פרשת בחוקותי מאמר 'תורה ושלום'

בס"ד, ספר 'תורת חסד' חומש ויקרא פרשת בחוקותי מאמר 'תורה ושלום' עמודים תד'- תט'.

השאלות:

א. מדוע הקללות שבפרשת "בחקותי" סמוכות לחג השבועות, ושל פרשת "כי תבוא" סמוכות לראש השנה?

ב. ראש השנה הוא יום הדין על העניינים הגשמיים, מתי הוא יום הדין על העניינים הרוחניים?

ג. מהם שורש כל הברכות כולם, ואיזה דבר עולה על כולם?

ד. ידועים דברי חז"ל ש: 'עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד...' (אבות א, ב) על אלו שני (2) דברים מתוכם אנו עמלים מאז החורבן, ועל אלו שניים מהם נעמול בביאת המשיח?

...

'תכלה שנה וקללותיה'

בגמרא במסכת מגילה (דף ל"א:) מבואר, שעזרא תיקן לקרוא את הקללות של פרשת בחקותי קודם חג השבועות, ואת הקללות של פרשת כי תבוא לפני ראש השנה. שכן בני מערבא היו נוהגים לסיים את התורה פעם בשלוש (3) שנים, ועזרא תיקן לסיים את התורה פעם בשנה, ובאופן שהקללות יהיו לפני חג השבועות ולפני ראש השנה. ומדוע? ביארו בגמרא: 'כדי שתכלה שנה וקללותיה!'.

והקשו בגמרא: אם כן מובן מדוע קוראים קללות קודם ראש השנה, אבל עדיין לא הובהר מדוע קוראים אותן לפני חג שבועות?

ותירצו בגמרא: 'שגם שבועות נקרא: 'ראש השנה' - ראש השנה לפירות האילן.

הקשה השל"ה הקדוש בספרו שני לוחות הברית: 'הרי פסח הוא ראש השנה לתבואה, וסוכות הוא ראש השנה לגשמים, אז מדוע אם כן נבחר דווקא חג השבועות לקריאת הקללות לפניו. ולא פסח או סוכות?

וביאר השל"ה: שאין הכוונה לפירות עצמם כפשוטו, אלא לאדם עצמו: "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" (דברים כ, יט) ומצוותיו הם הפירות. ואם כן, חג השבועות הוא השלמה לראש השנה, כי בראש השנה דינים על כל העניינים הגשמיים של האדם, ובחג השבועות דנים על כל העניינים הרוחניים שלו, בדיוק במי שבראש השנה נברא העולם הגשמי, ועדיין לא נסתיימה בריאתו אלא נשאר תלוי ועומר, כפי שדרשו חו"ל על המילים: "יוֹם הַשִּׁשִּׁי" (בראשית א, לא) - שנשאר העולם הגשמי תלוי עד ו' סיון, יום מתן תורה, יום שהוא ראש השנה לרוחניות ואם כן, האדם נידון בראש השנה על העניינים הגשמיים ובשבועות על העניינים הרוחניים, ולפיכך מתאים ביותר לכתוב את פרשת הקללות למניהם, למען יקח תוכחה ומוסר.

פעמים (2) קללות כנגד חורבן שני בתי המקדש

ובספר פרי צדיק (כי תבוא, יג) הוסיף עומק נפלא!

יש להתבונן: מדוע בכלל חוזרת התורה פעמיים באריכות מבהילה על הקללות? והתבארו הדברים בזוהר הקדוש שכתב: 'ששתי הפרשיות של הקללות הן כנגד חורבן בית ראשון ושני, ואם כן הקללות בפרשה זו הן כנגד חורבן בית ראשון. ועל מה חרב?

בירמיהו נאמר: "עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ" (ט', יא) "עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי" (שם פסוק יב) - כלומר, על עוון ביטול תורה חרב בית ראשון, ולפיכך מתאים ביותר, שמ"ט (49) קללות שבאו על ביטול תורה נקראות קודם חג שבועות.

אולם הקללות בפרשת כי תבוא הן כנגד חורבן בית שני, שבגמרא יומא (דף ט) מבואר: שחרב בגלל שנאת חינם! על כן תיקן עזרא, לקרוא אותן קודם ראש השנה, יום שבו כל אדם ממשמש במעשיו ומבקש: 'מחילה!' מחבירו. שכן אין כפרה על עוונות של בין אדם לחבירו אפילו בתשובה! עד שיבקש: 'מחילה!' מחברו וירבה אהבה בין עם ישראל.

ויאירו הדברים -

שהקללות הסמוכות לחג השבועות - הם כנגד חורבן בית ראשון - על ביטול תורה. 

והקללות הסמוכות לראש השנה - הם כנגד חורבן בית שני - על שנאת חנם.

הברכות נאמרו בכללות

האבן עזרא הקשה פליאה גדולה! כיצד יתכן שיש כל כך הרבה קללות בתורה, ואילו הפסוקים של הברכות כה מועטים? והלא 'מרובה מידה טובה ממידת פורענות פי חמש מאות (500)!'

מבאר האבן עזרא: אל יהיה האדם טיפש לומר: 'שהקללות מרובות מהברכות'. חלילה לומר כן. אלא הקללות נאמרו בפרוטרוט, פרטים-פרטים, למען יבהל האדם ויתן מוסר לנפשו. מה שאין כן הברכות נאמרו בכללות.

לדוגמא, אדם שואל את חבירו לשלומו, 

והלה משיב: "ברוך ה', הכל בסדר". בארבעת (4) המילים של התשובה, הוא פירט אלפי דברים! השקידה בתורה כראוי, הבריאות - ברוך ה' טובה, הנחת מהילדים לעילא ולעילא. שלום הבית פורח, הפרנסה בשפע וכן הלאה. כשטוב - אין מה לפרט.

אבל אם חס ושלום משהו אינו כשורה, או שהצרות, חלילה, באות בצרורות, יש פירוט רב: איפה כואב, כמה כואב: מיגרנות בראש, כאבי אוזניים, לא ישן בלילה, לחץ בחזה... כי בקללות יש פירוט.

'בני חיי ומזוני' ועולה עליהם השלום

ורבי חיים ויטאל זצ"ל מבאר לפי זה את כלליות הברכות. שבמסכת מועד קטן (דף כ"ח) מבואר, ששורש כל הברכות כולם הם בני חיי ומזוני, והם שלושת (3) הכללים בפרשתנו:

בנים - "וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם" (ויקרא כו, ט).

חיים - "וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם...: וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם" (שם ו-ז).

מזונות - "וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע" (שם ד).

ועל כולם נוסף אחד - שלום - "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ" (שם ו).

מבאר הרמב"ן: שאין הכוונה לשלום עם שאר העמים, שהרי כבר נאמר: "וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם" (שם ה') אלא הכוונה ל: שָׁלוֹם בָּאָרֶץ - בתוככם, בין איש ובין אחיו.

ולכן כתב רש"י בשם המדרש תורת כהנים יסוד נפלא! לולי השלום גם אם יתן הקב"ה לאדם את כל טובות העולם הזה - המחלוקת, הכעסים, הריב עם שכנו ומכרו, יהרסו את חייו (ח"ו). אם אין שלום - אין כלום! לכן נאמר בסוף: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ" שהוא שקול כנגד הכל! וכן נאמר בישעיה (מה, ז): "עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא..." – 'את הכל' ואמרו חז"ל (ברכות יא, ב): 'אֵין כְּלִי מַחְזִיק בְּרָכָה אֶלָּא שָׁלוֹם'.

ועל כן, הברכה הגדולה מכולן - "ברכת כהנים" - מסתיימת במילה "שָׁלוֹם": "וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" (במדבר ו, כו).

(קישור לסרטון וברכון: 'פרוש ברכת כהנים בכוונת הלב מעלותיה וסגולותיה') 

וכן בסוף אמירת הקדיש מדגישים את השלום: "עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו" (איוב כה, ב) ובסוף תפילת 'שמונה עשרה' מבקשים: 'בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמְ֒בָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם'.

ומטעם זה, סיום הש"ס משניות - במסכת עוקצין (ג, יב) - גם הוא מדבר במעלת השלום: 'אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא:' לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם! שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" - והכל הולך אחר החיתום!!!

השליך את האמת אַרְצָה

ולאור הדברים האמורים לעיל, מבאר האלשיך הקדוש את דברי חז"ל במדרש רבה (בראשית ח'): 'שבשעה שהקב"ה רצה לברוא את העולם, 

מלאכי צדקה וחסד אמרו: "יברא", 

ומלאכי אמת ושלום אמרו: "אל יברא". 

מה עשה הקב"ה? - השליך את האמת אַרְצָה! ("וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה" דניאל ח, יב) ומהי האמת?

האמת היא התורה, תורת אמת! הקב"ה נתן מתנה יקרה לעם ישראל: "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן" - תורת אמת, ומה שנשאר להם הוא לעמול גם על השלום: "ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" – שהרי: "על שנאת חינם חרבה ירושלים"!

(קישור להרצאה: לוס אנג'לס - אהבת ישראל וכבוד בתי הכנסת 09.08.2023) .

ובהתאם לכך יאירו הדברים: תורה - היא כנגד חורבן בית ראשון, ושלום כנגד בית שני! וזהו העומק הרב המשתקף בשתי פרשיות הקללות:

הקללות בפרשה זו - פרשת בחקותי, הן כנגד חורבן בית ראשון שנחרב על ביטול תורה, ולכן נקראות קודם חג השבועות. ומשום כך גם נאמר: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" (ויקרא כו, ג) – 'שתהיו עמלים בתורה!' אך את סיבת החטא הזה תיקנו מאוד מהר! והראיה: שכבר לאחר שבעים (70) שנה נבנה בית המקדש השני.

יוצא, שאת עמוד התורה קל יותר להחזיק! ומדוע? כיון שהקב"ה סייע בעד עמו, בשעה שהשליך את האמת אַרְצָה ונתן להם את התורה, וזאת למען יצליחו לאחוז ולהעמיד את עמוד התורה ביתר קלות.

אולם יש משימה אחרת - קשה בהרבה מלימוד התורה, והיא הסיבה שבעטיה חרב בית שני - שנאת חינם. כי השלום נשאר בשמים, והשלום בין אדם לחבירו היא העבודה של עם ישראל בעולם הזה. וכפי שרואים אנו כבר אלפיים (2,000) שנה! שעוד לא נבנה בית המקדש השלישי (3), מאחר שקשה עד מאוד להגיע לשלום, כי בעולם הזה השלום עדיין לא נמצא אלא רק בשמים.

[ראה כתבה: 'הספר שלום רב' סדרה מדהימה מהספר 'שלום רב' המובילה לדרך השלום והאחדות בחיי היום יום...]

ולכן מתפללים תמיד בברכת כהנים, בקדיש ובתפילה: 'שיתן הקב"ה ו: "יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם!"'.

העמל העיקרי הוא על שניים מתוך שלושת עמודי העולם

והחתם סופר מוסיף ומשלים את ביאור הענין באופן נפלא ביותר!

במסכת אבות (א, ב) כתוב: 'עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים'.

ומן הראוי להתבונן: שכן עד כאן התייחסו הדברים רק לשניים מתוך שלושת העמודים - תורה ושלום [גְּמִילוּת חֲסָדִים] – והתבאר: שעמוד התורה הוא כנגד חג שבועות, ועליו נחרב בית המקדש הראשון, ועמוד השלום הוא כנגד ראש השנה, ועליו נחרב בית המקדש השני.

ממילא קשה: כיצד יתכן שאין כלל התייחסות לעמוד העבודה? מדוע מתעלמים ממנו, ומתייחסים רק לתורה ולשלום?

מתרץ החתם סופר באופן נפלא!

דע לך, שבזמן הזה לא משתמשים בכל שלושת עמודי העולם - אלא רק בשניים מהם! בזמן הזה - בשניים, ולימות המשיח בשניים אחרים! כי בזמן הזה, אין את עמוד הָעֲבוֹדָה, שכן בית המקדש חרב

[ראה כתבה: 'הספר 'הראנו בבנינו' על בית המקדש!!']

ונשארו רק תורה וגמילות חסדים, תורה - כנגד בית ראשון שביטלו תורה, וגמילות חסדים כנגד בית שני, שנחרב על שנאת חינם, ואם כך, כיצד אפשר להשלים את עמוד העבודה?

אמרו חז"ל (מסכת מנחות דף ק): על ידי התורה! 'כל העוסק בתורת עולה - כאילו הקריב עולה'. זוהי לא עבודה אמיתית ושלימה, אלא מעין עבודה 'עבודה שבלב - שהיא תפילה!'.

[ראה כתבה: 'תפילה דיליה']

ואם כן, זהו לשון הפסוק: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" – 'שתהיו עמלים בתורה!' תורה שכן על ידי לימוד התורה מחזיק האדם שתי רגליים מהעולם ועבודה, וכמובן יש להוסיף לזה את גמילות החסדים, שהוא גם כן חיוב שיש לעשות בפועל, ועל ידיי שלושתם יחדיו אפשר לזכות לברכת: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ" - ימות המשיח (מהרה אמן!).

וכאן מוסיף החתם סופר פנינה נפלאה! 

יש להתבונן ולראות: שבימות המשיח יתהפך הכל: שהרי אז לא יזדקקו לגמילות חסדים, שכן יהיו כולם: "וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ" (מיכה ד, ד) אולם אז יבנה בית המקדש, ובנוסף לתורה, יוכלו גם לעמול בפועל בעבודת בית המקדש, יוצא, ששוב תהיינה שתי רגלים עיקריות מתוך השלוש, אולם רגליים אחרות - של תורה ועבודה. ואילו לגבי גמילות חסדים יצאו ידי חובה על ידי לימוד התורה, שכל העוסק בתורה באותה פרשה, כאילו עשה את אותו החסד.

נמצא שבזמן הזה אנו עוסקים בתורה ובגמילות חסדים!

ולימות המשיח נעסוק בתורה ועבודה!

לפיכך, עד ביאת משיח צדקנו עיקר עבודתנו בעולם היא: 'שתהיו עמלים בתורה!'

(ראה הרצאה: 'ללמוד למרות הטרדות' בני ברק 06.10.2023),

ועשיית שלום בין איש לרעהו, ועל ידי זה, נזכה לכל הברכות, ובעיקר לברכה הגדולה מכולן - "ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם"!!!

להורדת קובץ PDF - לחץ כאן.

[קרדיט: גם מאמר זה על פרשת בחוקותי מהספר הנפלא! 'תורת חסד'

באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו!

למאמר הקודם: פרשת 'בחוקותי' מאמר: 'קשה פרנסתו...' - לחץ כאן].