הנסים שבטבע | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום בעילום שם.

עתה ידעתי כי גדול אדוני מכל האלוהים.

רש״י אומר, מכירו הייתי לשעבר,

ועכשיו ביותר.

כשאומר, עתה ידעתי,

אז מה היה קודם?

אומר, הייתי מכירו לשעבר,

אבל עכשיו ביותר.

עתה ידעתי כי גדול אדוני מכל האלוהים.

זה אומר יתרו.

התואר גדול

הוא מידה ממידות הקדוש ברוך הוא.

והנה, הכיר זה על ידי מצרים ולא קודם.

את המידה של גדול של הקדוש ברוך הוא הכיר יתרו דווקא על ידי כל האותות והמופתים שהיו במצרים.

ובאור העניין,

הנה מצינו בראשונים שנותנים ציורים בניסים

שמהלכם לא יהיה סתירה עם מהלך הטבע.

יש ניסים

שהם הולכים עם מהלך הטבע, ולמרות זאת הם ניסים.

הרועה אומר טבע,

קורא,

קרה,

וזה בעצם נס.

חובת הלבבות מביא מעשה שאירע.

חבורה אחת מעוברי דרכים,

לנו, אצל כותל אחד,

בא כלא והשתין על אחד מהם,

קם לרחוץ את עצמו,

כשהרחיק מחבריו,

נפל עליהם הכותל ומתו,

והוא ניצן.

הנה זה נס ודאי.

ועם זה אינו סותר כלל הטבע.

כי מהלך הצלתו של האיש ההוא בא לגמרי על פי הטבע.

ובעינינו עוד נדמה זה כמקרה פשוט,

ואין אנו מחשבים זה כלל בבחינת הניסים.

בבעל חובת הלבבות, רבנו בחיה,

מעמיד את זה בשער הבחינה בעניין הניסים והנפלאות.

הנה, כי זה מופת חותך על עניין הנס.

וסוף סוף מתאים זה די היטב עם דרכי הטבע.

השוגה יאמר,

איפה יש פה נס?

הוא קם ונפל בדיוק כזה מהדברים שקורים כל יום.

מקרה?

קרה לו מקרה.

מזליקי,

פוקס,

כל מיני מילים.

נס גמור,

אבל נס שהולך עם הטבע.

הרבה ניסים הולכים עם הטבע.

כל הטבע זה ניסים נסתרים.

אבל נס שרואים

לא חייב להיות יוצא מגדר הרגיל בשביל שהוא יהיה נס.

האבן עזרא, בפרשת כי תישא, ל״ג כא', כותב

והנה לא יוכלו המשרתים לשנות דרכם.

גרמי השמיים, הכוכבים,

המזלות.

והנה לא יוכלו המשרתים לשנות דרכם.

ושיעבור אחד מהם החוק שנתן לו השם.

גם כל צבא השמיים והשפלים יקבלו מהם כפי מתכונתן.

כן, השם תכנת

את כל גרמי השמיים והכול,

מה פעולתם באופן קבוע ושוטף.

אז הם לא עוברים על החוק.

וגם צבא השמיים,

דהיינו הכוכבים וכו',

וגם השפלים,

מקבלים הכול כפי מתכונתן.

על כן לא יטיבו ולא ירעו.

אין בכוחם להיטיב ולהרע.

בעיני המשתחווה למלאכת השמיים לא יועילו לו.

כי זה גזור מאיתו יתברך מראש.

מה הם ישפיעו?

כי אם מה שנגזר עליו,

כפי מערכת כוכבי מולדתו,

כן יקראנו.

אתה נולדת במזל כך וכך,

יקרה לך מה שיש

במזל הזה.

חוץ,

אם ישמרהו הכוח העליון

יותר מכוח הכוכבים,

שיהיה דבק בו, אז ינצל מהגזרות.

זאת אומרת,

כתוב אין מזל לישראל.

ישראל מעלה מזל.

מתי? כשהם דבוקים בשם.

מכיוון שהשם הוא מעל המזלות,

והוא מכתיב להם

מה שהם ישפיעו.

אז מי שנולד במזל, נגיד, מאדים,

וצריך להשפיע עליו דברים כאלה וכאלה.

ונגיד שיש אצטגנינים שיודעים להגיד לו מה כוכב עלול להשפיע עליו,

אז הוא לא יכול לברוח מזה, כי זה מזלו.

מתי כן?

כשהוא דבוק באלוקים

שהוא מעל המזל,

אז ממילא יציל אותו מכל הפגעים

ומכל מה שמכוון אליו.

ואתן לך משל,

אומר אבן עזרא,

חשוב

שהייתה מערכת הכוכבים

שיגדל נהר על עיר אחת.

וישטוף אנשיה או ימותו.

ובא נביא

וזהירם שישובו אל השם בטרם בו יום רעתם.

משבו אליו בכל ליבם.

ובעבור שדבקו בו

נתן האל בליבם

שיצאו אנשי העיר לחוץ, לחוץ, להתפלל אל השם.

והנה עשו כן.

וביום ההוא גדל הנהר פתאום כמנהגו, כאשר ראינו בעינינו פעמים רבות, ושטף כל העיר.

והנה לא שרה גזירת השם.

והוא הצילם.

במערכת הכוכבים היה שיהיה שיטפון.

זהו, חזאים ראו,

הכל בסדר וכו'.

בא הנביא קודם,

אמר להם, תחזרו בתשובה.

אם חוזרים בתשובה, דבוקים בשם. אם אתה דבוק בשם, הוא מציל אותך.

אז גם גזירה שצריכה לבוא לפי מתכונת השמיים,

לא תחול עליך. היא תבוא,

אבל לא עליך.

סליחה.

אז לכן נותן בליבם שהם יצאו,

ומציל אותם.

יש לקלטת, חובה לראות ולשמוע.

קוראים לה נס

או לא נס.

זה נס

או לא נס.

בזמן שסדאם שלח גראדים לפה,

במלחמת המפרץ,

אני תיארתי את הטיל ה-33.

הוא פגע ברמת גן,

פרק שני בניינים,

ואני מתאר כל בן אדם, בכל קומה, מה היה איתו.

הבניין התפרק,

אף אחד לא מת.

הבניין קרס

ונפל על אנשים חיים.

והם יצאו עם פיג'מות מתחת להריסות אחרי שפינו את זה עם טרקטורים ומנופים והכול.

תשמעו שמה מדהים,

כל משפחה משפחה,

איך השם עשה נס.

זה היה בדיוק בממ״ד,

זה בדיוק יצא למדרגות ונפל בממ״ד,

זה בדיוק הלך לדודה שלו,

זה עשה ככה, הוא הלך ככה.

אז

עשרות דיירים,

כולם השם הזיז אותם איפה שאין את הפגיעה.

זה בדיוק כמו זה.

יש גזרה,

היא צריכה לבוא, היא לא תשתנה,

אבל תלוי.

אם הקדוש ברוך הוא רוצה,

מזיז את האנשים,

וזה נס שאין כדוגמתו.

לא מזמן היה בבאר שבע, שאישה שמעה משהו ולקחה שפת הילדים שלה, שלושה,

והעבירה אותם למקום, ונחת בדיוק איפה שצריכים חלילה למות.

היא הקדימה בשברירי שניות.

אם היה נותן לה השם טיפה אדישות,

פחות מהירות, פחות זריזות, פחות ערנות,

לא היה לה ילדים.

וזה להעיר אותם מהשינה,

ולהוציא אותם מהחדר.

זה לא פשוט.

ואיך שהם יוצאים, בובום.

חור בתוך הסלון,

לבפנוכו, יאללה.

זה נס או לא נס?

ודאי זה נס.

המשרתים ירוצו כסוסים עוברים במסילה.

המשרתים העליונים, הכוכבים, המזלות, הכוחות העליונים.

הם רצים כמו סוסים, עוברים במסילה.

והם לא רצים בשביל להרע או להטיב. ככה דרכם.

זה המסלול שלהם.

וחשוב,

כי במסילה איש עיוור.

לא ידע מנהג הסוסים. הוא עיוור, הוא לא יודע איפה הסוסים.

הם בכיוון שלו, הם ידרסו אותו, הם לא ידרסו, הוא לא יודע.

הוא לא יודע מתי הם הולכים ימינה, מתי פונים שמאלה.

אבל הוא נשאר על פיקח.

אדם שרואה

שהוא יודע את צורם.

והנה הוא ישמרנו.

כי מרוצם בזה יוליך החיוור לצד האחר.

אז הפיקח מוליך את החיוור לצד השני.

ומרוצת הסוס לא תשתנה.

והעיוור יימלט.

כי יש לו מישהו שרואה,

מפקח,

רואה את המסלול,

והוא מזיז אותו לפי העניין.

ואז הוא לא נפגע.

אז ככה זה עובד.

הנה הביא ציורים

במאורעות שהינם ניסים ודאי.

האיבר עזרא הביא לנו ניסים ודאי.

זה הציורים.

אבל עם כל זה מתאימים בתכלית עם דרכי הטבע.

נס וטבע כאחד.

ועוד יותר מצינו ברמב״ן

פרשת נוח ו'-ט'.

ידוע כחיות

רבות מאוד.

וכאשר תאסוף לכולם

ומאכל

אשר יאחל שנה תמימה,

אז כמה, נגיד רק מיליונים,

בעלי חיים יש בעולם.

תאסוף גם אוכל בשבילהם לשנה.

לא תאכיל אותם התיבה הזאת

שבנה נוח במידות האלה.

ולא עשר כיוצא בה, גם אם

תכפיל בעשר את גודלה,

לא תאכיל.

אז איך היא אכילה?

אלא זה נס

שהחזיק מועט את המרובה. יש לי קלטת מעט המחזיק את המרובה.

ואם תאמר יעשנה קטנה ויסמוך על הנס הזה, הרי גם ככה זה נס, כי זה לא מכיל את כולם.

לפי המציאות,

אי אפשר להכיל את כולם.

ואם תאמר יעשנה קטנה ויסמוך על הנס הזה,

למה לא עשה אותה קטנה ונסמוך על הנס הזה בקטן?

עשו את הגדול למעט הנס.

אומר הרמב״ן,

נכון, אפשר לעשות אותה כזאת, קופסת גברורים.

מה הבעיה לעשות את קופסת הגברורים?

אם הייתי אומר לכם

שכל מגדל אייפל

זה בעצם קופסת גברורים,

הייתם מתעלפים מצחוק, נכון?

נכון?

אבל המדענים אומרים את זה.

הם אומרים שאם תעצור

את סיבוב האטומים

שהם נעים במהירות והם יוצרים כאילו את החומר המוחש,

אז אתה תקבל קופסת גברורים במסה ומשקל

של מגדל אייפל.

נגיד, הוא שוקל אלף טון,

בקופסת גברורים בגודל כזה יהיה משקל אלף טון

בלי התנועה של האטומים.

למה הדבר דומה?

הדבר דומה לוונטילטור עם להב אחד

בקוטר נגיד של מטר,

וזה מסתובב מהר. ככל שיסתובב מהר אתה תראה את זה מקשה אחת.

אם תרצה להכניס אצבע, לא תוכל לעבור.

לא תוכל לעבור. מהמהירות זה יוצר כאילו חתיכה אחת.

ואז אתה חושב שיש פה חומר מלא בקוטר,

מלא מלא מלא חומר, כי אתה לא יכול לעבור.

אתה לא יכול לעבור. למה? זה בגלל מהירות הסיבוב.

אבל לא שיש פה את הכמות של החומר שאתה רואה.

אם תעצור עכשיו,

הזמן יהיה לך לאב אחד.

אז כמה מהנפח חרטה?

ככה זה עובד.

כל מה שאתם רואים,

אם השם עוצר עכשיו את כל התנועה של כל האטומים פה בכל הבניין,

הוא נעלם.

נעלם.

רק מרוב הסיבוב,

זה מה שיש.

אז זה נס או לא נס?

כל הטבע זה נס.

אבל אנחנו מורגלים לראות את הטבע בעיניים, כאילו, הנה,

תראה,

תראה.

זה לא אני אמרתי, זה המדע אמר.

תאשימו אותו.

ובכן,

כותב הרמב״ן, כותב הרמב״ן, שבעצם,

למה לא עשה הקדוש ברוך הוא את הטבע הקטנה, כמו שאמרנו, קופסת גפרורים, וייכנסו שם מיליונים בעלי החיים?

כדי למעט את הנס.

למעט את הנס.

כי כן הדרך בכל הנסים שבתורה ובנביאים,

לעשות כל אשר ביד האדם לעשות,

והשאר יהיה בידי שמיים.

זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא רוצה תמיד למעט בנסים.

כשכותב הרמב״ן למעט בנס,

אז משמעו המעטה ממש.

הוגבלה כאן פעולת הנס באיזו מידה להניח מקום בפעולה גם למהלך הטבע.

עד כדי כך יש מקום לנס

גם בדרך הטבע.

גם בדרך הטבע.

ואנו טועים מאוד בכל ההבנה שלנו בסוד הטבע ודרכיו.

מה רב ומעשיך אדוני כולם בחוכמה עשית, זה נאמר גם על טבע.

מורגלים אנו כי זה עניין החלטי שכזה או כזה הוא מחזיק.

זאת אומרת, אנחנו חושבים שזה כזה או כזה הוא מחזיק, ויותר מזה אין בדרך הטבע להחזיק.

זאת אומרת,

אנחנו אומרים שבבית כנסת כזה יכולים לכנס מאות אנשים, להגיד 300-400, זהו בצפיפות.

אבל אף אחד לא יגיד שיכולים לכנס פה 100,000.

אם מישהו יגיד שייכנסו פה 100,000, יגידו שהוא משוגע.

אז איך כל המיליונים יהודים

נכנסו בקורבן פסח כל הזכרים

בשלוש נגלות

כדי לשחוט את הפסח?

זה נקרא סוד מעט מחזיק תמרובה.

סוד מעט מחזיק תמרובה.

כל המחשבות שלנו באים

בגלל שאנחנו עמי ארצות

ולא יודעים את סוד המקום.

לו ידענו את משתרי הטבע של המקום,

היה נוח לנו להבין

שכמו מקום שמחזיק 100 אנשים,

מסוגל להחזיק מספר,

של 100,000 אנשים,

בלי להרחיב את המקום,

באותה מידה ממש,

יש יכולת להחזיק כמות מרובה הרבה יותר.

אבל אנחנו עמי ארצות לא מבינים מה זה סוד המקום.

כי מי שאמר

לשמן וידלוק,

יאמר לחומץ וידלוק. מה הבעיה?

אם הוא אומר שעל סיכה,

על ראש המחט יכולים לעמוד עשרה אנשים, מה הבעיה?

מה שהוא אומר, יתקיים.

הרי הוא ברא את העולם מאפס ותוהו.

מאין?

תראה איזה עולם התרחב.

למה נקרא שמו שדיי? שאמר לעולמו די.

בהתחלה אמר לו להתפשט, התפשט, התפשט, התפשט, עד שאמר לו די.

ממה זה התפשט?

לא מפיצוצים.

מאין?

מאין?

זאת אומרת, יש לו בעיה?

אז מה בעצם מחזיק את כל העולם הזה? אין.

והחוכמה מאין תימצא?

באיזה מקור בינה?

אנחנו לא יודעים שום דבר סתומים. עמי ארצות.

אנחנו לא יודעים מה זה סוד המקום.

עניין קפיצת הדרך.

רבי שלום שבזי,

כל יום שישי היה בסוד קפיצת הדרך, מגיע לארץ ישראל,

פעם לחברון,

פעם לטבריה, פעם לירושלים,

כל פעם היה שובד מקום אחר, מוצא שבת, חוזר לתימן.

עניין קפיצת הדרך.

בעינינו זה מהניסים הגמורים,

וגם זה מגודל עם ארצות שיש לנו בסוד התנועה.

כי אנחנו מורגלים לראות את מידות התנועה ומידות ההליכה.

שאדם יכול ללכת באיקס זמן

מרחק כזה.

ככה אנחנו אומרים.

אם יש רץ,

כשהוא רץ במהירות שבר את השיא, הגיע לתשע נקודה אחר ג'נדרן,

זהו.

אי אפשר לעבור את זה, כאילו. אי אפשר. אולי בעוד כמה שנים, אני יודע מה, יוכלו, אני יודע, תרד, אז יוכלו לרוץ טיפה יותר, נגיד.

אבל שבן אדם כערף עין יכול להיות לא מפה למאה מטר או לארבע מאות מטר, מפה לתימן ומתימן לישראל כערף עין,

זה אדם לא מבין. זה, הוא לא מכיר את זה.

עם הארץ בנושא התנועה.

וכשצריך להרחיק לכת, דומה שצריכים קפיצה.

אם אתה רוצה יותר מהר, אז אתה צריך לרוץ, לקפוץ.

בקיצור, זה אצלנו ניסים גמורים בהחלט.

אבל מי שיודע סוד התנועה

ומשכיל עניין המיטטה,

ידע כי היא מפלאי החוכמה האלוהית.

כי קפיצת הדרך היא גם כן במהלך הטבע.

גם כן.

זה לא משהו מיוחד.

ועמיתת נפלאות, חוכמת הטבע היא כל כך חזקה,

עד שמצינו שאלישע הנביא יחיה הילד המת.

ילד מת

והוא החיה אותו.

וחכמים מחשבים את זה לעניין של תחיית המתים ממש.

והמדרש אומר,

כל מה שהקדוש ברוך הוא עתיד לעשות לעתיד לבוא,

הקדים ועשה על ידי הצדיקים בעולם הזה.

הקדוש ברוך הוא מחיה מתים,

ואלישוע מחיה מתים.

והנה, במעשה אלישוע נאמר במלכים ב' ד',

וישם פיו על פיו,

ועיניו על עיניו,

וכפיו על כפיו,

ויהי חם בשר הילד.

כל זה ענייני טבע.

ולא לחינם עשם.

ודאי היו כחלק בפעולת מעשי התחייה.

והנה מעשה של תחיית המתים ממש,

ועוד יש לו מקום בטבע ובמהלכיו.

כן?

זה לא חיו יחיה

על ידי תענית וזה ופה ושם.

זה ממש כמו הנשמה מפה לפה,

וכאילו עושה מהלך טבעי.

ומה קוראים לזה, חכמים?

תחיית המתים ממש.

אלישע אחייה את המת.

אז זה במהלך הטבע.

וזה נקרא תחיית המתים ממש.

בשעה שהפיל נבוכדנצר הרשע את חנניה, מישאל ועזריה לתוך כבשן האש.

עמד שר הברד לפני הקדוש ברוך הוא.

אמר לפניו ריבונו של עולם, ארד ואצנן את הכבשן ואציל את הצדיקים הללו.

אמר לו גבריאל,

אין גבורתו של הקדוש ברוך הוא בכך,

שאתה שר הברד

וכולם יודעים שהמים מכבים את האש.

אלא אני,

שר של אש,

ארד,

ואקרר מבפנים ואקדיח מבחוץ

ואעשה נס בתוך נס.

פסחים קף יח.

גם זה עדיין בתוך מהלך הטבע ההוא.

מה זה?

מה זה? מלאך של אש שכולו אש,

מצנן מבפנים ומקדיח מבחוץ,

זה טבע.

איך?

איך?

כי מה תאמר?

שהאש בהכרח הוא שתשרוף ותחלן, נכון? ככה אתה אומר.

מה זה אש?

אש יודעת רק לשרוף ולחלות.

אש לא מצננת, לא מקררת.

אז עונים לנו פה, האם לא מצינו בעלי חיים שחייהם הם דווקא בתוך האש?

אוכלים אש

וחיים באש,

כגון סלמנדרה.

סלמנדרה,

אם אתה מרתיח תנור

באלפי מעלות במשך שבע שנים רצוף,

יוצא מזה בירייה שקוראים לה סלמנדרה בדמות עכבר,

והיא חיה באש מהאש,

היא נוצרת מהאש,

וכשאתה שוחט אותה

ולוקח את הדם שלה,

ואתה מצפה את עצמך בדם שלה,

אתה יכול לעבור במו אש ולא תיקבע.

וזה התרגיל שעשה ישו,

ישו, שהוא ציפה את עצמו בדם סלמנדרה ועבר בתוך אש, ועשו מזה מויפס וזה.

הוא ידע מה שחכמים אומרים,

ועשה את המויפס הזה, כאילו.

אז רואים שאש,

יש באש חיים.

לו ידענו היטב אמיתת חוכמת סוד האש,

אז לא היה לנו פלא בכלל.

שכמו שהאש מציאותה שהיא בוערת ומכלה,

יש גם במציאותה שהיא דווקא נותנת חיים.

ודווקא שר של האש,

ממנו תבוא ההצלה לחנניה, מישאל ועזריה.

ואם אומנם נס הוא כרגיל,

אבל כל אלה עדיין ביחד עם מהלך הטבע הם באים.

אז אנחנו רואים שכל מה שאמרנו עד עכשיו,

סוד המקום, סוד התנועה, סוד האש, כל מה שאמרנו עד עכשיו, זה הכל עדיין נמצא במהלך הטבע.

זה ניסים שיש שייכות לטבע בהם.

טוב,

הנה מתחנו קו על כל הניסים

מהבחינות שהביא חובת הלבבות,

עד מעשה של תחיית המתים, ועד הצלת חנניה, מישאל ועזריה מתוך כבשן האש,

וכי כולם עדיין הם בתוך מהלכי הטבע.

אבל לא כן הניסים של יציאת מצרים.

אבל לא כן הניסים של יציאת מצרים.

אמר הכתוב,

באירע אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב,

באל שדי,

ושמי אדוני לא נודעתי להם.

סוד העניין,

כי מסוד השם הגדול לא נודע לכולם,

לא ניכר להם.

כל הניסים הנפלאות שעשה עמהם היו רק בשם שדי.

כל הניסים היו עדיין בתוך ועם דרכי הטבע ומהלכם,

כי זה סוד השם

שדי ומשדד מערכות.

אותו שם

שנתן לעולם להתפתח ועצר.

די.

זה נקרא שם

שהוא הולך עם הטבע.

אבל סוד עניין יציאת מצרים הוא שכל הנעשה בו הוא בסוד השם הגדול.

עתה ידעתי כי גדול אדוני מכל האלוהים.

מה זה אלוהים? זה כל הכוחות כולם.

עתה ידעתי כי גדול אדוני זה שמו המיוחד.

עניין יציאת מצרים וכל הנעשה בו בסוד השם הגדול.

זה מה שנאמר, ויוציאנו אדוני ממצרים, לא על ידי מלאך

ולא על ידי שרף,

אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו.

כי יציאת מצרים היא אבן, פינה ושורש

של כל אמונתנו הקדושה.

כי התגלות שמו הגדול הייתה דווקא ביציאת מצרים.

כל הניסים שבעולם הם כלא כלום לעומת יציאת מצרים.

יציאת מצרים היא לב כל הניסים וממנה יונקים חיותם.

הנס הכי זעיר ביציאת מצרים אין ערוך לו בכל שאר הניסים הכי גדולים,

כי יציאת מצרים היא סוד של בכבודו ובעצמו,

סוד ההתגלות של שמו הגדול,

ויתר הניסים הם רק זכר ליציאת מצרים.

זה מה שאמר יתרו.

עתה ידעתי,

הכרתי אותו לשעבר,

אבל עתה יותר.

עתה ידעתי,

כי גדול אדוני,

כי סוד שם העצם,

שם יו״ד והו״א וו״א,

סוד שם העצם ששמו

הוא גדול,

יוצא דווקא מיציאת מצרים.

כתוב בתהילים ע״ו, נודע ביהודה אלוהים,

בישראל גדול שמו.

רוצה לומר השם הנקרא גדול,

וזה המכוון גם כשאומרים בקדיש,

יהא שמי רבה.

מה זה יהא שמי רבה?

יהא שמו הגדול.

רבה זה הגדול.

יהא שמו הגדול.

רוצה לומר השם נקרא גדול, והוא בישראל השם הזה.

וזכינו לזה ביציאת מצרים,

וזה הסוד של בכבודו ובעצמו.

אז זה השורש לכל הניסים בעולם,

יציאת מצרים,

שנעשה הכול בשמו הגדול,

ואת זה הכיר יתרו,

ואמר, עתה ידעתי כי גדול אדוני מכל האלוהים.

נו, אז עכשיו הבנו טיפונת.

כמה ניסים מתרחשים סביבנו בלי שנרגיש ונבין ונדע?

ואפילו שהם הולכים עם הטבח.

אבל זה שהקדוש ברוך הוא מפלה בין אנשים,

יש אנשים שנפלו ממטוסים,

ולפני, לא מזמן,

מטוס התרסק לגמרי, ורק אישה אחת נצלה.

לא מפורקת ולא כלום, נצלה.

איך זה?

יש מי שמחליט.

אז זה מחזק.

למה?

כי כתוב שבגוג ומגוג, יפול מצדך אלף, עורבבה מימיניך, אליך לא ייגש.

אתה תהיה בין 11 אלף שימותו,

ואתה תעמוד באמצע, ואליך לא ייגש.

לא טיל,

ולא רסיסים,

ולא בטיח.

זאת אומרת,

אם אתה דבוק בשם,

אתה מעל הטבע, מעל המערכות, מעל הכול.

הוא ייקח אותך ככה, הופ, זוז לפה, הופ, זוז לפה.

כמו הפיקח שלקח את העיוור במרוצת הסוסים.

רואה את הסוסים באים מפה, אומרים לו, לעמוד פה.

זהו, הם עברו.

בואו, נחזור בחזרה.

ממשיכים.

כמו בנס או לא נס, אטילה שלושים ושלוש.

שלושים ושלוש זה כמניין גל.

גל עיניי ואבית נפלאות מתורתך.

רבי חנן יאמר אנגליה שאומר.

עשו הקדוש ברוך הוא זה כל ישראל.

הפיקוח ארבונו תרון סוד, שנעמור על הנועה וסלומן סוד. הוא יחדיל את ערום ידי.