מהיכן מתחיל הקלקול? | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום אלעד אהרון ועוד דליה דבורה בני רונית רוחמה יזכו לחזרה בתשובה שלמה מהרה בזיווגים הגונים בהצלחה בחיים

ויאמר אדוני אל משה בוא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו

אמרו במדרש

זהו שאמר הכתוב כובד אבן ונטל החול וכעס אוויל כבד משניהם

האבן היא כבדה

ואם אדם נושא חול על כתפיו הנטל, המסע הזה הוא כבד מאוד

אבל כעס אוויל, מה שמכעיס האוויל את הקדוש ברוך הוא

כבד משניהם, רש״י אומר, גורם להביא כעס לעולם

אז זה פרעה,

פרעה הרשע, לכן הקדוש ברוך הוא הכביד את ליבו

איש משכיל מבין שכל הדברים פשוטים בתכלית

אין בבריאה שום כבדות

הכל פשוט

חכמים אומרים

בקידוש יפ״ב

מימיי לא ראיתי ארי סבל ושועל חנווני

אפילו שהאריה

חזק

לא מצינו אריה סבל

ואפילו שהשועל פיקח

צריך במסחר להיות פיקח, לא ראינו שהוא חנווני.

למה?

כי כל הבריאות על מתכונתם נבראו

ואין כל קושי וכבדות בכל עניינם ומציאותם.

הכל אצלם ברור ופשוט,

כל החיים שלהם וכל התכלית שלהם ברורה מלכתחילה,

איך שנבראו ישר לתכליתם.

אין להם סיבוכים,

אין להם חשבונות,

אין להם כל מיני דברים שאנחנו מסתבכים בהם. אז נשאלת השאלה,

מאיפה האדם הזה כל כך טועה בחיים?

כמעט כל בני האדם בעולם טועים.

ולמה הכל לפניו סתום ואין כל ידיעה מעצמו, מחייו, מתכליתו?

כמעט ואין לו כל מבוא מה שם אלוהיו שואל ממנו

ומהי התכלית של החיים שלו.

רואים שאנשים מפספסים את כל החיים.

אז יסוד הדברים הוא מה שאמר הכתוב בקהלת,

ראה זה מצאתי אשר עשה אלוהים את האדם ישר,

בהמה ביקשו חשבונות רבים.

הקדוש ברוך הוא ברא את האדם, אדם הראשון ישר,

אבל הם, מעניות שניים, הוא ואשתו חווה,

כבר ביקשו חשבונות רבים.

כן לאכול,

לא לאכול, נחמד העץ למראה, טעים, מה?

נהיה כאלוקים מנהל טוב ורע.

איש ישר רואה את הכל בישרות,

בבהירות, בפשטות, באמת.

כל הכבדות בבריאה

זה רק מאשמת האדם עצמו,

מהחשבונות הרבים שהוא משים עליו בעצמו.

והסוד הוא,

למה האדם חוטא?

בגין התאווה והרצון שהם מעכירים את הזכות

של השכל.

השכל ישר, השכל הוא אלוקים, הוא בצלם אלוקים.

אי אפשר לטעות עם השכל.

רק אם הרצון מושך והתאווה מושכת,

אז הם מכניעים את השכל לרצון.

והם מסירים את האדם מדרך ישרה לדרך עקלקלות,

וכבר אין ישר פעולו.

אחרי שהאדם הראשון חטא חטא אחד,

היה צריך 130 שנה

לשבת בשק ותענית,

לחזור בתשובה על חטא אחד, 130 שנה.

ואחר כך צריך 6,000 שנה

בשביל לתקן את מה שהיה יכול בפשטות

קודם החטא לתקן.

אם לא היה חוטא, העולם היה מגיע על תיקונו.

עכשיו לקח 6,000 שנה כמעט

בשביל להשלים את כל הקלקול שהוא עשה בבריאה מחטא אחד.

וזה עניין הפרשה שלנו עם פרעה הרשע ורוב הלימודים ממנה.

בתחילה כשבאו אליו משה ואהרון

ועשו את המופת הראשון,

שגם חרטומי מצרים עשו כן בלהטיהם.

יכול היה פרעה להכיר בנקל כי יד ה' במעשה הזה וזה לא כישוף.

את עיקר מציאות ה' בעולם גם הגויים יודעים.

מה הם לא יודעים?

שהקדוש ברוך הוא משגיח פה בשפלים בארץ.

זה היה קשה להם להבין.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא הם מסכימים בראת העולם אבל כאילו הסתלק ממנו. עכשיו העולם מתנהל על ידינו ומה שאנחנו רוצים אנחנו עושים.

הם לא מכירים בזה שהקדוש ברוך הוא משגיח על מעשי הברואים ונותן לכל אדם שכר ועונש בהתאם.

אבל בכל אופן, פרעה יכול היה בנקל להבחין בין מעשה כשפים למעשה ה'.

כמו שמבאר אספורנו,

זיכרונו לחיי העולם הבא.

כתוב, ויבלע מטה אהרון את מטותם.

מה זה אומר? שניתנה חיות במטה

של אהרון והוא בלע את מטותם.

רק הקדוש ברוך הוא יכול לתת נשמה ורוח בדומם,

ולא היה כוח בחרטומים של מצרים לתת תנועה בתנינים.

והמטה שלו בלע אותם.

אז אתה רואה שזה לא כישוב.

זה מופת חי על מציאות הבורא.

אבל כשהוא עבר על המופת הזה, ככה לגלג,

ולא התעורר בו,

ויחזק לב פרעה,

הנה הדבר הפשוט שהיה יכול להיות בהכרה וידיעה שהיה לפניו גלוי.

עכשיו,

גם אלה בכבדות ובקושי כבר רואה אותם.

כבר טחו עיניו מריאות,

והבנה וידיעה ברורה וקלה כזאת

נדחתה על ידו.

ועכשיו היו צריכים לתת לו אותות ומופתים

יותר גדולים מאלה,

כדי להכיר, כי אני אדוני בקרב הארץ.

אל תחשוב שהבורא ברא את העולם והסתלק ממנו.

אתה תראה עכשיו מכות,

שתבין שאני נמצא פה בקרב הארץ.

זו הייתה מכת דם.

במכה הזו בולט שיד ה' עשתה זאת.

כי במעשה אהרון,

שהוא הכה את היהור, נאמר,

והדגה אשר ביהור תמות ובאש היהור.

זה לא שהוא צבע את היהור בצבע אדום.

החרטומים גם יאכלו, אבל הם צבעו רק בצבע אדום.

אבל נשאר המהות של המים-מים.

פה הפך היהור לדם.

מציאותו נשתנתה.

עד שהדגים לא היה להם חמצן ומתו.

ומתו והסריחו את כל ארץ מצרים.

ובאש היהור.

וככה מסביר, אספורנו.

זאת אומרת,

פה הוא כבר ראה מכה יותר רצינית ומופת.

אבל גם על זה עבר פרעה ללא שימת לב.

ועוד חיזק את ליבו,

ואז כבר הוגדלה הכבדות ביותר,

ודברים הפשוטים עד שהיו עכשיו,

כבר ימי שחושך ויהי לילה ולא ידע במה ייכשל.

זה כבר עכשיו הוא הולך באפלה גמורה,

סתום ואטום.

לא יכול להבחין בין טוב לרע,

בין חושך לאור.

ככה הולך אדם

ירוד ושפל,

מוקף ומסובך

מרוב חשבונות.

לא מבין אפילו דברים פשוטים בתכלית.

דוגמה,

ויולך אדוני את הים ברוח קדים קדים קדים עזה כל הלילה.

הרמב״ן מבאר שרצון השם יתברך

היה לפקוח את הים דווקא ברוח קדים מיבשת,

שייראה כאילו הרוח היא המחריבה את הים.

למה?

שבעבור זה חשבו המצרים,

שזה רוח, הרוח עשתה את זה, והיא קרעה את הים.

ולא יד השם עשתה זאת.

אבל היא קרעה את הים לשנים עשר גזרים, לכל שבט,

והעמידה נודות מין

עם כיפה כמו הגמון,

וכולם עוברים ככה,

ויוצאים בצד השני,

לא מעבר,

חוזרים בחזרה, כיפות, כיפות, כיפות, ככה.

זה עושה רוח.

היא יודעת כמה שבטים יש.

היא יודעת איך לעשות את זה.

היא עושה את זה בשווה.

סימטרי.

וככה עוברים.

בים הופך להיות יבשה,

והתהומות הופכות להיות מישור.

מה זה?

מה אתם לא רואים?

עמה ודמה?

לא רואים.

ולא שמים ליבם גם לזאת,

ובאים אחריהם לתוך הים,

מרוב התאווה שלהם להרע להם.

אתם יודעים שכל פעם אני הולך להרצאות,

אז הזמיר

משתדל להגיע באותו יום או יום לפני.

ועקבנו אחרי זה,

אז עשינו לו תרגיל. פרסמנו שאנחנו בקריית שמונה, בדימונה, בזה. שלחנו אותו לכל המקומות, אפילו שאנחנו לא הלכנו.

טמבל,

הולך אחריי בתוך הים.

אנחנו מדביקים הודעות, הוא שולח אנשים להוריד אותם, וכן הלאה.

בתוך הים. הוא לא מבין שבסוף הקדוש ברוך הוא יטביע אותו במים רבים, יא בביי.

והנה היו כל כך עיוורים,

ולא ראו אפילו דבר פשוט וקל כזה,

שאין הרוח בוקעת את הים לגזרים.

ורק יד ה' עשתה כל זאת עבור ישראל.

הרמב״ן כותב שם,

כשראו שנקרע הים לפני בני ישראל, ועם ישראל הולכים ביבשה בתוך הים, יש בוט,

הם הולכים ביבשה.

איך אם להם ליבם לבוא אחריהם להרע להם? איך אתה עוד רודף אחריהם? אתה נורמלי? מה קורה איתך?

אומר הרמב״ן, ואין בכל המופתים כפלא הזה,

וזה באמת שיגעון להם.

זהו.

כשאדם תעב

ומחליט שהוא רוצה משהו,

הוא נהיה משוגע,

ולא רואה בעיניים,

ונופל כמובן בבור שהוא חפר לו.

פשטות כזאת לראות

את אמיתת הדבר,

ולהיות בבלבול כזה, ללכת בתוך הים, בלי להתעורר.

מעמיד את זה הכתוב לפלא גדול,

עד שאמר אויב ארדוף אשיג

אחלק שלל.

וזאת הנקודה הכי מעולה בשירת הים.

איך טמבלים כאלה עוד אומרים ארדוף אשיג אחלק שלל

תמלאם ונפשי?

איך?

אחרי עשר מכות, אחרי מכת בכורות,

אחרי ששילחת אותם,

אחרי שאמרת לא רוצה לראות את הפנים שלך יותר,

בסוף אתה עוד רודף אחריהם?

איך?

וטוב, נגיד רודף.

אבל אתה רואה שהמופת נעשה בשבילם,

שוב פעם אותו אלוקים שנתן לך חלעות.

אותו אלוקים פתח להם את הים.

בשביל שהם יוכלו לנוס מפניך.

אז איך אתה נכנס לים, למלכודת?

חכמים זיכרונם מסבירים.

במנחות כט, מפני מה נברא העולם הזה בה?

מפני שדומה לאקסדרה שכל הרוצה לצאת יצא.

איך כותבים ה?

כמו רש ויוד.

למטה זה פתוח כמו מרפסת.

אין לה מחיצות.

שהרוצה לצאת,

יכול לצאת.

אז הוא יוצא מן העולם, כמו שאומרים.

אם העולם נברא בה, אז זה בגבולות ההיא, ואם יוצאים, יוצאים מחוץ לעולם.

מה פירוש?

מפני מה נברא העולם הזה בה?

באות ה?

מפני שדומה לאקסדרה,

שכל הרוצה לצאת יוצא.

רש״י אומר, כל הרוצה לצאת ממנה לתרבות רעה,

יוצא.

לכאורה, מה שאיך לומר לצאת, אפשר לצאת מהקדוש ברוך הוא.

לאן יצא?

איפה הוא הולך?

אלא כך גזרה יכולתו יתברך, שאדם יכול לצאת ממנו כביכול.

לפרוק עול.

הקדוש ברוך הוא לא מונע אותו.

טוב, נשאלת השאלה, ולמה תלויה הרגל?

למה יש רגל שהיא תלויה, לא כמו בחטא מחוברת, תלויה באוויר?

למה?

שאם הוא חוזר בתשובה, הוא עולה משם,

דרך אחור.

רש״י אומר בפתח העליון, בין רגל שבתוכו לגגו,

שואלת הגמרא, אבל שיעלה באותו הפתח התחתון שהוא יצא ממנו, אם הוא יצא מלמטה של האיש, שיחזור בחזרה משם.

אומר, לא מסתייע המילתא.

לא, אין סיוע מן השמיים לדבר הזה, לחזור מאותו מקום

זה כבר מסובך.

כיוון שאתה יצאת, בשביל לחזור זה מסובך.

רש״י אומר, הבא לטהר,

צריך סיוע מפני יצר הרע.

יצר הרע מונע את האדם, והאדם בא לטהר, רוצה לטהר,

רוצה לחזור בתשובה,

חייב סיוע.

צריך סיוע, כי היצר הוא חזק.

לכן עושים לו פתח נוסף,

שיוכל להיכנס דרכו,

ואז מסייעים לו. הוא בא לטהר קודם, קודם הוא בא לטהר, ואז מסייעים לו.

אבל הבאלי טמא, פותחים לו.

פתוח, אתה רוצה לרדת? תרד, אין בעיה.

עכשיו, סוד הדבר,

כל מי שרוצה לצאת, יצא.

בהתחלה זה קל הדבר מאוד,

להחזיק מעמד.

אבל אם רוצה,

עומד ובקל על מקומו ומצבו.

כל זה לפני שיצא.

אבל אם כבר יצא,

לכאורה היה צריך להיות שישוב למקומו גם כן בקלות.

מאותו מקום יצא בקלות, יחזור בקלות.

כי מה חסר לו? מה הוא שכח? את הדרך שעשה בראשונה?

אז שיחזור.

לא, מגלים לנו חכמים, זיכרונם לברכה, סוד הדבר.

אחרי שיצא פעם מעולמו, כבר לא מסתייע מן השמיים.

עכשיו הכל הולך בכבדות.

לצאת זה כמו גלישה.

הוא גולש,

זהו.

לך תעלה עכשיו במגלשה למעלה.

קשה.

צריך סיוע ודאי.

ובדרך הראשונה הוא כבר לא ימצא.

שם כבר הכל פתוח לכל הרוחות המנשבות.

רק צריך פתח נוסף,

עליון,

וצריך לעבור דרך חשבונות רבים, דרך כל הפלפולים הרבים והקשים,

עד שיעמיד את עצמו על המצב הראשון,

שהכול יהיה פשוט וקל.

זה הביאור של המדרש, אמר רבי יוחנן.

מכאן פתחון פה למינין לומר לא הייתה ממנו שיעשה תשובה.

אומר רבי יוחנן,

מזה שכתוב אני הכבדתי את ליבו,

מזה יש פתחון פה לכופרים למינין לומר שפרעה לא יכול לעשות תשובה.

גם אם הוא היה רוצה, לא יכול לעשות תשובה.

שנאמר כי אני הכבדתי את ליבו.

אמר לו רבי שמעון בן לקיש,

היסתם פיהם של המינים.

אלא אם ללצים הוא יליץ.

אתה החלטת להיות ליץ.

אז הקדוש ברוך הוא מתנהג איתך בהתאם.

השם ציל לך על יד ימיניך.

איך שאתה מתנהג, הוא מתנהג איתך.

שהרי הקדוש ברוך הוא מתרה בו באדם פעם ראשונה,

פעם שנייה,

פעם שלישית,

ואינו חוזר בו והוא נועל את ליבו מן התשובה.

למה? כדי לפרוע ממנו מה שחתם.

אז מי התחיל?

מתי התחלת?

ומה השם עשה? המתין פעם אחת, פעם שתיים, שלוש, רמז, נתן אותות, מופתים, הכול, אתה לא רוצה להאמין?

חביט חביט.

והוא המתין לפרעה חמש פעמים.

חמש פעמים הכביד וחיזק את ליבו פרעה, חמש אחרונות זה הקדוש ברוך הוא.

ולמה? נעל את ליבו מן התשובה.

אומרים חכמים, מה זה נעל?

נעל זה לא מנע.

נעל.

אחד סגרו אותו עם מנעול.

אתה יכול לפרוץ את הדלת.

זה לא קל,

אבל תפרוץ את הדלת.

אפשר לשבור את המנעול.

מנעול זה עדיין לא בטון.

עוד אפשר לעשות משהו.

כשבאו משה ואהרן אל פרעה ועשו לפניו את המופת הראשון,

היה לו קל מאוד להכיר ולהבחין שזה מעשה השם ולא מעשה כשפים.

אבל הוא היה השם.

כיוון שהוא לא שט ליבו ולא העיר את רוחו,

אמרנו, הבא לטמא פותחים לו,

ואז הוא הופך להיות לץ ודאי, ואם ללצים הוא יליץ. אז הקדוש ברוך הוא מתלוצץ איתו

את אשר התעללתי במצרים.

האשם נושא את הפירות

והוא הופך את התקלות לחמורות, מה שהיה קל להבין בהתחלה.

הוא החמיר את מצבו

והוא גורם שדברים פשוטים יהפכו להיות כבדים

וצריך חשבונות ופלפולים רבים.

לכן ודאי ייסתם פיהם של המינים בטענה כאילו הקדוש ברוך הוא מנע ממנו,

כי הדברים בעצמם פשוטים בתכלית,

אבל הוא גרם לעצמו, הוא סיבך את עצמו בחשבונות רבים,

הוא בעצמו המשיך עליו את עורלת הלב והטמטום,

אבל טמא פותחים לו

ומניחים אותו לדרכו עד שישתגע וירדוף ויבוא בעצמו בתוך הים.

זהו שאמר רבנו יונה.

הפליג כל כך ברעת המתאחר מן התשובה כי רבה היא.

כל שמתאחר כן הולך וכבד.

מה שאתמול היה פשוט וקל,

היום כבר נהיים כבדים הדברים,

וכבר נצלחו לחשבונות רבים לעמוד על מצבו של אתמול.

וכן מה שהיה היום קל ופשוט, למחר מתקשה יותר.

עבד אינש לחזוקי דיבורי.

אם אדם אמר איזה משהו,

אפילו שהתברר לו תוך כדי דיבור, תוך כדי דיבור התברר לו שהוא טוען.

קשה לו, קשה לו לחזור בו ולהגיד, סליחה, טעיתי.

נכון, אתה צודק.

והכל הוא יעשה בשביל להחזיק את הדיבור שהוא שוגה בו, הוא יודע שהוא שוגה.

אז הוא אומר, לא הבנת אותי.

טוב, פעם אחרת אני אסביר לך, אני לא יכול להסביר לך עכשיו,

להתראות.

למה?

יותר קל היה להתפטר מהעניין, עכשיו יהיה לך תסבוכת,

לך תסביר ועוד הסבר ועוד הסבר ועוד הסבר, ותתעכל ותתפתל וכולי וכולי וכולי.

בשביל מה לך?

תודה על האמת ותגמור.

וכך הולך הלאה ונבוך ואבוד בכל החשבונות המסובכים,

וכבר לא מבין אפילו דברים פשוטים.

יש פה אחת שבאה אליי כבר כמה ימים.

עד אחד נאמן בייסורין. הבאתי לו מקורות, שזה לא בדיוק כמו שלימדו אותו,

בשביל שהוא יוכל לאכול. שבע שנים הוא לא אוכל.

אבל התעורר לו התיאבון.

אז הוא בא והשמעתי לו את הרב יעקב יוסף,

והראיתי לו מה כתוב, וזה פה ושם.

אז אמרתי לו שיש תשובה כזאת וכזאת.

אז טוב, הוא הלך להביא את הספר,

אבל הוא לא מצא את זה שמה,

כי הוא קנה את הכרך הראשון ולא את הכרך השני, אז הוא בא להראות לי משהו אחר. אמרתי לו, אבל אמרתי לך, תסתכל תשובה

מפורשת בבית דוד,

שהוא מביא שמה את העניין,

ותבדוק את זה.

טוב, בסדר, אבל בוא תראה רגע מה כתוב. אמרתי לו, עזוב, אתה רוצה לדעת עכשיו מה ששאלת?

הכל נהיה מסובך עכשיו, נהיה מסובך. במקום להודות על האמת,

לא, הוא מתעקש.

הריח

של השניצלים, של הסטייקים,

עלה באפו.

אחרי שבע שנים הוא מתעורר.

יצר הרע לא מניח לאנשים, לא מניח להם.

לא מניח להם.

איי איי איי איי, השם ירחם.

מישהו שלח לי מחוץ לארץ עכשיו משהו לא יאומן כי יסופר.

כשאחד מאלה שעובדים אצל הרב מחמוד,

אז תפסו אותו בחוץ לארץ,

שהוא מתעסק עם גויה שמה,

שעובדת 17 שנה שמה.

17 שנה.

והתלוננה במשטרה,

והקליטה את כל הסיפור.

שלחו לי את הכול, מתורגם,

עם כל הזה, עם התעודת זהות שלו ועם הפרצוף שלו.

הוא לא רק עובד אצל מחמוד, הוא גם המשפחה שלו.

והוא אחראי על חנג'ורי באסטרי בבית שאן.

שמה הוא ממלא תפקיד חשוב, אחראי,

כשהבן אדם בעצם נואף.

לא יאומן כי יסופר.

וזה לא מקרה של אחד.

יש כאלה רבים, לצערנו הרב, שאנשים מניחות להם ללכת לחודשיים, שלושה, חצי שנה,

והם חוגגים שמה.

חוגגים.

ויש רב אחד שהייתי שמה בחוץ לארץ, והוא לא האמין לזה.

ואחד העוזרים שלו שמה אמר לו, זה אני הייתי שמה, אני יודע את כל הסיפורים.

אז הוא אמר, אני לא מאמין לך.

אז הוא אמר, לא, אין בעיה.

הרים טלפון

לאחד השוחטים שמה, התחיל לדבר איתו על העניינים האלה,

אז הוא אמר לו,

שמה זה, זה,

אני לקחתי,

אני מתבייש אפילו לדבר על זה, אבל הוא אמר

שהוא לקח אישה בליסינג, כמו שיש ליסינג למכונית,

יש גם ליסינג של נשים שהוא לוקח אותה לתקופה מסוימת.

והוא שומע את זה, תצילנה אוזניו, הוא לא מאמין למה שהוא שומע, והוא מעיד לי, הוא אומר לי, תשמע, אני לא האמנתי,

והבן אדם משמיע לי את הדברים.

והוא מדבר פתוח, בלי שום בעיה, וככה זה עובד.

אז נשות השוחטים שייקחו בחשבון

מה חלק

מהבעלים שלהם עושים שמה.

ואלה כשרים,

אלה עוד כשרים, ברור, הם נותנים את ההכשר, ברור, אנשים כאלה הם נאמנים,

הם השוחטים שניתן לסמוך עליהם.

אבל איך הטימונים אומרים, איך מחמוד אומר?

זה לחמה, לחמה.

לחמה זה בשר, יש בשר כזה ויש בשר כזה, ליסינג.

לא יאומן כי יסופר, השם ירחם.

אז אומנם גם אחרי כל הכבדות, אחרי כל המצבים,

ואפילו אם הרבו לפשוע ולמרוד, ובגד בוגדים בגדו,

לא סגר בעדם דלתי תשובה.

אז גם פרעה אחרי שהיה כבד כבר,

ויכבד את ליבו,

כמו כבד, אתם יודעים מה זה כבד?

כבד, כשצולעים אותו, ככל שצולעים הוא נהיה יותר קשה, יותר קשה, יותר קשה, יותר קשה.

מתמצא ממנו הדם, נהיה יותר קשה.

ככה היה כבד ליבו של פרעה, מפעם לפעם עוד יותר קשה.

אבל גם אחרי זה,

אומר רבנו יונה, ואם הרבו לפשוע ולמרוד,

ובגד בוגדים בגדו,

לא סגר בעדם דלתי תשובה,

שנאמר,

שובו לאשר העמיקו שרה.

שובו, למי אומר שהעמיקו, העמיקו שרה.

רוצה לומר,

אם כי הדרכים אומנם מתהווים יותר כבדים,

והולך ומתדרדר יותר ויותר,

אבל לא סגרו בפניו את הדלת לגמרי.

הבא לטמא, פותחים לו,

אבל לא סוגרים לו את הדלת.

לוקחים ממנו את הסיוע,

לא מסתייע המילתא,

אבל לא נמנע ממנו אפשרות לתשובה.

ואדם, אפילו אם חטא כל ימיו, יכול לשוב באחרונה,

והקדוש ברוך הוא מוחל וסולח.

אבל רואים שהכול מתחיל בשגיאה אחת ראשונה.

יש הרבה תימנים שיצאו לתרבות רעה, אתם יודעים למה?

סיפרו לי בראש העין,

שהם היו, היו אגודת ישראל שם, מלמדים אותם, אז היו מכים אותם בסרגלים על היד, היו שמים להם את היד ככה, והיה סרגל מברזל,

ואם הילד לא היה מוצא חן בעיני המלמד, היו נותנים לו מכות בסרגל חלע ככה על היד.

ואז הם עשו בתורה, בכל הזה, ועזבו, וזהו.

רבים רבים רבים עד שהצלחנו להחזיר אותם ולהגיד להם,

אמרתי להם, אם אתה הולך לקנות במכולת,

אתה רוצה לקנות לחם,

אתה לא רוצה לעמוד בתור, רק לחם. אנשים יש להם סלים,

אתה רוצה רק לתת לו את הכסף ללחם. הוא אומר לך, אדוני,

תעמוד בתור.

אומר לו, תשמע, אני רוצה לשלם לך רק על הלחם. תעמוד בתור.

אתה יודע מה?

זורק את הלחם, לא אוכל לחם יותר.

מה, אתה טמבל?

אל תקנה אצלו יותר, אל תבוא לפה, אבל תקנה במקום אחר.

לא אוכל לחם יותר.

את מי ענשת?

ענשת אותו, אתה חנווני או את עצמך?

הוא אומר, תן לי מכה?

תגיד, זה אני לא לומד אצלו.

תעבור בית ספר.

לא, לומד יותר.

יצר רע עלוב.

מדבר אחד מדרדר את הבן אדם לגמרי, לשאול תחתית,

ועד סוף ימיו הוא התעקש.

לא,

בגלל שהרביצו לי,

אני יותר לעולם לא חוזר.

זהו, לא רוצה להיות.

ככה זה פרעה.

פרעה מאלה, בדיוק אותו דבר.

זה מתחיל בפעם אחת.

שלא מוכנים להתבונן, ולראות, ולהשכיל, ולבדוק, ולבחון, ולהחליט נכון.

משם כבר מתחילים להידרדר עם חשבונות כאלה וחשבונות כאלה,

ומפסידים את החיים.

רבי חנן יאמר גדשוי אומר,

עושה גודש ורוזקות אצרויין לפי כוח רבו נתרון וסווד.

שנה אמר אדונא ואסלמא ואנסת גא יגדיל תוארו יעדי.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,