לשעבד החומר לנפש | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

בכבוד.

הרמב״ם, זיכרונו לברכה, כתב לבניו

וציווה להם

שעבדוה חומר לשכל,

כלומר הגוף לנפש,

כי שעבודו הוא חירותכם בזה ובבא.

עד כאן לשונו באיגרת המוסר.

אז מה כי אותם... הרמב״ם, זיכרונו לברכה, כתב...

תודה רבה, תודה.

אז הוא כתב לבניו וציווה להם

שעבדו את החומר לשכל, דהיינו הגוף

יהיה משועבד לשכל,

לנפש,

לרוח,

כי השעבוד

של החומר לשכל זה החירות שלכם בעולם הזה ובעולם הבא.

בפסקה הקצרה הזו

יסד הרמב״ם, זיכרונו לברכה, את היסוד

שאנו למדים מדבריו,

זיכרונו לברכה,

שהמושג חירות

אינו להיות בן חורין וחופשי לעשות ככל אשר עולה על ליבו,

אלא אדרבה, בן חורין

הוא רק זה שהוא משעבד את גופו

בתכלית השעבוד ונותן עליו עול קשה,

על כל צעד ושעל.

והוא משועבד,

שיעשה אך כרצון הנפש ובלעדה לא ירים את ידו ואת רגלו.

אז זה המשך לשיעורים הקודמים,

ובו מתברר

מפורשות מהרמב״ם

שהמושג חירות

זה לא לעשות מה שאתה רוצה,

אלא אדרבה, מה זה בן חורין?

מי שמשעבד את הגוף לגמרי,

ונותן עליו עול קשה,

על כל צעד ושעל,

ומשועבד לעשות את רצון הנפש,

ואם הנפש לא מסכמת למשהו,

אז הגוף נכנע.

לא ירים ידו ורגלו בלעדי הנפש,

ולא הגוף יוליך את הנפש אחריו.

ודבריו אלה מפורשים בתורה.

הם הדברים אשר נצטווה משה רבנו

לדבר על בני ישראל,

שנאמר אלה הדברים,

ופרשו חכמים זיכרונם לברכה,

והביא אותם רשי זיכרונו לברכה.

אלה הדברים,

לא פחות ולא יותר,

אין הכוונה שלא יפחות משה ולא יוסיף על דבר השם.

כשאומרים אלה הדברים זה אלה, אלה

לא פחות ולא יותר.

זה לא בא להגיד

שלא יפחות משה מהמצוות או יוסיף,

כי על זה כבר מצווה בכל דבר השם אליו.

וחלילה שיחשוד השם יתברך את משה בכך, שהוא יוסיף או יפחות.

אלא שגם זה דיבור לישראל.

שילמד משה רבנו את ישראל שהדברים האלה,

אלה הדברים,

הכל כלול בהם, הכל.

ובהם גילה הקדוש ברוך הוא את מעלתם של ישראל ואת אהבתו אותם,

ועליהם

אין להוסיף

ומהם אין לגרוע.

ומהם הדברים?

מהם הדברים ואלה הדברים?

ויהיתם לי סגולה מכל העמים,

כי לי כל הארץ,

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש.

אז ויהיתם סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ.

וכתוב, ויהיתם לי סגולה,

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש.

אמרו חכמים, זיכרונו לברכה, בויקרא רבה פרק ב',

פ״ב.

בכל מקום שנאמר לי,

אינו זז לעולם, לא בעולם הזה ולא לעולם הבא.

זאת אומרת, זה כנוי לקדוש ברוך הוא ולא יזוז.

ויהיתם לי סגולה,

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים.

אינו זז לעולם, לעולם, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

כמו שכתוב בכהנים, וכיהנו לי,

אז זה כהונת עולם.

בלוויים, והיו לי הלוויים.

ובישראל, כי לי בני ישראל,

קדש לי כל בכור.

ובמה זוכים למעלה זו?

איך זוכים למעלה הזאת להיות סגולה וממלכת כהנים?

על ידי כי לי בני ישראל עבדים.

כלומר,

רק לי עבדים ולא לאחר.

רק לי לעבדים.

ולא רק שאין שעבוד אחרים עליהם, על ישראל,

אלא גם שישראל אינם משועבדים לגופם.

רק זה שהשגל שלו מושל על גופו ומנהיגו כרצונו.

הוא זוכה להיות במעלת

ויהיתם לי סגולה.

מי שלא משועבד לאחרים, וגם גופו

משועבד לו ולא משעבד אותו.

זה יכול שיתקיים בו

וייתם לי סגולה.

וכמו שאין חירות הנפש

תלויה בחירות הגוף,

כן אין שעבוד הנפש

תלוי בשעבוד הגוף.

שאף ששעבוד הגוף מפריע לחירות הנפש.

עוד פעם,

כמו שאין חירות הנפש,

אתה רוצה להיות בן חורין בנפשך?

זה אינו תלוי בחירות הגוף,

גם אם הגוף שלך

לא בן חורין.

אתה יכול להיות בחירות הנפש.

כך אין שעבוד הנפש.

מה שהנפש שעובדת תלוי בשעבוד הגוף. זה לא מחייב בכלל.

נכון, הוא אומר,

שאף ששעבוד הגוף מפריע,

שעבוד הגוף של אדם שעובד לגופו,

זה מפריע לחירות של הנפש.

כמו שאמר הרמב״ם, זיכרונו לברכה, בפרק ט' בהלקות תשובה,

הלכה ב'

ומפני זה נתאבו כל ישראל,

נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח

כדי שינוחו ממלכויות

שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן

וימצאו להן מרגוע

וירבו בחוכמה

כדי שיזכו לחיי העולם הבא.

אז הרמב״ם אומר, למה מתאבים

כל ישראל, הנביאים והחכמים, לימות המשיח?

כיוון שהם נמצאים תחת עול הגלות,

עול המלכויות.

אז כדי שינוחו ממלכויות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן,

כל הזמן מיסים וארנוניות וכל מיני עלילות וכל מיני דברים,

אז הם לא מניחים להן לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן.

וכשיגיעו עם מות המשיח אז ימצאו להן מרגוע,

לא יהיה שעבוד מלכויות,

וירבו בחוכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא.

אז רואים שיש הפרעה משהו

בשעבוד הגוף

ושעבוד הנפש, אבל לא לגמרי,

לא לגמרי, זו הפרעה.

מכל מקום אין זה מוכרח

שיהיה תלוי זה בזה.

שהרי מצינו בדברי החכמים, זיכרונם לברכה,

שגם במצרים היו כאלה

שאפילו שעבדו עבודת פרך,

היו...

תמיד עם השם.

והשם עשה עימם ניסים ונפלאות

שאינם זוכים להם אלא העומדים לפני השם.

אז הנה ששעבוד,

הגוף לא מעכב לגמרי את חירות הנפש,

ואדם יכול להיות מחובר לשם

למרות שעבוד גופו.

כמו עולדונים, פרנסה וכו' וכו', כל הדברים שמשעבדים את גופו של האדם,

שלא לדבר על תאוות וכו'.

אדם יכול להיחלץ בקיצור ולהיות

מחובר לבורא יתברך אם הוא רוצה.

וגם בגלות היו רבים

שעבדו את השם

כאנוסים במחתרת,

והיו עבדים נאמנים לשם בכל ליבם ובכל נפשם עד מסירות נפש ממש.

כידוע, מרוסיה

כשהיה עול הצאר הצורר

לא מאפשר להם ללמוד תורה ורודפים אותם על לימוד התורה

ואפילו על התפילה,

ועשו את זה במסירות נפש.

גם בדורנו,

תחת יד הצוררים הכופרים הנלחמים למחות כל זכר של דת,

ובייחוד דת התורה בשמירת המצוות

וגזירתם מעל כל התורה כולה,

לא רק על מצוות בודדות, כהרשעת הקדמונים.

ועונשם היותר קל על עבירה קלה הוא עונש מוות.

בכל זאת, אפילו תחת יד עריצים אלה

היו שלמים שעבדו את השם בכל לבבם עשרות שנים.

והרבה מהם הושיע אדוני והצילם מטיטא יוון

לארצות אחרות וגם לארצנו הקדושה,

ונשארו שלומי אמוני ישראל כאשר היו,

ועוד עלו הרבה על ידי הניסיונות הקשים ועשו חיל.

אז רואים שאפשר,

למרות שעבוד הגוף

למרות תרדיפות,

להיות בין חורין בנפש.

אז סטייפלר זכת צדיק וברכה וחזון איש, זיכרונו לברכה, אמרו שהיה להם איסורים כל ימי חייהם.

ואם הם היו מתייחסים לאיסורים שהם עברו,

הם היו נשארים עמי ארצות.

אבל הם החליטו לא להתייחס לגוף בכלל, לכאבים, לאיסורים, לכול.

והם נהיו גאוני עולם.

אז הנה, יש לך יותר שעבוד גוף כזה לאיסורים,

לתרופות, לחולי, לכאבים וכו',

והם היו בני חורין לחלוטין,

והשתחררו מגופם, התעלמו ממנו,

ועסקו בתורת אדיר ללא הפוגה,

עד שהסטייפלר זכר לברכה אמר שבצעירותו למד 36 שעות רצוף כל פעם,

ובזקנותו לא יכול היה להחזיק מעמד כל כך, אז הוא למד רק 24 שעות רצוף.

וזה עם האיסורים.

הרי שאין הכרח ששעבוד הגוף יפריע לחירות הנפש,

כי יש גיבורי כוח המתגברים על כך בכוח אמונתם ורוחם,

שהם שואפים מרוחה של התורה וקדושתה,

אבל חירות הגוף,

חירות הגוף

היא מפריעה בהכרח גמור,

ואין ממנה מנוס לאף אחד.

ומי שבוחר בחירות הגוף

העומד בניגוד גמור לחירות הנפש,

ודאי שלא יזכה לכך.

מי שרוצה להיות משוחרר, לעשות ככל העולה על רוחו,

להיות לו חירות

בגופו לעשות

מה שהוא רוצה,

זה מפריע, מפריע אמיתי.

אי אפשר דבר כזה.

מי שבוחר בחירות הגוף

העומד בניגוד גמור לחירות הנפש,

ודאי שלא יזכה לכך,

להיות סגולה לשם.

כי הנפש תהיה משועבדת שעבוד גמור לגוף.

ואוי לנפש

שמשועבדת לגוף.

נפש כזו,

סופה אבדון וכיליון חלילה.

לכן, צוואת הרמב״ם לבניו.

שעבדו החומר לשכל.

כלומר,

את הגוף לנפש.

כי שעבודו הוא חירותכם.

בעולם הזה ובעולם הבא

אין חירות אחרת

בלי לשעבד את הגוף לנפש,

אתה עבד עולם.

מאחרית זה כליון.

לכן,

שעבדו החומר לשכל,

כלומר, את הגוף לנפש,

כי שעבודו הוא חירותכם

בזה ובבא.

ריבי חנניהו בן עגשיהו אומר.

עושה הקדוש ברוך הוא זה קודם ישראל.