עין יעקב - פסחים ו-ט | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו מסכת פסחים.

דפים ג', עמוד ב', דף ד', עמוד א',

אות ו',

רב כהנא חלש שדרוה רבנן לרב יהושע ברא דרב אידי,

אמרה לזיל בדוק מאי דינא.

עתה אשכחי דנח נפשי,

קראי ללבושי ואדרי לקראי לאחורי,

ובכי ועתה.

אמרה לנח נפשי?

אמר לאון אטום כה אמריתו.

אנא לא קאמינא ומוציא דיבה וכסיל.

אדם שומע על איזה צרה, אדם שומע על איזה דבר רע,

לא יפיץ אותו, לא יפיץ את שמו, הנה, ככה, ככה וככה, או זה פלוני נפטר ואלמון נפטר. למה?

פסוק במשלי כותב, מוציא דיבה וכסיל.

יוחנן חקקועה נפק לקרייתה.

קריאת אמרו לחיטין עשו יפות.

אמר לאו שעורין עשו יפות.

אמרו לה צא ובשר לסוסים ולחמורים,

דכתיב והשעורים והתבן לסוסים ולרכש.

ומהי הבל אליהם אמר? אשתקד נעשו חיטין יפות.

אינם מעדשים נעשו יפות.

רב בר אחוה דרבי אחיהו בר חטא כיסה לקלעתם, אמר לה,

אייבו קיים?

אמר לה, אימת קיימת?

אמר לה, אימא קיימת?

אימא קיימת?

אמר לה, אבוי קיים?

אמר לה,

לשעמך חלוץ לי מנעלי והוליך אחר כלי לבית המרחץ.

אז שאלו כמה וכמה שאלות, ולבסוף

חלוץ לי מנעלי ותוליך את כלי לבית המרחץ.

שמה מיניה תלת,

שמה מיניה אבל אסור בנעילת הסנדל,

ושמה מיניה שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא ביום אחד,

ושמה מיניה מקצת היום ככולו.

ההוא, דהבה כאמר, דון ודיני, אמרי,

שמה מיניה מדן כעתה.

השתמש בלשון דונלדיני, אמרו לו, כנראה אתה משבט דן.

דכתיב דניה דין עמו כאחד שבטי ישראל.

ההוא,

דהבה כאזיל ואמר, אכיף ימה,

אסיס נה בעיר עתה,

ובדקו ועשקו חדם מזבולון כעתה.

נמצא משבט זבולון, דכתיב,

זבולון לחוף ימים משכון.

והאשתא דקאי מלן דקולי, דלקולי עלמא אור אורתאו.

אנחנו חוזרים למעלה, עניין הראשון בגמרא,

שאנחנו רואים שמה שעור, הכוונה לאור יום, אורתאו.

מכדי בן לרבי יהודה ובין לרבי מאיר חמץ אינו אסור, אלא משש שעות ולמעלה.

אומרת הגמרא, ונבדוק בשיט,

וכי די מזריזין מקדימין למצוות,

נבדוק מצפרא.

דכתיב ביום השמיני מול בשר אורלתו, אז מייד בבוקר,

וטניה כל היום כשר למילה, אלא שזריזין מקדימין למצוות,

שנאמר וישכם אברהם בבוקר.

ואמר רב נחמן בשעה שבני אדם מצויים בבתיהם, ואור הנר יפה לבדיקה, אז בודקין.

ואמר רבי יהיל ככה איצור ומרבנון,

לא לפתח בעי דנא באורתא דתלסא דנא גא אר ביסאו.

דיל ממש חש מעתה ועתה לאמנוע ימי מצווה.

אז לא בליל יציאת שלושה עשר שהוא כניסת ארבע עשר,

סליחה,

בליל יציאת שלושה עשר שהוא כניסת ארבע עשר, אז זה הזמן לבדיקה.

ולא קודם לכן יתחיל במה בסדר הלימוד, שמא יימשך הר הלימוד וישכח חס ושלום מהבדיקה.

עוד זן.

טען הדבר רבי ישמעאל בשכר שלושה ראשון, זכו לשלושה ראשון.

להחריד זרועו של עמלק

ולבניין בית המקדש ולשמו של משיח.

להחריד זרועו של עמלק דכתיב בבראשית כ' ויהיה צער ראשון אדמוני כולו כעדרת שיער.

ולבניין בית המקדש דכתיב כיסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו.

ולשמו של משיח דכתיב ראשון לציון הנה הנם.

ממשיכה הגמרא ואומרת לאור הנר.

מנה הנמילה אמר רב חיסדא למדנו מציאה ממציאה.

ומציאה מחיפוש וחיפוש מחיפוש וחיפוש מנרות.

ונרות מנר.

מציאה ממציאה כתיב ככה שבעת ימים שעור לא יימצא בבתיכם.

וכתיב האטם ויחפש בגדול החל ובקטון כלה.

וימצא הגביע באמתחת בנימין.

ומציאה מחיפוש דידה.

וחיפוש מנרות הכתיב בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות.

כנראה זה החושך שמתכננים.

ונרות מנר דכתיב נר אדוני נשמת אדם חופש כל חדרי בטן.

תנא דבר רבי ישמעאל להילה ארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר.

ואף על פי שאין ראייה לדבר זכר לדבר שנאמר

שבעת ימים שעור לא יימצא בבתיכם. ואומר ויחפש בגדול החל ובקטון כלה וימצא.

ואומר בעת ההיא אחפש לירושלים בנרות. ואומר נר אדוני

נשמת אדם חופש.

ומאי ואומר וכי תימה

ההיא בעת ההיא כולהו דכמה רחמנה.

לא בדקינא ליל ירושלים בנהורה דאבוקה

דנפיש נהורה טובה

אלא בנהורה דשרגה דזוטר נהורה טפה

דעוון רבה משתכח.

אז לא בודקים את ירושלים באור של אבוקה אלא באור של נר.

ועוון זוטר לא משתכח.

תשמא נר אדוני נשמת אדם.

ואמר רבא מאי דכתיב.

ונגה כאור תהיה קרניים מידו לו.

ושם חביון עוזו.

למה צדיקים דומים

בפני השכינה כנר

בפני האבוקה.

עוד חטא ואמר רבי אלעזר שלוחי מצווה אינם ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן.

ורבי אלעזר דאמר

כי הי תנא דתניה אייסי בן יהודה אומר כלפי שאמרה תורה ולא יחמוד איש את ארצך.

מלמד שתהא פרתך רועה באפר ואין חיה מזיקתה.

תרנגולתך מנקרת באשפה ואין חולדה מזיקתה.

והלא דברים קל וחומר.

ומה אלו שדרכן ניזוק אינם ניזוקים?

בני אדם שאין דרכן ניזוק על אחת כמה וכמה.

ואין לי אלא בהליכה

בחזרה מניין שלא ניזוקים.

תלמוד לומר בדברים ט״ז ופנית בבוקר והלכת לאהוליך.

מלמד שתלך ותמצא אוהליך בשלום.

וכי מאחר דאפילו בחזרה בהליכה למלאי אלא מבע יליל לכדי רבי עמי.

דאמר רבי עמי כל אדם שיש לו קרקע עולה לרגל.

שאין לו קרקע אינו עולה לרגל.

ואמר רבי אבין בר ארבעדה אמריו מפני מעין פירות גינוסר בירושלים

שלא יהיו עולי רגלים אומרים אלמלא לא עלינו אלא לאכול פירות גינוסר, דיינו.

ונמצאת עלייה שלא לשמה.

אינטרס, רוצים לאכול. כיוצא בו אמר רבי דוסטאי ורבי ינאי מפני מעין חמי טבריה בירושלים כדי שלא יהיו עולי רגלים אומרים אלמלא לא עלינו אלא לרחוץ בחמי טבריה, דיינו.

ונמצאת עלייה שלא לשמה.

ממשיכה הגמרא ואומרת ואמר רבי אלעזר שלוחי מצווה אינם ניזוקין ואמר רבי שרשייה

ועושים רב אשי שמא תאבד לו מאחת ועת אלעיוני בטרה

וכאי גבנה לב מצווהי

ועתניא אומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיו בניי או כדי שיהיה בן העולם הבא הרי זה צדיק גמור

הרי זה צדיק גמור, סליחה, בתמיהה

דלמא בתר דבדק ועת אלעיוני בטרה

ואמר רבי אלעזר שלוחי מצווה אינם ניזוקים

ואיכא דשכי שכיך עזקה

אומרת הגמרא שאני שנאמר ויאמר שמואל איך אלך

ושמע שאול והרגני

ויאמר השם עגלת בקרתי כך בידיך

וגומר

ובאו מנמריו האנה ברב דדירה בבגה

מהו למייטה קודמא וחשוכה לבירב

אמר להו עלי ועל צווארי, לא לדאוג

ניזיל מאי

אמר להו לא ידענא

יפה מאוד

ט' כתיב בחגי ב' הנישא איש בשר קודש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד

ואל היין ואל השמן ואל כל מאכל ההקדש

ויענו הכהנים ויאמרו לא

רב אישתבוש כהנא

ושמואל אמר לא אישתבוש כהנא

רב אמר אישתבוש כהנא רביעי בקודש בעמיניו

ואמרה לטהור

ושמואל אמר לא אישתבוש כהנא חמישי בקודש בעמיניו

ואמרה לטהור

ובישלם הרב היינו דכתיב ארבעה לחם

ונזיד

ויין ושמן,

אלא לשמואל חמישי מנאלן,

מיקטיב ונגע בכנפו

ונגע בכנפו כתיב.

סליחה, מיקטיב ונגע כנפו

ונגע בכנפו כתיב.

במה שנגע בכנפו,

אומרת הגמרא תשמע.

ויאמר חגי אם יגעת מי נפש בכל אלה, היית מה?

אדם טמא שנוגע בדברים הללו, וכי יטמא?

אלא אמר רב זוטרא,

וייטימה

רב אשי,

מתוך שקלקלו מעשיהם מעלה עליהם הכתוב כאילו הקריבו בטומאה.

כידוע שחגי הנביא היה בודק

את הכהנים בוני הבית בשנת שתיים לדרייבש.

לידיים היו בקיאים בהלכות טומאה וטומאה וטומאה הבוחן אותם.

ולפי שנשתכח מהם ההלכות הללו בזמן הגלות,

משום שלא נתעסקו בקודשים,

לפיכך הוא שאל

וחקר ובדק.

ולכן,

אומרת הגמרא מרמר זוטרא,

וייטימה רבה שהיות וקלקלו מעשיהם, דהיינו שלא המשיכו בסדר עבודתם.

ועליה עליהם הכתוב כאילו הקריבו בטומאה.

עד כאן.

עצרנו באות י', נעבור בסייעתא דשמיא,

לפה ליועץ.

זכותו תגן עלינו, אמן.

מילת המפתח להיום היא דחייה.

דחייה כבר מילתא אמורה כי לא טובה היא.

כדכתיב במשלי ג' כח אל תאמר לרעך לך ושוב מחר ואתן.

וכתיב תוחלת ממושחה מחלה לב, אדם דוחה דברים.

וכתיב ודובר אמת בלבבו,

שצריך שיאמר בפיו את אשר עם לבבו.

אמנם כמו שמותר לשנות מפני דרכי שלום,

כך מותר לעשות חיות מפני דרכי שלום,

בפרט מפני שלום בית שדעתן של נשים כלות.

ואם יאמר לה שאינו רוצה למלות חפצה,

ואפילו אם יגיד לצערו שאין ידו משגת למלות כל חפצה,

היא כישר רעה רחמנא ליצלן,

דלא מקבלת ועבדה מריבה וקטטה.

כל כי הטוב לגבר שיתחה אותה במסורות שווא ומדוחים מיום ליום ומחודש לחודש,

כאשר יאכל בדברים טובים.

עד שמן השמים ירחמו עליו.

אבל היכא דליכא למחש משום איבה ומריבה, האמת יורק דרכו,

או תחילת המחשבה וסוף המעשה יגיד תכף ומיד.

ואומנם זה בדברים שיכול לדעת סוף המעשה שהוא מסור בידו,

כגון אם מבקשים ממנו איזה דבר ואינו חפץ ליתן אותו או לעשות אותו הדבר,

אבל בדברים המסורים בידי השמיים,

כגון שידוכים מהשם לאיש ואישה,

אם באו השטחנים לשדך לו אישה או לבנות, אל ידחה אותם לגמרי,

ואמור לא חפצתי לקחתה.

כי כמה פעמים בעינינו ראינו שמי שהוא מואס באישה ואינו חפץ בכלל,

אבל להיותה בת זוגו בהגיע פרק הנושא,

נהפך ליבו בקרבו לאהבה אותה ולוקח אותה לאישה.

והן הן מפלאות אימים דעים שהוא מזווג זיווגים.

והנה כי כן לא יוכל אדם לומר אישה זו לא אקח, או לעיר זו לא אלך, וכדומה.

כי לא ידע מה ילד יום ומה גזרו עליו מן השמים.

ולכן בבוא השטחן ידחה אותו.

בדברים יאמר אם יהיה מן השמים יוכל להיות.

אבל עוד חזור למועד שעדיין אין רצוני לשדך.

ואם תרצה האישה תמתין, ואם תרצה תשתדך.

וכל כיוצא בזה וישמע חכם ויוסיף לקח.

ואם התחייה היא ראה במילא דעלמא על אחת כמה וכמה בדברי תורה ותיקון העיר,

שאם יש לו אהבת הניצוח ורואה את היושר ואף על פי כן,

מבקש להחזיק דבריו,

וסברתו בראיות שווא ומדוחים של אבל.

האיש הזה רעתו רבה דנפק חורבה אש ולהבה ושנאה ואיבה והתרת איסור ולעג הרבה יגיעת בשר.

ולכן יהיה אדם ירא שמים ומודה על האמת ועל יושר בראשית

מאמר מכל אשר יאמר ובזה יפרח כתמר.

ברוך ה' לעולם,

אמן ואמיר. רבי חנין אמר כשהאומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

וכך בא להם תורה ומצוות של אימה אדוני חפש למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.