אור יהודה - אור יהודה 24.05.2007

 

- - - לא מוגה! - - - 

רואים מפה שהייתה הידרדרות תהומית בעם ישראל באותה תקופה מהזנחת התורה בדרכי התורה דבק שסתם את הגולל על העבר אבל הבחירה האיתנה והטהורה של רות

להתדבק בקהל השם.

בכוחה היה למצוא דרך שהתגשם כל מאוויה הגדול וזה גרם לתמורה קיצונית בעם ישראל שרואים שבאה אישה מארצות נכר ומוכנה לדבק בעם ישראל.

זה נתן דחיפה גדולה מאוד וכמו שהיום איזה אדם

מפורסם מאוד שהיה רחוק מאוד החליט לחזור בתשובה זה יעשה רעש גדול בכל מקום.

אז אם באה בת מלך ומוכנה להיכנס לעם ישראל אפילו כשהוא נמצא בשפל המדרגה הזו עושה דבר גדול, הרמה גדולה לעם ישראל.

אבל כנראה לא די בכוח של התאמצות כל זמן שלא מוכנים התאמצות יתרה

שכן למרות המסירות נפש של רות הכבידה עליה נעמי ואמרה לה לא,

לך נא שוב נא.

מה עונה לה רות?

הכול אני מוכנה לקבל עליה, את כל הדת שלכם, את כל העונשים,

את כל הייסורים,

את כל הדברים, את כל המניעות,

הכול. אני יודעת שלהיות יהודייה זה יותר קשה מלהיות גויה.

אבל כשראתה בטרת כי היא מתאמצת, נעמי ראתה שעם כל מה שהיא דוחה אותה, בכל אופן היא לא מבטרת והיא דבקת בה,

מתיידה לדבר עיניה. זאת אומרת, הבינה שהיא רוצה באמת באמת באמת להיכנס ולחסות אחת השאלה.

לומדים מפה את הכוח של ההתאמצות,

ולפעמים אדם מתייאש ואומר, תשמע, השתדלתי, התאמצתי, זה לא עובד, לא עובד.

אני, כנראה זה לא מתאים לי, אני לא, ניסיתי, זה לא הולך, לא עובד. באמת יש.

לא.

התאמצות אומץ, אומץ פירושו קיום בלי שינוי.

מה זה אדם אמיץ?

אי אפשר להוריד אותו מהמצב שבו הוא נמצא, הוא אמיץ. רואה סכנות, לא מעניין אותו, אמיץ.

מה זה החלטה אמיצה?

שום שינוי לא יגרום שאדם ישנה את החלטתו. זה נקרא...

החלטה אמיצה, בטרק היא מתאמצת, היא לא מבטרת.

זה ביזיונות ללכת כל הדרך והיא אומרת לה תעזבי, תלכי, זה לא בשבילך, תעזרי בחזרה לעמך.

היא לא שומעת לה.

אדם דוחים אותו, ודוחים אותו, ודוחים אותו, והוא ממשיך.

ההתאמצות הזאת היכה ביראתה שהיא רוצה לדבק בעם ישראל.

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח,

והשם עלינו ומוחמד ויביח.

הדברים שנאמר יהיו נהיינו נשמת המנוח,

צחק אשר ונעימה ומנוחתו עדן.

במגילת רות,

שלמדנו אתמול,

כתוב בטרק, היא מתאמצת,

היא ללכת איתה ותחדל לדבר אליה.

רות חוזרת בשדה מואב עם הקלות שלה,

עורפה ורות.

נעמי נעמי חוזרת עם הקלות שלה,

עורפה ורות,

ובדרך היא מנסה לשכנע אותם, לך נשום נא,

לך נשום נא, לך נשום נא,

תחזרו, אין לי מה להציע לכם,

אין לי בנים, אין לי כלום,

תחזרו למקומכם.

ומתי שהיא ראתה שרות מתאמצת,

אז היא הפסיקה לדבר על ליבה ולומר לה שתשוב בחזרה.

אם אנחנו רוצים לדעת מה גדול כוח הבחירה שבאדם,

נלמד את זה ממוצאו של דוד המלך,

שרות הייתה אם המלכות,

גיורת ומואב,

והיא השורש למלכות בית דוד ומלך המשיח.

עם ישראל היום במצב של שפל,

זה היה בימי שפוט השופטים,

שהעם היה שופט השופטים שלו,

הידלדרות מוסרית גדולה,

ולא הייתה כמעט שום תקווה שהם יצליחו לחזור לדרך הנכונה.

והנה,

דור כזה ששופט את שופטיו,

במצב כללי

קשה כזה, כתוב ויהי רעב בארץ

ויהי בימי שפות השופטים, ויהי רעב בארץ, פעמיים כתוב ויהי, ויהי זה לשון צער,

ויהי.

פעמיים, למה? אחד לרעבון של תורה ואחד לרעבון ללחם.

ויהי בימי שפות השופטים, אם מגיעים למצב כזה ששופטים זה שופטים,

אם זה רעבון לתורה, אין דרך ארץ.

ויהי רעב בארץ, אין נחם.

אם אין תורה, אין נחם, אין קבע.

וזה תלוי בזה.

וילך איש,

אל ימלך עוזב את מקומו,

ויורד למואב,

ומי גרם לו לגלות?

עין רעה שהייתה לו.

הוא היה עשיר גדול, אחד מגדולי הדור,

והיו באים ודופקים לו בדלת רעבים.

מה?

נמאס לו פה לשמוע שאנשים דופקים ומבקשים ומבקשים כאן, לקחת את המשפחה מעזה.

עין רעה הייתה לו.

מי גרם לו? עין רעה.

אם כן, רואים שהייתה פה גם הידרדרות של האדם הפרטי.

ולא רק זה, הוא גם מחדיש את כולם. אם אדם גדול כזה עוזב או הולך,

זה מחדיש את כולם.

וייסעו להם מחלום בחניון נשים מואביות.

והם לקחו נשים מואביות לפני שנלמדה ההלכה.

כתוב, לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' עד עולם. עמון ומואב.

הקדוש ברוך הוא אמר שהם לא יכולים להיכנס בעם ישראל בכלל.

למה?

על אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים.

כשעם ישראל יצאו ממצרים והם עברו דרך עמון ומואב,

הם לא יצאו לקראת עם ישראל בלחם ובמים להציע להם.

אפילו שלעם ישראל לא היה חסר והיה להם מן והיה להם בהירה של מרים.

והיה להם כפיות טובה, כפויי טובה הם היו. מי זה עמון ומואב?

צאצאים של לוט.

לוט,

היו לו שתי בנות ומהם באו עמון ומואב.

מי הציל את לוט שבכלל יחיה מסדום?

אברהם.

אז כל הזרע של לוט צריך להכיר טובה לזרע של אברהם,

כי הם חיים בזכות אברהם.

וכשבא עם ישראל הם לא יוצאים אפילו לקדם אותם בלחם ומים?

אמר השם לא יבוא עמוני ומואבי בקהל השם עד העולם ואחר כך דרשו חכמים זכרו להנרכה בבית דינו של בועז עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית זאת אומרת רק העמונים הזכרים אבל המואביות והעמוניות לא כי אין דרכם של נשים לקדם

בלחם ומים כל כבודה בת מלך פנימה מכל מקום באותו זמן שמחלון וחיליון לקחו להם את הנשים המואביות עוד לא הייתה ההלכה הזאת לא נודעה ההלכה הזאת

ואף על פי כן הם לקחו ועברו על מקרא מלא לא יבוא עמוני ומואבי בקהל השם דמרות לא ידעה זאת

כי בטרם נודעה ברבים ההלכה הזאת

אם כן היא באה להיכנס לכאן השם ולקחת נחלה בעם ישראל

אבל

היא לא תאכל בעצם

כי אם המואביות אסורות ואין להן אפשרות להתגייר אז מה העניין שאת בת מלך עגלון או בת בת מלך עגלון

את עוזבת את מקומך ואת כבודך והולכת להתדבק בעם ישראל

שנמצא כרגע בשפל המדרגה

מכל מקום היא הולכת על דעת

שהיא תהיה עץ יבה שלא ייתן פרי כי אף אחד לא יתחתן איתה

רואים מפה שהייתה הידרדרות תהומית

בעם ישראל באותה תקופה מהזנחת התורה ודרכי התורה

דבר שסתם את הגולל על העבר

ועל אחת כמה וכמה שלא יהיה מקום לעתיד טוב יותר שיצמיח תהילה בארץ

אבל הבחירה האיתנה והטהורה של רות

להידבק בקהל השם

בכוחה היה למצוא דרך שיתגשם

כל מאוויה הגדול

וזה גרם לתמורה קיצונית

בעם ישראל שרואים שבאה אישה מארצות נכר ומוכנה לדבק בעם ישראל

זה נתן דחיפה גדולה מאוד

וכמו שהיום איזה אדם מפורסם מאוד שהיה רחוק מאוד יחליט לחזור בתשובה זה יעשה רעש גדול בכל מקום

אז אם באה בת מלך ומוכנה להיכנס לעם ישראל

ישראל, אפילו שהוא נמצא בשפל המדרגה הזו, עושה דבר גדול, הרמה גדולה לעם ישראל.

אבל כנראה לא די בכוח של התאמצות,

כל זמן שלא מוכיחים התאמצות יתרה,

שכן למרות המסירות נפש של רות,

הכבידה עליה נעמי ואמרה לה לו,

לך נשום נא.

עליהן תסבר נא למה תשארי עגונה?

אין מי שיישא אותך לאישה, אין לי גם בנים.

מה עונה לרות?

כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלים,

עמך עמים אלוהיך אלוהי,

באשר תמותי אמות ושם אקרר.

הכול אני מוכנה לקבל עליי, את כל הדת שלכם, את כל העונשים,

את כל הייסורים,

את כל הדברים, את כל המניעות,

הכול. אני יודעת שלהיות יהודייה זה יותר קשה מלהיות גויה.

גויה חייבת בשבע מצוות בני נוער,

יהודייה חייבת בכלל המצוות.

אבל כשראתה בטרק היא מתאמצת, נעמי ראתה שעם כל מה שהיא דוחה אותה,

ובכל אופן היא לא מוותרת, היא דובקת בה בתעדה לדבר עיניה. זאת אומרת, הבינה שהיא רוצה באמת באמת באמת להיכנס ולחסות תעת השם.

לומדים מפה את הכוח של ההתאמצות,

ולפעמים אדם מתייאש ואומר, תשמע, השתדלתי, התאמצתי, זה לא עובד, לא הולך. אני, כנראה זה לא מתאים לי, אני לא, ניסיתי, זה לא הולך, לא עובד. ומתייאש.

לא?

התאמצות אומץ, אומץ פירושו קיום בלי שינוי.

מה זה אדם אמיץ?

אי אפשר להוריד אותו מהמצב שבו הוא נמצא, הוא אמיץ. רואה סכנות, לא מעניין אותו, אמיץ.

מה זה החלטה אמיצה?

שום שינוי לא יגרום שאדם ישנה את החלטתו. זה נקרא החלטה אמיצה.

בטרק היא מתאמצת, היא לא מבטרת.

זה ביזיונות, ללכת כל הדרך, והיא אומרת לה, תעזבי, תלכי, זה לא בשבילך,

תעזרי בחזרה לעמך.

היא לא שומעת לה.

אדם דוחים אותו, ודוחים אותו, ודוחים אותו, והוא ממשיך.

ההתאמצות הזאת הכיחה ביראתה שהיא רוצה לדבק בעם ישראל.

אבל הייתה שמה עוד אחת, עורפה.

ועורפה גם כן.

הייתה דבקה ברות עד שלב מסוים,

ובשלב מסוים כשהיא אמרה לה שתשוב אל ארצה נשקה לה וחזרה וחזרה.

הפנתה עורף.

הפנתה עורף.

רות ראתה,

ראתה מה המכוון של נעמי לדחות אותה, להעמיד אותה בכור המבחן,

האם היא תדבק באלוקי ישראל בכל מחיר או לא?

זרע הטרות.

וערפה הפנתה עורף.

יש אומרים שהיא הלכה ארבעים פסיעות עם נעמי,

וברגע שהיא נפרדה מנעמי,

עורפה הפנתה עורף לעם ישראל.

באותו יום היא ירדה לתחתית שבתחתית שאדם יכול,

להגיע, ולא נוכל לבאר כאן,

אבל מאותו לילה שירדה לתחתית של התחתית,

היא הולידה את גוליית.

עורפה שהפריטה עורף הולידה את גוליית,

ורות שדבקה בנעמי הולידה את דוד המלך,

את מלך המשיח.

מה הפריד ביניהם? עוד כמה פסיעות.

אם הייתה ממשיכה עורפה להחזיק מעמד עוד קצת,

מי יודע לאיזה שכר ולאיזה מעלות הייתה יכולה להגיע.

על המפנתה עורף?

על ארבעים פסיעות שעשתה הקדוש ברוך הוא, האריך את ימיו של גוליית ארבעים יום שהיה עומד מחרף ומגדף את מערכות ישראל.

עד שדוד היוצא מרות,

הוריד את הראש לגוליית היוצא מעורפה.

אבל עורפה לכאורה עשתה מה שאמרה לה נעמי. נעמי אמרה לה, לך נשוב נא. היא ראתה שכבר נעמי חושבת שזה לא כדאי שהיא תמשיך, אז היא לכאורה שמעה מה הלכה.

ורות לא שמעה לה.

אבל האמת היא לא כך.

רות הבינה,

והערפאה לא הבינה שהניסיון הוא ההתאמצות זה מה שנדרש מהאדם.

אז היא אמרה לה, באשר תלכי אלך. אמרה לה, תדעי לך, אצלנו יש איסור תחומים.

יש תחום שבת, אסור לצאת חוץ לתחום.

יש מגבלות, את לא יכולה לטייל איפה שאת רוצה.

אצלנו לא הולכים לאצטדיונים,

לא הולכים לבתי קולנוע, לסרטים, לפאבים, אין אצלנו דבר גדול.

לא הולכים לקרקסאות,

לא הולכים לאצטדיונות.

אצלנו הולכים לרגל, לירושלים, לבית המקדש, לבתי כנסת, בתי מדרש.

בת ישראל כשרה לא הולכת למקומות מפוקפקים כאלה. זה בשביל הגויים.

אצלנו הולכים רק לדברים שבקדושה.

אמרה לה, באשר תלכי אלך, אין בעיה,

אני אלך.

אמרה לה, אלוקייך אלוקייך, אמרה לה, אצלנו אסור עבודה זרה.

זה לא מספיק להאמין בשם לעבוד אותו, אבל גם אסור עבודה זרה בכלל.

אמרה לה, אין בעיה, אלוקייך אלוקייך.

באשר תלמי אלים ובאשר תלכי אלך,

הכל היא מסכימה.

אומר שיר השירים, יפה את רעייתי כתרצה.

עם ישראל נקרא רעיה,

כביכול הקדוש ברוך הוא החתן, הוא הדוד,

אנחנו הרעיה, אנחנו הכלה,

יונתי, תמנתי, רעייתי,

לשנות חיבה שהקדוש ברוך הוא פונה לעם ישראל. אומר הקדוש ברוך הוא,

יפה את רעייתי כתרצה.

ואמרו החכמים, זכרנו רחבה, זה כתרצה שאת רוצה.

כשעם ישראל, כנסת ישראל, רוצים לעשות את רצונו יתברך,

אז עם ישראל נראה ביופיו.

ככל שהרצון של האדם בגשמיות חזק, זה מגונה.

אדם יש לו רצון גדול מאוד לאכול לאפה עכשיו.

ככל שהוא רוצה יותר לאכול,

זה יותר מגונה.

ככל שהוא תאב יותר לכסף, זה יותר מגונה.

ככל שהוא רוצה דברים גשמיים יותר, זה יותר מגונה.

ככל שהוא רוצה יותר דברים רוחניים, זה משובח.

אדם רוצה קדושה, טהרה, חוכמה, דעת,

המדינה, הוא רוצה כמה שהוא רוצה יותר, זה יותר משבח.

אבל הרצון מתחלק לשלושה, יש רצון חזק,

רצון ארוך ורצון טהור.

לכן מצאנו שבאו שלושה גרים אצל שמיים ורצו להתגייר והוא דחה.

זרק אותם באמת הבניין, זרק אותם מכל המדרגות.

הלל קיבל אותם, אבל שמאי דחה אותם.

מה רצה הראשון?

הגר אמר למדני את כל התורה כולה על רגל אחת.

הוא מוכן ללמוד את כל התורה כולה, כולה, לא פחות,

אבל על רגל אחת.

זה סימן שאין בו רצון ארוך.

הוא לא יכול להחזיק מעמד לאורך זמן.

הוא רוצה הכול אינסטנט, מוכן.

אין לו רצון ארוך.

הרצון אצלו קצר, על רגל אחת.

בקיצור, תגיד לי בקיצור, מה צריך לעשות?

לא, שב, תלמד גמרא קודם, תלמד את המקור, אחר כך תור, בית יוסף, פוסקים, אחר כך תגיע לשם. לא, לא, לא, לא. מה עושים בסוף, תגיד לי, בסוף?

אה, אין לך רצון ארוך.

יש לך רצון, אבל לא ארוך.

קצר, קצר.

אז לכן דחף אותו, זה כמו גפרול שמתלהג. אתם יודעים, מדליקים גפרול בהתחלה לעבר.

גבוהה מאוד, אבל אחר כך היא מתקטנת.

ככה יש אנשים שיש להם רצון בהתחלה.

הגר השני,

אמר שהוא מודה על תורה שבכתב אבל הוא לא מודה על תורה שבעל פה

זה מראה שאין לו רצון חזק

הוא רוצה חפיף דלית, תן לי רק בכתב, עזוב, בעל פה זה הרבה, הרבה זה מסכתות, זה ללמוד, הלכות, דקדוקים תורה שבכתב, תן לי

דחף אותו בהמת הבניין למה אמר זה אין לו רצון חזק

השלישי בא ואומר, שמע אני מוכן להתגייר על מנת שאני אהיה כהן גדול

אהה, ישר הוא רוצה להיות כהן גדול

ממש כמו עמי אילון

מה אמר עמי אילון? אני מוכן להיכנס לפוליטיקה בתנאי שאני ראש ממשלה, לא פחות

אז זה אין לו רצון טהור

הוא יש לו רק,

לא מוכן, מה שמתאים לי, אני מתאים לי להיות כהן גדול,

ישר ראש ממשלה

אלה שלושת הרצונות, רצון ארוך, רצון חזק ורצון טהור

אם יש לאדם כזה דבר, על זה נאמר יפה תעייתי כתרצה

שאת...

רוצה. מה זה רוצה?

חזק, ארוך וטהור.

אלה הרצונות.

אז לכן בחנה נעמי את רות בשלוש הבחינות האלה.

היא בדקה אותה וכך אמרה לה, לכ נא שובנא, לכ נא שובנא, לכ נא שובנא שלוש פעמים. תלכו, תשבו בחזרה נמוכה.

דבר ראשון היא בחנה אותה, אמרה לה, תשמעי.

הלאה, אין תסברנה, אתן חושבות שיש לי בנים שאני יכול לתת להם שתתחתנו? אין. את תישארי עגונה כל ימי חיי.

את תהיי עגונה, לא תוכלי להתחתן.

בכל אופן היא הסכימה להמשיך ולהידבק בעם ישראל על מנת שהיא תישאר עגונה.

זה סימן שיש לה רצון ארוך.

אין לה בעיה. לאורך זמן הרצון לא ירד. לא ירד.

דבר שני,

היא אמרה לה שעורפה חזרה,

אז שובי יאכלי באמתך, גם את תלכי אחריה.

את רואה היא הלכה חזרה אל עמה ואל אלוהיה.

קודם רצתה לדבק חמש דקות קודם באלוקי ישראל.

פתאום הסתובבה, הפנתה עורף, חזרה ישר לאלוהיה, לעבודה זרה ישר.

אמרה לה שובי, גם את.

בדקה אותה לבחון אם יש לה רצון חזק.

למה רצון חזק?

כמעט אין לך עורפה ותספר לכולם שלא רצו לקבל אותה.

לא, אני בדקתי, זה לא רציני. עזב, אני לא מתאים לי וזה.

ומה העימות? למה היא לא חזרה?

למה להפסיד? היא נשארה שם, התרגלגה עליה ופה ושם.

אז מה יקרה? היא אומרת לה, תשמעי, כדאי שתשובי. למה יהיה לגלוגים עלייך? ינעיגו עלייך שאת נשאט.

כי היא תחזור והיא תראה לא.

אני חזרתי. היא לא חזרה, היא נתקעה שם.

אין לה לאן לחזור, אז ילעגו עליה, אם ילעגו עליה.

אז היא תתבייש.

נו, עכשיו נראה מה רצון חזק.

אמרה, לא מפחדת שילעגו, שיעשו מה שאני נשארת פה, שילעגו.

זה ההלכה הראשונה בשולחן ארוך.

שלא יבוש מן המלעיגים.

כי אם בן אדם עושה חשבון לאנשים מה יגידו, מה יאמרו,

לא יכול להחזיק מעמד.

דק דק יורידו אותו.

דבר שלישי,

שהיא ניסתה אותה,

זה היא אמרה לה, תשמעי, יש פה תורה ומצוות. יש תריין מצוות. את יודעת כמה מצוות יש ליהודים?

בשביל מה הלך כל זה?

נבחן אם יש לה רצון טהור.

זאת אומרת, היא לא באה רק איזה בשביל משהו.

שבת אני אוהבת אצלכם, כיפור אני אוהבת אצלכם, סוכות אני אוהבת, לא, לא, לא, הכל היא מוכנה על רצון טהור, מה זה משנה מה כתוב, כמה מצוות, הכל אני רוצה לעשות.

אז היא בחנה אותה, ראתה שהיא עם רצון ארוך חזק וטהור,

כשראתה שהיא מתאמצת כל כך ללכת,

ותעידה לדבר עיניה,

ונתברר לה מאמיצותה שכל הרצונות האלה היו בה.

זאת אומרת,

כל הדעות הרעות שאנחנו מוצאים בבני אדם באות מהמידות הרעות,

ולכן היא בדקה אותה קודם כול האם יש לה מידות רעות,

ולכן אמרה לה, אשר תלכי, אלך.

זאת אומרת, לענות לה כי לא דוחק לה בכלל עניין פרישה מאיסור תחומים,

מבתי תיאטראות,

מאצטדיינות, לא מעניין אותה כי התמורה עודפת,

התמורה עודפת עליה,

והיא ההליכה לשמחת בית השועמה.

היא אומרת, מה אני צריכה?

קרקס אני צריכה?

אני, יש בית המקדש ויש שמה לשאוב רוח הקודש,

שמחת בית השועמה, בשביל זה אני בא, בטח אני רוצה דבר כזה.

אז היא ראתה שהמידות של הטובות, אם יש לאדם דעות רעות,

זה נובע ממידות רעות.

אתה שומע אנשים שמדברים לא לעניין וזה?

המידות שלהם שם, משהו רקו.

אדם שמתאמר על אנשים,

יש לו מידה רעה, גאווה.

אם הוא פותח פה על אנשים יותר מדי, יש לו מידה רעה, גאווה.

אם בן אדם אומר, לא, עזוב, אל תיתן, אל תיתן, מה אתה נותן, אל תפרד, תתתתתת? מה זה,

יש לו מידה רעה כמצד או עין רעה בשביל אחרים?

זה מידות רעות. אדם שמדבר דעות רעות, זה רק במידות רעות. לכן היא בדקה אותה בדברים האלה וראתה שאין לה שום דעה רעה. הכול, היא אומרת, הכול פוזיטיבי, הכול עיובי, מה שאין, אין. רק עם ישראל, אין משהו אחר.

אין.

אני פה.

באשר תמות, ימות. אני לא זזה מכאן.

רק המוות יפריד בינינו, אין.

איי, איי, איי, איי, איי, איי.

כזה רצון חזק היה לאבעל להתגייר עוד לפני שידעה את ההלכה מואבי ולא מואבית.

רק מואבית נדחה מעמיס.

והסכימה להיות עגונה אצל היהודים מאשר להיות נשואה אצל הגויים וכמובן עם בן מלכים כי היא בת מלך ויתרה והייתה מוכנה להישאר עגונה

וזה מה שאמר לה בועז אל אבא שלא ידעת מתמול שלשום כי אם הייתה תמול שלשום עוד לא היה לך זאת

ההלכה הזאת נתחדשה בבית המדרש היום

זאת אומרת לא היו מקבלים אותה בכלל ולא רק זה, היא הסכימה לנישואין עם מועז

עד שהוא אמר לה גדול חסדך האחרון מן הראשון מועז היה בן שמונה

היא הייתה בת ארבעים והיא הסכימה שהוא ייבם אותה

להקים זרע לבעלה

היא הסכימה עם בן שמונים

כי לא עניין אותה בכלל אלא לקיים את המצווה

אז הוא אמר לה, החסד האחרון הזה,

כשאת מוכנה להתפשר על ענייני העולם הזה, להתפשר?

זה יותר גדול אפילו ממה שהיית מוכנה ללכת ברוחניות עוד הקצה האחרון ולהתמסר לתורה ולמצוות

כי יותר קשה לבן אדם להתפשר, להתפשר בענייני העולם הזה. אדם יכול להיות צדיק, חסיד,

עושה מצוות הכל אבל בענייני העולם הזה קשה לו מאוד להתפשר

אם יביאו לו אוכל והוא לא חם בעולם הזה, מה זה? מרק קר?

תחממו עוד פעם

יביאו לו משהו לא כמו שצריך? אין, הוא לא מוכן

יגידו לו בוא יושב על חצי כיסא, לא, לא, אני מעדיף לעמוד

חצי אין פשרות, או כיסא שלם, או אני עומד

אין פשרות בעולם הזה.

אנשים יכולים להיות צדיקים אפילו,

אבל בענייני העולם הזה לא מתפשרים.

וכשהוא ראה שהיא מוכנה להתפשר?

להתחתן לזקן בשביל לקיים מצווה?

אמר גדול חסדך האחרון מן הראשון, זה אמיתית אמיתית.

הוא ראה בה מעלות ומידות מדהימות,

היא אוספת שתי שיבולים ולא שלוש,

היא מתכופפת בצניעות,

היא לא מתכופפת,

היא יושבת ולוקחת.

הוא ראה בה דברים מדהימים, איפה היא למדה את כל זה?

היא למדה אצל נעמי כשהייתה בשדה מואק, כשהייתה שם,

הוא וואה.

היא לא רצתה להתגייר כשהגיעה לשם נעמי והייתה עשירה. בהתחלה היא הגיעה עשירה מאוד.

היא הגיעה לשם מניעה וחזרה ריקה.

היא הפסידה את כל הרכוש, הפסידה את הבעל, נפטר, הבנים שלה נפטרו, נשארה בלי כלום.

אז היא לא רצתה להתגייר, אבל כשהיא ראתה איך נעמי מקבלת את כל הגזירות שהשם הנחית עליה,

ושנעמי מבינה שזה מן השמיים לעורר אותה על זה שהיא עזבה את ארץ ישראל והלכה לגלות בגלל צרות עין.

היא ראתה איך יהודייה עומדת בניסיונות ואיך התורה מחזיקה אותה,

את האמונה והדבקות.

זה משך את רות יותר מהכל. אמרה, זאת אמת לאמיתה.

אם יכולים נפוך, להפסיד, לרדת מנחסים,

ולא להתרעם נגד הקדוש ברוך הוא, אלא הפוך, להבין שהכל נעשה לטובה והאיסורים באים לעורר,

בשביל שאדם יתקן את עצמו.

היא החלידה זאת הדרך, והיא נדבקה בנעמי ולא עזמה. כשהם הגיעו בתהום כל העיר, כל העיר יוצאת שמה,

בדיוק הייתה לוויה של בועז,

הוא קובר את אשתו, בדיוק מגיעה מרות שעתידה בעוד שלושה חודשים להיות אשתו.

וכולם קוראים לה, הזאת נעמי?

מה, זאת נעמי שיצאה מפה, אז היא אמרה, תשמעו,

השם הרע לי, אל תקראו לי נעמי, קראו לי מרה, כי הימר לי השם.

ואני אומרת לכם, מה היא רוצה להגיד? היא מתלוננת? לא.

היא אומרת, מה פתאום אתם קוראים לי נעמי,

שמעשה היו נעימים? לא.

אני היום מרה, למה אני מרה? כי הימר לי השם, מגיע לי,

מגיע לי, השם המר לי, בגלל שעשיתי מעשים שלא יעשו, ועזבתי את ארץ הקודש, והלכתי בגלל כסף, ועזבתי את הכול, והילדים שלי התחתנו עם גויור, וכולי.

הו, אני יודעת שמגיע לי.

עכשיו, אם היא לא הייתה אומרת את זה,

הייתה אומרת, היי, מה נשמע, מה שלומכם?

והיו רואים שאין לה כל כך, והיו עוזרים לה, והיו נותנים לה, ואז זה הייתה חוזרת למצבה.

היא לא עשתה את זה, כי אז מה היה קורה?

אם השם עוד לא החליט שהיא ניקתה את הכול, והיא כבר נקייה לחלוטין,

אז למה שהיא תיקח מהחרם, והיא תכסה על המצב שלה? הרי השם נתן לה עונש בשביל שמה?

היא תתקן.

ואם היא תתקן עד הסוף, ודאי שהשם ברגע אחד יכול לפתוח לה פרנסה בשאב הער...

הכל בשבע אמר, ודאי.

אלא מה היא אמרה? לא, כל זמן שהשם לא נתן לי, הוא בעצמו, כמו שהוא לקח, הוא ייתן.

אני לא רוצה תורות מאף אחד. לכן, אל תקראו לי נעמי, אלא מה רע?

כי האמר לי השם, מגיע לי.

כשרואה רות כזה דבר, נדבקת ואומרת, זאת תורת אמת.

עם תורה כזאת,

כשאדם יכול להיות במצב הכי נחות והכי פחות ולהחזיק מעמד ולראות את הכל באור ברור כזה ולחיות כך,

זאת תורת האמת שאני רוצה לדבק בה.

הכל אני מוכנה לקבל.

אני מוכנה גם לא להתחתן, מוכנה לעיקר להתקרב לשכינה לחסות בצל השם. זה מה שעושה לנו.

מפה יש לנו לימוד גדול לנו, לעצמנו.

כמה אנחנו צריכים להתבונן.

אם אומות העולם באים להתקרב לעם ישראל,

ואנחנו יודעים שהמצב שלנו על הפנים היום, כן?

יש ברוך השם תנועה של תשובה גדולה, ומצד שני יש ירידה מוסרית גדולה מאוד מאוד.

ועוד יש אנשים שרוצים לבוא ולהיכנס ולחסות תחת השם, אנחנו צריכים להתחורר מאוד מאוד.

להתבונן, הם מוכנים לעזוב את הכול,

יש להם את כל ההפקרות,

כל המתירנות, יש להם הכול,

והם מואסים בחיי ההבד, בחיי העולם הזה,

והם מוכנים לבוא לפה ולקבל עול מצוות במאה אחוז.

גרי צדק אמיתי.

היה אדם גדול בישראל,

קראו לו אלישע בן אבויה.

אלישע בן אבויה התפקר.

הוא היה הרבה הרב של רבי מאיר בעל הנס.

וקראו לו אלישע אחר, שהפך להיות איש אחר.

פעם אמרנו רבי מאיר,

הרב שלפן נמצא בחוץ על הסוס ביום שבת.

עזב,

עזב את הדרשה שלו ויצא לקראת רבו.

רבו שלמיד אותו רוב תורתו,

יצא החוצה.

הרב שלו על הסוס,

אבל הוא כבר התפקר.

שאל אותו, מה דרשת בפנים?

אמר לו כמה דברים, המדרש מעריך.

בין הדברים אמר לו רבי מאיר, אנחנו למדנו על הפסוק,

לא יערכנה זהב וזכוכית.

אמר לו, מה דרשתם בזהם?

אמר לו שדברי תורתו,

תורה קשים לקנותן ככלי זהב ונוחים לעבדן ככלי זכוכית.

לקנות תורה, ללמוד תורה, להגיע למעלות של תורה זה קשה כמו להשיג זהב.

אבל לעבד את זה אפשר לעבד כמו כלי זכוכית. זכוכית נפל, פה, נשבר, זהו, אין גלום.

מה הוא רומז לו?

קנית תורה, קנית תורה, קנית תורה כמו לקנות זהב, ולעבד אפשר כמו כלי זכוכית.

אמר לו, לא, כך דרש לבך עקיבא.

עקיבא דרש,

כשם שלכלי זכוכית וכלי כסף וכלי זהב יש תקנה,

כך תלמיד חכם שסרח יש לו תקנה.

אם כלי זכוכית או כלי זהב נשברו,

יש להם תקנה.

אפשר את הזכוכית לצרוף מחדש ואפשר להכניס את הזכוכית לכור ההיתוך עוד פעם וליצור עוד פעם זכוכית ועוד פעם את הזהב.

אז כשם שיש להם תקנה, אפשר לתקן אותה?

קח תלמיד חכם שסרח, ירד מהדרך הטובה,

יש לו תקנה.

אמר לו, אם כך, עזור בך.

אם כך, עזור בך, תעזור בתשובה.

מה אמר לו?

אמר לו, כבר שמעתי מאחורי הפרגוד.

ביום כיפור שחל בשבת הוא רכב עם הסוס שלו ליד בית קודש הקודשים.

הוא שמע בת קול מאחורי קודש הקודשים שאומרת,

יום כיפור, שובו פנים שובבים,

שכל עם ישראל ישובו בתשובה.

חוץ מאחר.

חוץ מאלישע אחר שידע אותי ומרד בי.

אז הוא אומר, לכן אני לא יכול לחזור בתשובה.

אני שמעתי מאחורי הפרגוד.

שובו בנים שובבים, חוץ מאחר.

ככה אמר לו.

והאמת,

הרמב״ם פוסק שכל אדם, אפילו אם כפר בעיקר,

כפר בקדוש ברוך הוא, עבר כל העוולות שבתורה, יכול לשוב בתשובה.

אז מה זה שהוא שמע?

אלא מן השמיים רצו.

שהוא יחזור בתשובה שלא על מנת לקבל שכר,

תשובה אמיתית לשם שמיים. לכן דחו אותו כמו שדוחים את הגרים.

כמו שאומרים לגר, לא, לא, לא, לך שוב, לא, לא, לא כדאי לך, לא, לא, בוא נראה אם אתה מתאמץ.

מה על זה אומר הגבוהון מווילנה?

כל שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצח.

מה הפירוש?

לכאורה, אם אדם נכנס לבית ובעל הבית אומר לו, שב, ישב, תשתה, ישתה.

מה שאומר בעל הבית עשה, חוץ מצא, אם הוא אומר לך צא, אל תצא.

זה תמוה, מה הפירוש?

הוא אומר לך צא, אתה לא יוצא.

מסביר הגאול מווילנה, הכוונה היא כך.

כל שיאמר לך בעל הבית זה הקדוש ברוך הוא, שהוא בעל הבית על כל העולם.

כל מה שיאמר לך עשה.

מה שהוא אומר, תעשה כל מצווה.

אבל אם יאמר לך צא,

צא במחיצתי, אני לא מקבל אותך.

אני לא מורד שתחזור לו. צא, צא, אל תצא.

אין דבר כזה צא, זה רק ניסיון.

זה רק ניסיון.

ואת זה אלישע אחר,

לא שהוא לא ידע, יכול להיות שהוא ידע,

אבל המידות הלא טובות שהיו לו,

הם שיגרו, מאיפה היו לו מידות לא טובות.

אז מובאים כמה דברים שקרו.

למה הוא הגיע למצב כזה?

אחד, הוא סיפר על עצמו, אתה יודע למה אני ככה?

אבא שלי קראו לו אבויה,

וכשהיה דברית מילה הוא הזמין את כל גדולי ירושלים וחכמיה.

והחכמים ישבו בחדר לבד, והעשירים והגדולים ישבו בחדר אחר.

והיו שם שני תלמידי חכמים,

רבי אליעזר ורבי יהושע,

שנכנסו לחדר, אלה שם בחדר שרים.

אמרו, אלה עוסקים בשלהם, אנחנו נעסוק בשלנו. התחילו ללמוד דברי תורה, והתחילו לחרוז דברי תורה מתורה למביאים לכתובים,

וירדה אש מן השמיים והקיפה אותם כמו במעמד הר סיני.

אבויה בא אמר להם, מה, אתם רוצים לשרוף לי את הבית?

אמרו לו, אל תדאג, לא יקרה כלום. אלא כמו שהתורה בנתינתה הייתה באש,

אני לומד תורה כמו שצריך,

מקיפה אותו אש. אמר, אם זה כבוד התורה,

הבן הזה, אם גדל אותו,

שיהיה תלמיד חכם,

לא מוציא אותו לעבודה.

חבוי העשיר גדול.

בקיצורו של דבר,

ככה הוא אומר, אבל כיוון שאבא ש...

אני לא אתכוון לשם שמיים, אלא לשם כבוד, לשם גאווה.

זה מה שגרם שאני יצאתי מתרבות רעב.

עוד דבר גרם,

היו נופלים ספרים חיצוניים מחיקו.

הוא היה מציץ לספרים חיצוניים וקורא תרבות אחרת,

וזה גם כן נכנס להשתרש אצלו.

פעם אחת כשאימא שלו,

כשהוא היה בבטן, היא הייתה מעוברת, עברה ליד מקום שהיה ריח של עבודה זרה.

והיו שם עושים לעבודה זרה כל מיני דברים,

והיא הריחה מזה והיא הייתה מסוכנת. אם נראים אישה בהיריון, אם היא לא אוכלת משהו, זה שכנה לה ולעובר.

היא אכלה משהו שהוא היה לעבודה זרה,

וזה השפיע גם כן על העובר.

ועוד דבר הוא ראה אחד מהחכמים שהלשון שלו מוטלת בהשפעה והכלבים אוכלים אותה.

אז הוא אמר, מה זה תורה וזה סחרה?

ועוד מקרה היה לו,

שהוא פעם אחת ראה אחד בשבת עולה על העץ כי הוא ראה קן ציפור,

והוא לא עשה את השילוח,

מה שנקרא לשלוח את האימא ולהרים את הגוזלים ואת הביצים,

הוא לקח את האימא.

בקיצור, גם חילל שבת וגם לקח מה שלא צריך וירד והכל היה בסדר. למחרת ראה עוד אחד עבר ליד אותו עץ וקיים את המצוות כמו שצריך ונפל ומת.

אמר, מה זה? כתוב בתורה, וארכת ימים במצווה הזאת. איך הוא מת? זה חילל שבת ועשה עבירה חי.

ולא ידע שדרש על זה רביעי עקיבא,

וארכת ימים לעולם שכולו ארוך,

לעולם שכולו טוב,

לא בעולם הזה, אלא לעולם הנצרי.

קיצורו של דבר,

אמר, אני כבר שמעתי מאחורי הפרגור,

הוא סופר שאחר כך,

כשחלה אל אישה אחר, כשחלה אל אישה אחר,

ובא רבי מאיר לבקרו, הוא אוהב גוסס.

בא אליו ואמר לו רבי מאיר, ברגעים האחרונים, חזור בך,

חזור בך, תחזור בתשובה.

אמר לו, אם אני חוזר לי, קבלו דין?

אמר לו, על זה אומר הפסוק.

תשב אנוש עד דקה,

ותאמר שובו בני אדם.

אפילו האדם, הקדוש ברוך הוא, מוריד אותו עד דכדוכה של הנפש, שהנפש כבר בוססת ורוצה לצאת,

אומר לו, שובו בני אדם.

בכה.

אין אישו ומת.

אמר רבי מאיר, כי מדומה לי שמת מתוך תשובה.

נשאלת השאלה,

כשבא רבי מאיר עכשיו ואמר לו,

אמר לו חזור בך, מה אמר לו אם אני אחזור יקבלו אותי?

מה אתה שואל אם יקבלו אותך?

אתה אמרת בעצמך ששמעת מאחורי הפרגוד שהוא בנים שובבים חוץ מאחר.

אז מה אתה שואל? בטח שלא יקבלו אותך. אם שמעת ככה, בטח שלא יקבלו אותך.

אז מה אתה שואל אם יקבלו אותך?

אלא הוא שמע והבין את מה שרצה לשמוע ולהאמין.

הוא היה צריך להתאמץ.

הוא לא התאמץ.

אבל ברגעים האחרונים כשגוססים כבר אין תאוות,

אין דעות רעות, אין מידות רעות.

אתה כבר רגל אחת בפנים.

אז עכשיו אין לו את ההרהורים האחרים.

אז הוא שואל אם אני אחזור יקבלו אותי? כי הוא ידע שהוא הגזים, הגזים מהעבירות.

להיות תלמיד חכם עצום ריבוש רבי מאיר ולרדת עד שפל המדרגה?

אמר לו כן, תשב איננו שם דקה ותאמר שהוא בני אדם.

בכה בנפטר.

אמר כי מדומה לי שהוא בן העולם הבא.

ואחר כך פעל רבי מאיר בשביל להכניס אותו לגיהינום, כי הוא לא נכנס.

כשנשאר נפטר לא יכניסו אותו לגיהינום בגלל התורה המרובה שהייתה לו לפני שהוא פקר.

ולא הכניסו אותו לכאן עדן בגלל העבירות שהוא עשה.

אז הוא היה תלוי.

וזה עונש גדול מאוד.

תחשבו מישהו נמצא באוויר למעלה בין הגלקסיות לבד.

לא ימינה ולא שמאל.

רבי מאיר אמר, כשאמות אני אעלה עשן מקברו.

זאת אומרת, אני אצליח להכניס אותו לגיהינום. למה?

גיהינום זה לפחות יש שם חרטה קצת.

כתוב, עוברי בעמק הבכה, מעיין ושיטור.

אלה שעוברים בעמק הבכה זה הגיהינום,

מעיין. למה בכה? בוכים שם.

מעיין. דמעות, מרוב דמעות נהיה מעיין.

שיטור, שמים אותו מעיין.

אז אדם, כשהוא בוכה, לפעמים יש לו הקלה.

אז אני אכניס אותו לשם. רבי יוחנן אמר לזה חוכמה.

חוכמה לא סתורגיהינום.

יוציאו אותו משם להביא אותו לחיי העולם הבא,

ורבי יוחנן הצליח להביא אותו לחיי העולם הבא.

כתוב אחרי שנפטר אדישה,

באו הבנות שלו אצל רבי, רבנו הקדוש, רבי יהודה הנשיא,

ואמרו לו פרנסנו כבנות תלמיד חכם.

אמר להם בשום אופן אני לא אתן לכם פרנסה, אבא שלכם היה רשע, אני לא נותן.

ויתומם לא יכונן.

ירדה אש מן השמיים וניחכה את הספסל ליד רבי.

למה הוא מזלזל בתורתו של אלישע בן אבויה?

ומיד פרנס אותם,

רבי, ודאר לכל מחסורה.

שברי לוחות היו נמצאים ביד הלוחות.

תלמידי חכמים כאלה גם כן, מעלתם היא מעלה.

אבל אלישע לא הצליח לעשות תשובה גמורה, היה לו כנראה הרהור תשובה,

אבל להגיע למעשה התשובה הוא לא הספיק,

אבל בסופו של דבר התלמידים הצליחו להעלות אותו למעלה.

אנחנו צריכים ללמוד מפרשה זו,

שאדם שאפילו בא מעולם אחר,

גוי,

גויה,

בת למלך מואב עגלון,

רחוקה בשיא הריחוק מעם ישראל.

אם מתאמצים באמת ורוצים להתדבק בשם,

יכול לצאת ממנה מלך המשיח,

שיתקן את כל העולם כולו.

יהודי שנולד בבית יהודי,

עם שושלת מפוארת של אברהם, יצחק ויעקב,

אם הוא לא מתאמץ, יש קיטרוג עליו גדול.

למה אתה לא מתאמץ?

אתה בנן של קדושים, האבות הקדושים.

למה אתה לא מתאמץ להתקרב לאביך שבשמיים? אתה יכול לזכות לנצח נצחים.

זה מה שאנחנו צריכים להתבונן וצריכים להבין.

הכל נמדד בהתאמצות.

רצון חזק,

רצון ארוך,

רצון טהור.

יפה את רעייתי כתרצה.

אמן.

למי חנניה בן הקשה אומר?

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

בשיטת דברים, תורה ומצוות, שנאמר ה' יחפץ למען צדקו, יבדין תורה ויעדין.

בבקשה, אדוני.

אלה שרוצים לתרום לעילוי משמת המנוח להפצת DVD חינם ליהודים,

יכולים לקבל פה הוראות קבע, למעלה הוראה, כמה שיוכלו,

בעזרת השם, כשיהיה לעילוי משמת המנוח,

להפיץ DVD לאחרים שיסכו לשוב בתשובה.

ברוכים תהיו.

יהודי יקר, יהודיה יקרה,

הוצגה לפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולאמת את האמונה,

הנכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר,

רחוב מתתיהו 10 בני ברק,

או לטלפון

036-77779, מייל שופר, מיין שטרודלשופר.tv,

תורתנו באינטרנט שופר.tv,

בו תוכלו לגלות עולם נפלא של זיכוי הרבים וחזרה בתשובה ברחבי הארץ והעולם.

ומסלולים מגוונים שתוכלו גם אתם להיות שותפים במפעל הגדול הזה.

ניתן לצפות בחינם למעלה מ-1,300 הרצאות של הרב אמנון יצחק שליטא.

וכן,

ניתן לרכוש במשרדי שופר DVD לצפייה,

MP3 לשמיעה,

ניתן להוריד הרצאות לנגן MP3 ולעקוב אחרי השיעורים וההרצאות בשידור חי וחוזר בשופר קול,

גם בקומה הכשרה, לשמיעת שידורים חיים 073-3376900 ובשידור חוזר בטלפון.

02-372-4787

וכבר ידוע מה שפסק הרמב״ם,

זכותו תגן אלינו אמן,

וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלים.