קנין מ"ו - "המחכים את רבו"

קנין מ"ו "המחכים את רבו"

פתח דבר:

בהשקפה ראשונה קנין זה טעון ביאור, הרי בפשטות הכוונה שהתורה נקנית על ידי מה שהתלמיד מחכים את רבו, וכמאמר חז"ל במסכת תענית (דף ז.) "ומתלמידי יותר מכולם". וקשה שאם כן המעלה היא של הרב שמחכים בדברי תורה, אך מה קנה התלמיד בנפשו בכך שרבו משתבח בתורתו, הרי מ"ח קנינים של הלומד עצמו שנינו כאן? 

אבל לאחר התבוננות נוספת נראה בעזהי"ת ליישב את הקושי, כי יש לפרש קנין זה בכמה אנפין, וכולן המה הנהגות גדולות וחשובות למי שרוצה לקנות קנין תורה:

"חכם - זה תלמיד המחכים את רבותיו"

איתא בגמרא במסכת חגיגה (דף יד.): "חכם - זה תלמיד המחכים את רבותיו". מבואר בדברי הגמרא שמפני תכונה זו של "מחכים את רבותיו" התלמיד עצמו ראוי לתואר "חכם", ויש לבאר את טעם הדברים.

רבינו יצחק מטולידו זצ"ל מפרש: כאשר התלמיד מרבה לשאול את רבו, הרב מחכים ומשיג בהירות רבה יותר, ומתוך כך רווחא לה שמעתתא, והדברים מתבארים ומתלבנים. ופשוט שגם התלמיד המקבל מרבו "נהנה" ומושפע מבירורה של הלכה, ודברי התורה הנמסרים לו הם מזוקקים שבעתיים.

וכעין מה שמצינו בגמרא בבא מציעא (דף פד.) אצל רבי יוחנן וריש לקיש. שרבי יוחנן קירב את ריש לקיש לתורה, והיו לומדים בצוותא. וכשנפטר ריש לקיש כאב הדבר הרבה לרבי יוחנן עד שלא יכול היה להתנחם. רבנן שראו את המצב, התייעצו ביניהם והחליטו לשלוח את רבי אלעזר בן פדת שהיה חריף ומחודד בכדי שילמד עם רבי יוחנן, ושמא מתוך לימודם ינוחם רבי יוחנן.

רבי אלעזר בן פדת עשה כדבריהם, וביקש מרבי יוחנן ללמוד עמו. מספרת הגמרא, כי על כל דבר שהיה אומר רבי יוחנן, היה רבי אלעזר מביא תניא דמסייע לו. כשראה את זה רבי יוחנן,

אמר: וכי אתה כריש לקיש? הלא ריש לקיש כשהייתי אומר לו איזה דבר הלכה היה מקשה לי עשרים וארבע (24) קושיות, והייתי משיב לו עשרים וארבע תירוצים, וממילא "רווחא שמעתתא", שהלימוד נהיה יותר ברור. אך אתה מביא לי תניא דמסייע לדברי, וכי לא הייתי יודע שדברי אמת?

ועל דבר זה רבי יוחנן בכה ולא יכול היה להתנחם.

הנוגע לענייננו הוא שמבואר מדברי הגמרא שריש לקיש היה מחכים את רבו רבי יוחנן, על ידי שהיה מקשה לו קושיות רבות ורבי יוחנן היה צריך ליישב אותם, וממילא הוה רווחא שמעתתא, ונראה שריש לקיש השיג את מעלתו העצומה בזכות זאת שהיה הוא בבחינת "המחכים את רבו".

הדקדוק בתורת הרב, מחכים את התלמיד

ניתן להאיר בקנין זה מזוית נוספת, וכעין זה פירש במדרש שמואל, והוא: שעל ידי שהתלמיד משתדל תמיד להקשות לרבו, ממילא התלמיד מתאמץ להקשות קושיות טובות וזה עוזר לו להתייגע בלימודו, ובזה הוא משתדל גם לברר הענינים טוב יותר לפני שניגש לשאול את פי רבו, ולכן מובן שמה שהוא משתדל להחכים את רבו זאת היא הסיבה שגם הוא יתעלה בלימודו. נמצא אפוא שהדבר מסייע בידו להשיג מעלות נפלאות בידיעת התורה ובהבנתה. וזה הקנין תורה שיש בזה.

לכן מובן שהשתדלות התלמיד להחכים את רבו היא היא הסיבה שגם הוא יתעלה בלימודו מעלה מעלה, וזהו קנין מובהק לתורה.

"יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת"

אמנם לכאורה בדרך זו יש לשדות נרגא, התינח אם מדברים אנו בתלמיד שבאמתחתו הכלים להחכים את רבו ואת עצמו, דהיינו שהוא ברוך כשרונות ויש בו רמה לימודית נאותה בכדי לשאול שאלות שמתוות דרך בסוגיא, ועל ידי כן הוא מחכים את רבו וממילא גם את עצמו. אבל מה נאמר בתלמיד שאין בו יכולות לימודיות גבוהות, ואין הוא מצטיין בשאלות המעוררות מחשבה? וכי תלמיד זה לא נשנה לגביו הקנין של "המחכים את רבו"?

אמנם ראיתי שבספר לחם שמים העיר מזה, וכך כתב: אפילו משאלות סכלות יש להתחכם הרבה, כי מתוך זה מתעורר הרב לבאר לתלמיד באופן שיבין היטב, ואומר לו טעמים חדשים בדבר ומנסה להסביר לו בדרכים נוספות, והרי זה מחכים את רבו, שעל ידו יודע כיצד להסביר טוב יותר ובכמה אופנים, וממילא גם התלמיד יבין ותצא השמועה מחוורת בידו כשמלה, ועל ידי כן גם הוא מוסיף ידיעות והבנות חדשות והוא בבחינת "המחכים את רבו ואת עצמו".

וכן מצינו שמסופר במסכת שבת (דף לא.) אצל הלל הזקן שאמר לאדם שניסה להטריחו ולהכעיסו בכל מיני שאלות שונות ומשונות, וכך היה הלל הזקן אומר לו "כל שאלות שיש לך שאל". ועל דרך זה אפשר לפרש הפסוק בקהלת (ב, יג) "וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת" דהיינו שיתרון החכמה נולד מן הַסִּכְלוּת!

"יוציא ממנו בשאלותיו חכמה מפוארה"

ונראה שענין זה אפשר לדייק גם מדברי הרמב"ם זצ"ל בהלכות תלמוד תורה (פרק ה הלכה יג) וזה לשונו: "הַתַּלְמִידִים מוֹסִיפִין חָכְמַת הָרַב וּמַרְחִיבִין לִבּוֹ. אָמְרוּ חֲכָמִים הַרְבֵּה חָכְמָה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי וְיוֹתֵר מֵחֲבֵרַי וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם. וּכְשֵׁם שֶׁעֵץ קָטָן מַדְלִיק אֶת הַגָּדוֹל כָּךְ תַּלְמִיד קָטָן מְחַדֵּד הָרַב עַד שֶׁיּוֹצִיא מִמֶּנּוּ בִּשְׁאֵלוֹתָיו חָכְמָה מְפֹאָרָה".

ויש לדקדק בלשון הרמב"ם זצ"ל שכתב: "עַד שֶׁיּוֹצִיא מִמֶּנּוּ" ובמבט ראשון נראים תיבות אלו אך למותר וללא כל משמעות. אבל נראה שעומק הכוונה היא כמו שדיברנו, שהתועלת היא לא רק להרב אלא גם התלמיד שואב מכך חכמה, וזה שכתב "עַד שֶׁיּוֹצִיא מִמֶּנּוּ" שמשמעותו שהוא המוציא מהרב לנפשו שלו חכמה מפוארה, ודו"ק.

משמים מסייעין בידי המחכים את רבו

עוד נראה לפרש ולתרץ הקושיא שפתחנו בה, על דרך "מידה כנגד מידה". כי על ידי שהוא גרם שתתרבה חכמתו של הרב, על כי הרבה לשאול אותו בכל ענין וענין, באותה מידה יתנו לו מן השמים הצלחה בלימוד כדי שתתרבה חכמתו גם כן.

"המחכים את רבו" - שיחזיק את רבו לחכם

אבל נראה שמעיקרי התועליות שיש בקנין זה, הוא על דרך מה שפירשו התפארת ישראל והמדרש שמואל.

התפארת ישראל זצ"ל כתב בזה וזה לשונו: "אף עתה שנעשה גדול, אפילו הכי כשנזכר הדברים ששמע מרבו וימצא בהן דברי תימה, לא יאמר שנשמט מרבו הדבר שידע הוא, אלא יאמר שרבו חכם גדול היה ועמקו מחשבותיו ממנו, ויטריח להעמידן".

וכעין זה פירש במדרש שמואל: "רמז שהתלמיד, כדי שלעולם יהיה חושק ללמוד מרבו צריך שיחזיק את רבו לחכם ויודע, ואז יהיה חושק ללמוד מחכמתו. אמנם אם אינו מחזיקו לחכם אז לא ישתדל לרדוף אחריו שילמדנו, ויתרשל באופן שישאר חסר מקנין התורה".

מבואר מדבריהם שה"מחכים את רבו" היינו שהוא כסדר מחזיק מרבו שהוא גדול בתורה ובחכמה, וכתוצאה מכך כל דבר שרבו מלמדו, יטרח ויעמול הרבה כדי להבין את דבריו, ואם שומע דבר שאינו מובן לו כיאות, יתלה החסרון בו ולא ברבו. ועל ידי זה גם ישקיע עמל רב יותר בכדי להשיג את עומק דברי רבו, ולא ידחה את דבריו בחושבו שנשמטה מרבו ידיעה כלשהיא.

הנהגה זו זכינו לראות אצל גדולי עולם כלפי רבותיהם, שתדיר עמלו רבות בכדי לירד לעומקן של דברים. לא בכדי אמרו חז"ל במסכת עבודה זרה (דף ה:): "אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים (40) שנה", וכך התעלו הם מאוד במעלות התורה עד שנתגדלו בתורתם ויראתם למצוקי תבל. 

נרחיב את הדיבור בענין זה:

הרוצה לקבל תורה מרבו - יתבטל בפניו 

על כל תלמיד לצאת מתוך הנחה פשוטה, שכאשר מחשיב הינו את רבו, הוא כרוך אחר כל דבריו במאמץ לירד לעומקם, עד שדברי התורה הנכנסים לאוזניו נקלטים היטב גם בלבו.

הגמרא במסכת בבא קמא (דף כ:) מספרת שרב חסדא ביקש מרמי בר חמא שיפשוט לו איבעיא שהסתפקו בבית המדרש.

אמר לו רמי בר חמא: "לכי תשמש לי" שאחר שישמשנו יפשוט לו את ספקו.

ואכן רב חסדא "שקל סודריה כרך ליה", ורק אז פשט לו רמי בר חמא את האיבעיא ממשנה.

והדברים צריכים ביאור, הרי מבואר במסכת בבא בתרא (דף יב:) שרמי בר חמא היה חתנו ותלמידו של רב חסדא, הכיצד יתכן שבשעה שרב חסדא היה צריך להיעזר בתלמידו בדבר הלכה, הודיע התלמיד לרבו שאינו מוכן ללמדו אלא אם כן ישמשנו?!

בהקדמה לספר שערי יושר עמד הגאון רבי שמעון יהודה הכהן שקאפ זצ"ל על שאלה זו בדברי הגמרא, ואף השיב עליה באופן נפלא, וזה לשונו: "ושמעתי דבר נאה ומתקבל בשם גיסי המנוח הרה"ג מוה"ר שלמה זלמן בהר"ר קלמן אבעל מטלז, בהא דמסופר בגמרא דרב חסדא בעי מרמי בר חמא, והשיב לו "לכי תשמש לי, שקל סודריה כריך ליה". דבהשקפה ראשונה מתמיה.

וביאר הרב הנ"ל שהענין הוא שבדבר שצריך עיון ויגיעה תלוי עיקר הדבר אם המתלמד מאמין במעלת המלמדו, אז אם לא יבין בראשונה, יתלה החיסרון בעצמו ויוסיף אומץ ליגע את עצמו ואז יבין באחרונה. אבל אם דברי המלמדו קלים בעיניו ולא שוה לו להתאמץ לעמול בהם, אז אם לא יקבל הדברים במשקל הראשון יניחם או יבטלם בלבו ודיו.

ולכן כאשר ידע רמי בר חמא את עומק הענין שרצה ללמדו, לא רצה ללמדו עד שיתאמת לו שרב חסדא משתוקק להתלמד ממנו כתלמיד מרב, ולכן לא לימדו הדבר עד שישמש אותו כתלמיד מרב. ע"כ.

ומבואר כהיסוד הנ"ל, אם הלומד מקבל על עצמו רב ומחשיב אותו, הריהו מתאמץ להתעמק ולהבין את דברי התורה ששומע מפיו, ועל ידי זה זוכה להשיג אף דברים שאלמלא תכונה זו לא היה בידו להשיגם. ועל ידי שהאדם מחשיב את רבו, זוכה להבין דברי תורה אפילו אם הוא עצמו בדרגה של רבו או אף שעולה עליו בתורתו, כי על ידי שמחשיב את רבו לחכם אז מתאמץ ומוסיף יגיעה להבין הדברים, ובזה הם מתבהרים ונהירים לו.

מדוע מכר הסבא מקלם זצ"ל את מאמריו במחיר גבוה? 

ממוצא הדברים אתה למד, כי רק כאשר מחשיבים את תורת הרב ניתן להפיק מהם תועלת לימודית. 

כך מספרים על רבי שמחה זיסל זצ"ל הסבא מקלם, שנהג למכור את מאמריו שבכתב במחיר גבוה מאוד, ועשה כן כדי להחשיב כל תיבה של תורתו בעיני תלמידיו על מנת שיהיו שותים בצמא את דבריו. וכנראה אילו היה מחלק את מאמריו לכל דורש חינם אין כסף, התלמידים לא היו מחשיבים ומייקרים מספיק את הדברים, וממילא לא היו מפיקים מהם את התועלת הנדרשת.

הנהגת הברכת שמואל זצ"ל כלפי רבו הגר"ח זצ"ל

רבינו הברכת שמואל זצ"ל היוה דוגמא נפלאה להנהגה חיה בזה, פעמים רבות שכל תוכן השיעור שמסר לתלמידיו נסובו על דברי רבו. לעתים היה מבאר את דברי רבו הגר"ח הלוי זצ"ל, ולעתים מסר שיעור ארוך ומקיף על בסיס מילים ספורות ששמע מ"הרבי". קרה אף פעם שהוא מסר שיעור שלם על משפט בן שלוש מילים שכלל הגדרה תורנית אותו שמע מ"הרבי".

אחרי שיצא לאור עולם הספר "חדושי רבינו חיים הלוי" על הרמב"ם, מסר בעל הברכת שמואל זצ"ל שיעור שלם שהיה בנוי מיוסד ומושתת על מלה אחת מתוך הספר. כשהגאון רבי נחום פרצוביץ זצ"ל סיפר עובדה זאת לתלמידיו,

שאלהו התלמידים: וכי אין גוזמא בדברים, שכל השיעור עסק ב"מלה אחת", שמא השיעור נסוב על כמה משפטים או על משפט בודד, וכי ניתן למסור שיעור על מלה אחת?!

ענה להם הג"ר נחום זצ"ל: אכן דברים כהוויתם, השיעור היה מבוסס על דיוק במלה אחת מדברי הגר"ח זצ"ל!

וידוע שהגאון רבי ברוך בער זצ"ל התבטא פעם, שהיה לומד את תורת רבו מרן הגר"ח מבריסק זצ"ל, באותה היגיעה כמו שלמד את דברי הרשב"א זצ"ל. כלומר, שהיה שם את כל כוחו ומרצו ויהבו כדי לירד לעומק דברי רבו, מרוב הערכתו אל רבו, ואין ספק שבזה היה הוא עצמו גם כן מתעלה בתורה.

דבר מעניין כותב המשגיח רבי מתתיהו סלומון שליט"א (עיין ספר מתנת חיים). העולם אומרים שעל ידי שראה הגאון רבי ברוך בער זצ"ל כל כך הרבה בב' מילים של הגרי"ז זצ"ל הפליג בשבח גאונותו (עיין בברכת שמואל קדושין סי' ז'), אבל האמת היא להיפך, שעל ידי שהפליג והפליא בגדלותו של הגרי"ז זצ"ל, זכה הוא לראות כל כך הרבה תורה ואמת בב' מילים שלו. 

והוא אשר דיברנו, כי הוא קנה את חכמתו באמצעות הקנין של "המחכים את רבו".

"מוכרחים לנסות להסביר פשט, הוא היה ה"רב" שלי"!

המתבונן ימצא, שהנהגה זו היתה רווחת אצל הרבה מגדולי ראשי הישיבות. 

וכמו שמסופר על הגאון רבי מרדכי שולמן זצ"ל ראש ישיבת סלבודקה, שבאחד השיעורים שנתן בסוף ימיו, עסק בדברי "ר' נפתלי" זצ"ל שהיו תמוהים עד למאוד, בכל זאת הוא ניסה להסביר את משנתו אף שמדובר היה בדוחק גדול, דבר שהיה יוצא דופן אצלו באורח בולט, הן באופי חתך שיעוריו הקבועים, והן בעצם הגישה לענין. לשומעים המופתעים הפטיר כמתנצל: "מוכרחים לנסות להסביר פשט, הוא היה ה"רב" שלי"!

"דברי הח"ח זצ"ל - כדברי אחד מהראשונים"

ידועה עד היכן הגיעה מדת הערצתו של הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל כלפי רבו החפץ חיים זצ"ל, והיה מדייק בדבריו ומתאמץ להבינם על בוריים. תעיד על כך העובדה הבאה: פעם אחת נזדמן לאסיפה של רבני המדינה, ויהי בשמעו את אחד הנואמים כשהוא מגיב על דעתו של החפץ חיים זצ"ל בנימה של ביטול, עמד הגאון רבי אלחנן זצ"ל והכריז: "דברי החפץ חיים בימינו הם כדבריו של אחד הראשונים, ואין בכח אחרונים לחלוק על הראשונים, אפילו המה גדולים מאוד!".

יחסו של הסבא מקלם זצ"ל לכל מילה של רבו הגרי"ס זצ"ל

המשגיח רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל כותב בספר אור יחזקאל (אמונה עמוד רמג) דבר נפלא, וזה תורף דבריו: הסבא מקלם זצ"ל היה אומר מדוע נקראים חכמים בלשון "תלמידי חכמים", כי חכמים עומדים תמיד במצב של היותם תלמידים. הנה בראותי בכתבי הסבא זצ"ל הנני להתפעל האיך בהביאו את דברי רבו הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל, כמה מלא הוא בכניעה והתבטלות כלפי כל מילה ומילה מלשון רבו, ואף באימרה שלכאורה לא נראה לעין שטמונים בה דברים נפלאים מכל מקום ההתבטלות וההתפעלות הוא ללא גבול.

זכורני בכתביו שמביא דברי הגרי"ס זצ"ל בענין ש"יתכן ואדם סבור שעושה כבוד שמים ובאמת דורש הוא רק כבוד עצמו". שלכאורה הדברים נראים פשוטים ומובנים, אך ראו שם בפנים כמה כוונות והסברים תולה הסבא זצ"ל בדברי הגרי"ס זצ"ל.

כן היא מדרגת תלמיד שמקבל דברי הרב כקדש קדשים ובכל דיבור מדברי הרב תולה ומבאר עולמות לאין שיעור.

ההנהגה האמורה כלפי הרב, בלטה גם אצל גדולים נוספים. נציין לדוגמא את המשגיח רבי שלמה וולבה זצ"ל ביחסו לרבו המשגיח דמיר רבי ירוחם זצ"ל, ועיין בספרו "האדם ביקר" שדיבר רבות ונצורות על גדלותו של רבי ירוחם זצ"ל, וידוע שעל כל דבר קטן שראה אצל רבו בנה מערכות שלימות בדרכי המוסר.

"המחכים את רבו" גם כלפי רבותינו הראשונים והאחרונים זצ"ל

והתבוננתי וראיתי שהדבר שדברנו עד כה, כי יש ללומד להחשיב את המלמדו תורה לחכם, ורק על ידי כן יוכל להבין עומק כוונתו, אין הדברים אמורים רק ברבו שמלמדו תורה בפיו, אלא מוטל עליו "להחכים את רבו" אפילו אם רבו כבר מת וכבר אינו מלמדו. וכן פירש רבינו מתתיהו היצהרי זצ"ל.

הוא הדין גם לגבי רבותינו מגדולי הדורות שעברו, כל תיבה היוצאת מתחת קולמוסם עלינו להחשיב ולייקר כפנינה רבת ערך! 

כידוע בספרי המפרשים שבכל הדורות, כמה דיו נשפך וכמה קולמוסים נשתברו בהם בכדי ליישב לשון אחת בדברי הרמב"ם זצ"ל, לעתים אף תלי תלים של הלכות באו לעולם על סמך דיוק אחד בלשונו של הרמב"ם זצ"ל, וספרים שלמים נכתבו סביב דבריו כשכל תכלית המחברים לדקדק בכל מילה ובכל אות בכדי להבין את כוונתו ז"ל, כל זאת כי על הלומד "להחכים" את רבו!

הערכתם של ראשי הישיבות ז"ל לתורת הגרעק"א זצ"ל

כמו כן ידוע גודל הכבוד וההערכה שרחשו רבותינו ראשי הישיבות ז"ל לדברי קדשו של הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל, וכמה יגיעות טרחו בנפשם בכדי לירד לעומק כוונתו.

מסופר על הגאון רבי שלמה היימאן זצ"ל שמסר שיעור לפני תלמידיו. שיעורו היה סובב והולך על קושיא מהגרעק"א זצ"ל. כדרכה של תורה הוא דן בדברי הגרעק"א זצ"ל, פילפל ונשא ונתן בדבריו, והנה עלה בידו ישוב לאותה קושיא. לאחר שתירץ את הקושיא, נשמעו מפיו מילין אלו: "ה' יאיר עיני...", אמירת השיעור המשיכה באופן של מוסיף והולך, אך המחזה חזר על עצמו, בכל כמה דקות הוא שוב מלמל לעצמו, "ה' יאיר עיני"... 

בעיני רוחם של שומעי השיעור נראתה הנהגה זו מוזרה לגמרי. עם סיומו של השיעור, ניגש תלמיד אחד אל רבי שלמה זצ"ל, והציע לפניו תמיהתו, באומרו "תורה היא וללמוד אני צריך".

ענה לו הגאון רבי שלמה היימאן זצ"ל: קושיא שהניחה רבי עקיבא איגר זצ"ל ב"צריך עיון", אין בכוחנו הדל והנרפה לתרצה, ולכן אף לאחר שנראה לי שהיישוב נכון, עדיין זקוק אני לתפילה ובקשה מאת החונן לאדם דעת שיאיר את עיני!...

אין ביכולתנו ליישב קושיא מהגאון רעק"א זצ"ל

בדומה לכך מסופר על הגאון רבי מרדכי גיפטר זצ"ל ראש ישיבת טלז בארה"ב, שהייתה לו התבטלות מוחלטת בפני תורת הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל, והוא ראה בו את רבו המובהק. תדיר החדיר בלב תלמידיו שאין ביכולתנו ליישב על נכון קושיא של הגרעק"א זצ"ל, אלא כאשר יש בידינו יישוב כלשהוא עלינו להתייגע ולהבין מדוע הגרעק"א זצ"ל לא כתב תירוץ זה... 

"כל דברי הגר"א זצ"ל הם ככוכבים גדולים מאוד"

דוגמא מאלפת ליסוד זה, היא תורת רבינו הגאון מוילנא זצ"ל, אשר לעתים דבריו נראים פשוטים וקצרים מאוד, אבל רק תלמידי חכמים מופלגים המבינים בגדלותו של הגאון זצ"ל מבחינים בין בתריו ובכל תיבה שיצאה מעט קדשו, תורה שלימה!

הנני רוצה להעתיק חלק ממכתב שכתב הגאון רבי ישראל אליהו וויינטרויב זצ"ל (עיין ספר אגרות דעת) העוסק בחשיבות העצומה של כל מילה של הגר"א זצ"ל, וזה לשונו:

"והנה ידוע מתלמידי הגר"א זצ"ל, כי דבריו, במושכל הראשון של האדם נראים כדברים קצרים וקטנים מאוד, עד שבהרבה מקומות לא ידוע למה היה צריך לכתוב מה שכתב, וכידוע דבר זה.

אמנם להרגיל אפילו בדברי קדשו, יודע (לפי ערכו), שמה שכתב הגר"א זצ"ל הוא ההגדרה התמציתי של הענין ההוא, הגדרה הקולעת לעומק הענין, אבל אנו שעומדים רחוק מאוד, בלי שיעור, מהירידה לעומק הסוגיא ההיא, רואים רק השלד של תמצית אותה סוגיא לבד.

מי שזכה שמן השמים נפתחו עיניו בתורת הגר"א זצ"ל, רואה שככל אשר התקרב להבין הנושא המדובר שם, יראה שהם ככוכבים גדולים מאוד, עמוק עמוק מי ימצאנו. 

ולכן בהערכה ובידיעה זו, יש לנו לגשת על כל דברי רבותינו האחרונים זצ"ל, ומה נאמר על דברי הראשונים זצ"ל שכל דבריהם הם "עולם של תורה" וכולם נכתבו בדיוק נמרץ ובהרבה פעמים גם בקיצור נמרץ, אבל כשמכירים גדלותם הנוראה, אז משתדלים להבין דבריהם וטורחים כדי לדעת עומק כוונתם".

בבית מדרשם של רבותינו האחרונים הופיעה רוח הקודש 

נסיים בדברי הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל בענין גודל מעלתם וקדושתם של רבותינו האחרונים, ואלו דבריו: 

"דעו לכם שלרבותינו האחרונים היתה סייעתא דשמיא מרובה, ורוח ה' דִּבֶּר בהם וּמִלָּתוֹ עַל לשונם. הנה, מעיין אתה היטב בתשובותיהם ולפעמים רואה הנך שעוסקים הם שם בפרטים שאינם נוגעים כלל לאותו מעשה שנשאלו עליו, ומכל מקום, מן השמים הכניסו לפיהם ולקולמוסם שביארו גם פרטים אלו. ואף על פי שאינם נוגעים כלל לשאלה שבזמנם, מכל מקום "קדושה לעתיד לבוא" - שלדורות הבאים יהיה נפקא מינה מזה. וזה רוח הקודש גלוי שהופיע בבית מדרשם של רבותינו"!...

הוא מה שפירשו המדרש שמואל והתפארת ישראל זצ"ל, את הקנין של "המחכים את רבו", שעל ידי שנחשיב את רבותינו שהם חכמים גדולים וכל אמרותיהם בטעם נאמרו, ואין דבר לבטלה במשנתם, כך נעמול ונתעמק יותר כדי להבין דבריהם, על ידי זה זוכים לקנין התורה.

 - - - 

לצפיה בשיעור מהרב שליט"א: 'קניין מ"ו - המחכים את רבו' 26.06.2014.

לכתבה: ריכוז 26 קניני התורה מהספר הנפלא 'תורה דיליה' [חלק א] - לחץ כאן.

למאמר הקודם: קנין מ"ה - "הלומד על מנת לעשות" [לחץ כאן] יש לדעת את הגדר המדויק של לימוד ע"מ לעשות ובמה מתבטא בפועל בעת הלימוד? מה הצורך המיוחד בקנין התורה שלימודה יוקדש למען העשיה? ונראה הפסדו ועונשו של הלומד שלא ע"מ לעשות וניווכח כיצד נהגו גדולי הדורות בענין זה. כי כשלומדים תורה בכוונה לעשות ולקיים היוצא מהלימוד, אז צורת הלימוד איכותי ויסודי!

לצפיה בסדרת שיעורים מכבוד הרב שליט"א על מח' קניני התורה - לחץ כאן.