עין יעקב - פסחים יח-כב | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו במסכת פסחים, פרק רביעי,

פרק חדש, מקום שנהגו.

בני מדינת הים נמי,

כיוון דלא שכיחי רבנן גבאיו, ככותים דמו.

ראשי כותב כיוון

שאין בהם

תלמידי חכמים,

רבנן,

ואינם נמצאים במקום של תורה,

חס ושלום, חס וחלילה, ככותים דמו.

ההולך ממקום למקום, בישלמה הולך ממקום שעושין למקום שאין עושין,

נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם.

ואל ישנה האדם מפני המחלוקת,

ולא נייביד, אלא ממקום שאין עושים.

על ישנה האדם מפני המחלוקת ונייביד,

האמרת נותנים עליו חומרי מקום שהלך לשם וחומרי מקום שיצא משם.

אמר אבאייה אריישא.

וממשיכה הגמרא ואומרת במערבה

מימנו הנגידא דבר בי רב

ולא מימנו אשמטא.

תניא

רבי שמעון אומר

סליחה רבן שמעון בן גמליאל אומר

סימן להרים מילין סימן לעמקים דקלים סימן לנחלים קנים סימן לשפלה שקמה

ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר

שנאמר

ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים

ואת הארזים נתן כשקמים אשר בשפלה לרוב

סימן להרים מילין

סימן לעמקים דקלים

אומרת הגמרא הלמי נפקמינה

לביקורים דתנן אין מביאין ביקורים אלא משבעת המינים

ולא מדקלים שבערים

ולא מפירות שבעמקים

סימן לנחלים קנים

אומרת הגמרא נפקמינה לנחל איתן

בנחל איתן היו עושים את העגלה הערופה

סימן לשפלה שקמה נפקמינה למי כך ומם כר

והשתא דעתית להאחי,

כולהו נמי למיקח וממקח.

עולה

הבה רכיב חמרה ואזיל,

והבו שקלה ואז לרבי אבא מימיני ורבא ברבר חנה משמאלי.

אמר לרבי אבא לעולה,

ודאי דהמרית ומשמד רבי יוחנן,

הן מברכין על האור אלה במוצאי שבת,

הואיל ותחילת בריאתו הוא.

הדרעולה חזה בה ברבא ברבר חנה,

בבישות,

אמר ליה אנא לאו אהמרי אלא אהמרי,

דתנא תנא קמא דרבי יוחנן.

רבי שמעון בן אלעזר אומר יום הכיפורים שחל להיות בשבת,

אף במקום שאמרו שלא להדליק מדליקין,

מפני כבוד השבת,

וענא רבי יוחנן בתרי.

וחכמים, אוסרים.

אמר ליה עדה תהא.

וקרא עלי רבי יוסף מים עמוקים עצה בלב איש,

ואיש תבונות ידלנה.

מים עמוקים עצה בלב איש.

ואיש זה עולה,

ואיש תבונות ידלנה זה רבה בר ברחנה.

תנו רבנן שישה דברים עשה חזקיה המלך על שלושה הודו לו ועל שלושה לא הודו לו.

ואלו הן שהודו לו גירר עצמות אביו במיטה של חבלים והודו לו,

קיטט נחש הנחושת והודו לו,

גנז ספר הרפואות והודו לו.

ואלו שלא הודו לו,

מה הם? קיצץ זדתו את ההיכל

ושגרם למלך אשור ולא הודו לו,

סתם את מוצא מי גיחון העליון.

ולא הודו לו.

עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו.

העושה מלאכה בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה ובמוצאי שבתות ובמוצאי ימים טובים ובמוצאי יום הכיפורים ובכל מקום

שיש שם נדנון עבירה לעטוי יתעני ציבור אינו רואה סימן ברכה לעולם.

כך נפסק להלכה גם.

תנו רבנן יש זריז ונזכר ויש זריז ונפסד.

יש שפל ונזכר ויש שפל ונפסד.

זריז ונזכר דלא עביד כולה שבתה

ולא עביד במעלה שבתה.

זריז ונפסד דלא עביד כולה שבתה ועביד במעלה שבתה.

שפל ונזכר דלא עביד כולה שבתה ולא עביד במעלה שבתה.

שפל ונפסד דלא עביד כולה שבתה ועביד במעלה שבתה.

ואמרה ואהננה שדמחוזה אפלגב דה דלא עבדן עבידת במעלה שבת משום מפקונטה הוא.

דהא כל יומא ויומא נמי לא כעבדן,

אלא אפילו אחי שפל ונשכר קרינה להום.

ורבה,

רמי,

כתיב כי גדול מעל שמים חסדיך וכתיב,

כי גדול עד שמים חסדיך.

הכיצד?

כאן בעוסין לשמה, כאן בעוסין שלא לשמה.

כדי רב יהודה אמריו, דאמר רב יהודה אמריו, לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות,

אף על פי שלא לשמה,

שמתוך שלא לשמה,

באה היא לשמה.

תנו רבנן,

המצפה לשכר אשתו ורחיים אינו רואה סימן ברכה לעולם.

שכר אשתו מתקולתא

ורחיים אגרתא.

אבל עבדהו מזבנה,

השתבח משתבח בקרא,

שנאמר סדין עשתה ותמכור.

תנו רבנן, המשתכר בקנים ובקנקנים אינו רואה סימן ברכה לעולם.

מה היא טעמה?

כיוון דנפיש עפחזיו שלת בעינא בישה.

תנו רבנן תגרי סמטה ומגד לבהמה דקה וקוצצי אילנות טובות,

ונותנין עיניהם בחלק יפה,

אינם רואים סימן ברכה לעולם.

אומרת הגמרא, מה היא טעמה?

דתהו בהו אינשי.

תנו רבנן ארבע פרוטות, אין בהן סימן ברכה לעולם.

שכר קוטבין,

שכר מתורגמנין,

מעות יתומין ומעות הבאים ממדינת הים.

בישלמה שכר מתורגמנין,

משום דמיך זה כשכר שבת.

מעות יתומין, נמי,

דליו בני מחילן אינו,

אבל מעות הבאות ממדינת הים,

משום דליו כל יומה ויומם יתרחש ניסא.

אלא שכר קוטבין, עמי.

למה שכר קוטבין נכלל גם הוא בכלל הדברים הללו שאין בהם ברכה?

אומרת הגמרא, שאם יתעשרו אינם קוטבין,

כי הא בהא תליא.

היות ואין להם קוטבין, ברגע שהתעשרו לא צריכים לכתוב.

טענו רבנן עשרים וארבע תעניות ישבו אנשי כנסת הגדולה, אבל כותבי ספרים, תפילין

ומזוזות שלא יתעשרו,

שאלמלא יתעשרו אינם קוטבין.

טענו רבנן כותבי ספרים, תפילין ומזוזות, הן ותגריהן ותגרי תגריהן,

וכל העוסקים במלאכת שמים לעטו ימוכרי תכלת, אינם רואים סימן ברכה לעולם.

ואם עוסקין לשמן רואים,

בני ביישן נהוג דלא הבו עז ליה,

מצור לצידון במעל לשבתא,

עטו בני ולקמדי רבי יוחנן,

אמרו לה, אהבתן האפשר להו?

ענן דלא אפשר לן, מהי?

אז אבותינו, כן, אפשרתם להם.

ואנחנו, מה איתנו?

אמר להו, כבר קיבלו עליהם אבותיכם שנאמר,

שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש

תורת אמך.

עד כאן בסייעתא דשמיא,

נעבור לפה ליועץ, זכותו תגן עלינו, אמן. עצרנו באופן, ב'

פרק רביעי.

כותב הפה ליועץ בערך דפוס

רבה טובת הדפוס בעולם אשר על ידה יגדיל תורה ויאדיר

ויפוצו מעיינותיה החוצה.

והנה מאחר שעל הרוב קצור קצרה יד החכמים מלהדפיס ספריהם,

ומכתתים רגליהם מעיר לעיר ללקט כסף כדי להדפיס.

וראוי להשאירים עם אלוקי אברהם לפתוח את ידיהם אליהם בעין יפה, ובזה חלק החלק יאכלו עם החכם,

כי בצל החוכמה בצל הכסף.

והכל לפי מה שהוא הספר ולפי מה שהוא נצרך לרבים ולפי התועלת הנמשך ממנו לעבודת השם, יתברך.

ודוק ותשכח שכמעט אין כסף שיהיה נחשב למצווה רבה

כזו של מה של הדפסת ספרים.

שכל הוצאה של מצווה היא לשעתו,

הוא מתחיל במצווה וגומרה,

אבל זה נותן הצורך לדפוס צדקתו עומדת לעד לדור דורים,

והוא מזכה את הרבים וזכות הרבים תלוי בו,

וילך לפניו ולאחריו צדקו,

ואשריו ומטוב חלקו,

קנה שם טוב, קנה לו דברי תורה,

קנה לו חיי העולם הבא, וגם העולם הזה כסף,

כסף,

ריבה.

היה צדיק

בעיר חלב,

שקראו לו רבי יצחק עטיה, זכותו תגן עלינו, אמן.

נפטרו לו כמה בנים ובנות,

ואף נשותיו מתו בעודן

ב... איוון לאחר שחלו במחלות אנושות.

את התנחומים שלו על בני משפחתו ועל נשותיו

הוא מצא לכתוב דווקא בספריו.

ספר הראשון, זרע יצחק על התורה.

הספר השני, זכות אבות על מסכת אבות.

ספרים הנוספים, רוב דגן על השס.

בספרים שלו התגלה דרך לימודו,

חריפותו,

בקיאותו בחלקי התורה, וקשריו עם גדולי עולם שהריצו אליו את שאלותיהם.

הוא טרח רבות כדי להוציא את ספריו ולהשאיר לעצמו שם ושארית,

כי הכל נפטרו לו.

ובאותם הימים היה קושי גדול בהוצאות מרובות

כדי להדפיס ספר.

בתי הדפוס היו מועטים.

בעיר ליבורנו, שבאיטליה היה קיים בדפוס גדול,

שהוא התמחה בהוצאה מיוחדת של ספרי קודש.

אך המרחק הרב לאיטליה היה גדול.

הדרך הייתה קשה ומסוכנת.

ההדפסה עצמה אף היא עלתה הון רב.

רבי יצחק נדד לארצות הנכר,

והשם נתן את חינו בעיני נדיבי העם שתמכו בו בכל

דרך שהנה אפשרית.

הוא הגשים את שאיפתו להפיץ את מעיינותיו החוצה,

ובכל מקום אליו הגיע וחילק

את ספריו,

וחלקו לו אף כבוד רב.

בלודקיה, בצפת ובטבריה,

בכל מקום קיבלוהו בכבוד מלכים ובשמחה,

ואף דרשו בתחנונים שיישאר עמם זמן רב וילמד אותם את דרכו

של הבורא.

בהקדמתו לספרו ויקרא יצחק הוא מפרט בהרחבה את אהבת התורה של אנשי המקומות בהם הוא עבר.

שבע שנים ארוכות הוא נדד ביבשה ובים.

הרפתקאות רבות עברו עליו עד שזכה להגיע אל מחוז חפצו,

לעיר ליבורנו.

חמש שנים הוא התגורר, רבי יצחק, בליבורנו עד פטירתו.

אנשי העריצו אותו וחלקו לו כבוד רב.

הם תמכו בו בגופם ובממונם וסייעו לו בהדפסת הספרים החשובים,

והוא זכה לראות את כל ספריו מודפסים

ומופצים ברחבי העולם היהודי בחיי חיותו.

לכל מקום אליו הגיע, הגיעו ספריו,

ובכך הייתה שמחה גדולה לעולם,

ובפרט בבתי המדרש,

כי הכל התענגו על תורתו המופלאה.

ועל כן נזכור

מה רבה היא טובת הדפוס בעולם,

אשר על ידה אדם זוכה ומגדיל תורה ומאדירה, ומפיצים את מעיינותיו חוצה.

והכל צריכים לחלוק

ולתת

מכספם ומממונם על כך בעין יפה.

ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן.

רבי חנן המקשה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל,

ולפיכך בעליהם תורה ומצוות שנאמר ה' חפשם על צדקו,

ויגדיל תורה ויאדיר.