רבי חנינא בן דוסא | ר' הראל דנוך

- - - לא מוגה! - - - 

טוב, בוקר טוב לכולם.

אז אנחנו נדבר מפרשת ראה.

כתוב בפרשה, ישמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך.

אומר המאמר, מאמר רש נט,

בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת,

כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני,

וחנינא בני די לו בקו חרובין מהערב שבת לערב שבת.

אומר רשי בגמרא בחולין,

הוא רבי חנינא בן דוסה,

ובימיו היה קול זה יוצא, הבת קול הייתה יוצאת בימיו,

שהיה מתפרנס בצער ובצמצום, רבי חנינא בן דוסה.

עכשיו יש לנו שאלה,

מה היה מכוון הבת קול,

ומה הייתה המטרה של הבת קול לצאת כל יום ויום ולהכריז על זה עוד פעם, כל פעם מחדש?

למה זה לא פעם בשבוע, פעם בשנה?

אז הוא אומר שיש לומר שההכרזה הייתה,

למה הייתה הכרזה כל יום?

בשביל לעורר את הלבבות של בני דורו,

שירגישו שנמצא בדורם אדם גדול כמו רבי חנינא ואינם מעריכים אותו,

שבשמיים הערכה כלפיו מאוד גדולה עד שכל העולם ניזון בזכותו.

בשמיים מעריכים אותו, יודעים שכל העולם ניזון בזכותו.

בני דורו לא מעריכים אותו.

לכן הבת קול יוצאת ומכרזת.

דעו מי חי בתוככם,

אור גדול ומאיר בעולם, שבזכותו אתם חיים ומתפרנסים.

והערכה זו צריכה לשנות את היחס בינו וביניכם.

והבת קול מודיע ומכריז וצווח בכל יום.

אולי יגיע לליבות שבני דורו יתפקחו

ויבינו טובת החסד שניתנה להם מן השמיים, שהם זכו לאחד כזה בדור,

כמו רבי חנינא בן דוסק.

חוץ מתביעה זו באה הבת קול לטבוע את בני דורו.

מה היא טובעת אותם?

איך ייתכן שחי בתוככם אדם גדול כמוהו שכל העולם כולו ניזון על ידו והוא בעצמו די לו בקו חרובין מערב שבת לערב שבת?

חי חיי צער וצמצום ואתם בני דורו אינכם יודעים מזה כלום?

אף אחד לא יודע ממנו?

בת קול מכריז עליו ואף אחד לא יודע שהוא חי בצמצום?

איך ייתכן העלמה כזו?

וכי לא היה לכם לחפש בעיר מי שסובל מרעה וחסר לחם?

וזוהי חיי ציבור שדואגים רק לעצמם ואינם דואגים למה שנעשה בעירם ובמדינתם?

אז הבת קול באה לטבוע על העלמה הזאת.

הלוא הצער וחיי הדוחק והצמצום היה מזעיק מכותלי ביתו.

ואיך ייתכן שאף אחד לא ידע מצערו?

אתם אשמים על חוסר ידיעה ומיעוט הערכה

במעלתו ובמדרגתו של רבי חנינא

והעלמת הידיעה ממצבו הגשמי.

אז בגלל זה יוצאת הבת קול כל יום להכריז ולעורר את הלבבות,

לגלות את האור הגדול הניזון לכל העולם כולו,

שהוא רבי חנינא,

והוא בעצמו אינו ניזון רק בצער ובצמצום.

דעו מה יש לכם לתקן,

כי אוי לו לאותו דור שאינם יודעים בצערן של תלמידי חכמים.

ומה שיש עוד להרגיש כאן על מדרגתו של רבי חנינא, שהיה מעורב בין החכמים,

הרי הוא למד עם אנשים.

חבריו, שהיה עוסק עימיהם תמיד, בכל יום ויום, בדיבוק חברים, בפלפול התלמידים ובעסקיו,

מוכר לכול שהוא מלומד בניסים. המון מעשים יש עליו בגמרא, על רבי חנינא.

כולם מכירים שהוא מלומד בניסים.

מכל מקום היה כל כך אומן גדול להצניע חוכמתו וצדקתו, הרי הוא חי איתם ביחד,

והם לא יודעים שהוא בבעיה כזאת.

הוא היה מצניע את עצמו,

עד שלא ידעו להעריכו בצורה נכונה ואמיתית.

היה מעורב עם הבריות והיה מוצנע בלתי מגולה,

מוכר ואינו מוכר,

שמש מזריח בעולם ומעורפל בעיני רועיו ומכיריו.

מצבו הגשמי שהיה חי עם בני דורו ולא הרגישו מהעולם שהוא עני ואביון,

חי חיי צער וצמצום בקו חרובין מערב שבת לערב שבת,

כי מעולם לא ראו אותו עצב.

אור ושמחה היו תמיד על פניו.

אף קו אחד ורושם של צער,

אף מילה אחת לא שמעו מפיו שיצאה ונפלטת מתוך צער המעיק על הלב.

אף חצי הנחה המשבר את הגוף לא שלטה בו.

גופו שלם ונשמתו בריאה וחזקה באמונתו.

כל ימי חייו, תקופה של דור שלם,

לא הרגישו בו שינוי ברוחו הטהור,

עד שהבת קולבה בכל יום, צובח ומכריז על צניעותו של רבי חנינא ועל הדרגה השנייה שלו,

שכל כך היה גיבור חייל להצניע את מצבו החמור בגשמיות,

שאף אחד לא יודע שהוא מתפרנס בצער ובצמצום.

רבי חנינא כבש והצניע את צערו לא שעה ולא יום ולא שבוע ולא שנה,

אלא כל ימי חייו היה מתאפק וכובש ומסתיר מצבו הדחוק.

אף הנחה קלה,

אף רגע עצמני לא הרגישו בו ולא שם ליבו לזה.

וזו גבורה גדולה וכבירה עד שמן השמיים מצאו לנכון להודיע לבני דורו את שתי אלו מדרגותיו.

הזעזרה היא לנו מה זה בא ללמד אותנו שלא לעזוב את התלמידי החכמים הצנועים,

אלו שבחרו להיות כשבט לוי שאין להם חלק ונחלה ויראי השם נזהרו שלא לעזוב אותם,

לשמוע ולהאזין את צערם והנהגתם הצנועה ואת הכרזת הבת-קול.

סיפר הצדיק רבי משה ליב משסוב זכר צדיק לברכה כי פעם שמע מאנשי כפר המשוחחים ביניהם

אחר שכבר שתו יען שחר ועברו את גבול הבושה.

שאל אחד לחברו אתה אוהב אותי?

השיב לו חברו ודאי שאני אוהב אותך מאוד.

שאל שוב החבר אתה יודע מה חסר לי?

שיבוע החבר מנין אדע מה חסר לך?

שיבוע ראשון אם אתה לא יודע מה חסר לי אז איך אתה יכול להגיד שאתה אוהב אותי?

אז הוא ממשיך הצדיק ואמר מתוך שיחתם למדתי מידת אהבת ישראל בבחינה אמיתית

לטעה ולהרגיש מה חסר לחברו.

בוקר טוב.