שני טעמים לשמירת השבת | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשבת מרסל בת אליס, מנוחתה עדן.

וייחל אלוהים ביום השבעים מלאכתו אשר עשה,

וישבות ביום השבעים מכל מלאכתו אשר עשה,

על מצוות שמירת השבת.

מצינו בתורה הקדושה שני טעמים.

הטעם הראשון, זכירת בריאת העולם.

זכירת בריאת העולם.

זכור את יום השבת לקדשו.

כי ששת ימים עשה ה' את השמיים ואת הארץ,

את הים ואת כל אשר בם

וינח ביום השביעי.

אז הטעם הראשון לשמירת השבת זה לזכור שה' ברא את העולם.

זה מובא בעשרת הדיברות בפרשת יתרו.

זכור את יום השבת לקדשו.

לכן, כשאדם אומר לחברו, שבת שלום,

גוצ'בס,

גיצ'בס,

צריך לכוון שהוא מקיים מצוות עשה של זכירת השבת.

זכור את יום השבת לקדשו.

וכמובן, אנחנו זוכרים אותו על היין,

בשעה שאנחנו מקדשים.

אבל כל אמירה שאתה אומר, שבת שלום,

תכוון לקיים מצוות עשה של זכור את יום השבת לקדשו.

כל זה למה?

כי ששת ימים

עשה ה' את השמיים ואת הארץ,

את הים ואת כל אשר בם.

בינח ביום השביעי.

הוא לא עבד.

אז מה זה בינח?

לא עשה שום חידוש בעולמו.

זהו.

העולם כבר מוכן.

הטעם השני

זה זכירת יציאת מצרים.

אנחנו שומרים שבת,

ובשמירת השבת אנחנו צריכים לזכור את יציאת מצרים.

מה קשור זכירת יציאת מצרים לשבת?

איפה זה כתוב?

בעשרת הדיברות בפרשת ואתחנן.

מה כתוב שם?

שם כתוב שמור את יום השבת לקדשו.

וזכרת?

כי עבד היית בארץ מצרים.

ביוציאך אדוני אלוהיך משם

ביד חזקה ובזרוע נטויה.

על כן ציפך אדוני אלוהיך לעשות את יום השבת.

למה עושים את יום השבת?

כי עלינו לזכור שעבד

היית בארץ מצרים,

וה' הוציא אותנו ביד חזקה ובזרוע נטויה,

ולכן ציווה לעשות את יום השבת.

ומה פה הקשר?

צריכים ביאור.

מדוע בכלל התורה מביאה טעם לשמירת השבת?

רוב המצוות,

אין התורה אומרת לנו את הטעם למה צריך לשמור מצווה זו ומצווה זו ומצווה זו.

ועוד צריכים לדעת

למה היא מביאה דווקא את שני הטעמים הללו לשמירת השבת.

אחד, שה' ברא את העולם, בריאת העולם,

צריך לזכור שה' ברא את העולם.

ודבר שני, שצריך לזכור את יום מצרים.

מי יודע 200 שקלים?

מי יודע?

הרווחתי 200. אומר על כך הרב הקדוש רבי צבי הירש מזידיצ'וב

זכותו תגן עלינו, אמן. אמן.

בשם חותנו רבי צבי יהודה מרזאלה.

שני הטעמים הנאמרים בשבת

הוא האחד מן האין לייש

בבריאת העולם.

יציאת מצרים ומיש לאין

לשדד המערכות.

מה הוא אומר?

הוא אומר, שני הטעמים האלה באים להגיד,

האחד מן האין לייש בבריאת העולם,

שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם מאין גמור,

והפך אותו ליש.

לא היה כלום חוץ מהשם,

והוא ברא את היש מאין.

בטעם השני של יציאת מצרים

זה מהיש.

לאין.

שהקדוש ברוך הוא משדד מערכות ויכול להרוס את העולם ברגע.

מהיש הוא יכול להפוך לאין,

כמו שהוא עשה במצרים.

כדי להבין את העומק של הדברים של הרב הקדוש רבי צבי הירש מזידיצ'וב,

שהם יסוד נפלא במצוות שמירת שבת,

נקדים להסביר שאחד מיסודות האמונה זה שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם מאין,

מאפס

ולא כלום,

ליש,

למציאות וממשות.

כלומר,

לפני בריאת העולם היה כל עין גמור,

רק השם לבדו.

וכשברא קדוש ברוך הוא את העולם ברעו מהאפס המוחלט ומהעין הגמור,

ליש חדש שלא היה בעולם.

והנה, כמו שאנחנו מאמינים באמונה שלמה שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם מאין ליש,

מאפס למציאות,

כך מוטלת עלינו החובה להאמין באמונה שלמה שהקדוש ברוך הוא יכול לשנות סדרי הטבע ולהפוך את העולם חזרה מיש.

לאין?

איפה מצאנו דוגמה לזה? ביציאת מצרים.

שם שינה ושידד הקדוש ברוך הוא את מערכות הטבע בעשרת המכות ובקריעת ים סוף. אין טבע.

אין טבע. מה שהוא רוצה, עושה איתו.

כבר פירטנו את כל עשרת המכות, להסביר.

טוב.

והנה הנחש.

הוא יצר הרע.

הוא רוצה לעוור את עיני האדם

ולבטל ממנו את שתי האמונות האלה

כדי להחטיא אותו.

וזאת, כפי שאנו למדים מה כתוב בחטא עץ הדעת.

הנחש הצליח לעבוד על אריסטו,

שהיה בעל שכל גדול.

הוא כפר

בזה שהקדוש ברוך הוא חידש את העולם.

הוא מודה שיש בורא לעולם.

אבל הוא כפר, הוא אמר שהעולם קדמון. תמיד היה קיים.

תמיד היה קיים.

מי סיבך אותו? הנחש.

במורה נבוכים הרמב״ם מתמודד עם הטענות האבדיות האלה

ודוחה אותן בקל.

והנה הנחש,

יצר הרע, רוצה לעוור את עיני האדם ולבטל ממנו שתי האמונות האלה כדי להחטיא אותו.

וזה, אנחנו לימדים מה כתוב בחטא עץ הדעת,

חטא עץ הדעת.

ויאמר הנחש אל האישה

לא מותת מותון

כי יודע אלוהים,

כי ביום אכולכם ממנו,

הכוונה מעץ הדעת,

ונפקחו עיניכם,

והייתם כאלוהים.

רש״י מפרש בשם המדרש

שהנחש אמר לחווה

מן העץ אכל וברא את העולם.

הנחש אמר לחווה

תשמעי תשמעי

אתם לא תמותו מה שהוא אמר לכם שאתם תמותו? מה פתאום אתם לא תמותו?

למה הוא אומר לכם לא לאכול מעץ הדעת טוב ורע?

הוא יודע שאם אתם תאכלו מעץ הדעת טוב ורע,

אז יפקחו העיניים שלכם ואתם תהיו כמו אלוהים בדיוק.

מה פירוש אומר?

מן העץ אכל וברא את העולם. הוא בעצמו אכל מהעץ, ובגלל זה הוא ברא את העולם.

אז מה הוא אומר?

מה הוא אומר?

שהעץ היה קיים תמיד.

היה עץ,

הוא אכל מהעץ, וברא את העולם.

אז העץ היה או לא היה?

לפני שהוא ברא את העולם.

אם ככה, נחש ברוב ערמימותו

השחיל כאן כפירה נוראה באמונה שהעולם נברא מאין יש.

שהרי אם הקדוש ברוך הוא אכל מעץ הדעת

וברא את העולם, מוכרח אם ככה שהעולם לא נבראה מאין

ליש

אלא היה קיים לפני כן, כי העץ היה קיים לפני כן.

ואכן, ההרס הזה

שרצה נחש להטיל בחווה כדי שתכפור באמונה שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם מאין יש.

שכן, על ידי כפירה באמונה

ידע הנחש שבקלות יוכל להכניס לה כפירה אחרת.

נתחיל בזה שהוא לא ברא את העולם מאין יש.

ואז הוא יכניס לה כפירה אחרת.

מה כפירה אחרת?

שהקדוש ברוך הוא גם לא יכול לשנות את העולם מיש

לאין

מישהו ברא את העולם

מאין יש, ודאי שהוא יכול להפוך אותו בחזרה למה שהוא רוצה.

אבל מי שלא עשה ככה, איך הוא יכול להפוך אותו? מה, הוא בעלים על העולם לעשות עליו מה שהוא רוצה?

ואם הקדוש ברוך הוא חלילה לא יכול לברוא את העולם מאין יש,

מסתבר שהוא גם לא יכול להפוך את העולם מיש לעין.

ולמה הוא רצה לעשות את זה?

וכך רצה נחש להגיע למסקנה,

אז לא מותת מותון.

פירוש, מה הוא אמר לה?

הוא אמר לה, תשמעי,

לא מותת מותון.

אני אומר לך, תשמחי עליי.

אני אגלה לך סוד,

את לא יודעת, אני יודע.

לא מותת מותון,

כי יודע אלוהים, כי ביום הכולכם ממנו ונפקע אליכם וייתם כלא. כי מה אומר רשי בשם המדרש?

מן העץ החל ובראת העולם.

אז אין הקדוש ברוך הוא יכול גם להמית את האדם, להפוך אותו מיש לעין לא מותת מותון.

אז הוא לא יכול להפוך אתכם.

כל האיומים האלה זה איומי סרק. הוא לא יכול לעשות שום דבר.

יא חביבי, איזה כופר זה, אה?

הנחש הזה.

וזה שהתנצלה חווה לפני הקדוש ברוך הוא,

אחרי שהיא אכלה מעץ הדת.

ותאמר האישה,

הנחש השיעני והאוכל.

מה, מה היא אמרה?

מה ההתנצלות הזאת מגינה עליה? מה זה עוזר לה שהיא אמרה ככה?

מה זה הנחש השיעני והאוכל?

נו, מה, מה, מה?

מישהו, אני אמרתי

לא לאכול מעץ הדת. מה את מספרת לי סיפורים שהנחש השיעני והאוכל? מה, מה, מה, מה התירוץ? מה ההתנצלות?

אני אומר לך לא לצאת מפה.

אחרי זה אתה אומר,

מה אני אעשה? הוא אמר לי.

לא הבנתי, אבל אני אמרתי לך, לא?

מה זה הוא אמר לי? איזה התנצלות זאת? מה היא אמרה?

נו,

מה היא אמרה?

הנחש השיעני.

מבואר בספרים הקדושים

כי שיעני זה אותיות יש אין.

הכוונה של חווייתא,

שהנחש בארס שלו

הכניס בה הרהורי כפירה באמונה של יש

מעין

והדבר גרם לה לאכול מעץ הדת,

וכך היא התגברה על הפחד של מות תמותון,

שכן חשבה היא שאין הקדוש ברוך הוא יכול להמיט אותה ואת אדם ולהפוך אותה מיש לעין.

שיעני

יש עין.

הבנתם?

אז כדי לחזק את שתי האמונות האלה,

שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם

מאין גמור ליש,

ושהוא יכול להפוך בכל רגע את העולם מיש לאין,

נתן לנו הקדוש ברוך הוא את מצוות שמירת השבת,

וגם מביא שני טעמים לקיום המצווה.

טעם ראשון, כי ששת ימים עשה!

לא היה כלום!

בששת ימים עשה השם את השמיים ואת הארץ, את הים ואת כל אשר בם,

וינח ביום השביעי.

זה מחזק את האמונה בבריאת העולם שהקדוש ברוך הוא

ברא את העולם מאין אש.

בטעם השני שמביאה התורה,

וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים,

ויוציאך אדוני אלוהיך משם,

מיד חזקה ובזרוע נטויה,

באותות ובמופתים,

בשינוי הטבע.

והפכת יש לעין.

על כן ציווך אדוני אלוהיך לעשות את יום השבת.

מה יש בשבת?

מנוחה.

למה נחים?

כי הקדוש ברוך הוא נח בשביעי.

ממה הוא נח בשביעי?

הוא נח בשביעי מזה שהוא ברא את העולם.

בשישה ימים הוא נח בשביעי. אז מי ברא את העולם?

הבורא.

ממה הוא ברא?

מאין יש.

לכן אנחנו נחים.

אסור לעשות שום מלאכה.

למה?

כי אנחנו מעידים עדות.

יום השישי, ויחולו השמיים וארצו כל צבם,

ויחל אלוהים במשהו ובמלאכתו אשר עשה,

וישבות ביום אשר ובגמונו אשר עשה,

ויברך אלוהים ובקדש אותו,

כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות.

אז אנחנו מעידים בתפילה, כולם עומדים אחרי

חסרת השץ ואומרים, עדות, כולם בעמידה,

מעידים בעמידה,

יום השישי ויחולו,

אחר כך באים ועושים קידוש,

עוד פעם אומרים, עם בני הבית, יום השישי ויחולו,

ואנחנו מעידים שהבורא ברא את העולם ביום,

זאת אומרת, ברא את העולם

ששת ימים ובשביעי שבת.

וכל זה לחזק את האמונה,

וגם את זוכרים, גם על הכוס זכר ליציאת מצרים.

למה זוכרים?

כל זה שהשם לא רק יכול לעשות מאין יש,

הוא גם יכול להפוך את העולם מיש לאין,

כמו שהיה ביציאת מצרים.

אלה שני הטעמים

שפרסמה התורה,

בשונה משאר המצוות שלא אמרה טעמים,

כדי לחזק את האמונה, ונגד פיתויו של הנחש,

שבעצם אם הוא שולל ממך את הדבר הפשוט הזה,

אז זה אתה גמור.

לכן כל מי שמחלל שבת

כופר בבריאת שמיים בארץ.

כל מי שמחלל שבת, יהודי שמחלל שבת בפרהסיה,

יש לו דין של גוי.

אומר הרמב״ם,

שמחלל שבת

דינו כעובד כוכבים ומזלות

לכל דבריהם.

ינו, ינסך,

אם הוא נגע טלטל ביין, היין,

רק לשפוך אותו לשירותים.

אין שום שימוש שניתן לעשות בו.

וכן הלאה.

בשוליו, בשולי גויים,

והבן אדם כופר, לא מצטרף למניין,

אין מצטרפים אותו למניין,

יש לו דין של גוי.

למה?

מי שמחלל שבת,

הרי זה כופר בקדוש ברוך הוא ומעשה בראשית.

וזה הפיתוי של הנחש,

מה שהוא הצליח לעבוד על

חווה והיא על אדם הראשון,

וזה שגרם מיתה לכל העולם.

הוא אמר להם, לא מות תמותון.

הוא רצה להגיד לאל תפחדי, לא תמותו מהפיתוי. הוא רק לא רוצה שיהיו לו מתחרים.

הוא לא רוצה עוד אחד שיהיה כמוהו.

מה,

אתם תאכלו מעץ כמוהו, ואז אתם תהיו כמוהו.

לכן ככה הוא עבד עליה, שקרן, נוכל, ממש כמו גייזי.

ומה קרה?

לא רק שהם מתו

והיו יכולים לחיות לנצח,

אלא הם גרמו גם לנו למות.

כולנו מתים. זו העדות שהנחש החטיא את אדם בחווה

ועבד עליהם

כמו שצריך.

ומי שהולך אחריו ומאמין שיהיה בסדר,

חללי שבת בטוחים שהם בסדר, הם אנשים טובים, זה מספיק,

והם בגן עדן.

אז תדעו, יהודים יקרים, חבל, אתם כמו גויים בדיוק,

בדיוק, בדיוק.

זה הכול.

יש גויים יותר טובים מכם.

גויים שמאמינים,

מקיימים שם המצוות בני נוח, הם יהיו בגן עדן ואתם לא.

זאת אומרת, בן אדם שהוא,

חלל שבת, שלא יחשוב שזה דבר קל. זה הכי חמור בתורה. אין יותר חמור מזה. זה כופר בעיקר.

כופר בעיקר, כופר בקדוש ברוך הוא וכופר בבריאת העולם,

ולא יעזור לו שום דבר שיגיד, אני עושה מצוות כאלה ואני עושה כאלה וכאלה.

לא יעזור לך כלום, יש לך דין של כופר בכל התורה כולה.

זה היה החטא הראשון

שהחטיא הנחש והכניס את הארס הזה שאפשר להסתדר.

השם אמר, בסדר, בסדר, לא להתרגש.

אבל אם השם אמר שמור את יום השבת,

בעשרת הדיברות פעמיים, זכור ושמור,

והכול, והוא מסביר את הטעמים, ואתה מחלל, זאת אומרת, אתה שומע לנחש

שלחש לך ואתה לא מרגיש אפילו שיהיה בסדר.

אני מחלל שבת והכול יהיה בסדר, כי אני עושה דברים אחרים,

מה שדתיים לא עושים, אני עושה דברים אחרים,

טובים, יפים.

לא, מותק,

אתה כופר בעיקר, לא יעזור לך שום דבר.

שבות שונו.

רבי חנין יאמר רק את שהוא, הוא אומר,

עשו הקודש במלכות של קוד ישראל,

לפי כוח הרבו לנו תורה ומשוות,

שנאמר אדנו הופס למען סירגו יגדיל תורה.

מיידי.