מדוע הנשמה לא רוצה להפרד מן העולם כשבתחילה לא רצתה לרדת? | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום להצלחת ההרצאה באילת הלילה בעזרת השם יתברך וקידוש שמו יתברך בעולם.

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך, הרבה להם תורה ומצוות.

ידוע שהקדוש ברוך הוא בראת העולם לא לצורך עצמו,

שהרי הוא שלם בכל השלמויות.

הן העיקר תכלית הבריאה להיטיב לנבראים,

שכן הקדוש ברוך הוא שורש הטוב ודרך הטוב הוא להיטיב עם זולתו,

ולכן בראת הברואים להיטיב להם.

ומכיוון שכך

קבע הקדוש ברוך הוא בבריאת העולם,

שרק על ידי קיום המצוות

הוא מטיב ונותן שכר לברואיו,

שלא יהיו בבחינת אוכלים נהמא דחיסופא,

לא אוכלים לחם חינם.

ואילו על ידי העבירות הוא נותן עונש לברואיו כדי להרתיע,

לעורר אותם שיעשו את המצוות.

ומה שנתן הקדוש ברוך הוא את התורה לישראל הוא רק לזכות את הרבים.

אז הקדוש ברוך הוא גדול מזכה הרבים.

כמו שמצינו בגמרא, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

לפיכך הרבה להם תורה ומצוות,

אז מי שרוצה לזכות את ישראל,

מרבה להם תורה ומצוות, לא ממעיט,

לא מקל,

לא כוחת ההיתר העדיף,

זה לא רוצה לזכות את ישראל.

אם כך,

אנו חייבים לנצל כל רגע ורגע לקיום התורה והמצוות.

שערי ימי שנותינו בהם 70 שנה,

ואם בגבורות 80 שנה.

וזה כצל עובר.

ידוע שבמתים, חופשי.

אחרי הפטירה אי אפשר לקיים שום מצווה.

ויש צער גדול לנשמה,

שהיא בזבזה את רוב זמנה בהבלי העולם.

כדי לחזק את העניין,

נתבונן במה שאמרו חכמים,

לגבי הצער של הנשמה לאחר פטירת האדם.

כתוב בגמרא בשבת, קנב.

כל שנים עשר חודש

גופו קיים בקבר ונשמתו עולה ויורדת.

לאחר שנים עשר חודש, בטל הגוף,

נשמתו עולה ושוב אינה יורדת.

רואים

מן הגמרא שכל שנים עשר החודשים אחרי פטירתו של אדם

הנשמה יורדת, מנסה לחזור ולהיכנס לגוף,

אך רואה שהיא אינה מצליחה, עולה למעלה לשמיים. אחר כך היא יורדת עוד פעם, מנסה שוב להיכנס לגוף.

וכך במשך 12 חודשים,

עד שהגוף נרקב ומתבטל,

והנשמה מבינה ששוב לא תצליח

ואין טעם להיכנס לתוך הגוף.

ועולה לשמיים במקום נוחתה,

ושוב אינה יורדת.

דרך משל,

יש אדם שהיה גר באיזה בית שהיה חשוב לו מאוד, סילקו אותו מהבית, וכל פעם היה חוזר רק להסתכל,

מאמין אולי יהיה איזה נס, הוא ייכנס עוד פעם לבית ויחזירו לו את זה וזה.

הוא לא יכול להתנתק מהבית,

כל פעם הוא בא לסביבה,

יושב על הספסל,

מסתכל עוד פעם על הבית וזה, אבל רואה אנשים נכנסים,

יוצאים בו, חוזר בחזרה, אחרי כמה ימים,

ועוד פעם, מסתכל עליו, לא יכול,

מתגעגע לבית, רוצה להיכנס לבית,

אבל אין, זהו, לקחו לך את הבית, עקלו את הבית, נגמר, אין בית,

אפשר לא.

יש לתמוה על כך הפלא ופלא.

הלא אמרו חכמים זכרונך במשנה באבות,

על כורחך אתה נוצר,

על כורחך אתה נולד.

רש״י מפרש על כורחך אתה נוצר,

שבא מלאך הממונה על ההיריון אצל הפרגוד,

איפה שכל הנשמות חקוקין,

והוא עומד לנשמה,

נכי ביתי עימי

וייכנסי במעיים של אישה פלונית.

והנשמה אומרת, איך אני אלך במקום תינופת?

ואני אניח מקום טהרה כזה?

מיד באה מלאך ונוטלה בעל כורחה ומכניסה למעי האישה.

ועל כורחך אתה נולד.

בשעה שהגיע הזמן שהעובר צריך לצאת ממעי אימו, הוא לא רוצה לצאת משם.

למה?

בפנים הוא צופה מסוף העולם ועד סופו.

מלאך מלמדו את התורה,

ומייד מוציאים אותו בעל כורחו משם. בגלל זה הוא בוכה, וואי! וואי!

אם כך,

מכיוון שכל כך קשה לנשמה לרדת לעולם הזה,

מדוע לאחר הפטירה

היא יורדת ומנסה שנה שלמה לחזור להיכנס לתוך אותו גוף חומרי?

ומה עוד שאמרו לנו חכמים?

יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה.

אז למה היא מתעקשת ומנסה לחזור לגוף 12 חודש?

התשובה לכך נמצאת בתחילת המשנה שהבאנו.

יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה.

ומכל חיי העולם הבא, כי בעולם הבא במתים חופשי.

אין אפשרות לעשות מצוות, אין אפשרות ללמוד תורה.

רק כשהנשמה היא בתוך הגוף, היא יכולה לעשות זאת.

לכן,

אמת,

לפני הולדתה,

הנשמה לא רוצה לרדת תוך הגוף לעולם הזה.

למה?

כי היא לא יודעת את ערך קיום המצוות והמעשים הטובים בעולם הזה.

היא נמצאת באורות העליונים.

מה לה ולעולם השפל הזה?

חומוס וטחינה ופיתות?

מה? היא צריכה את זה בכלל.

כי היא לא יודעת מה הערך של מה שאפשר להשיג פה,

לעבוד את הבורא.

מה זה זכות? הרי משה רבנו לא רוצה לצאת מפה. ואם הוא יוצא, לאן הוא הולך? ליד הכיסא של הקדוש ברוך הוא כביכול.

הכי קרוב לבורא יתברך.

אחרי השכר הגדול, נתינת התורה לדורות,

לכל העולם.

אז מה, מה, מה? יאללה, קדימה, טסים.

לא רוצה.

מוכן להישאר כמו ציפור, כמו עגל.

העיקר שיהיה לי איזה משהו שאני עושה לכבוד השם.

יתברך.

אולם אחר פטירת האדם,

כשהנשמה עולה למעלה,

לעולם הנשמות,

ואז מתגלה אל הגודל וערך כל מצווה ומצווה,

ואיך מכל אות, מכל מילה של תורה ותפילה נבראים עולמות שלמים.

אז היא יורדת שוב ומנסה להיכנס לתוך הגוף,

כדי שתוכל לקיים עוד מצווה כלשהי,

ולתקן את אשר פגמה.

כידוע, מה הסיפור על הגאון מווילנה, שלפני פטירתו אחז את ארבע ציציותיו,

ובכה בדמעות שליש.

שאלו התלמידים, רבנו,

על מה אתה בוחן?

השיב להם,

בעולם הזה,

כשהנשמה עדיין בתוך הגוף, יכול אדם בעד כמה פרוטות

לקיים מצווה ציצית,

ואין לנו מושג על גודל השכר של מצווה אחת.

מסכון מצווה ציצית זוכים לראות פני שכינה כשיוצאים. איך שיוצאת הנשמה זוכה לראות פני שכינה,

שנאמר, וראיתם אותו, לא ראיתם אותם, את הציציות, וראיתם אותו.

ואילו לאחר פטירתו,

אפילו בעד כל הון שבעולם,

אדם לא יכול לקיים שום מצווה.

אשרף של מי שאחרי פטירתו הניח מצוות שפועלות בעבורו,

אשרף של מי שהניח בנים

שמזכים אותו.

אשרף של מי שטורחים בעבורו לעשות בשביל העלותו בעולם העליון, עילוי נשמה.

אבל זה כבר תלוי בחסדי אחרים.

כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן, הנר ביד שלך,

תקן.

אל תחכה ואל תסמוך.

מעתה התבארתם?

הנשמה עולה ויורדת במשך שנה שלמה להיכנס חזרה לתוך הגוף, כי אמת,

לפני הלידה לא רצתה לרדת לגוף,

כי היא לא מכירה בערך הגדול של קיום תורה ומצוות בעולם הזה.

אחרי הפטירה,

כשהיא עולה כבר לעולם הנשמות,

שם היא רואה מה גודל כל מצווה קטנה,

מה מקבלים עליה עולמות.

ושם היא לא יכולה לגלות,

שם היא לא יכולה לקיים שום מצווה.

ואז היא מגלה את מה שאמרנו, יפה שעה אחת בתשובה,

ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא.

לכן,

היא יורדת ומנסה להיכנס לתוך הגוף,

בתקווה שתוכל לקיים עוד איזה מצווה,

לתקן מה שפגמה בעולם הזה, אך לשווא

את הנעשה אין להשיב.

בודדים אלה שהצליחו לקום עוד פעם בחזרה.

קרו מקרים.

היו אנשים

שהכניסו אותם אפילו למקרר,

והוציאו וחזרו.

היו כאלה שדפקו בארון.

לא רק יהודים.

מקרים.

איך זה?

אלה לחצו יותר מדי, כנראה.

נו, יהי רצון שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו להבין את ערך הזמן בעולם הזה,

כדי שנוכל לנצל כל רגע ורגע

ולעסוק בכל עת,

בתורה, במצוות מעשים טובים, וגם בהרהור.

גם כשאדם הולך בדרך,

גם כשהוא נוסע,

מהרהר בדברי תורה, או שם ברקע הרצאה,

העיקר כל הזמן תפוס בשר עפיו, בענייני רוחניות.

אשריו, כל רגע משתלם לנצח.

כל רגע משתלם לנצח.

בעזרת השם, אמן.

אמן. רבי חנניהו ברגע שאומר,

עושה הכל שבוח עושה כל שבוע יקראו חרמונות עצמו.

שנה אמור אדון עפס למען סדגו, יגדיל תורה ויעדיר.