ביאורים ומעשים מהגדה של הרב שטיינמן על ההלל - ג | הרב אמנון יצחק

בס"ד | כב' אייר תשפא'

ממשיכים בביאורים ומעשים מתוך ההגדה של פסח של הרב שטיינמן בענין ההלל

אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת (תהלים קטז ג) – שנה קודם הסתלקותו ר' שמעון משה דיסקין זצ"ל ר"מ ישיבת קול תורה היה מסופק בבעיה חמורה הוא ידע שלפי הרופאים הוא חולה מאוד ויאלץ להפרד מהעולם ולעבור לעולם האמת בפרק זמן קצר נפשו היתה בשאלתו היה לו חיבור מוכן על מסכת זבחים ועליו לסדר אותו לדפוס כמהדורא תנינא על מהדורה קמא על זבחים שכבר יצאה לאור בצעירותו מנגד בני הישיבה זקוקים לו ולתורתו לתשובותיו לחידושיו ולעצותיו השאלה היתה האם לשבת בבית לעמול לכתוב ולהדפיס את חיבורו על זבחים? או שמא עדיף להגיע לישיבה וגם לסדר ג' שזה בלילה כפי שנהג בקביעות ולדבר עם הבחורים? והוא החליט לשאול את הרב שטיינמן ואמר: 'אני בטל ומבוטל לרב כגדול הדור! והוא יכול להכריע לבדו בכל שאלה של עגונות ובכל שאלה ציבורית כבידת משקל  הזקוקה להכרעה! אבל אני רוצה להסביר עוד טעם למה הוא מתאים להשיב לי על השאלה הזו באופן מיוחד! והוא פתח בסיפור משל: היה יהודי עם הארץ שניגש לרב חרדי וניגש גם לראביי רפורמי ושאל אותם: 'האם מותר לנסוע ברכב מציבושי בשבת?' הרב החרדי אמר לו: 'מה זה שבת? אני יודע! אך מה זה מציבושי? איני יודע' לעומתו הראביי הרפורמי השיב: 'מהו מציבושי? אני יודע! אך מהי שבת? אינני יודע!' הנמשל הוא: ישנם גדולי תורה שחיברו חיבורים וספרים ויש להם גישמאק והבנה גדולה בהדפסת חידושי תורה ובזיכוי הרבים הגדול שבכך אך מנגד הם אינם תופסי ישיבה ואינם עוסקים בהרבצת תורה לתלמידים מאידך גיסא ישנם גדולי תורה שהם מרביצי תורה אך הם לא הוציאו את חידושיהם לאור הדפוס אבל הרב שטיינמן הוא גם ראש ישיבה וגם מחבר ספרים מלבד גדלותו ועומק דעתו ועבודת ה' המיוחדת והמופלאה שלו הרי הוא מבין היטב את צדדי הספק מתוך שייכותו לשני סוגי הרבצת התורה הללו גם לימוד תלמידים בישיבה וגם זיכוי הרבים בהוצאת הספרים ולכן שלח לשאול אותו. 

ומה הכריע הרב שטיינמן? שבני הישיבה עדיפים! כי הנוכחות המיוחדת של הרב דיסקין בסדר ג' ב'קול תורה' הריתחא דאורייתא ושדידת המערכות של התורה בין עמודי דמתיבתא עדיפים על פני עוד חלק של 'משאת המלך' ואכן כך היה הציבור הפסיד את משאת המלך במהדורה שניה על מסכת זבחים אך מאות בני ישיבת קול תורה הרוויחו עוד שנה של סדר ג' במחיצת רבם ונמשכו הם אל אורו הגדול והקיפוהו בחבלי אהבת תלמיד לרב רבנן.

אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת – באחת הלילות הרב היה שרוי בפחד מתקשה להירדם! שאלו אותו : 'מה הדבר? מה קרה?' אמר: 'אני במתח מהמבחן שאני צריך לעבור!' – 'מי הולך לבחון את כבודו?' והוא הסביר: 'הרי כל אדם בבוא יומו מגיע לבית דין של מעלה ושם צריך להבחן על כל לימודו! ואני מפחד בבחינה הזאת אם אני יעמוד או לא יעמוד' אז אמר לו השואל: 'אולי אני ינסה לבחון את כבודו?' ואז עבר הרב שטיינמן איתו על עשרות דפי גמרא בעל פה! עד שנחה דעתו ונרדם.

אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת – לפני פטירת הרבנית ע"ה כשכבר היתה במצב קשה מאוד נכנס לחדרו אחד מהמקורבים ואמר: 'שבפונוביז' שואלים לגבי מקום קבורה עבור הרבנית! מה רצונו?' והוא ענה: 'בעצם לעצמו הוא לא רוצה כלל להקבר בין רבנים ואנשים חשובים אלא בין פשוטי העם אבל זה לא נוגע לרבנית היא יכולה להקבר בין הרבניות של פונוביז'' והמשיך ודיבר ברוגע ובשלוה וסיפר שבצוואה כתב מפורש: שיקברו אותו בין פשוטי עם! כי לב יודע מרת נפשו! והוא מרגיש באמת שאינו מרגיש להקבר כלל בין אנשים גדולים ויתבעו אותו בדיני שמים גדולים מאוד! והוא הזכיר עוד דברים שכתב בצוואה שינהגו בו כאדם פשוט. המקורב ששמע את הדברים נבהל! ואמר לו: 'אנו לא נוכל לסבול את זה! שהכל יהיה באופן כל כך פשוט!? שראש הישיבה יוותר קצת!' והוא השיב בנחישות: 'על כל מה שהוא כבוד – משלמים ביוקר רב! ואני יודע מה ערכי' לכן הוא לא התרצה לעשות הנחות בענין זה.

אָנָּה השם מַלְּטָה נַפְשִׁי (תהלים קטז ד) – באחת הישיבות התגלעה מחלוקת בין אנשי הצוות ובתום תקופה קשה של מריבות וסיכסוכים בלתי פוסקים הוחלט פה אחד לעלות להשמיע טענות בנוכחות הצדדים על שולחנו של הרב ככל שיורה – כן ינהגו. ביום שנקבע מראש ובשעה היעודה עלו אנשי הצוות עם ראשי הישיבה הניצים  למעון קדשו בכניסתם ראו את הרב עם גבאי נוסף עוברים מהחדר האחד היכן שהתקיימו התפילות בביתו אל החדר השני; שני חדרים סה"כ היו לו, כשהוא סוגר את הדלת בעדו הגבאי הורה לרבני הישיבה להמתין מעט אחרי רבע שעה פתח את הדלת והורה להם להכנס ישבו כמחצית השעה השמיעו את הצדדים כל אחד את מה שיש לו לומר לאחר מכן חתך הרב הוראה ברורה והתקבלה בחפץ לב על דעת שני הצדדים בגמר הפגישה שאל אחד מאנשי הצוות את הגבאי: 'למה הרב עיכב אותם רבע שעה? הרי הרב ישב לבד לא היה אצלו אף אחד! ובפרט שהשעה נקבעה מראש!' הגבאי אמר: 'כשראה רבינו את פניכם ידע לשם מה באתם – ביקש להסתגר עם עצמו לכמה דקות לקח ספר תהילים בידו והתפלל בדמעות במשך דקות ארוכות! היות והענין נוגע למחלוקת בין שני הצדדים הוא התפלל שיהיה ליבו נקי מכל רבב של נגיעה לטובת אחת מהצדדים!'

דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ (תהלים קטז ו) – שני הורים נכנסו לרב שטיינמן תחילה נכנס הורה אחד ושאלה בפיו: 'בנו בן השלוש עילוי יודע כבר קריאה תרגילי חשבון בסיסיים בקלות ויש סבירות שהוא ישתעמם במכינה האם להקפיץ אותו ישר לכיתה א'?' השיב לו הרב: 'לא! עדיף שיהיה במכינה ואם יראו שיש בעיות שהוא משתעמם וכו' נדון עוד פעם' אחריו נכנס אבא שאלה הפוכה: 'הבן מתקשה בלימודים מציעים להשאיר אותו כיתה עוד שנה האם לעשות כך? או שזה ישבור אותו?' השיב הרב: 'אפשר להגיד לילד שהוא יהיה הגדול בכיתה! וכך זה יקל עליו הדבר' זאת אומרת הוא ישאר כיתה אבל יהיה הגדול בכיתה! כשיצא ההורה השני אמר הרב: 'תראו מה זה! הראשון ששאל לא העלה על דעתו אולי במה שיקפיצו את הבן שלו כיתה יגרמו לו לגאווה! בעוד שהשני ששאל היה פשוט לו שצריך לחשוש שהילד ישבר! וכך טבעם של הבריות מלהשבר – הם מודאגים, אבל מגאוה – אינם חוששים כלל!

לשמיעת שיעור זה ושיעורים נוספים: 02-3724787