האם התשובה קלה או קשה? | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

בכבוד.

מצוות התשובה

קלה או קשה?

כי המצווה הזאת

קרוב אליך דבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.

הרמב״ן מפרש כי המצווה הזאת נאמר על התשובה,

כי הנה התשובה קלה מאוד לעשותה כי קרובה היא אליך מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.

בהקשר רבי ירוחם ממיר

בדעת תורה הלא ידוע לכל כי ההפך הוא כי תשובה אמנם כבדה מאוד לקיימה

באיך התורה אומרת שקלה וקרובה מאוד

וביאר כי באמת הכבדות לקיימה

היא דווקא מצד שהיא קרובה מאוד.

וביעור הדבר הוא כך

התשובה קרובה מאוד לאדם בפיך ובלבבך לעשותו

ואין דבר יותר קרוב מעצמו של האדם.

אדם המגיע למצב שכזה

הלא מאליו הוא לבדו ילך מעלה-מעלה

אינו תלוי בשום דבר.

גם ספרים המעוררים לזה אינו צריך הלוא זה ממש

עליה שמנה

אבל הבעיה שגם קוץ בה דבזה שהתשובה תלויה בו לבדו

והוא נשאר יחידי

ללא עזר מן זולתו

ללא כל סיועים

זאת היא כבדות קיום המצווה של התשובה.

לכאורה קרוב אליך דבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו

וידוי דברים

קבלה לעתיד חרטה על העבר נגמר הסיפור

אז מה הבעיה?

זה אצלך אתה לא צריך אפילו שום דבר חיצוני לא בשמיים ולא מחבר לים

אבל זה העלייה ומצד שני יש קוץ בה

מה הקוץ?

כיוון שהתשובה תלויה בו לבדו

והוא נשאר יחידי ללא עזר מן זולתו

ללא כל סיוע

אז זה כבדות

של קיום המצווה של התשובה קשה לו לאדם לקבל החלטה ברגע אפילו ברגע

אפילו הוא רוצה לקום הוא רוצה לקום קבע עם עצמו שהוא קם

עוד חמש דקות, קשה לו, קשה לו

קשה לאדם לקבל החלטה אמיצה ובפרט שחייו תלויים בזה וכל גורלו ומשפחתו

בריאותו כלכלתו כל דבר הכל תלוי תחליט רגע אחת תגמור

לא דוחה ודוחה ודוחה הנה לפני ראש השנה ואנשים עוד לא עשו תשובה ובראש השנה גם לא יעשו

הם הלמלו משהו ככה בין התקיעות כתוב בסידור זה, זה, זה, הרהר וזה

כן, הם חושבים שבזה הם כבר מסודרים

הרי שעם תחילת חטאו של האדם

הוא נכנס למצב

שאין מספיקין בידו לעשות תשובה

מהרגע שהאדם נכנס למצב של חטא

כבר אין מספיקין בידו לעשות תשובה כי הוא בא לטמא

והוא נטמא, הוא עשה חטא

הבא לטהר כבר מסייעים לו

אבל הבלי טמא

פותחין לו

אז אין לו סיוע משמיים

אז כיוון שהוא כבר התחיל עם חטא

הוא נכנס למצב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה, לא עוזרים לו

והוא נשאר תכף בצד לבד ללא כל עזר וסיוע

וככל שירבה בחטא

זה נעשה יותר ויותר בדד

הוא מאבד כל עצה ותושייה

ללא כל סייעתא דשמיא חלילה

אז רק הוא צריך לסייע לעצמו להיות הבא לטהר

ואין לו כוח

כי העוון משך אותו אחד אחרי השני כי עבירה גוררת עבירה

והוא נמשך וכרוך אחריה

פעם. הגאון רבי חיים שמואלביץ, זכר צדיק וברכה,

בשיחות מוסר חלק א',

באר באופן נוסף

באלו דבריו

בפרשה הזו השתומם כל רועה

אם כה קלה היא מצוות התשובה

וכה נוח לקיימה לא צריך שום עזרים בפיך ובלבבך לעשותו

מדוע אין איש שב מדרכו הרעה

ובעלי תשובה אמיתיים מועטים

הן ודאי הרבה חוטאים, יודעים, כי עיוותו ואין דרכם נכונה

ומדוע לא יבחרו בדרך התשובה שהיא כה קרובה

ואין אדם צריך אלא לומר בפיו ולהרהר בלבו

בהראו מיד כקטן שנולד

אלא כך הוא באור הדברים

אסונו של האדם

שהוא מתרגל למצב שבו הוא חי

ומשלים עם המצב

ולא חש כי הסוף מתקרב ובא

מי גרם לכך?

ההרגל גרם

מצוות הנשים מלומדה

הכל הרגל

כאילו היה רואה פתאום לאן הגיע בוודאי היה מתהפך לאיש אחר

משל לאדם

שלא ידע ולא שמע

כי סוף כל אדם למיתה

ולפתע נזדמנו לראות מיתת אדם

האם לא יזדעזע האיש ההוא?

הלא ייהפך לבבו ויהיה לבעל תשובה גמור

עכשיו הייתה תאונה רחמנא ליצלן

בניו יורק

זוג הורים והבן שעומד להתחתן עוד כמה שבועות נהרגו

והכלה והאימא ועוד מישהו שם נפצעו

אדם רואה כזה דבר כבר יצאו הזמנות לחתונה

כבר יצא הכל רחמנא ליצלן

מה זה?

משתומם מה זה חייב להיות אדם לפני ראש השנה

זה נגזר כבר בראש השנה הקודם מישהו חשב שזה נגזר?

מישהו עלה על דעתו?

אז אדם שלא מצפה למיתה, לא שמע ממיתה, לא ראה מתים, לא כלום, פתאום

הוא רואה מיתת אדם לנגד עיניו, הלא יזדעזע האיש הזה

ויהפך לבעל תשובה גמור, לכאורה, לכאורה

זה מה שאמרו חכמים זיכרונם לך בשבת ל״א, אמר רבה

מהי דכתיב?

זה דרכם כסל למו?

יודעים רשעים שדרכם למיתה

ויש להם חלב על כסלם.

כלומר, הם כה נתרגלו לכך עד שהמיתה לא עושה עליהם שום רושם.

ממשיכה הגמרא ואומרת, שמא תאמר שכוחה היא מהן?

ואולי זה לא עולה על דעתם בכלל, הם לא יודעים בכלל, זוכרים בכלל מהמיתה, ולכן הם לא מתעוררים.

תלמוד לומר, הפסוק ממשיך ואומר,

ואחריתם בפיהם ירצו סלע.

כלומר, שמא תאמר נשכחה מהם המיתה?

אז אם נשכחה מיתה, אז יש להם תקנה.

מה התקנה? אם הם יראו אחד מהחברים שלהם מת, או מהמשפחה,

אז אם יסכימו להם את יום המיתה ממש, יראו אותו בפועל, אז הם יהפכו

לבעלי תשובה.

אבל הצרה היא,

תלמוד לומר, ואחריתם בפיהם.

סופם ואחריתם שגור על פיהם, ובכל זאת הם לא שווים.

לא תגיד שהם שכוחה מהם. לא שכוחה.

מדברים על זה וכו' וכו'.

יש קברנים שמסתלבטים כל היום. הם קוברים אנשים ומסתלבטים.

כאילו זה לא נוגע אליהם.

סיפר יהודי זקן,

רב בחוץ לארץ, תלמיד ישיבת ראדין,

כי הוא זוכר היטב את המעשה של הדיבוק

שהגיע אל מרן החפץ חיים בזמנו.

והוא היה זה שנשלח על ידי החפץ חיים לבדוק את מצבה וטיבה של הנערה שהובאה לפניו.

זאת אומרת, טרם שיביאו אותה, הוא הלך לבדוק.

והוא היה יחד עם הגריש קיינמן, זכר צדיק לברכה.

לאחר שהוציאו ממנה את הדיבוק,

הוא סיפר שהתבוננת תבה במחזה,

ראה את פיה, איך שהיא מדברת,

מבלי שתעשה שום תנועות של דיבור,

אלא מישהו אחר מדבר מתוך גרונה. לא כמו השחקנית שהייתה לפני כמה זמן, כן? הדיבוק המפורסם

שהיה חרטה ברטה.

והמשיך לתאר את כל פרטי המעשה הידוע לרבים.

וכאן המשיך הרמב״ם לספר לומר,

אני לא מאמין לשום דבר שיספרו לי,

ולולא שראיתי במו עיניי את המחזה הנורא הזה,

לא הייתי מאמין למי שהיה מספר לי כזאת.

הייתי בטוח

שלאחר שראיתי בחוש

את החיזוק הגדול הזה,

גלגול נשמה, דיבוק, בתוך הנערה,

ודאי שזה ישפיע עליי השפעה מכרעת לטובה.

אבל הזקן קרא בקול רמב״ם,

כשהוא נותן מכה על הקיר ואומר כמו שזה לא השפיע על הקיר הזה ככה זה לא השפיע עליי.

והוא היה שליח חבורה במו עיניו הנוכח בשעת מעשה.

וזה נורא למתבונן,

עד כמה כל הציורים והגילויים בחוש

לא משפיעים על האדם מאומה.

אנשים הולכים לבית אבירים, היום הוא דיבר איתי בבוקר, היום הוא דיבר איתי אתה יודע כמה זה וזה וזה, ומה עכשיו שהודיעו לי את זה? אני לא מאמין, אני לא מאמין.

ואנשים צועקים וכולם בוכים אתם ביחד והכול,

יא יא יא יאם אני אומר לך אין אין, תמה תמה תמה תמה תמה בסוף מה?

אתה רואה אותו עוד שבוע,

אלכוהוליסט.

בלי אלכוהול, לא צריך אלכוהול, חי לו את הדמיונות שלו, הכל כרגיל, הכל כרגיל.

עוד כמה חודשים לדבר איתו, כן, מסכן, אל תשאל, חבל, לא הספיק כלום,

כלום, וזה וזה. זהו, זה עוד סיפור אחת, ככה,

בספר הסיפורים שלו.

אז כמה לא משפיעים אפילו ציורים וגילויים בחוש,

לא משפיעים על אדם מאומה.

אם לא יעורר את עצמו כל הזמן ללא הרף,

בכל הדברים מצריכים חיזוק.

לכן צריך ללמוד שוערי תשובה בלי הפסקה, כל הזמן לחזור ושנן.

היה אחד מן הגדולים שלמד את רבנו בחייה כל ספר חובת הלבבות

למעלה מאלף פעם.

אתם מדברים על גדולים וענקים ענקים בתורה.

אם אדם לא יצייר את כל הציורים של רבנו בחייה, מסילת ישרים, שערי תשובה ואחרים,

הבן אדם לא יהיה מי שאומר, אף אחד לא יעשה לך את זה. מבחוץ לא תקבל כלום, תקבל רק רירות.

כשאתה רואה את האנשים, איך הם מחפפים מכל דבר, הכל מורגל אצלם, אף אחד לא עובד.

שום דבר.

דיברתי עם הרב שלום רוט.

אמרתי לו, אתה מכיר מישהו שאפשר לסמוך עליו משהו זה אומר, מכל מה שאני הכרתי?

אין מישהו שמוסר נפשו על השחיטה.

לשחוט, כולם הורגים את העופות בבקר.

אבל מסירות נפש על השחיטה שייצאה על הצד הטוב ביותר.

אנשים אוכלים עם סכינים שיש בהם גירות, שיש בהם הרגה, שיש בהם זה,

שזה נבלות וטרפות, רחמנא, אצלנו.

אבל אצלם זה בסדר, אין שום בעיה.

אפשר לאכול, למה לא?

אפשר לעשות כמויות כמו שעשו לחגים?

זה שטויות והבלים, הרי זה נבילס וטרייפס.

כמויות כאלה אפשר להספיק?

איך אפשר להספיק?

רק אצל מחמוד לא חסר ובית יוסף.

אלה יש להם בלי סוף, לא נתקעים אף פעם.

איך זה יכול להיות? איך?

יורד להם בקר מן השמיים

ועופות עם כנפיים.

הכל רק שמימי.

איי, איי, איי, לא יאומן כי יסופר.

ואנשים מסכנים.

לעבור את ראש השנה עם נבלות וטרפות ולשמוח בעונג החג,

ולא יודעים שזה נגע.

אשריהם של אלה שאין להם עופות ובקר, אשריהם,

אלה שעוברים בראש השנה בלי.

אין.

אני השלכתי 3,500 עופות

בגלל שערבבו לי אותן, כי שלוש סכינים לא היו מספיק טובות.

אז לא לקחתי, וסוכם

שאני לא לוקח יחס, גם אתם לא לוקחים.

הכשרות שאצלהם שחטתי, גם אתם לא לוקחים.

והם שיקרו והשאירו את זה, וזה נתערבב עם העופות שלנו.

אז מה אני יכול לקחת עכשיו שכל עוף שלהם רודף אחרי העוף שלי, ונכנסים לצ'ילר ביחד?

השארתי להם 3,500 עופות, וניתקתי מגע וזהו, עם נוכלים ורמאים,

ומאכילים כאלה,

אני לא מוכן לעבוד ולא מוכן לקחת.

שלא יהיו עופות,

אבל אם יהיו עופות,

רק כאלה שיכולים לעבור את השולחן ערוך.

אם זה לא עובר את השולחן ערוך,

אז זה עובר דרך הסתרא אחרא,

ולאכול נבלות וטרפות, אני לא מוכן.

איי, איי, איי, איי, לעומת זאת,

אור ההידור שחט 11,000,

רובי, הוא אפילו לא היה שם במשעטה,

שחט עם שוחטים בלי זקן,

זקנקן, שסי כזה,

משהו קטן,

שחט 11,000 עופות, צ'יק צ'אק, בזוגלובק.

איך זה?

בלי פיקוח כזה רציני והכול.

היה שם מישהו שהיה אמור לפקח,

אבל הוא אמר שזה כמו רבנות רגילה,

אין בזה שום דבר, שום הידור ושום אור ושום דבר.

אבל מסכנים אנשים, הם מאמינים לאצטלה דה רבנן.

באצטלה הזאת מתחבאים הרבה פוליטיקאים.

אה!

ראש השנה מגיע,

ואז ייפתח הספר,

וייכתבו כל מאכילי הנבלות וטרפות.

מלעומתם אלה שהזהירו,

והצילו,

והתריעו,

אה!

שנה הבאה תהיה מאוד גורלית להרבה אנשים.

ידועים דברי המשגיח רבי ירוחם ליבוביץ'

זכר צדיק לברכה לאחר המעשה של הדיבוק,

שאצלו הפלא הגדול הוא

שאינו רואה שום שינוי בישיבה,

לא בתורה,

ולא בתפילה,

ולא בעבודה.

אחר שנתגלה לנו נשמה מעולם האמת,

ולכאורה אחרי גילוי כזה היה ראוי שיתעוררו בהתפעלות להתחזק בתורה ובעבודה.

אבל הוא אומר, תראה,

היה דיבוק אמיתי,

עדים עליו גדולי ישראל,

פלא גדול.

אז איך היה צריך להיות בישיבה?

איך היו צריכים ללמוד?

הרי זה מופת

מן השמיים,

נשמה מעולם האמת,

נמצאת פה ומספרת את הסיפור על מה ולמה היא נכנסה.

פעם היא שתתה, הנערה הזאת,

כוס מים בלי לברך שהכול נהיה בדברו,

באותה שעה נכנסה הנשמה,

נצלה את ההזדמנות.

והדיבוק הזה הציק לה והציק לה והציק לה,

עד שהחפץ חיים זכותו תעמוד לנו,

הציל אותה.

נו, דבר כזה, שומעים אותה מדברת, את הנשמה הפנימית, ומספרת על מה היא נכנסה וכולי וכולי, נו.

אז זה צריך לעשות שינוי בבני אדם, זה מופת.

אם היה קם עכשיו מישהו מבית קברות ובא אליך ומדבר אליך בהקיץ, ואחרי זה חוזר לקבר, מכסה והולך לישון,

מה, אתה לא היית מתפעל מזה? לא היית הופך להיות בן אדם אחר?

מישהו יכול למחוק לך את המראה שראית?

המציאות שזה לא משנה שום דבר.

לכמה זמן כן, מאחר זה.

אם אתה לא תעורר בעצמך את הדברים יום-יום,

יום בלי מוסר, שואה, לא שווה שום דבר.

אתה יורד, יורד, מתקרר, מתקרר. זה לא אותו אדם.

לפחות לשמר מצב טוב.

לפחות, אם אתה לא עולה, לפחות שמר. אבל לא לרדת, כי אם לא, זה יורדים.

אז אם כן אנחנו רואים פה שהדברים הם לא פשוטים.

מצד אחד תשובה כל כך קלה,

והתביעה תהיה נוראה, כי יגידו לך, היה לך פה,

היה לך לב,

למה לא השתמשת בהם? בפיך ובלבבך לעשותו, גמרנו. נו, תחליט.

למה לא החלטת?

למה לא עשית?

למה לא השתנית?

תינוק שנולד, אין עוונות, מוחק לך את הכול, רק זכויות.

לא, לא עושה.

אז רגע, מה שמדברים על הרשעים,

שהחריתם בפיהם,

זה לא הם שאנחנו חושבים, זה אנחנו.

כי אם לא עשינו, הנה אנחנו מדברים על מיטה ועל זה ועל הכול.

חוזרים או לא חוזרים?

אם לא חוזרים, אז אנחנו הרשעים.

אז צריך לכן יום-יום מוסר,

לא לפחות משעה.

ובפרט שערי תשובה.

כל יסודות התשובה שם.

נו,

אני מקווה, בעזרת השם, שאולי מישהו ישמע

ואולי יעשה תשובה. מדרשה שהייתה במודיעין, כבר קיבלתי ממישהו

הודעה שהוא כבר היה מיואש, שהוא לא יכול לחזור בתשובה,

וכששמע את דבריי

הוא התעורר לחיים.

והוא קיבל על עצמו,

והוא רואה שיש לו סיכוי גדול, וכולי וכולי, וזהו. הבן אדם החליט להשתנות. אז אחד לפחות אני יודע.

אבל הרבה זכויות יש מארצה המודיעין.

מאז הישיבה שלמה העבירה לי את כל הזכויות,

השתבח הבורא לפני ראש השנה, איזה עושר זה.

יהי רצון מלפני אבינו שבשמיים.

אה!

שאם כל פעם ייכנס משהו, כל פעם ייכנס משהו, אני מבטיח לכם תוך שנה, אנחנו הולכים להיות אנשים אחרים לגמרי.

כל פעם, קצת אפילו, קצת אפילו, אבל קצת ולתפוס אותו. קצת ולתפוס אותו.

קחו עמכם דברים, ושובו

עד השם.

בהצלחה.