למה לא קבלו המלאכים את התורה | הרב אמנון יצחק

למה לא קיבלו המלאכים את התורה

נציבי יום:

שלומי צעירי - שירי בת רינה חזרה בתשובה שלמה אמיתית, בריאות איתנה לילדים ולכל המשפחה, אמן ואמן.

אשרית שרעבי - לחזרה בתשובה שלמה ורפואה שלמה להוריה ירדנה בת מנחם ואבנר בן יחיא.

ארז ברוך - לעילוי נשמת מונה בן שרה ולכל הנשמות שאין מי שיאמר עליהן קדיש, אמן.

"לֹא תִּרְצָח לֹא תִּנְאָף לֹא תִּגְנֹב לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" (שמות כ', י"ב)

כשעלה משה רבנו למרום אמרו לו מלאכי השרת לפני הקב"ה, ריבונו של עולם, מה לילוד אישה בינינו? אמר להם הקב"ה לקבל תורה בא. אמרו לו תנה הודך על השמים, הכוונה תשאיר אותה אצלנו. אמר לו הקב"ה למשה החזיר להם תשובה. אמר לפני ריבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם. אמר לו אחוז בכיסא הכבוד. אמר לו תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה? לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹקִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (שמות כ', ב') "לֹא תִּרְצָח לֹא תִּנְאָף". קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם?

ורבים שואלים, וכי בשביל הציוויים הללו "לֹא תִּרְצָח לֹא תִּנְאָף לֹא תִּגְנֹב" היה צריך הקב"ה לרדת להר סיני לתת אותם לבני ישראל? והרי הציוויים האלה כל בר דעת רגיל מבין אותם מעצמו, ואיזה חידוש נתחדש להם במתן תורה זו? האם בשביל ציוויים אלה היה צריך משה לעלות למרום כדי להוריד אותם לארץ? ומהי הקנאה שהמלאכים קינאו בו ורצו לשרוף אותו בהבל פיהם? וכי לא יכול להשיגם מעצמם בשכלם?

אבל מתוך השאלה נבין את התשובה. כשאנו רואים שהיה צורך בהופעתו של הקב"ה בכבודו ובעצמו ובמעמד נשגב כזה בקולות וברקים, שזעזעו את כל העולם, כדי לתת את התורה, הרי מכאן שהיא לא באה לצוות ציווים שאנו מבינים בשכלנו האנושי, כי אם יש בו אור אלוקי שהוא למעלה ממושגינו. ודאי שיש פה אור אלוקי שהוא למעלה ממושגינו.

אולם, עלולים היו הבריות לטעות ולחשוב שהתורה על כל ציוויה ואזהרותיה לא ניתנה אלא לדור של יוצאי מצרים. דור שגדלו בארץ של טומאה, בתועבה, והיו שקועים בחומר ובלבנים. להם צריכים לצוות שלא ירצחו איש את רעהו, שלא יגנבו, שלא ינאפו. אבל לאחר שנתפתחו ועלו במידותיהם ובמעלותיהם, מבינים בשכלם מה שעליהם לעשות בתור בני אדם, ואינם זקוקים עוד לציוויי התורה.

זאת אומרת, יבוא מישהו ויאמר בטח, התורה ניתנה עם איסורים כאלה רק לאנשים שיצאו ממקום כזה. אבל אחרי זה כשמקבלים את התורה מבינים הכל, לא צריך את הציוויים האלה. כאילו, כל המעמד נועד רק לדור ההוא.

כדי למנוע את הטעות הזאת, העלה הקב"ה את משה למרום, וגילה לו שהמלאכים שהם שכלים נבדלים, דהיינו אין להם גוף וחומר, משתוקקים לקבל את התורה. ומכאן נלמד שציוויי התורה ראויים לבעלי השכלים הגבוהים ביותר, שהם למעלה ממושגי בני האדם, ואף מהמושגים של המלאכים. ובמקום שנגמרות ההשגות של הנבראים, שם מתחילה התורה.

אמנם התורה מצווה "לֹא תִּרְצָח לֹא תִּנְאָף לֹא תִּגְנֹב". אבל גם במושגים של רציחה ניאוף וגניבה ישנם שלבים רבים זה למעלה מזה. וכדי להסביר הדבר מתוך דוגמאות מחיי העולם, אנו רואים שמושגי בני האדם בבחינת הטוב והרע שונים הם. למשל, אצל הצוענים גניבה זה לא חטא. אצלם זה תופעה רגילה, לא רואים בה שום פגם, גם הישמעאלים. לעומת זאת, אצל עמים אחרים, תרבותיים ומפותחים יותר, הם רואים בזה חטא חמור בגניבה, ומענישים עליה בעונשים כבדים. בארץ לא, כי בארץ מקובל לגנוב. כולם גונבים, כולל השרים, כולל החברי כנסת, ראש ממשלה, נשיא, כולם, כולם גנבים. אבל אסור להיתפס רק, זהו. לגנוב אין איסור, להיתפס אסור.

בסעודיה חותכים את הידיים. זאת אומרת, הם יותר מפותחים מאצלנו. אבל בדברי כזב ושקר גם אלה שמפותחים בעניינים של גניבה, שקר וכזב הם לא מכירים אותו כעוול. זה נקרא "תמרון". תמרון, פשוט מתמרנים את האנשים. אתם יודעים איך קוראים לזה באנגלית? לתמרן? בכל אופן, בדברי כזב ושקר הם אינם מכירים כעוול. מניפולטרים כאלה, אה. ולהפך, האדם המוכשר לרמות בני אדם ייחשב חכם בעיניהם. כמו בילי הדבילי שעובד על העולם, ומכור להם חיסולים, ולוקח כסף, ואומר להם זה בריאות, מתים בריאים. אתה לא מספיק לקבל את החיסון, אתה מת בריא, עוד לא הספקת לחלות אתה כבר מת, בריא.

וישנם עמים שעולים בתרבותם יותר ומכירים בשקר שהוא חטא חמור יותר מגניבה. יש פתגם "השקר גרוע מגניבה". לפי הפתגם הידוע הזה, רואים אנו כי ככל שתתפתח הכרתו של אדם, יגדל קנה המידה במושגיו על החטא. קנה מידה זה אפשר להגדיל אותו פי מאה, פי אלפים, עד שיתקבלו מושגים אחרים לגמרי בהשקפותיו של האדם על המושג של עוול, פגיעה בזולת, מושגי צדק ויושר. מי יש אצלו בעמים מושג של גזל שינה? הא הא, אין דבר כזה.

מכאן נוכל לקבל איזו תפיסה במושגי התורה על רציחה וגניבה. כי יש אשר לפי המושגים שלנו העדינים ביותר, נראה לנו איזה מעשה כצודק וישר, אבל לפי מושגי התורה זה נחשב לחטא ועוון. ויש מעשה שבעינינו אם נגדיל אותו בזכוכית מגדלת, אז זה פגם דק מן הדק, אבל לפני קנה מידה של התורה, רואים בו רציחה, ניאוף וגניבה.

יש אדם שיש לו לדוגמה אהבה לאשת איש. שכנה שלו. והוא אומר שהוא חייב להיות איתה, אם הוא לא יהיה איתה, הוא מת. אז מה היינו אומרים? פיקוח נפש, פיקוח נפש, הוא ימות. אומרים חכמים, תמות. אומר לא, אבל אתה יודע מה, אז אני אדבר איתה רק מעבר לגדר. אני רק אדבר, גדר תהיה מפרידה. אומרים לו תמות. זה ניאוף, ניאוף.

אולם לפי זה, אינה מובנת התשובה של משה רבנו שהחזיר למלאכים, שתורה זו אינה ראויה להם משום שאין בהם יצא הרע של רציחה וגניבה וכדומה. הרי אין המשמעות של ציוויי התורה לפי המושגים שלנו הרגילים. כי אם למעלה מהתפיסה שלנו, ולמעלה גם מהתפיסה של המלאכים. לכן הם השתוקקו לתורה, וקנאו בו. אז במה הוא דחה אותם?

אלא שיש הבדל רב בין החטאים של אדם לבין חטאים של מלאכים. אדם הוא חלק אלו-ה ממעל, ובידו הבחירה לבחור בטוב או ברע. להעלות את עצמו או להוריד את ערכו. ועוד, הוא מרכז הבריאה. בידו הנהגת כל העולם. כמו שאמר הקב"ה, הרי הוא יחיד בתחתונים כמו שאני יחיד בעליונים. והכל תלוי בבחירתו שהוא בוחר בטוב ומחדיר טוב בכל הבריאה, ומעלה איתו את כל הנבראים. וכשהוא בוחר ברע הוא מחדיר רע בבריאה, ומשחית את כל הנבראים.

לפי זה, כל משגה קל, אפילו במושגים הדקים ביותר, מכיוון שיש במעשה הזה בחירה שלילית של האדם, הרי זו סטייה מהתעודה שלו, והרי זה כחמור שבחמורות, וזה משתקף בבריאה גם בצורה חמורה ביותר.

כשאדם נוגע באיזה נימה שהיא גובלת עם אבק של רציחה כגון הלבנת פנים, לשון הרע, אף שאין בזה אלא פגם דק מן הדק, רואים בו בחירה בכיוון של רציחה שנכללת בגדר הציווי של לא תרצח. וזה פוגם באותו כיוון בבריאה כאילו הייתה פה רציחה ממש. יותר חמור הלבנת פנים אין לו חלק לעולם הבא, וברציחה ממש יש לו.

משל למה הדבר דומה? ללב של אדם, הוא מרכז החיות שלו. אם מתגלה בלב ליקוי כלשהו, זה פוגע בכל האדם כולו. כי כל האיברים יונקים חיותם מהלב, והם מתרופפים, ומאיימת עליהם סכנה של הרס לכל קיומם.

כשאדם עושה מעשה טוב או נמנע ממעשה רע, מכיוון שהיה במעשה הזה בחירה חיובית, אז בנטייה הזו לטוב משתקפת מדרגה גדולה שמעלה את אישיותו ואת הבריאה כולה לשלבים עליונים. זאת אומרת, הכל תלוי באדם, כל בחירה שלו מעצימה את כל הבריאה, או מנחיתה את הבריאה, אפילו בפיפס קטן שהוא עושה. לא כן המלאכים, שלא בוחרים, ואין להם קשר עם הבריאה. אין להם בחירה, אז אין להם קשר עם הבריאה. זאת אומרת, הם לא משפיעים על הבריאה בכלום.

אמנם מצינו גם לגבי המלאכים מושג של חטא, אבל החטא שלהם הוא נערך כמו שהוא בתור פגם בהיעדר ובשלילה. זה פשוט מונע מהם עלייה ממדרגה למדרגה, כגון ממלאך לשרף. אז הוא לא יעלה מדרגה, אבל אין הפגיעה שלהם אלא כלפי עצמם ללא כל השפעה עם נבראים אחרים. ומשום כך, אם כי ישתוקקו המלאכים לציוויי התורה במושגים העליונים, אבל מכיוון שלא שייך לגבם כל מגע, לא בחיוב ולא בשלילה, אם הציוויים האלה בפשטותם ובעשייתם, אין אצלהם לא רציחה ממש ולא ניאוף ולא גניבה וכדומה, אז אין מקום לצוות אותם עליהם. כי כל מה שניתנה התורה לעם ישראל זה שה' מסר את המפתחות של הבריאה בידם, והם קובעים מה יהיה בעולמות כולם. וזה יכול להיות רק למי שהם בעלי בחירה בצלם אלוקים. המלאכים הם לא בעלי בחירה, אז לכן הם לא צריכים לקבל את התורה.

ולכן הם התפלאו "תנה הודך על השמים", תשאיר אותה פה, מה אתה נותן אותה לתחתונים? אמר תשיב להם תשובה, מה אמר להם משה רבנו? יש ביניכם קנאה, שנאה, תחרות, גניבה, גזל ניאוף יש ביניכם? אין, אז מה אתם תעשו עם התורה? הרי יש פה ציוויים גם מעשיים וגם בדקויות של הדקויות של כל מצווה או עבירה יש השפעות על כל העולם כולו, ואתם לא יכולים להשפיע, כי אתם לא בעלי בחירה. בזה הוא ניצח אותם, והוריד את התורה למטה.

אז רואים מפה שמעמד הר סיני לא בא להגיד דברים פשוטים וברורים במושגים שאנשים חושבים שאומרים "לא תרצח", לבזבז מעמד כזה בשביל להגיד דברים ברורים שהעולם מבין אותם גם בלי שתינתן תורה, גם בלי עשרת הדיברות. אז לא, זה לא הולך ככה, זה לא סתם לא תרצח, זה לא תרצח בכל סוגי ההשלכות ודקי הדקויות והניאוף והגניבה והכל. יש מושג אצל הגויים "גניבת דעת"? אין אצלהם כזה דבר. יש "לא תונו איש את חברו"? אין דבר כזה אצלו, זאת אומרת, יש אצלנו דקויות של דקויות לאן זה יכול להגיע, שאדם יכול להיות בגדר חוטא. לכן יש שורשים ויש אביזריהו דשורשים. יש אביזריהו דעריות, אביזריהו דשפיכות דמים, יש אביזרים שזה מתפשט הלאה והלאה והלאה והלאה.

הגאון מווילנה אמר שאצלו יש שולחן ערוך יותר גדול ממה שמר"ן כתב. מה פירוש? שמה זה היסודות, אבל הוא מבין את ההשלכות של כל הלכה והלכה מעבר, הלאה והלאה והלאה. גם מה שלא כתוב, כתוב בתורתו של הגאון מווילנה. זאת אומרת, מפה אתה יכול להבין עד איפה זה יכול להגיע. זה לא העיקר לעשות מעיקר הדין וזהו, יצאתי ידי חובה. אלא צריך לדעת כל דבר ודבר מה גדרו ועד איפה הוא יכול להתפשט. לכן התורה הזאת היא מעל לשכל בני האדם, וגם מעל לשכל של המלאכים. לכן אם הם מבקשים "תשאיר אותה אצלנו" אז יש להם שייכות בזה. אמנם באופן המעשים הם לא יכולים להשפיע, וזה לא המטרה, שהם ישתעשעו כאילו בהבנות הנשגבות, אלא צריך להשפיע על העולמות, כי התורה נמסרה שאנחנו נהיה בעלים על הבריאה כולה.

רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיה מב, כא).