מדוע לא זרקו אותו מהישיבה?

'מעשה באדם אחד...' אדם, כך כתוב, לא תלמיד ולא חכם. 'שהיה זהיר במצוות ציצית. שמע שיש מקום עבירה בכרכי הים...'

הרב גלינסקי נמנע מלספר את הסיפור כמו שמובא בגמרא במנחות מ"ד, בגלל הצניעות...

'והוא שמע שבמקום הזה נוטלים 400 זהובים בעבור העבירה. שיגר את הארבע מאות זהובים וקבעו לו זמן. כשהגיע הזמן בא, ביקש לעבור את העבירה ומתואר שם...

ואז לפני שיבצע את העבירה באו ארבע (4) ציציותיו וטפחו על פניו. נשמט ולא עבר!'

וכולם תמהים: 400 זהובים שילם! אורחות ימים עבר!! ולשווא?!

אז מה הוא תירץ?

'מצווה אחת (1) ציוונו ה' אלוקינו וציצית שמה, וכתוב בה: "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא כה, לח) שתי (2) פעמים. "אני" הוא שעתיד להיפרע ו: "אני" הוא שעתיד לשלם שכר. ועכשיו הם נדמים עליו כארבעה עדים.

טוב, אמרה לו: 'איני מניחה אותך עד שתאמר לי; מה שמך? ומה שם עירך? ומה שם ריבך? ומה שם מדרשך שאתה לומד בו תורה?'.

אמר,

והגיעה אח"כ ורצתה להתגייר...! והסיפור גדול, ורבי חייא רבו כיבד אותו בכבוד גדול. ושמה מסכמת הגמרא ואומרת: 'זה מתן שכרו בעולם הזה שבמקום באיסור זכה בהיתר, ולעולם הבא איני יודע כמה שכרו...!'

והתמיהות רבות, מסיום הסיפור למדנו, שמדובר בבן תורה! חזותו מוכיחה עליו. מבלי שיאמר דבר הוא נשאל: 'מה שם ריבו? מה שם בית מדרשו שהוא לומד בו תורה!'.

ולהזדעזע! בן תורה שמתמכר לתאוות ולדבר עבירה?! שמוכן לשלם ארבע מאות זהובים! ולנסוע מעבר לים בשביל זה?! הייתכן?!

ולכן מובן מדוע פותחת הברייתא ב: "מעשה באדם אחד". לא אומרת חכם ולא תלמיד חכם. מעשה באדם אחד. ומדובר בבן ישיבה. אז איך לא סילקו אותו?! איך השאירו אחד כזה בישיבה?!

וכשנודע הדבר שהוא עשה כזה מעשה והלך למדינת הים... עוד כיבד אותו הרב שלו בכבוד גדול! כולם מקשה אחת. הדברים מוקשים מתחילה ועד סופו.

אומר הרב גלינסקי: עיינתי ונתחוור לי הדבר שלב אחר שלב, בראש ובראשונה דברים ככתבם "מעשה באדם אחד" בודאי שלא היה בן תורה. ריקא היה. מבלי עולם. אלא שרשום היה בישיבה. יש כאלה רשומים בישיבה. אז למה לא סילקו אותו? הרי מושחת היה במעשיו ומידותיו!

אמת. מאותה סיבה שלא סילקו את חם מהתיבה...

הקב"ה רמז לנוח ולבניו להמנע מחיי אישות בתיבה, כך אמר: "וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ" (בראשית ו, יח) הזכרים לבד "וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ" (שם) לבד, דהיינו; אין קשר, להפריד בין הגברים לבין הנשים.

ואילו ביציאתם מן התיבה נאמר: "צֵא מִן הַתֵּבָה, אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ" (בראשית ח, טז) זאת אומרת אתם יכולים לחזור לקיים אישות.

בתיבה העולם חרב, זמן המבול, אין דבר כזה שאנשים יפרו וירבו בשעה שכל העולם מת.

ואמרו: שחם עבר על הציווי וכיוון שעשה מעשיו במחשכים, לקה בעורו ויצא ממנו כוש. כל הכושים יצאו מחם בגלל המעשה הזה. פרוץ היה, ועבר על התקנה. לא סתם תקנה אלא ציווי מעת הבורא יתברך! ובזה הפגין אנוכיות ואכזריות. כי מקור הציווי הוא בנשיאה בעול עם המתייסרים והנספים.

נשאלת השאלה: אם הוא כזה משוחת ופרוץ ועובר על ציווי ה', למה לא הוציאו אותו מן התיבה?! למה לא זרקו אותו החוצה?

איזה שאלה?! לאן יוציאו אותו? למבול?!

והישיבה היא כמו התיבת נוח. ולא מוציאם ממנה אל המבול.

וכשעמד בניסיון, אותו האדם שסיפרנו עליו, נסדקה חומת הטומאה שאפפתו. ובקע בעדה אור התורה. 'והמאור שבה החזירו למוטב!' והובהר למפרע שהשהייה בתיבה הצילתו!! עצם זה שהוא שהה בישיבה, בכל אופן הוא למד ערכים שם, הוא ידע ערך של מצווה. הוא לא השתלט על תאוותיו... אבל באה המצווה וטפחה על פניו, והיה מסוגל לבלום את עצמו ולעצור לפני מעשה!!! ששילם עליו 400 זהובים... ונסע לחוץ לארץ. הפליג בים חודשים, בשביל לבצע עבירה...

אז רואים: שהשהייה בישיבה זה דבר עצום וגדול. אפילו אם זה בסך הכל אדם ששוהה שם, לא על מנת להיות רב. 

עכשיו יובן מה שנפסק להלכה: 'שהיוצא מהבית המדרש נותן הודאה על חלקו! ואומר: "מודה אני לפניך ה' אלוקי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש!" אז על עצם השהייה אנחנו מודים, על עצם הישיבה. ואפילו 'הולך ואינו עושה 'זה אחת מארבע (1/4) מידות בהולכי לבית מדרש. ושכר הליכה בידו.

והברטנורא אומר: 'גם אם אינו לומד ואינו מבין, עצם ההסתופפות בבית המדרש ברכה בה ויש להודות עלייה!'.

ויותר, שגם לאחר שלמד והתעלה, על מה נותנים את ההודאה? - על הישיבה בבית המדרש. שהיא שקולה כנגד הלימוד ויותר, ועליה ההודאה.

מכאן נבין 'מה טוב חלקנו!' שאנחנו זוכים להסתופף בבית ה' תמיד, אמן!