לכלב תשליכון אותו | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 04.02.2019, שעה: 08:00
\n
- - - לא מוגה! - - -
\nנציב יום
נציב יום
שפריר בן אורה, רפואה שלמה בכל איברה וגידה ומהרה.
האם יש מצווה להשליך טרפות לכלבים?
הפסוק אומר, ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו,
לכלב תשליכון אותו.
רש״י, זיכרונו לברכה, כתב
אף הוא ככלב
או אינו אלא כלב כמשמעו.
רש״י אומר,
האם הגוי הוא גם כן נקרא כלב או שהכוונה פה כלב
רק לכלב ממש?
תלמוד לומר בנבלה או מכור לנוכרי,
בנבלה אנחנו שומעים שאם יש לך נבלה אתה יכול למכור אותה לנוכרי.
קל וחומר לטרפה,
ונלמד מזה לעניין טרפה.
אם כן, מה תלמוד לומר לכלב?
למה כתוב לכלב?
למדך הכתוב שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל ברייה.
נמצא מדברי רש״י נמצא מדברי רש״י שאין מצווה ליתן הטרפה לכלב דווקא.
זאת אומרת, אפשר לתת את זה גם לגוי.
אז למה כתב כלב?
בשביל ללמד שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל ברייה.
אבל בתוספות במסכת יומא דף ל״ו מבואר שיש מצוות עשה,
להשליך טרפה דווקא לכלב.
וכן, משמעות לשון המחילתה שאין זה נתינת רשות גרידא,
אלא מצוות עשה ליתן טרפה דווקא לכלב.
אז זאת אומרת, מהתוספות
ומהמחילתה משמע שזה מצוות עשה לתת טרפה דווקא לכלב.
כמו שאנחנו קיימנו כשזרקנו את כל הבשר והעופות לכלבים,
והכשרנו את המטבחים וזכינו במצווה הזאת.
אבל להלכה פסק הרמבי יורד דעה בסימן קוף יוזן,
שאין צריך להתנע דווקא לכלב, אלא מותר למוכרע לנוכרי.
אבל בספר דרכי תשובה הביא שלל אחרונים שפסקו שיש חיוב להשליך הטרפה לכלב דווקא.
ואכן, בשאלות ותשובות חקרי לב, יורד דעה סימניות ט',
עמד על מה שנוהגים היתר,
ומוכרים בשר טרפה לנוכרי.
בעלו כתוב, ובשר בשדה טרפה לא תאכלו,
לכלב תשליכון אותו,
ונשאר בצריך עיון.
וכן, בספר מנחת חינוך תמה,
למה מוני המצוות
לא חישבו המצוות עשה להשליך כל טרפה לכלב?
הרמב״ם, הרמב״ן ועוד,
שמנו את
תרי״ג המצוות, לא מונים בכלל.
התרי״ג מצוות, מצוות עשה להשליך לכלב.
אמנם הדרכי תשובה הביא דברי האבן עזרא,
זיכרונו לברכה, בספר יסוד מורה בשער השני, כתב
מה שכתוב לכלב תשליכון אותו אינו מצווה רק רשות.
כתב הדרכי תשובה,
שמן הסתם הביא האבן עזרא מדברי המחילתא,
שאינו ציווי
אלא רשות.
זאת אומרת, יש מי שמבין
מהמחילתא שזה חיוב,
ואבן עזרא למד משם שזה רשות,
או שמצא מאמר חכמים, זיכרונו לברכה, במקום אחר, שמבואר שם שאינו אלא רשות,
וסיים את דרכי תשובה,
שאולי על זה שמחו מוני המצוות,
ולא מנעו לכלב תשליכון אותו למצוות עשה,
כיוון שאינו ציווי
אלא רשות.
רש״י,
בשם המחילתא,
אומר לי, מדחא כתוב שאין הקדוש ברוך הוא מקפעה שכר כל ברייה,
שנאמר לכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו.
אמר הקדוש ברוך הוא, תנו לו שכרו.
או בגדר מצווה, או בגדר רשות.
אבל לפי הרש״י זה רשות ולא חיוב ומצווה.
רק השם רוצה ללמד אותנו
למה הזכיר את הכלא פה לעניין הטרפה,
לא לקפח את שכרו,
כי הוא לא חרץ את לשונו במצרים,
לא נבח ולא הפחיד את בני ישראל במכת בכורות.
על המצרים היה נובח,
ועל בני ישראל אינו נובח.
ועכשיו נשמע מעשה פלא,
מישהו שלקח את זה, כמו שאומרים,
עד הקצה,
ולמד מזה שכתוב, למדחא כתוב,
שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל ברייה.
אז אנחנו צריכים ללמוד מהקדוש ברוך הוא לא לקפח שכר של שום ברייה.
כל מי שעשה לך טובה,
אז אל תקפח אותו.
למדחא כתוב.
בא כתוב מפורש בתורה,
שבגלל שהכלבים לא חרצו את לשונם,
אז צריך לשלם להם שכר.
תנו לו שכרו, אומר הקדוש ברוך הוא.
מעשה פלא,
בעניין הכרת הטוב לכלב,
מובא בירושלמי
במסכת תרומות,
פרק ח' הלכה ג'.
איש
הזמין
רב אחד לסעוד אצלו.
כשהגיע הרב
האורח לסעודה,
הושיב אותו בעל הבית אצל השולחן
והושיב את הכלב שלו ליד הרב האורח.
שאל הרב לבעל הבית,
איזה ביזיון עשיתי לך שאתה מבזה אותי,
מושיב כלב לידי.
ענה לו הבעל הבית, חס ושלום,
אלא שאני רוצה שהכלב שלי יתכבד לשבת לידך
ולשלם לו גמול הטוב
שגמל לי והציל את חיי אשתי.
פעם אחת הגיעו שבעים
שחוטפים בני האדם לשבייה,
והיו רוצים לקחת את אשתי לשבייה.
ובא זה הכלב
וסרס את השבי.
ורק אז הניח את אשתי בשלום.
לכן אני רוצה עתה לכבד את כלבי
ולשלם לו על ידי זה את שכרו.
למדך הכתוב
שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריאה.
אז למה שאני אקפח את השכר של הכלב?
מגיע לו להיות מכובד.
אז אני שם אותו ליד כבודו.
במסכת יומא בדף כא מובא שהייתה אש יורדת מן השמיים
על גבי המזבח.
בבית
ראשון בבית המקדש הראשון
הייתה האש שעל גבי המזבח רבוצה כדמות אריה.
בבית שני הייתה האש רבוצה כדמות כלב.
במערשה,
בחידושי אגדות שם,
באר,
והבית הראשון שנבנה על ידי שלמה המלך,
שהוא נצר משבט יהודה,
הנמשל לאריה,
כתוב גור אריה יהודה,
ומזרע יהודה,
והוא בנה את הבית הראשון, הייתה האש בצורת אריה.
אז זה גם כן הכרת הטוב שהאש שירדה נתדמתה
כדמות אריה.
שלמה בנה את הבית ומזרע יהודה שנקרא גור אריה יהודה,
אז האש על גבי המזבח מסמלת
את שבט יהודה וכו'.
אולם בית שני נבנה על ידי מלכות פרס,
ומצינו מסכת ראש השנה שמלכות פרס נדמה לכלב.
על כן הייתה האש רובצת על המזבח כדמות כלב.
זה כתוב במערשה.
עוד נראה לי לבאר, על פי מה שכתב בחידושי גאונים, שעל כן יעקב במסכת ראש השנה דברים נפלאים בשם אברבנאל,
זיכרונו לחיי העולם הבא.
שם הוא מסביר מדוע כורש מלך פרס נדמה לכלב.
וזה לשונו.
עניין כורש,
התחלתו ומעשהו,
לא זכרו יוסף בן-גוריון.
דיבר ממנו מעט מזער.
וראיתי להגיד לך פה מה שכתוב מעניינו בספרי מלכי פרס,
כפי מה שהביאו הסופרים הלטינים בספרי הימים שלהם.
אז אברבנאל אומר,
לא כתב הרבה ההיסטוריון יוסף בן-גוריון
על כורש,
איך הייתה התחלתו.
זאת אומרת, איך הוא הגיע למלכות, כל ההשתלשלות ומעשהו.
אז אני אספר לך, אומר אברבנאל,
מה שכתוב
על ידי הסופרים הלטינים בספרי ההיסטוריה שלהם.
הנה מלך פרס אחד היה,
נקרא אשטריאגיש.
ולא הייתה לו, כי אם בת אחת
יורשת מלכותו,
והיא חשקה נפשה בשר אחד משרי המלכות,
ותנשא לו בסתר.
כאשר שמע המלך הדבר הזה,
חרא אפו מאוד על השר,
וייתנהו בסוהר
עד שמת שם,
וכן הניח את ביתו במאסר.
ויהי בלידתה,
ויאמר המלך לו, יקום ולא יהיה,
שבנה יירש מלכותי.
ויקח את הנער הנולד,
וייתנהו ביד אחד ממשרתיו,
ויצווהו לו לכל ארץ גזירה המדברה.
ויעש כן האיש,
ויישא את הנער היולד ליער,
שהיה מלא חיות רעות טורפות,
ויעזוהו שם.
וימן אדוני אלוהים כלבה אחת,
שבאה לשם אז,
ותמצא את הילד,
ותחזק בו,
ותניקהו מחלבה.
ותהי לו לאומנת,
עד אשר הניקתו וגדלתו.
ויגדל הילד,
ויהי רובה קשת גיבור ציד.
וייאספו אליו אנשים ריקים ופוחזים,
ויהי להם לשר.
וכשמו המלך,
שהיה כבר
זקן
את עניינו של אותו השר,
איך קראו לו?
אשטרי הגיש, המלך הזקן,
שלח אנשים רבים להורגו.
והוא, אותו הילד, נקרא כורש,
עם אנשיו,
באו אל עיר המלוכה,
ויילחם עם המלך זקנו,
ויכבוש את העיר, ויהרוג את זקנו, את הסבא שלו,
וימלוך על כל הארץ.
ומפני שהיה גידולו
על ידי הכלבה הנזכרת,
נקרא שמו כורש.
כי בלשון פרס,
כורש זה כלב.
וכל זה נגלה מבואר בכל ספרי דברי הימים אשר ללטינים.
כורש זה כלב,
הוא אפשר לבנות את הבית השני,
לכן האש הייתה רבוצה בבית שני, על המזבח הייתה בדמות כלב.
שהקדוש ברוך הוא לא מקפח שכר שום מריה.
לא יאומן כי יסופר.
תודה רבה.
איי, איי, איי, יש פה חוסר.
חסר פה דף.
רגע, אולי זה פה.
לא.
לא יאומן.
פעמיים, אותו דף.
אז בשביל לראות עד כמה, יש לך?
כן. לא.
אוצר פלאות התורה.
טוב.
בואו תראו עד איפה זה מגיע.
בבית החיים שבעיר
וינה
יש מצבת פלא שנחרט עליה פה נטמן הדג שצעק שמע ישראל.
בפנקס החברה קדישא של וינה מתואר המעשה שהיה.
פעם אחת קנה יהודי מתושבי וינה דג שמן לכבוד שבת קודש.
הביא אותו לביתו, לקח את הסכין בידו לחתוך,
והדג צעק בקול גדול שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד.
בעל הדג נבהל
ונשתומם
מפלא כזה שלא נשמע כמותו.
תכף ומיד קרח את הדג בבגד
והביא אותו לפני האב בית דין הגאון הקדוש רבי שבטיל בן השלה הקדוש.
זכותו יגן עלינו.
אמן.
וסיפר לו את המאורע הנורא.
ציווה אב בית דין
לקבור את הדג
ולהקים מצבה על קברו ולחרות עליה.
פה נטמן הדג שצעק שמע ישראל.
עד היום
קיימת מצבה בדמות דג
במקום מנוחתו בבית החיים בעיר וינה,
והיא סמוכה
למקום מנוחתו של הרב הקדוש רבי שבטיל.
זכותו תגן עלינו שהוא הבן של השלה הקדוש.
אז אם אנחנו מדברים על כלבים ועל טרפות,
בואו תשמעו
מה שאנחנו זכינו כל כך.
בספר עזר מיהודה,
בתולדות המחבר, מובא מעשה נורא
מהגאון הצדיק רבי עזריאל יהודה ליבוביץ',
זיכרונו לחיי העולם הבא,
אב בית דין דקהל קדוש עדת ירעים בין.
מהי גודל הזהירות שמוטלת על מורה הוראה בישראל שלא ייכשלו ישראל חס ושלום באכילת טרפות?
וכך היה המעשה.
אחר שניצל
הגאון הצדיק
מגצל מוות במלחמת העולם השנייה,
נדד ממקום למקום.
ביום ל״ג בעומר,
שנת תש״ז, הגיעה למרוקו,
ושם נתקבל בכבוד
לכהן פאר קו בדין בקהל קדוש טנג'יר.
ביום הראשון ששימש ברבנות
ביקש מראשי הקהילה
שברצונו לבקר למחרת בבוקר בבית השחיטה,
כדי לשום עינו על מה שנעשה שם.
כאשר הגיע בהשכמה לבית השחיטה,
נחרד למראה עיניו
בראותו שהשוחט
מקלף וחותך שרחות לרוב,
כמו שהיום עושים.
כאשר
שאל אותו על פשר הדבר,
השיב לו השוחט, כך מקובל אצלנו.
זה ההוראות שקיבלנו מהרבנות.
מיד עזב הרב את המקום
וליבו עליו דווי
שישראל קדושים נאכלים באכילת רפות, רחמנא לצלן.
וכשהגיע לבית הכנסת לתפילת שחרית,
ציווה להכריז מיד קודם התפילה
שידעו כולם שהשחיטה אסורה ומחויב כל אחד להגעיל כל הכלים שברשותו,
וכלי חרס אין להם תקנה, רק שבירה.
ולכן, כל בני הקהילה צריכים לקבל על עצמם תשובה
על המכשול הנורא שאכלו בשר טרפה, רחמנא לצלן.
ורק אחר שהכריזו כך,
עמד להתפלל תפילת שחרית.
בסיום התפילה נכנסו אליו נכבדי הקהילה,
שאלו אותו על פרטי המכשול הנורא,
ושאלו אותו גם בדרך כבוד,
ילמדנו רבנו,
צדיק מה פעל להכריז על פסול השחיטה תכף ומייד עוד קודם התפילה?
וכי לא היה יכול להמתין להכריז עד לאחר התפילה?
ענה להם במתק לשונו,
אספר לכם מעשה שהיה אצל הגאון הקדוש,
בעל דרכי תשובה ממונקאץ',
זכותו תגן עלינו,
ומעשה שהיה ככה.
פעם הגיע לגאון הקדוש בעל דרכי תשובה אדם,
הוא ביקש לקבל כתב שמיכה על שחיטה.
בחן אותו היטב על דרכי תשובה לעמוד על ידיעותיו,
לא כמו שהיום עושים קורסים שלושה חודשים, ובסוף לא יודעים כלום, העיקר לקבל את התעודה.
בעלה אישית בשפה ברורה,
וידעת החומר.
טרם שהתחילה דרכי תשובה לכתוב לו כתב קבלה,
שאל אותו,
מה תעשה אם תיכשל בדרסה?
דרסה זה שהוא מניח את הסכין ודוחף כלפי מטה.
זה נקרא דרסה.
אומר לו, ענה שוחט,
בשעת השחיטה לא אומר כלום.
כדי שלא יאשים אותי בעל הבהמה,
שטרפתי את בהמתו.
אם אני מטריף לו בהמות, הוא ירצה להחזיק אותי?
אני לא אגלה לו, מה פתאום שאני אגלה לו? אם אני אגלה לו,
אז הוא יפטר אותי.
אבל בשעת בדיקת פנים,
אני אומר שמצאתי סרחה.
על זה הוא לא יכול להאשים אותי, זו הבהמה, היא טרפה.
יש סרחה בפנים. הוא לא יודע אם יש, אני אגיד לו שהייתה.
בא, אז אני אטריף את הבהמה. זאת אומרת, אין בעיה.
אני כמובן אטריף אותה. אני לא, חס ושלום, אני אגרום,
חלילה, שאנשים ייכשלו.
אבל מה, שאני אפסיד את התפקיד?
הרי זו הסיבה שאנשים מעבירים-מעבירים.
כי אם יהיה בודק סכינים יותר מדי טוב,
הוא יפסול המון.
יורידו, ומי יחזיק אותו?
אם יהיה משגיח שיותר מדי יקפיד, יעיפו אותו. אדוני, אתה מפסיד אותנו כסף.
זאת הבעיה.
כששמע דרכי תשובה, מה שהוא השיב,
אמר לו, לא אוכל לתת לך קבלה על שחיטות.
אתה לא יכול לקבל מני.
למה?
מדבר שקר תרחק.
הוא לא אמר לו, מדבר שקר תרחק.
הוא לא אמר לו. מה הוא אמר לו?
הוא אמר לו, כי מה יהיה אם חס ושלום
לא תספיק לך השעה ותמות בטרם שתעשה בדיקת פנים?
הלא יבוא אחריך שוחט אחר,
יבדוק את הבהמה, יראה שאין בה סירך, יכשיר את הבהמה בחזקת שהשחיטה שלך הייתה כשרה ונמצא את המכשיר טרפות לישראל, חס ושלום.
שמעתם?
וסיים מורי וריבי,
זכר צדיק לברכה ראשי הקהילה, זהו טעמי ונימוקי
על מה שציוויתי להכריז על פסול השחיטה.
תכף ומיד עוד קודם התפילה.
כי אדם לא יודע את קיצו.
וחששתי פן תטרוף על הישעה הפתאומית, חס ושלום,
ולא אספיק לצוות על פסול השחיטה בטרם אמות.
ונמצא שהכשלתי קהילה קדושה בישראל
באכילת טרפות, רחמנא לצלן.
על כן חשתי ולא התמהמהתי להכריז עוד לפני התפילה.
אתם שומעים? זה תפקיד של כל בעל הוראה.
וכל אלה שלא עושים זאת.
ועוד אומרים שהכל בסדר. בלי לבדוק
הם הגרועים שבגרועים שיכולים להיות מחטיאי הרבים שאין כדוגמתם.
ואוי להם, לרבנים הראשיים לישראל,
מה תלוי בצווארם,
כמו שאמר לי הרב עובדיה יוסף בהקלטה,
למה אתה מתערב?
זה תלוי ברבנים הראשיים. זו אחריות שלהם.
הבן שלו, הרב הראשי,
יא ביי ביי בימי מרן
הבית יוסף זכר צדיק וברכה
בעיר הקודש צפת תיבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן.
אמן. נחלקו גדולי ההוראה בעניין בהמות של
במעיהן ושלשלו דם.
מרן הבית יוסף סבר שאסור לאוכלן,
והגאון רבי משה מטרני המביט,
זכר צדיק וברכה, חלק עליו
והתירן באכילה.
כאשר ראו הקצבים
של דעת המביט מותר לאכול מבשרן,
בחרו להם בכוחא דהיתרא עדיף.
אתם מכירים את זה, לא? כוחא דהיתרא עדיף.
ורצו לסמוך על המביט אפילו שלא בשעת הדחק.
הוא התיר, התיר, אז אני יכול לאכול,
אבל יש לך אפשרות לקחת?
לא כאלה ששלשלו דם.
לא, הוא התיר, כוחא דהיתרא עדיף.
ואכילות ישראל מהבהמות האלה.
כתב הבית יוסף בספרו
שות אבקת רוכל, סימן ר' יג'
ויד אדוני הייתה בעם
וחלו כמה וכמה מאוכלים מהבהמות ההם
מהחולי ההוא בעצמו אשר היה לבהמות האלו
כי היה להם שלשול דם.
לאנשים שאכלו גם.
ומתו בעוונות
עשרה נפשות.
והנשארים הגיעו לנקודת המוות.
וכי ראות החכם
המביט זיכרונו לברכה כי כן נעשה,
חזר החכם הנזכר מההוראה
והודה לדבריי.
והסכמנו ביחד לאסור כל בהמה שנמצא בהן לקיות במעיה אפילו קולדו.
וכן פשט שם המנהג כמה שנים.
וסיים הבית יוסף בסוף התשובה בזה הלשון
וכתבתי זה להיות מזכרת לדורות
נאום הצעיר יוסף קארו
ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק ב' הלכה ג',
מעשה בקצב אחד בעיר ציפורי
בגליל העליון
היה מאכיל ומכשיל את בני ישראל בנבלות וטרפות
כמו הידוע והמפורסם
ופעם אחת בערב יום כיפור
שתה יין הרבה ונשתכר
ועלה לראש הגג ונפל ומת
התחילו הכלבים מלקקים בדמו
יום כיפור
ובאו ושאלו רבי חנינה אם מותר טלטלו ביום כיפור
ולעבירו מלפני הכלבים
השיב להם רבי חנינה
כתוב
ואנשי קודש תהיו לי
ובשר בשדה טרפה לא תאכלו
לכלב תשליכון אותו
הקצב הזה גזל את הכלבים
והאכיל את ישראל נבלות וטרפות השייכים לכלבים
ובכן הניחו לכלבים ללקק שמשלהם הם אוכלים
את הנבלב הטרפה הזה
הם אוכלים
על פי דברי
הירושלמי הזה
פסק בהגהות אשרי במסכת חולין
פז,
סימן תז,
בהגה השנייה
שהמוכר טרפות בחזקת כשרות
ומת
קודם שעשה תשובה
אסור להתעסק בקבורתו אפילו ביום חול
ואפילו כלבים אוכלים בשרו ולוקקים את דמו אסור להבריחם מעליו
אסור
אבל אם עשה תשובה
אין לך דבר שעומד בפני בעלי תשובה
וכך נקט גם הרמה להלכה בספרו דרכי משה ורדיחה סימן סד
אות יו דלת
במסכת בבא קמא
דף סמך תנור רבנן כלבים בוכים
מלאך המוות בא לעיר
כלבים משחקים אליהו הנביא בא לעיר
דבר פלא כתב בפירוש ריקנטי פרשת בו
ראיתי שכתב אחד מתלמידי רבי יהודה החסיד
כי פעם אחת היה כלב זועק
וזנבו מונח בין ירחותיו
והיה מהלך לצדדין
מאימת מלאך המוות
ובא אחד ודחף את הכלב למקום שהיה בורח משם
ומת הכלב לאלתר
אספתי הכהן
בפרשת בו
על הפסוק והייתה צעקה גדולה
דאר על פי דברי הריקנטי האלה
טעם הדבר שקיבלו הכלבים שכר טרפה ולא שכר של נבלה
כדרך שכתוב בגר לא תאכלו כל נבלה
לגר אשר בשעריך תתננה
למה?
מפני שהכלבים מתרחקים מן הנבלה
איך היא נהיית נבלה? נתנבלה על ידי מלאך המוות
ומפחדים הם ממלאך המוות
כמבואר בריקנטי
לכן לא נותנים להם נבלה רק טרפה כי מזה הם פוחדים מהנבלה כי מלאך המוות זה
בדעת זקנים מבעלי התוספות כתבו מאחר שהכלב מסר נפשו על הטרפה
כשבא זאב לטורפה
לא תהיה כפוי טובה כנגדו
שכשיהיה לך טרפה תשליך אליו
לשכר ששמר עד עתה שהיא לא לטרפה
והוא גם שומר על האחרות
כי כך דרך העולם להעמיד כלבים לשמור רצון מן הזאבים
אז היות שהכלב שומר שלא יטרפו לך מן העדר
מן הצון
אז מגיע לו אם נטרף מגיעה לו את הטרפה
אז זאת אומרת אנחנו רואים
שלא לקפח שכר שום בריא
יש אומרים שלכורש היה זיכרון
גדול מאוד
היה בעל זיכרון
ומסבירים למה? בגלל שהוא ינק מהכלבה
והכלבה, הכלב, יש לו חוש זיכרון
חזק מאוד וחוש רע חזק מאוד
אז כיוון שהוא ינק מהחלב שלה
זה השפיע עליו שהוא נהיה בעל זיכרון
אם כן אנחנו רואים
כלל
לא לקפח שכר שום בריא
וכמובן אם זה לבעלי חיים
כל שכן לבני אדם
והקדוש ברוך הוא
לא מקפח אפילו שכר שיחנה שאם בן אדם אפילו אמר דברים
נעים למישהו
הרגיע אותו,
שיבח אותו,
עינג אותו,
תמך בו, שימח אותו,
אפילו שכר שיחה נאה הקדוש ברוך הוא לא מקפח.
נו, אז גם אנחנו צריכים לשים לב על זה ולהתבונן סביבותינו שלא נהיה כפויי טובה
אלא
לא לקפח שכר שום בריאה, אמן.
רבי חנניהו בן אשור מארוסון גוז ומחוז וקוז וקוז וקוז וקוז וקוז, אין לה פיכוח.
שלום, חזק וברכה לארגון, על הפצת התורה... כתוב 'בזכות נשים צדקניות נגאלו...' וכל כך חשוב בפני הבורא עניין הצניעות, וכמובן שארגון 'שופר' תמיד מפיץ ודיסקים וקלטות... זה יהיה חשוב לבורא כהקרבת קורבנות. בעזרת השם, הבורא יאהב את זה מאוד... כי אצל הבורא זה חשוב מאוד לצניעות... אז תשרה את השכינה, ותהיה יותר סיעתא דשמיא להביא את המשיח, וחזק על הארגון, חזק וברוך, ואשריכם עם ישראל, שנאמר שעם ישראל הם בישנים, רחמנים, גומלי חסדים, ויהי רצון שיבוא המשיח במהרה (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
כן, שלום וברכה, רציתי להודות לכם על התרומה של השלט. יש את השלט של חיזוק, לא לדבר בבית הכנסת. אנחנו בתל ציון. תלינו את זה בבית הכנסת. צילמתי את זה, ואז אשלח לכם, השם של הבית כנסת - פני אריה. תודה רבה ממש ישר כח! זה דבר טוב (לכתבה: עוד עשר שלטים הותקנו; אשקלון, בית שמש ותל אביב shofar.tv/articles/15616).
שלום וברכה לארגון 'שופר' הארגון הקדוש והחשוב, שזכה ומזכה את הרבים, מסתמא כבר למעלה מ-40 שנה ע"י פרסום שיעורי והרצאות הרב הגאון והצדיק רבי אמנון יצחק שליט"א, שכשחושבים על העוצמה של הפעילות ועל גודל ההשפעה עצמה של כבוד הרב שליט"א, כמה הוא זכה וזיכה את הרבים במשך עשרות שנים, ובעזרת השם עוד היד נטויה עד ביאת גואל צדק, הרי זה פשוט לא ייאמן. עשרות אלפים ומאות אלפים, ואולי גם יותר, של יהודים שחזרו בתשובה שלמה, וחלקם התחזקו בדברים מסוימים, כל אחד לפי מה שהוא, כל אחד לפי עניינו, הרי זה זיכוי הרבים, לכאורה הכי גדול שהיה ודאי במאה השנים האחרונות, או אולי אפילו יותר, אולי אפילו יותר, לא מכיר את ההיסטוריה, אבל ודאי מה שזכור לנו לא היה זיכוי הרבים בסדר גודל כזה, ואשרינו שזכה הדור שלנו ל: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (במדבר כז, יח) ואשר גמר אומר לזכות את עם ישראל, ולקרב את הגאולה על ידי הפצת התשובה בכל רחבי העולם, לעורר את עם ישראל לתורה, ליראת שמים, לשוב אל דרך השם בטוב טעם ודעת, בנעימות, וכמובן שהדברים שלו משפיעים לא רק על הרחוקים אלא גם על הקרובים, וכל מי שמאזין ושומע את ההרצאות ואת הדרשות שנאמרים ויוצאים מן הלב, זה ב: "טוּב טַעַם וָדַעַת" (תהלים קיט, סו) זה משפיע, זה מחלחל, ואני לא חושב שיש מישהו ששומע את הדברים ולא מתחזק וזה לא משפיע עליו. אה...!!! אני זוכר, לפני כ -20 שנה הייתי גר בבני ברק והייתי זוכה ללכת לשמוע את כבוד הרב שליט"א בדרשות בליל שבת, אני חושב שזה היה בבית כנסת 'אליהו הנביא' לא הייתי מוותר מדי שבת לשמוע את הדרשה, פשוט הייתי נמשך, נמשך "מׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ" (שיר השירים א, ד) מבחינה כזאת של פשוט נמשך לדברים שנאמרים ויוצאים מן הלב, וההסבר לזה שהדברים כל כך משפיעים וכל כך מחזקים. זה פשוט שדברים 'היוצאים מן הלב!' יוצאים מן הלב הכוונה מבן אדם אמיתי שכולו אמת, וכל דבר הוא הולך עד הסוף בלי פשרות, כידוע לכל מי שעוקב אחרי כבוד הרב במשך שנים. הוא רואה איך שהאמת היא נר לרגליו, הוא לא מוותר על כל דבר, קטן כגדול, ואם יתברר לו משהו מסוים שזו האמת, אז הוא הולך עם זה עד הסוף בלי פשרות, והוא לא נרתע ולא חת מכל מיני מקטריגים ומלעיזים וכל מיני עניינים, ואין כאן המקום לפרט, כידוע. זה איש אמת, וכשאיש אמת אומר את הדברים, אז ממילא הדברים שלו הרבה יותר משפיעים מכל אחד אחר, כי ככל שהדברים הם יותר יוצאים מן הלב, הם יותר פנימיים, הם יותר אמיתיים, אז ממילא זה משפיע. זה ברור ומוחלט שזה ההסבר לזה. אין שום הסבר אחר. וממילא אשרינו שזכינו! לבן אדם שהוא אוהב ישראל ברמה כזאת, שהפקיר, פשוט הפקיר את כל חייו למען עם ישראל כבר עשרות שנים. והכל נובע מאהבה אמיתית לעם ישראל, כמו שכתוב, כידוע, בפרשת השבוע בפרשת קדושים "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז) הם מפרשים את הסמיכות ב: 'כלי יקר' בפרוש רש"י ועוד. מה השייכות בין שתי הדברים? - כי אדם שהוא אוהב את החבר שלו, אז הוא מוכיח אותו, אכפת לו ממנו, הוא לא רוצה שהוא ירד לבאר שחת. אבל מי שרואה את חברו עובר עבירה והוא לא מוכיח אותו והוא לא מנסה להשפיע עליו בצורה הנכונה, כמו הגדרים של המצוות הוכחה, כמו שמבואר ברמב״ם (הלכות דעות, פרק ו') והוא לא מנסה להשפיע בדרך הנכונה - אז הוא לא אוהב, זה שנאה. מי שיכול לראות את חברו יורד לבאר שחת ולא מנסה להשפיע, זה פשוט שנאה. על זה התורה אומרת "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" אלא "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" וכידוע, שאומר היערות דבש, בחלק א', דרוש י' כמדומני, שהשנאת חינם שהייתה בזמן החורבן, זה התבטא בזה שלא הוכיחו זה את זה. הם יכלו לראות אנשים שעוברים עבירה, ולאף אחד לא היה אכפת מהשני, אף אחד לא הוכיח את השני, זו השנאה הכי גדולה. כי מי ששונא את חברו, אז אם אילו הוא לא מוכיח אותו, לא אכפת לו שהוא יירש גיהנום. ואצל כבוד הרב שליט"א רואים את ההפך הגמור, את ה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) את אהבת ישראל העצומה, שאכפת לו מעם ישראל. ועל זה הוא הקדיש את כל חייו, ובעזרת השם ימשיך להקדיש עוד ועוד ביתר שאת וביתר עוז ובבריות גופא ונהורא מעליא, ויזכה לאריכות ימים ושנים, ונזכה לקבל איתו ביחד את פני משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן. יישר כוח גדול גם על הקו הנפלא הזה, שמעביר את הדברים של כבוד הרב, וממשיך לזכות את עם ישראל. יישר כוחכם, חזקו ואמצו (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה לרבנו הגדול הרב אמנון יצחק שליט"א, המזכה הרבים הגדול שימשיך ככה בפעילות שלו. אני מאוד התחזקתי איתו, אני שומע אותו הרבה, ממש ממש מתחזק. ואני באמת אני חזרתי בתשובה, אני הייתי חילוני פעם, הייתי זה... בזכות הרב, הרב החזיר אותי ככה, החזיר אותי בתשובה וברוך השם, אז אנחנו רוצים ככה שהרב ככה נחזיר עטרה ליושנה, וימשיך עם כל המסע החיזוקים, גם בארץ, גם בעולם. בעזרת השם יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" (ישעיה נט, כ) אמן! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה רבה על כל הענקית, להגדיל תורה ולהאדירה ולהפיץ את דרך אבינו שבשמים לכל היהודים בארץ ובעולם. מחכים אנחנו מהרצאותיו של הרב שיחזרו בבחינת "חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה, כא) ובעזרת השם שיהיה בהצלחה! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
ב"ה לפני שנתיים אני והבן שלי עשינו שבת בבית של האברכים שלך והתפללנו עם הרב - היתה שבת נפלאה (י.ע. בת ים).
ערב טוב לקהילת פז ויקרים, לכל משפחת קפז, לכל ארגון שופר, לאנשים המיוחדים שמאחורי באמת באמת השמות המיוחדים. אני אתחיל בשבח והודיה לבורא עולם. קודם כל נציג את עצמנו ... מנתניה, ברוך השם. עברנו לידת בית עם... המדהימה. ועם... שהתלוותה אליה, שתי מילדות עבריות כמו במצרים, הרגשתי פלא עצום, פלא הבריאה. הם הגיעו אליי ותמכו בי והיו פה, ולא האמנתי שאני אוכל לעשות לידת בית. אז תודה להשם יתברך, הם היו פה. זה פשוט היה מדהים. אז תודה רבה למילדות הצדיקות, ותודה רבה לרב שמעון, שהיה המוהל שלנו, וברוך השם, ילדנו בן צדיק בשם שילה דוד. ותודה רבה ל... על האוכל הטעים. ברוך השם, כל הדרך הזאת לוותה בכשרויות הנכונות, במוהל הנכון, ברוך השם, במילדות נכונות. אז תודה להשם יתברך. אני רוצה להגיד בראש ובראשונה שאנחנו מאוד מאוד מעריכים באמת את כל ה... רואים שיש ברכה של הרב אפילו בדברים שהם עושים, רואים שהם ממש מלווים בברכת הרב, כי ברוך השם, אנחנו יודעים שהרב שלנו, הרב אמנון יצחק, אז צריך לשמור אותו. אנחנו יודעים שכל מה שאומר השם איתו, אז ברוך השם, אנחנו רואים שהשם היה איתנו לאורך כל הדרך, אז תודה רבה, ומקווים באמת גם נעלה תודה באתר, בעזרת השם, בלי נדר, ושהקדוש ברוך הוא תמיד ישלח לכולם ברכה והצלחה לכל קהילות פז היקרים. אז תודה רבה, ונתראה בביאת המשיח הקרוב. ערב טוב (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*)..
שלום וברכה לקו החשוב, יישר כוח על כל המסרים, על כל השיעורים, על כל החיזוקים. רציתי לומר שבזמן האחרון הקשבתי לסדרה של יש ביטחון ויש ביטחון. שמעתי את כולם ומאוד מאוד מאוד התחזקתי. רציתי רק לדעת האם הרב קורא את השיעורים מתוך איזה ספר, והייתי מעוניין לדעת איזה ספר זה כדי להשיג אותו. אשמח אם תיצרו איתי קשר. תודה ויישר כוח על הכול (לכתבה יש בטחון ויש בטחון shofar.tv/articles/15699).
שלום וברכה, מדבר אברך ממודיעין עילית. אני רוצה להודות מאוד קודם כל למורינו הרב הגאון, הרב אמנון יצחק שליט"א, על השיחות המופלאות בכל פרשיות השבוע ובכל ההרצאות שהוא מוסר. דברי חיזוק מתאימים לכולם, גם לאברכים, גם למתחזקים, לכולם כאחד, וגם בעיקר לשירות הטלפון הזה של שופר, שופר קול (8724*), שניתן להאזין גם במכשירים כשרים, שאנחנו משתמשים בזה בדרכים, מחכים לאוטובוס, מחכים לפה, ובינתיים שומעים דברי תורה, דברי חיזוק. השם יעזור שתמשיכו הלאה לזכות את הרבים, והרב בעזרת השם ימשיך ביתר שאת וביתר עוז, עד ביאת משיח צדקנו. יישר כוח גדול (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).
לאחר 12 שנות ציפייה לילדים, הזוג זכה לבן זכר לאחר אמונה והתמדה בסגולות: הכנסת עגלה לבית, לימוד יומי ב"אור החיים" וסגולת "והגדת לבנך". למרות קושי וניסיונות – הישועה הגיעה, והם מודים להשי"ת וכן לרב שליט"א על הליווי והברכות (לכתבה סיפור הישועה לאחר 12 שנים - נפקד בזש"ק! shofar.tv/articles/15697).