הנזק מלשון הרע ושכרו הנפלא של המתגבר בו!

א] כיצד יתכן שלשון הרע חמור יותר; מעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים יחדיו? הלא על בל אחד מהם אמרו חז"ל: 'יהרג ואל יעבור!' אז איך יתכן שלשון הרע חמור מכולם? 

ב] על אלו עבירות אמרו חז"ל ש: 'אוכל פרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא!' 

ג] איך אפשרי הדבר שאדם יעבור על מאות אלפי עבירות בכל יום בקלות יתירה? 

ד] יתבאר החידוש המרהיב! של השם משמואל: שאדם הראשון וחוה היו מתים גם אילו לא היו אוכלים מעץ הדעת!

ה] הקב"ה הזהיר את אדם הראשון: "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, יז) ואם כן מדוע השתנה העונש ובסופו של דבר אדם הראשון התקלל: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" (בראשית ג, יט) ואילו האשה נתקללה: "בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים" (שם פסוק טז). 

ו] למה התקלל האיש דווקא בפרנסה והאשה דווקא בנושא הילדים? 

ז] מהו הקשר ההדוק והמופלא בין שני (2) העצים היחידים המוזכרים בפסוק: "עֵץ הַחַיִּים"... "וְעֵץ הַדַּעַת" (בראשית ב, ט). 

לשון הרע חמור יותר משלושת העבירות החמורות! 

במסכת ערכין (דף טו') אמרו חז"ל: 'תנא דבי רבי ישמעאל: 'המספר לשון הרע - מגדיל עוונו כנגד עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים!'.

והעיון יעקב מרמז את הענין בראשי תיבות הר"ע ראשי תיבות: הריגה - שפיכות דמים, רביעה - גילוי עריות, עבודה זרה. 

והפליאה רבה! כיצד יתכן שלשון הרע חמור משלושתן (3)? הרי על כל אחת מהשלוש הללו אמרו חז"ל: 'יהרג ואל יעבור!' 

ובפרט שבמסכת חולין (דף ה) אמרו חז"ל: 'שהעובד עבודה זרה - הרי הוא כופר בכל התורה!' וראה פלא! שגם במסכת ערכין (טו) נקטו חז"ל בלשון דומה: 'המספר לשון הרע - כאילו כופר בעיקר! שנאמר: "אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ" (תהלים יב, ה). 

כיצד יתכן שבשל מילים ספורות שמדבר אדם בגנות זולתו הרי הוא נחשב 'כופר'! ומעשהו חמור משלושת העבירות החמורות בתורה? 

פיקוח נפש דוחה שבת 

ויתבאר הענין על פי הקדמה קצרה; 

מרן השולחן ערוך זיע"א (אורח חיים סימן שכ"ח סעיף י"ד) פסק חידוש נפלא! בהלכות שבת, כאשר קיים מצב של חולה שיש בו סכנה והוא צריך לאכול בשר בדחיפות אולם ישנן שתי (2) אפשרויות; האחת (1) להאכילו בשר נבלה שניתן על ידי גוי והשניה (2) לשחוט בהמה ולחלל שבת; ההלכה היא: שעדיף לחלל שבת ולא להאכילו בשר נבלה!

והמפרשים כולם הקשו: כיצד יתכן שעדיף לעבור על איסור חמור ביותר 'חילול שבת!' מאשר לעבור על איסור קל בהרבה! 'נבלה' שהיא לאו בלבד? 

משיב המהר"ם תירוץ נפלא! 

איסור שבת הותר משום 'פיקוח נפש!' כלומר כשיש סכנה שבת הרי היא כיום טוב! ולכן מותר לשחוט! 

על כן עדיף לחלל שבת כשיש סכנה כיון שזו פעולה המותרת ולא לאכול נבלה באיסור.

אולם בספר מחצית השקל הקשה: הלא כל תרי"ג (613) מצוות הותרו משום 'פיקוח נפש'! 

שהרי מלבד; עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים - כל המצוות כולן מותרות במקום סכנה! ואם כן גם אכילת נבלה כמוה כאכילת בשר כשר? 

ובאמת להלכה פסקו הרמב"ם (שבת ב, א) והרשב"א (שו"ת חלק ז' שמ"ג): ששבת וכן כל תרי"ג מצוות נדחים מפני פיקוח נפש! כלומר חתיכת בשר הנבלה נשארת אסורה ואיננה הופכת להיות בשר כשר - אלא שפיקוח נפש דוחה את האיסור וכך גם לגבי חילול שבת וכל שאר האיסורים. 

ואם כן חוזרת השאלה לקדמותה: מדוע שיעבור על איסור חמור של חילול שבת? הלא עדיף שיאכל בשר נבלה ויעבור רק על איסור לאו עבור החולה! 

מתרץ הר"ן חידוש מופלא! 

אכן חילול שבת חמור בהרבה מכל האיסורים. אולם כששוחט בהמה - חילל שבת רק פעם אחת (1)!

אבל כשאוכל נבילה - הלא על כל כזית וכזית עובר על לאו! 

ואם כן בשעה שעל כף המאזניים נמצאים; מחד גיסא - חילול שבת פעם אחת ומאידך גיסא - עשרות לאוים של איסור אכילת נבילה, איסור נבילה הופך להיות חמור יותר מחילול שבת בגלל כמות העבירות! לכן עדיף שיחלל שבת! 

מאות אלפי עבירות בכל יום 

ובהתאם לכך מתרץ רבינו יונה (שערי תשובה ג, רא') חידוש נורא המרטיט כל לב!

אכן לשון הרע חמור יותר מכל שלושת העבירות יחדיו! 

כי אדם שרצח פעם אחת ועבד עבודה זרה פעם אחת ובא על אשת איש פעם אחת - יש בידו שלוש עבירות חמורות ביותר אומנם הרשיע עד מאוד ועונשו ירבה ויסגה אולם כל אלה הן "רק" שלוש עבירות! 

אבל לעומת זאת אדם ששוחח עם חברו שיחה בת רבע שעה (15 דקות) על אודות זולתו עד כמה מבהיל סכום העבירות שצבר לחשבונו; 

בספר שמידת הלשון (ב, טז) מבאר מרן החפץ חיים זצוק"ל: שקיים איסור על כל מילה ומילה של לשון הרע ואדם יכול לומר כמאתיים (200-) מילים בדקה (60 שניות)! אם כן ברבע שעה של שיחה עבר על שלושת אלפים (3,000) עבירות! 

יתר על כן פעמים שעל כל מילה ומילה יש כמה וכמה לאווים כפי שמנה החפץ חיים שאפשר לעבור על כשלושים (30-) לאווים על כל מילה ומילה. 

מבהיל על הרעיון! 

תשעים אלף (90,000) עבירות בשיחה תמימה של רבע שעה!

וכמה שיחות כאלה משוחח אדם בכל יום... 

יוצא שכאשר אדם אוכל עשרות כזיתים מבשר נבלה - חמור הוא מחילול שבת! 

אך כמה כבר יכול הוא לאכול?! הרי לא יוכל להכניס לפיו למעלה מכעשרים (20-) כזיתים של בשר לכל היותר! 

אולם כשמוציא מפיו מילים אסורות - יכול הוא להוציא מאות ואלפי מילים ועל כן חמור הדבר יותר משלושת העבירות ביחד! 

ועל כך אמר ריש לקיש באופן ברור ביותר: 'האומר לשון הרע - מגדיל עוונו עד לשמים!' 

כפשוטו ממש כי על ידי הדיבור מתרבות העבירות באופן מופרז ביותר. 

עד שאמרו חז"ל (באבות דרבי נתן פרק מ' ובירושלמי פאה א, ב): כשם שיש מצוות שמקבל שכר פרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא - כך יש עבירות שנפרעין מהאדם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא! ואלו הן; עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים - ולשון הרע כנגד כולן!!! 

נעשה מצורע מוחלט רק על חטא לשון הרע 

במהרש"א הוסיף עומק; 

במסכת ערכין (שם) מבואר: שנגעים באים על שבעה (7) סוגי עבירות; 

לשון הרע, שפיכות דמים, גילוי עריות, שבועת שוא, גסות הרוח, גזל וצרות עין.

מבאר המהרש"א: שקיימים גם שבעה סוגי נגעים והינם מקבילים זה לזה; 

מצורע מוחלט - על חטא לשון הרע. 

נתק - על שפיכות דמים. 

שאת - על גילוי עריות. 

בהרת - על שבועת שוא. 

גבחת - על גסות הרוח. 

נגעי בגדים - על גזל. 

ונגעי בתים - על צרות עין.

אם כן מתבאר: שלשון הרע חמור מכולן - משום שעל כל העוונות יענש במצורע מוסגר - לזמן קצר ואפילו על שפיכות דמים וגילוי עריות! 

אולם לשון הרע הוא חמור מכולן כיון שרק עליו נעשה מצורע מוחלט! 

כמבואר במסכת מגילה (א, ז) שרק על לשון הרע - פורע ופורם ומביא אשם ושתי ציפורים ולוג שמן ורפואתו קשה יותר! 

הנחש הביא מיתה לעולם על ידי לשון הרע 

וכדי לרדת לעומק האיסור של לשון הרע יש להביט בדברי השם משמואל (ויקרא ש"י) המרהיבים!

 במדרש רבה (ויקרא כו) אמרו חז"ל: 'שלשון הרע הורגת שלושה (3); את האומר, את השומע ואת מי שדיברו עליו. ובזמן שאול המלך נפטרו בעטיו של חטא זה ארבעה (4) גדולי עולם; שאול, דואג, אחימלך ואבנר. ועיר שלמה של כהנים מתו על לשון הרע! 

שכן דואג האדומי סיפר לשאול המלך: 'שדוד נמלט מפניו לעיר נוב ושם סייעו לו והאכילוהו והשקוהו!' הלך שאול והרג את כולם על מרידה במלכות!! 

מקשה השם משמואל: כיצד יתכן ששאול המלך בחיר ה' שדרשו עליו חז"ל: "בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ" (שמואל-א יג, א) – 'כבן שנה שלא טעם טעם חטא!' נכשל בעוון כה חמור?! להרוג עיר שלמה של כהנים?! הלא שם שוכן מזבח ה'! ואף אם מרדו במלכות - היה עליו לשאת להם פנים בשביל המזבח!

 ועומק הדברים יתבאר בגילוי הצפון והטמון בלשון הרע הראשון בעולם – בנחש! 

הנה אמרו חז"ל (במדרש רבה): שהנחש היה הראשון שדיבר לשון הרע! שהרי אמר על הקב"ה: 'שאכל מהעץ וברא את העולם' כלומר כביכול העץ קדם לו והוא איננו הבורא אלא כל כוחותיו באו מן העץ ומכיון שחשש: פן יהיה האדם כמותו - לכן ציוהו: לבלתי אכול מן העץ. 

ותמוה: וכי הנחש הביא מיתה לעולם? הלא רק "גרם" למיתה - כי שיכנע ופיתה את אדם וחוה לאכול מהעץ והם באכילתם הביאו מיתה לעולם? 

יתר על כן, ציוה הקב"ה לאדם הראשון: 'שלא לאכול מעץ הדעת! "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" וראה פלא! לאחר שאכל מהעץ נענש בעונש אחר; 

"אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים"...!!! (בראשית ג, טז)

"וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (שם פסוק יז) 

ורק לבסוף נאמר לו: "עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (שם פסוק יט). 

והפליאה זועקת מאליה! מדוע העונש השתנה? היה לתורה לכתוב: 'יען כי אכלת מן העץ - מות תמות!' מפני מה נענש בעונשים אחרים לגמרי ורק לבסוף 'גילו' לו שישוב לעפר "כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ"?

ובפרט יש לדקדק: מדוע הקב"ה מנמק: שימות - כי צריך לשוב אל האדמה שממנה נברא? הלא נגזרה מיתה על עצם האכילה מעץ הדעת! 

אדם הראשון היה מת גם אם לא היה אוכל מעץ הדעת 

מחדש השם משמואל ביאור מופלא ביותר! 

ידוע בשער בת רבים שנגזרה מיתה לעולם כולו על האכילה מעץ הדעת. 

ואיננו נכון! 

כי גם אם לא היה אוכל מעץ הדעת - היתה נגזרת עליו מיתה בשל עוון אחר - לשון הרע!!!

והביא הנחש מיתה לעולם - לא משום שגרם לאכילה מעץ הדעת כי בזה רק עשה "בגרמא" אלא על חטא אחר חמור הרבה יותר - לשון הרע!!! 

וביאורם של דברים – 

'מיתה' פירושה: פירוד בין דברים מדובקים כלומר האדם מורכב מיסודות אש מים רוח עפר (ארמ"ע) והוא המחבר בין הגוף לנשמה. 

והנה טבע הבריאה שכל דבר ודבר חפץ לחזור לבסוף ליסודו ושורשו כלומר החלקים באדם אמורים לחזור למקורם חלק האש לאש חלק המים למים וחלק העפר לאדמה שממנה נלקח ואילו הנשמה - שואפת לחזור להידבק בהקב"ה! אם כן מתבאר: שהמיתה היא דבר טבעי לחלוטין שכל דבר יחזור למקומו. 

וראה פלא! שאמרו חז"ל (במסכת שבת דף נה, ב): שאם לא היה האדם חוטא - היה חי לעולם! ופסוק מפורש הוא: "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" מוכח: שאם לא יאכל - יחיה לעולם!

ומדוע רק אכילה מעץ הדעת תביא עליו מיתה? מה יש בעץ הזה ששונה מכולם? 

בזוהר הקדוש (אמור קז, ב) מבואר: שבשעה שאדם הראשון קם על רגליו - כל בריות העולם פחדו ממנו והשתחוו לו! 

אמר להם: "בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי ה' עֹשֵׂנוּ" (תהלים צה, ו). 

אם כן אדם הראשון קודם שחטא רומם את כל הבריאה כולה! 

כל טבע העולם היה תלוי בו ועל ידי שדיבק את עצמו בבוראו רומם ומשך עימו את כל הבריאה לתיקון הראוי להם וכך כל הבריאה הגיעה לשלמות והשתוקקו לאחדות בה' יתברך ואחדות זו היא סוד הבריאה. 

לכן לא היו צריכים למות!!! 

כי בעודם בחיים - הגיעו באמצעות אדם הראשון לתכלית הבריאה שהיא ההשתוקקות לאחדות ודבקות בה' יתברך וכאשר תכלית זו מתקיימת בפועל - היסודות לא חפצים לחזור לשורשם אלא להמשיך להידבק בה' יתברך ולכן האדם וכל הבריאה לא היו ראויים למות! 

אולם הזהיר ה' יתברך את האדם: 'אל תאכל מעץ הדעת!' ומדוע? ומה פשר שמו 'עץ הדעת'?

אלא שעץ זה מכניס באדם האוכלו 'דעה פרטית' ומהותו כשמו שהאוכל ממנו יתפש אחרי דעתו שלו ואם כן אם יאכל ממנו האדם תהיה לו דעה פרטית ושוב לא ידבק בה' יתברך וממילא כל הבריאה כולה כבר לא תמלא את יעודה - ויאלצו למות! 

וזאת למה? 

משום שישתנה הטבע! כל עוד לא יאכל האדם מן העץ חייו יהיו חיים של אחדות והבריאה תבוא על תיקונה! 

אולם לאחר שיאכל תכנס בו דעה עצמית והיא פירוד מה' יתברך וכשיכנס הפירוד העולם ישתנה וכל אחד מיסודות הבריאה יחפצו להגיע לשורשם; הנשמה - לקב"ה והעפר – לאדמה! 

אדם הראשון חטא בכפליים 

אך כל זה - עד שהגיע הנחש! 

משום שמשעה שאמר הנחש: "לֹא מוֹת תְּמֻתוּן" (בראשית ג, ד) כי הקב"ה ברא את העולם רק מפני שאכל מן העץ ואיננו רוצה שתהיו כמוהו - בעצם הלשון הרע כבר הפריד את אדם הראשון מדבקותו. משום שעצם המחשבה שכביכול הקב"ה איננו ראשון ויחיד והעץ קדם לו ונתן לו כוחות אלהיים - פעפעה באדם הראשון וכבר לא היה דבוק בה'! ונקרא בחז"ל (במסכת סנהדרין דף לח, ב) בלשון: 'כופר!' 

ולכן אדם הראשון כבר לא היה צריך לאכול מעץ הדעת כדי להיענש! 

כי בעצם שמיעת הלשון הרע - הופרד מדביקותו בה' יתברך וממילא כל הנבראים שהיו תלויים בו - שוב לא מלאו את תכלית תפקידם וכך תשוקת האחדות לה' נהפכה לתשוקת הפירוד וכל מין ומין חפץ מעתה לחזור ליסודו ושרשו וכל הבריאה כולה מתעתדת היתה למיתה!

גם בלי לאכול מעץ הדעת! 

הכל בגלל לשון הרע!!! 

ולכן הנחש הביא מיתה לעולם לא ב: "גרמא" - על ידי שפיתה לאכול מהעץ אלא ב: "מעשה" - בלשון הרע! ובעצם הכנסת מחשבת הכפירה גרם מיתה לעולם! 

ומעתה יתבאר להפליא! מדוע השתנה עונשם של אדם וחוה? ולמה לא נענשו במוות על האכילה? 

משום שהעונש החדש בא על עבירה אחרת - על לשון הרע! 

על חטא זה נענש האדם: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" ו: "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה" וחוה נענשה: "בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים"!!!

ורק בדרך אגב נאמר לאדם שימות וישוב לעפר: "כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" כיון שהסיבה למיתה היא משום שהעולם השתנה והאדם במעשהו הפריד בין הדבקים ולכן כל וחומר וחומר חפץ לשוב למקורו - עפר לעפר! 

ומדוקדק להפליא! לשון הפסוק: "כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ" (בראשית ג, יז); 

"כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ" - זהו עוון שמיעת לשון הרע שבעטיו נכנסו בו דברי כפירה בה' והוא עיקר העוון משום שגרם לפירוד עצום ונורא בעולם ולכן נענש עליו בכפליים! גם: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" ואף בעונש מיתה שבאה לעולם. 

"וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ" - היות שהאדם חטא בעוון נוסף משום שעבר על צווי ה' ואכל מעץ הדעת לכן לא מחל לו ה' כי חטא והפריד את עצמו מבוראו בכפליים!

עץ החיים נוצר כתרופה לעץ הדעת 

ועומק על עומק יש כאן! 

נאמר בפרשת בראשית (ב, ח): "וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם" והצמיח ה' "כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה" (שם פסוק ט) ומתוך כל העצים מוזכרים במפורש רק שניים (2); "וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" (שם). 

ויפלא הדבר! הלא בתחילת הבריאה המטרה היתה שאדם הראשון יחיה לנצח!! ואם כן לשם מה צריך היה לברוא את עֵץ הַחַיִּים? הלא ממילא יחיה לעולם! 

והיותר תמוה: שהקב"ה הרי התיר לו לאכול מכל העצים חוץ מאחד (1) שנאמר: "מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, טז-יז) ואם כן סביר להניח כי אדם הראשון כבר אכל מעץ החיים! שהרי נאסר באכילה אך ורק מעץ הדעת - אז מדוע לא יחיה לעולם? 

והפליאה מתעצמת! משום שלאחר שחטא אמר הקב"ה: "פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם" (בראשית ג, כב) ומסיבה זו גירשו מגן עדן. וקשה: הלא מלכתחילה הותרה האכילה מעץ החיים ואם כן מסתבר שכבר אכל ממנו? ובפרט תמוה: שלאחר שהקב"ה קללו: 'שימות!' וכי עץ החיים יועיל לו?! 

מתרצים הרא"ש והחזקוני ביאור מרהיב!

קודם שאכל מעץ הדעת - אכן הותר לו לאכול מעץ החיים אולם עץ זה לא היה מועיל לו. 

ומדוע? 

כי ממילא היה אמור לחיות לעולם - ומה יועיל להוסיף חיים למי שחי חיים נצחיים?! 

אלא "עץ החיים" מטרתו היתה אחת: 

להיות תרופה למי שיאכל מעץ הדעת!!! 

כי כשם שתרופה לא תועיל לאדם בריא ורק משחלה התרופה תועיל לו לרפואתו כך גם עץ החיים - קודם שחטא האדם ממילא היה אמור לחיות לעולם ועל כן אף שמן הסתם אכל מעץ החיים כלל לא הועיל לו - כמו תרופה אשר איננה מועילה לאדם בריא. 

אולם רק משאכל מעץ הדעת נעשה חולה - ואז יכול היה עץ החיים לרפאו. 

ומעתה ישזרו יחדיו הפנינים הנפלאות שהביאו החזקוני והשם משמואל:

בשעה שהקב"ה ציווה לאדם הראשון: 'שלא לאכול מעץ הדעת - פן ימות!' כבר הכין לו תרופה למכתו! 

כי לשם מה נברא 'עץ החיים'? 

אלא נוצר עץ זה כתרופה למי שיאכל מעץ הדעת ואם אכן היה אדם הראשון חוטא ואוכל מעץ הדעת בלבד ומיד היה הולך ומתוודה על עוונו ואומר: 'חטאתי!' היה מוחל לו הקב"ה ונותן לו לאכול מעץ החיים – "וָחַי לְעֹלָם"! 

ונפלאים הדברים! שכן באונקלוס וברש"י (ב, ט) מבואר: היכן היה עץ החיים? - באמצע הגן בדיוק! 

והחזקוני הוסיף: שעץ הדעת הקיף את עץ החיים! 

משום שהתרופה - עץ החיים - היתה מונחת בתוך המאכל הממית - עץ הדעת שהקיפו! 

אולם אדם הראשון לבסוף לא נטל מהתרופה מהטעם הפשוט שהוא חטא בכפליים; 

"כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ" - לשון הרע ובנוסף חטא בעצם האכילה: "וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ"! 

וכתוצאה מכך כבר לא ניתן היה לתקן את הבריאה על ידי אכילה מעץ החיים ולכך גירש אותו הקב"ה מגן עדן - כי הבריאה היתה זקוקה לתיקון חדש!!!

תיקון חטא לשון הרע 

והוסיף הרב אריה טאומן לבאר: מדוע התיקון הוא דוקא בעונשים הללו;

לאדם - "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" ולאשה - "בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים"?

אלא שזאת לפי שהמניע לדבר לשון הרע הוא הקנאה. 

ובמה מקנא אדם בחברו? 

האיש - מקנא בפרנסת חברו! כפי שאמרו חז"ל (במסכת תענית דף י, ב) שיעקב אמר לבניו: שלא יראו לבני עשיו וישמעאל את רוב ממונם פן יקנאו בהם. 

ואשה - אמרו חז"ל (במסכת מגילה דף יג, א): 'אין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה' – בבנים! כפי שאמרו חז"ל במדרש (תנחומא ויצא ט') "וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ" (בראשית ל, א) - שזכתה וילדה בן רביעי!

ובמסכת חולין (דף ס, א) מתבאר להפליא! מהו עונשו של המדבר לשון הרע על זולתו מתוך קנאה: 

שבתחילה נאמר: "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים" (בראשית א, טז) כלומר הירח היה בגודלה של השמש! ובאור החיים הקדוש הוסיף: שהיו שניהם (2) צריכים לזרוח ביום ולשקוע בלילה. 

אולם לבסוף נאמר: "אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה" (שם) משום שנתמעטה הלבנה! על שאמרה: 'איך אפשר ששני מלכים ימשלו בכתר אחד?!' ובתרגום יונתן בן עוזיאל מבואר: שהלבנה היתה בתוקפה ובגודלה למשך עשרים (20) שעות בלבד! ומובא בחז"ל: שהלבנה היתה ממש כמו השמש הן בעוצמת האור והן בגודל - אך לזמן קצר בלבד כי כשדברה לשון הדע על השמש – נענשה. והוסיפו חז"ל (במדרש אגדה): שמסיבה זו אף אורה של הלבנה יגיע כולו מן השמש! 

משום שהתיקון על הקנאה והלשון הרע של הלבנה הוא למעט ולמזער גם את האור שכבר היה לה - שנעלם והלך לו! 

פרנסה ולידה 

ומעתה נתבונן ונראה: שהאדם נענש בפרנסה - בכל התהליך כולו הן בתחילה והן בסוף בתחילה: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" ולבסוף: "וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ" (בראשית ג, יח). 

וכן האשה נענשה בבנים - בכל התהליך; בתחילה באמצע ובסוף. כפי שאמרו חז"ל (במדרש דבה כ, ו): "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ" (בראשית ג, טז) – 'זה צער העיבור!' "וְהֵרֹנֵךְ" - זה צער הוסת "בְּעֶצֶב תֵּלְדִי" - 'זה צער הלידה' "בָנִים" – 'זה צער גידול בנים'. וכמבואר בספורנו: שתגדל את ילדיה בצער יותר משאר בעלי החיים. 

ובאופן זה תתמעט הקנאה - הן של האיש בממונו של זולתו והן של האשה בירך חברתה כיון שיהיה עליהם להשקיע עמל ומאמצים רבים על פרנסתם ובניהם שלהם!

ועל כן אומר החפץ חיים (שמירת הלשון זכירה ו'): שגם בזמנינו שאין נגעים - מתחלף עונש הצרעת על לשון הרע בעניות!! 

כי עני ומצורע חשובים כמת! 

ועניות מסירה את הגאוה ומונעת מלדבר לשון הרע! 

ומעתה יאיר האור ששני (2) הנושאים הללו שנתקללו בהם אדם וחוה - הפרנסה והילודה ישתנו לגמרי באחרית הימים: כי לעתיד לבוא נזכה לשבת "אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ" (מיכה ד, ד) - ללא קשיי הפרנסה בדיוק כפי שאדם הראשון היה בגן עדן והמלאכים צלו לו בשר והשקוהו יין! 

וכן לענין קללת האשה נאמר (במסכת שבת דף ל, ב): 'שלעתיד לבוא עתידה אשה שתלד בכל יום ללא צער!' כמו אדם הראשון שהוליד את בניו באותו יום שנברא וחוה כלל לא ידעה צער מה הוא! 

וזאת על ידי שיתוקן חטא לשון הרע!!! 

ברית כרותה ללשון הרע שתתקבל 

ועל כן מבאר השם משמואל באופן נפלא! 

לשון הרע חמור יותר מעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים - כיון ששלושתם באו על ידי הנחש כי הנחש הביא לעולם; מיתה - שפיכות דמים וכן בא על חוה - גילוי עריות ואף דיבר דברי כפירה בה' - עבודה זרה.

אולם השורש הוא אחד: כי הכל החל בלשון הרע!!! 

לשון הרע הוא אב הטומאה ושלושת העברות החמורות הסתעפו ממנו!!! 

ולכן ברית כרותה ללשון הרע שתתקבל!! שכן הכל הולך לפי ההתחלה ואם בראשית הבריאה היה קלקול נורא כל כך על ידי לשון הרע - הרי שניתן בכל הדורות כולם כח בלשון להפריד בין הדבקים ולכן אין פלא כי שאול המלך האמין ללשון הרע והרג עיר שלימה של כהנים. 

ועל כך אומר הגאון מוילנא זצ"ל (אגרת הגר"א): העיקר לזכות לעולם הבא הוא - על ידי ששומר את פיו מלשון הרע! 

וזה יותר מלימוד תורה ומעשים טובים!!!

 ובזה שיתאפק מלדבר לשון הרע יכופרו לו כל עוונותיו - יותר מאשר על ידי תעניות וסיגופים!!!

[קרדיט: גם מאמר זה על פרשת 'תזריע' מהספר הנפלא! 'תורת חסד'

באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו!

למאמר הקודם: פרשת מצורע, הצרעת ומעשה נפלא בתיקונו של גחזי משרת אלישע הנביא ע"י האריז"ל - לחץ כאן].