אדם נושא חכמה או חכם? | הרב אמנון יצחק שליט"א

אדם נושא חכמה או חכם?

וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' (שמות ל"ה י')

"מהו עניין חכמת לב שהתורה מדגישה כמה פעמים? וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה'. לכאורה החכמה מצויה במח יותר מבלב, ככה אנשים מבינים, אכן זו הטעות אשר טועים בה בני אדם, כי אנו קוראים חכם למי שמתחכם בליבו אפילו אם ליבו בל עמו! אדם המדבר בפיו דברי חכמה הוא חכם בעינינו, גם אם הוא מתנהג לא כחכמתו וכל מעשיו מעשי בהמה! בכל זאת לא נסתרה חכמתו בעיני אנשים כמורגל בפומייהו דאינשי 'מה לנו לדקדק אחר מעשיו של זה? על כל פנים מקבלים ממנו עצה ותושיה מיד חכמתו הטובה עליו".

זאת אומרת האנשים מסתכלים אם אדם חכם או לא; לא לפי מעשיו אלא לפי חכמתו; אם הוא מדבר בשכל אם יש לו חכמה בדברים מסויימים, מעריכים אותו לפי חכמתו לא לפי מעשיו! אפילו אם מעשיו נוגדים!! את חכמתו שלו – זה לא מפריע, אומרים האנשים: 'מה אכפת לי מה הוא עושה בחייו היום יומיים? מה איכפת לי? העיקר נהנים ממנו עצה ותושייה! אפשר להתייעץ איתו, אפשר להבין ממנו'. זה טעות! "ועד כמה סכלים הם עמי הארץ האלו!"

שאומרים 'שבעצם אין קשר! אין קשר בין זה אם הוא חכם ואם הוא עושה מעשה בהמה! אין קשר...' "כי הם לא מבדילים בין 'אדם הנושא חכמה' ל'איש דעת ותבונה אשר הוא חכם!', הייתכן שאדם שמכיר בחכמה של כל מיני תרופות אם הם טובים או לא טובים - וייקח דווקא את אלה שהם מרעילים?!" כמו החיסון הוואקסין?! "האם יכול להיות שאדם שמבין בעשבים אם הם טובים או רעילים יבחר לאכול דווקא את אלה שבתוכם המוות?!" ואז נגיד 'מה אכפת לנו אם הוא זה...'.

"ואם נראה אותו מתנהג כך האם אפשר שנעשה אותו לרופא שלנו?" זה כמו פעם סיפר לי מישהו שהוא נכנס אצל הרופא והוא אמר לו: 'שאתה חייב להפסיק לעשן!' אז הוא אמר לו: 'אבל אתה גם מעשן!' אז הוא אמר לו: 'מה אכפת לך מה אני עושה? אתה צריך להפסיק לעשן...' אם זה מסוכן לבריאות! אז איך אתה לא נזהר? אז איזה, אפשר לקחת אחד כזה רופא? אחד אומר: 'צריך להיות טבעוני אסור לאכול בשר!' ואתה רואה אותו אוכל סטייקים כל יום... לא הבנתי! איך זה מסתדר? זה נקרא 'חכם'? אדם כזה צריך להיות בבית חולים לחולי רוח!

"כך הדבר ממש! מי שמעשיו ומנהגיו סותרים את דעתו הוא נמשל ל'חמור נושא ספרים'." האיש חמור - אבל יש לו הרבה ספרים על הראש, כן, הוא הכניס הרבה ספרים לראש! הוא יכול לצטט מה שהוא קרא 'חמור נושא ספרים'. "ואם תוסיף לו עוד כרכים בתוך הראש - הוא לא יהיה 'חכם יותר' הוא רק ירבץ תחת משאו!" זה הכל. כי הוא לא משתמש עם כל החכמה, הוא עושה הפוך ממנה! "אלא על כרחנו מהו 'חכם'?" אז מיהו החכם? "המשתמש בחכמתו לטוב לו!" אם אתה לוקח את כל החכמה שלמדת ומשתמש בה לטובה - זה חכם.

כמאמר הכתוב במשלי יד, טז: "חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע". 'חכם' הגדרה שלו אומר שלמה המלך 'החכם מכל אדם!': חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע חכם צריך להיות יָרֵא וגם סָר מֵרָע. "והיכן טמונה היראה?" חכם ירא איפה היראה? "בלב! הלב מרגיש את דעת בינתו ומוציא לפועל את כח שכלו. על זה אמר הכתוב וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה'". 'אני לא רוצה חכמים!' אומר הקב"ה: 'אני רוצה חכמי לב. מי שהוא חכם בלב, שהלב מוציא לפועל את מה שהשכל והדעת והבינה אומרים! אלה אני רוצה שיבואו! לא חכמים, חכמי לב'.

"אומר הכתוב (איוב כח, כח): "הֵן יִרְאַת השם הִיא חָכְמָה", אז יִרְאַת השם הִיא חָכְמָה, ומה זה הֵן? חכמים זכרונם לברכה אומרים בשבת לא': "ביוונית הֵן זה אחת". אז כשאתה אומר הֵן יִרְאַת השם הִיא חָכְמָה, אז כאילו כתוב 'אחת יִרְאַת השם הִיא חָכְמָה, זה דבר אחד! חכמה ויראה זה אחד. "הרי שהיראה היא חכמה ורק זו לבדה חכמה". חכמה בלי יראה - היא לא חכמה! בלי לב אין חכמה. וכשם שהחכמה יסודה רק ביראה, כן היראה אינה באה אלא מתוך חכמה ואחד הן!".

עוד פעם: "כשם שהחכמה היסוד שלה, יסוד החכמה הוא ביראה שמקומה בלב, כך היראה אינה באה אלא מתוך חכמה". רק שאדם חכם באמת הוא זוכה ליראה. טיפש יש לו יראה? איך תהיה לו יראה? ממה הוא ירא?! וזה אחד הן. "וממילא אתה צריך לומר גם כן כי לא שהחכם מתיירא והירא מתחכם, כאילו זה דברים נפרדים שאחד מביא את השני, אלא הם אחד ממש, הֵן יִרְאַת השם הִיא חָכְמָה. נמצא אתה למד: שאין לומר על הראש והמוח שהוא חכם, אלא הלב הוא זה הראוי להיקראות חכם, וזה הנאמר כאן חֲכַם לֵב". חֲכַם לֵב זה החכם.

"מכיוון שכן, זכינו לדין: למה אין חכמה אלא זאת", חכמת הלב, "כי כולם לא יבואו ממקור הלב גם לא יחזרו אליו ורק במשכן המוח הם נמצאים, אז משום כך הם בטלים מיסודים ולא נחשבים כלל! כי כל שהלב פנוי מן החכמה אין יתרון בו מהסיכלות והשטות!" זאת אומרת אם הדברים לא נכנסים ללב ויוצאים מן הלב, הם רק שוכנים במוח, אז הם בטלים מיסודים! וזה 'חמור נושא ספרים' ואין בו ממש. "כי אם הלב פנוי מהחכמה, אז אין יתרון בו מהסכלות והשטות"

כי אין בלב שום דבר! הלב הולך אחר תאוותיו אחרי תשוקותיו חמדותיו, והשכל לא מנהיג אותו, לא משפיע בכלל! אין כלום אין שום קשר; חכמה – זה לדברים מסויימים, והלב הולך לאן שהוא רוצה... זה שני גופים נפרדים! "ואמר החכם מכל אדם (קהלת יב, יג): "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" לא כתוב פה בפסוק שצריך להיות חכם. מה הסוֹף דָּבָר? אתה תגיע לפני הבורא יתברך, מה הוא יבדוק? מה הוא יבחן: 'אם היית ירא אלוקים? ואם שמרת את מצוותיו!' היראה תכריח אותך לקיים את המצוות!

כי זה החכמה שאתה עושה דברים לטוב לך! לא להנאתך, לטוב לך!! יש טוב, יש מועיל, ויש ערב. אתם יודעים תמיד אמרו 'קוקה קולה - טעם החיים'... שמעתם על זה, ככה הרעילו את כל העולם! לא יודע מי בחר את הסלוגן הזה 'טעם החיים' אבל בטע"ם יש את כל מה שאמרתי (ראשי תיבות) טע"ם: זה ט'וב, ע'רב, מ'ועיל.

יש שלוש דרגות; הטפשים ביותר - הולכים אחרי מה שערב להם, אפילו לא בריא! לא טוב, העיקר ערב... אם זה ערב להם לחך, אם ערב להם זה – הם לוקחים... זה הטפשים ביותר! הבינוניים - לוקחים מועיל, 'תשמע, יש בזה תועלת אמרו לי שזה טוב, עוגת גבינה זה טוב יש בזה סידן' ככה הוא מכרט את עצמו אתה מבין, אבל יש גם סוכר! הרבה סוכר, 'לא משנה אבל זה מועיל, זה מועיל' יש בזה תועלת, זה הבינוניים. החכמים - לוקחים רק את הטוב! מה שהוא טוב שהוא מכל הצדדים טוב – לוקחים, זה נקרא 'החכם!' חכם עושה מה שטוב לו.

אבל ב'קוקה קולה' כירבשו את הכל, 'טעם החיים', ערב מועיל טוב מה שאתה רוצה תגיד העיקר תשתה קוקה קולה ... זהו. אז עכשיו אחרי שאמר לנו שלמה המלך סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם. "שאין אדם בכלל! אין אדם בכלל! אלא מי שירא את האלוקים" אם לא? אתה לא אדם! אתה בהמה!! אם הבהמה הייתה יודעת שצריך להניח תפילין - היא הייתה מניחה תפילין אבל היא לא יודעת, אין לה דעה, אין לה דעת. אתה יש לך דעת, ואם אין לך דעת להבין: 'בשביל מה באת לעולם?' אז אתה בהמה.

אז לכן נאמר "אין אדם - אלא מי שירא את האלוקים! ואין יראה אלא בלב". איפה מקום היראה? בלב. ולכן (סנהדרין קו) 'רחמנא לבא בעי'." לכן הקב"ה רוצה את הלב של האדם! הוא מסתכל בלב. "יוצא מזה שהכתוב אומר (דברים י, כ): "אֶת השם אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" זה כאילו שאומרים לאדם: 'תהיה חכם!', כי יראה זה חכמה. מה זה יראה? הֵן יִרְאַת השם הִיא חָכְמָה זה אחד. אז כשאומרים לך אֶת השם אֱלֹהֶיךָ תִּירָא פירושו שתהיה חכם; אם תהיה חכם וזה בלב אז תהיה אדם, אם לא אז אתה בהמה.

"אז זה נפקא מינה גדולה למשכיל על דבר אמת!" מי שהוא משכיל על דבר אמת יש לו נפקא מינה גדולה מזה: שהיראה היא החכמה! החכמה היא היראה! מקום משכן היראה זה בלב, והקב"ה רוצה את הלב, לכן הוא ביקש שכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם אלה דווקא יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' ובאמת רק הם מסוגלים לעשות אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' כי החכמה תצא לפועל לעשות את הטוב הגמור.

רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיה מב, כא).

לשמיעת שיעור זה ושיעורים נוספים:

02-3724787