוי בהתבוננות.

אם הלכת פעם בלי שימת לב ונתקעת בעמוד, מהיום אתה צריך לשים לב.

אם פעם הלכת ונפלת בגלל שהיה בור קטן ולא שמת לב, אז אל תהיה שקוע בשרע פיך ועוד פעם תיפול, ואתה יכול לשבור את האגן.

אין אדם עומד על דבר, אלא אם כן נכשל בור.

אז אם נכשל בן אדם, הוא לא צריך ליפול עוד פעם, נכון? הוא צריך להיות חכם, להיות זהיר.

אם אדם

הקיש אותו נחש, הוא כבר מפחד מחבל.

הוא רק רואה חבל, אולי זה נחש.

ככה צריך להיות.

אבל אם בן אדם לא עוזר כלום, הוא עוזר על אותם טעויות ושיגיונות, אז מה הוא עוזר?

חייב להתבונן בעבר וללמוד מהעבר שלא להיכשל עוד בעתיד.

אבל לא עושים ככה בני אדם.

חכמים אמרו שהאדם,

אומר מה שעבר עבר, מה שעבר עבר.

מה שעבר זה הלימוד הכי טוב שיש לך להבא.

לא מה שעבר עבר. מותר עליך להתבונן וללמוד מן העבר, להפיק טוענת לעתיד.

וזה תכיר את הנהגת השם איתך,

ותוכל להתעלות בעבודת השם ובדבקות בו.

וזה מה שאנשים שיהיו חכמים.

מלך שמונה מסעותיו

ומציין את מה שהרגיש בכל מקום.

אדם צריך להשתדל לקבל תועלת מכל מסע ומסע.

בכל מסע היה עניין מיוחד

שראוי להתבוננות מיוחדת וללמוד בפני עצמו.

למשל,

כאן חששת את ראשך.

אם כן, עליך ללמוד מזה, לא להגיע שוב למצב כזה של חולשה.

אין הכוונה של המשל שהוא חשש בראשו וזה בא לו במקרה ממכה,

אלא הוא הוחלש

עד שחשש בראשו.

מה נמשל? כשאדם חלש ברוחניות,

הוא בא לידי חטא.

לכן, צריך ללמוד להתבונן מה היו הסיבות. זו הבעיה של אנשים

שאף פעם לא מסתכלים. אפילו אם מסתכלים כבר על מה קרה לי,

לא מסתכלים על הסיבה,

על השורש שהביא אותי למה שקרה לי.

אדם צריך לתהות ולחקור מה הגורם שהביא אותו להיכשל,

להפסיד.

לחלות.

כשאדם הולך לרופא והוא בא עם כאב בטן ושואל אותו ישר, מה אכלת?

איפה היית?

זה היה טרי?

מחפשים את השורש להבין.

אז אדם, כשקורה לו משהו, צריך להבין מה השורש, מה גרם.

לכן, צריך ללמוד ולהתבונן מה היו הסיבות,

ומזה ללמד אדם לקח ומוסר, להיזהר שלא להגיע לידי כך שוב.

עכשיו תשמעו מה אומר רבנו בהר.

ומטעם זה נמנעו המסעות בשמות ה...

למה אני צריך לדעת באיזה מקומות הם היו?

למה צריך לכתוב לי שהיו במתקע והיו בדוף קו והיו במוסרות והיו והיו והיו והיו? למה אני צריך לדעת את השמות של המקומות? מה זה מעניין?

מה זה משנה לי גם?

נסעו מטבליה, חנו בחדרה, הלכו אחר כך לתל אביב, אחר כך ירדו עוד פעם לזה, לבאר שבע, אחר כך... מה זה?

למה נמנוע מסעות בשמותם?

תקשיבו טוב,

להורות שהכל תלוי כפי מחשבתם של ישראל בקדוש ברוך הוא.

השם טלטל את ישראל בהתאם למחשבות שלהם איתו.

זאת אומרת, כל הגזרות שנופלות על הבן אדם,

זה לפי איך הוא חושב

כלפי הקדוש ברוך הוא.

כשהיו זכאים ועושים רצון השם,

והיו נוסעים במחשבתם באותן המסעות,

ממחשבה רעה לטובה,

והייתה מידת רחמים שעליהם מרחמת ומגינה עליהם,

וכך כתוב, ויחנו בהר שפר,

מקום משופק,

ויחנו במתקע,

אה,

מקום עם מתיקות.

למה הם חנו במקומות כאלה טובים?

בגלל שהמחשבות שלהם היו טובות עם השם,

כשאתה חושב טוב על השם,

הוא נותן לך מקומות טובים,

להגיע למקומות טובים.

כשהיו חוטאים ונוסעים במחשבה טובה לרעה,

הייתה מידת הדין עימם מתוחה כנגדם לענישה.

לכן כתוב, ויחנו בחרדה,

כמו אלו שחרדים עכשיו מטילים.

אם היו המחשבות שלכם טובות עם השם,

ממה אתם מפחדים?

מה יכול להיות?

אם אתה טוב עם השם, למה שהוא ייתן לך טיל?

אבל אם אתה יודע שאתה חוטא ואתה לא שלם עוד בעבודת השם, אז אתה מפחד.

פחדו בציון חטאים.

מי פוחד? מישהו חוטא.

מישהו חוטא הוא פוחד.

מי ששומע, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו,

משטרה אחריו.

אם הוא נסע בסדר,

לא עשה שום עבירה, הוא לא מודאג. זה לא אליי.

משטרה מחפשת. מי מחפשת? מי עשה את זה?

הוא לא עשה כלום.

אבל אם הוא יודע שהוא בדיוק עבר מאדום,

ופתאום הוא שומע, וואו, וואו, וואו, וואו, אמר, וואו, זהו, תפסו אותי.

כשאדם שומע זעקה והוא נכנס לחרדה,

זה אומר שהוא יודע שהוא חוטא.

אם הוא לא חוטא,

מה לא לפחד?

ואם חשבו במדבר לא כל כך טוב, כתוב היה חנוכה בדופקה.

וואו, וואו, וואו, וואו, איזה דפק, כבר קיבלו שם.

זה.

השמור באים להגיד

שזה הולך לפי המחשבות, ככה אומר רבנו בחי. רבנו בחי אומר, למה מנה את המקומות בשמותם?

להגיד שישראל קיבלו בהתאם למחשבותיו עם השם יתברך.

המקומות האלה נשאר מהם זכר?

לא נשאר מהם זכר.

אז למה התורה ציינה את שמותיהם, אם אנחנו לא יודעים לזהות אפילו את המקומות בדיוק?

מפני שכל שם מבטא את המצב של כלל ישראל באותו מקום.

לטוב ולמותר.

על ידי ציון כל שם

יוכלו להיזכר ולהתבונן במצבם שהיה בכל מקום ומקום.

ומכך ילמדו לקח ומוסר רצוי

כדי לשנות את המעשים והמחשבות

ויוכלו להתדבק ולעמוד את השם בלבם שלם.

ואז יחנו תמיד במתקן

ובהר שפר

ובשופר.

רבי חנין יברגשי אומר, עושה הקודש בחוז הכל נישואין.

לפי כוח הם בונו תורו ומצוות.

שנה אמר אדוני לפי סלומה, לא יהודי תורו.