הגאון החכם רבי יוסף זונדל  מסלנט זצ"ל מביא, איתא בירושלמי, אם ראית דור שמתרפים מדברי תורה עמוד והתחזק בה ואתה נוטל שכר כולם, שנאמר "עת לעשות לה' הפרו תורתך. עת לעשות אימת, מתי? בזמן שהפרו תורתך. מי ישער השכר הגדול למי שמתחזק עתה בדור השפל הזה ללכת בדרכי התורה. חבלים נפלו לי בנעימים לכבד עדת ישורון, להראות דעת כי עם סגולה המה הגוי הקדוש הזה, כי גם בחשכת הגלות הזה ימצאון בהם האנשים לתהילה ולתפארת לעדת ישורון, מחלקם יהיה חלקנו. אמנם כשהאדם לעצמו צריך למעט בעיניו פעולותיו הטובים, ולהגדיל בעיניו פשעיו, אז אחרי שהוא משבח שגם בחשכת הגלות הזה נמצאים אנשים לתהילה ולתפארת לעדת ישורון, ומחלקם יהיה חלקנו, אומר רבי יוסף זונדל זצ"ל, אמנם כשאדם לעצמו הוא צריך למעט בעיניו פעולותיו הטובים ולהגדיל בעיניו פשעיו, כי לפי ערך גדולתו יתברך ורוב הטובות שעושה עם בני אדם אינו נחשב לכלום אפילו אם כחול ירבה תורה ומעשים טובים נגד החובה לפניו  יתברך. לעומת מה שאנו חייבים לבורא יתברך ובקבלת רוב הטובות שהוא נותן לנו למכביר שלא לפי ערכנו ולא לפי מידתנו, אז גם אם נרבה ונעשה את כל תרי"ג המצוות בדקדוק גמור ולא נפסיק מתורה ומצוות עדיין אנחנו לא מגיעים כהוא זה על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב ריבי רבבות פעמים הטובות וכו'. מי לנו גדול מדוד המלך משיח ה' שאמר על עצמו כי עוונותי עברו ראשו כמסך עצום יכבדו ממני, ועוד אמר, כי עווני אגיד אדאג מחטאתי, וחלילה חלילה לאדם להחזיק טובה לעצמו.

ויש להשתומם ולהבהל ממאמרם ז"ל על אברהם יצחק ויעקב, שהם רצו לפני הקב"ה כסוסים בין בצעי המים, כמו שאומרת הגמרא בסנהדרין צ"ו. ונאמר על אברהם אבינו ע"ה "ומצאתי את לבבו נאמן לפניך", המעלה הגדולה שאמרה התורה על משה רבינו ע"ה, בכל ביתי נאמן הוא, ועם כל זה אמרו חכמים ז"ל, תניא רבי אליעזר הגדול אומר, אלמלא בא הקב"ה בדין עם אברהם יצחק ויעקב אין יכולים לעמוד מפני תוכחתו. ופירש רש"י ז"ל על מעשיו, ז"א לא יכולים לעמוד מתוכחתו על מעשיו.

מאמר זה מבהיל מאד, יורד חדרי בטן, אם האבות הקדושים לא יכולים לעמוד לפני תוכחתו של הבורא יתברך אחרי שנאמר עליהם מה שנאמר ומצאת את לבבו נאמן, בכיר שבאבות וכו' וכו', זה מבהיל מאד ויורד חדרי בטן, ואין לנו עצה רק למעט בעינינו את פעולותינו הטובות, ולהגדיל בעינינו את פשענו, ועל כיוצא בזה אמרו חכמים ז"ל בחולין, נתתי גדולה לאברהם יצחק ויעקב, ומה הם אמרו? אמרו לפני "ואנכי עפר ואפר. ככה צריך להיות.

והאמת הוא כי הכל חסד ממנו יתברך, כמו שכתוב "ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו". מה, אם אדם עושה מעשה וה' משלם לו על המעשה שעשה זה חסד? אומר כן, ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, כי תשלום שכר המעשה הטוב זה רק חסד. אמנם חסדו גדול מאד גם על דבר קטן וקל שאדם עושה, ומכל שכן על דבר גדול אז אין ערוך לשכרו אבל זה חסד. ומצינו עוד שאמרו חז"ל על הפסוק "מור דרור" מה המור הזה אדם שנוטל בידיו ידיו מתמרמרות, כך אברהם אבינו ע"ה היה ממרר ומסגף את עצמו, ועם כל זה לא נמנע לרוץ בין בצעי המים, ועם כל זה אמרו עליו כי בדין לא היה יכול לעמוד. אז מצד אחד מסגף את עצמו,  מצד שני מזכה את הרבים לאין שיעור, את כל העולם משכנע שיהיו מאמינים, עם כל זה אם היה עומד בדין וה' היה דן אותו לפי הדין, בלי שום חסד בלי שום רחמים לא יכול לעמוד. הרי כי רק זה כל האדם, לחכות לחסדו של ה' יתברך גם אם כחול מרבה תורה ומעשים טובים.

ואם  נוסיף להרחיב התבוננות בהארה איומה זו הרי זה מחריד ומבהיל. כתוב בספר במדבר כ"א, "ויאמר ה', אל תירא אותו" ממי? מעוג, מלך הבשן, ואמרו חז"ל על זה, מפני שהיה משה רבינו ע"ה ירא שמא תעמוד לו זכות לעוג מלך הבשן, איזו זכות? שנאמר "ויבוא הפליט" זה עוג שנמלט מן הרפאים, כמבואר ברש"י שם, והוא בא להודיע שנשבה לוט. היו לו כוונות רעות, הוא רצה שיהרג אברהם במלחמה ויקח את שרה, ועם כל זה היה ירא אותו משה רבינו בגלל הזכות הזאת.

נתבונן מזה כמה גדול זכותו של אברהם אבינו ע"ה, שהיה ראש המאמינים ולא נמשך אחרי בני דורו עד שמי שעשה חסד מעט איתו שהודיע שיציל את קרובו את לוט, אפילו שכוונתו של עוג היתה שיהרג אברהם במלחמה, עם כל זה מחמת שעל ידו היה נחת רוח לאברהם אבינו ע"ה שהציל את לוט קרובו, היה סבור משה רבינו ע"ה שזכות זה יעמוד לו נגד זכותו של משה רבינו ושל כלל ישראל שהוא לא יוכל לנצח אותו בגלל הזכות הזאת, בגלל שהוא עשה נחת רוח לאברהם אבינו עם כוונות זדוניות, אבל נחת רוח הוא עשה לו, תראו מה זה גודל הזכות.

ואחרי שמשה רבינו ע"ה היה ירא מזה, אז בודאי שיש לנו לירוא מזה, בודאי, כי גדול היה זכותו של עוג גם במעשה הקטן הזה שעשה עם אברהם, ולא רק זה, כנגד שכר פסיעותיו ה' האריך ימיו במאות שנים, אמנם כדי להענישו בסוף אבל האריך מאות שנים. מאברהם עד משה רבינו. אז ז"א תראו מה זה שעשה נחת רוח לראש המאמינים, לאברהם אבינו, שלא נמשך אחרי בני דורו, מעשה כזה יכול להיות בשיעור כזה שמשה רבינו יפחד עם כל הזכויות שלו, וכל הזכויות של עם ישראל הוא לא יוכל לנצח. אייי, אז מי שיוצא נגד מזכה הרבים יבבבבי מה מחכה לו, חנג'ורי.

ונבין מזה, כמה גדול שכרו של מי שעשה טובה גדולה הוא באמת עם אברהם אבינו ע"ה, מה שכרו של מי שהתכוון לעשות באמת ולא עשה דבר קטן ודבר גדול. עכשיו נבין מה גדול זכותו של אברהם אבינו בעצמו, שהרי כל שמים וארץ עומדים בזכותו עד סוף כל הדורות. ועם כל זה אמרו ז"ל, אלמלא בא הקב"ה בדין עם אברהם יצחק ויעקב יחד, כולם ביחד, לא יכולים לעמוד מפני תוכחתו.

ופירש רש"י ז"ל על מעשיו, הרי בעליל כי רק לך ה' חסד כי אתה תשלם שכר טוב לאיש כמעשהו הטוב.

והנה מצינו דרכי תוכחת שמים בחימה שפוכה גם על דבר קטן וקל מאד, בלי נ שיאת פנים וחמלה לחוס על כבודו של המוכח.

בפרשת חוקת במי מריבה נאמר, "יען לא האמנתם בי" ה' אומר למשה ואהרן יען לא האמנתם בי, שמעתם דבר כזה? להגיד על משה ואהרן שהם לא מאמינים? לא האמנתם בי, ככה כתוב בתורה במפורש - לא האמנתם בי. ועוד פסוק, "על אשר מריתם את פי" יבבי, מרי מרי זה כמו מרד, וימרו בי במדבר. ועוד פסוק, "על אשר מעלתם בי" יו, מעילה בקודשים, זה וכל זה על מי מריבה, על טעות שגגה קלה שבקלה. וכל המפרשים הרמב"ן והרשב"ם והספורנו וכדומה, כולם אומרים שזה היה משהו קטן שבקטן, ועוד בזאת הברכה, תריבהו על מי מריבה, פירש רש"י ז"ל נזדקפת לי לבוא בעלילה, הרי כי החטא הקל מאד הזה נאמרו עליו דברים מבהילים אוזן שומע, ונודע מה שאמרו ז"ל על שלמה המלך ע"ה, שהיה בוחר להיות כל ימיו גורף ביבין רק שלא ייכתב עליו גנאי בתורה, כי לכתוב גנאי בתורה שהיא לנצח נצחים בלי תכלית וגבול אין עונש גדול מזה. ומה גם שלשת הלשונות המבהילים אוזן שומע על רועה ישראל הנאמן שעל ידו נאמרה התורה, וביניהם לשון מריתם, קרוב למילה וימרו, שנאמר על דור המדבר, הרי זה מבהיל, מחריד. ויפלא אפוא מה זה, ועל מה זה. אבל הענין הוא כי הקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה.

וזה פלא, וכי חוטא נשכר? מי שחוטא יהיה ישכר? למה איתו לא מדקדקים? למה איתו לא מדקדקים כחוט השערה? אמנם ביאור הדבר כי חוט השערה באמת זה לא קטן כחוט השערה, זה רק מחמת שהדבר רחוק אז הוא נראה לנו קטן, כמו כוכב, כוכב נראה קטן אבל הוא ענק ענק, יכול להיות פי כמה אלפים מכדור הארץ. אבל למה הוא קטן? כי אנחנו רחוקים ממנו. אבל המתקרב יראה כי הוא ענק.

כן בזה לחכם, חכם שזכה לצעוד ולהתקרב אל החכמה, יבין כי לא דבר קטן הוא, אלא גדול מאד מאד, וכן כל אדם בעולם החכמה, כאשר יבוא אל המרחק הזה יבין היטב מה הפסד הגדול שלפניו. לכן משפט החכמה המתפשטת לפנימיותם של הענינים, היא מבינה גודל החסרון גם לדבר הנדמה יותר דק. אדם לא רואה את ההשלכות, אדם לא רואה את ההשלכות, אתם יודעים לפעמים יש קצת חוץ מכבודכם שערות שהן מתלפלפות ככה בצנרת ועושות סתימה, ואין מים, מה זה שערה, שערה ועוד שערה יש סתימה, לא ירוד שפע, אין מים, אין מים. אתה עושה חטא ואתה חושב שערה, אבל שערה יכולה לעשות סתימה בצינור השפע. היא גם גורמת שנפגמים עולמות ומלאכים ועוד כל מיני השפעות שהיו צריכות לרדת לעולם ואתה חסמת וסתמת וגרמת וכל אחד לפי מה שהוא, לפי מעלתו, לפי הצינור שלו, לפי מה ששייך בעולמות כלפיו מלמעלה למטה וכו', אז אדם לא רואה את זה, הוא רואה כן עשיתי מה עשיתי פה פה, מה עשיתי? מה עשיתי? אדם עשה חילול שבת קל, הוא לא שם לב ועשה חילול שבת קל, נו אז מה, חיללת את השבת גמרנו, חיללת את השבת מה פירוש. מה זה תאונת דרכים, לפעמים לוקחים רק רוורס ותינוק מאחורה, ברוורס קטן זהו. מה אני רק זה זה, רק העברתי הילוך, זה רק זה קצת אחורה, קצת אחורה אין תינוק, קצת קצת אחורה, כי זה נכון תגיד גם במשפט תגיד קצת אחורה, הכל נכון.

זה מה שמצינו בתלמוד כמה פעמים שהוכיחו זה את זה בגלוי, כאילו כאילו כיוונו לקנטר חלילה, ולא כן הוא, אלא התפשטות התורה היא המתפשטת בם, כי אורייתא דמרתחא בם. שאדם כולו תורה הוא יוקד, והתורה מרתיחה אותו, הלא כה דברי כאש, שהוא רואה דבר שהוא נגד התורה הוא רותח. היראת שמים שיש בו לא נותנת לו, היא מבעבעת כל הזמן, אבל יש אנשים קרים, הוא רואה את הכל וזה.... מה נעשה אנחנו בני אדם אנחנו, מה אנחנו בשר ודם, גוש עפר מה אנחנו שום דבר. כן. מה מה.... זה אקדח ברזל זה אצבע פה  טוז לחץ הלך בן אדם, זה לא, זה בן אדם בן אדם טמבל מה לעשות, אתה יכול לבקש מטבמל משהו? זהו. ככה אנשים מסבירים כל דבר.

חכמים אמיתיים התרגשות והכרת חכמת התורה מדברת מתוך גרונם, וסופו של דבר הדברים הם ארוכים מאד מאד לדבר בהם וה' יעזרנו להנצל מחמורות וקלות כי הכל חמורות. וגם להנצל מיום הדין ויום התוכחה איזה פדיחות הולך שמה להיות. וגם שנזכה לעובדו בהשכל בדעת ובדקדוק, אמן כן יהי רצון.

אל יחשוב אדם שחטא של מי מריבה איננו בידו, נהפוך הוא, הנה הוא, חוטא במי מריבה עם כל הביטויים הקשים שכתוב בתורה הוא חוטא כל ימי חייו, ולא רק בחטא קל כזה, לא לא, זה מדברים על אחד שמנסה ומשתדל לא לחטוא, לא באחד שהוא חפיף דליל. הנה חטאם היה, מה היה חטאם של משה ואהרן? שהם גרמו שלא נתקדש שם שמים ע"י דיבור. אם היו מדברים אל הסלע היה קידוש ה', מה סלע זה אין לו אזניים שומע להם, מה סלע זה שאן לו שכר ועונש שומע להם, קל וחומר ישראל, ישראל יש להם אזניים - חייבים לשמוע, ישראל יש להם שכר ועונש שומעים או לא, אז ודאי שהם ישמעו, ילמדו קל וחומר מסלע, אם הסלע שומע למשה ואהרן קל וחומר ישראל. זה היה קידוש ה', אבל הם לא דיברו, הפ מכה, נו, אבל מה כתוב נתן מימיו, ונתן מימיו, התוצאה נתקבלה, אבל התוצאה היתה צריכה להביא גם קידוש ה', לתת מכה בסלע זה נראה מהלך טבעי כאילו, נותנים מכה משה רבינו היה רועה צאן ארבעים שנה במדבר, הוא יודע איפה יש סלעים שיוצא מתחתיהם מים, הוא יודע מה זה אבן גיר, הוא יודע מה זה זה, הוא בקיא, הוא מומחה, אז הוא בחר לו סלע וחלע נתן וכאילו יצא מים, יהיה איזה טמבל או שניים שיגידו כאלה, לא חסר. וזה כבר מקטין, אם יש מקום לשאלה, מקום לתהיה, מקום לדיבור - בעיה.

אז מה היה החטא? שלא נתקדש שם שמים ע"י דיבור, והלא אין אנו מבינים אפילו מה קידוש ה' יותר מהכאה, תכלס זה אותו דבר, מה, מישהו יבוא ויגיד מה שאמרתי עכשיו? מי יבוא יגיד דבר כזה? ומי יספור אותו בכלל? אבל אצל הקב"ה כן, זה מניעת קידוש ה' ודיבור.

אם כן עכשיו  תחשבו, מי שמרפה עצמו מדברי תורה ומתפילה, ומקיום התורה בין אדם למקום ובין אדם לחברו, ובדיני ממונות, ובמידות, כמה הוא גורם מניעה של קידוש ה' שהיה יכול להיות על ידו. והלא נראה את העונשים של אדירי עולם בשביל חטא קל כזה, ולא עוד אלא נכתב עליהם בפירוש בתורה דברים שלא היינו מעלים על הדעת לכתוב, אז אנחנו מה נאמר, מה נדבר. וזה כשנגרם בשגגה עם כוונות טובות, הוא רק התבלבל משה לפי האור החיים הקדוש. ועל אחת כמה וכמה מי שמחלל שם שמים בפועל חלילה כמו מורי עסקה או כמו ש"ס וכו', הרחמן יצילנו ויעזרנו להתקדש ולקדש שם שמים על ידינו, לא הפוך.

הנה כל איש אשר רוח בו ומשים על לב את המצב של העת הנוכחית, זה היה אז, אנחנו היום במצב הרבה יותר גרוע, הלא יהמה רוחו בקרבו על חמלת כלל ישראל בעוונות הרבים, וידל ישראל מאד, עם ישראל היום דלים מאד בתורה ובמצוות, ואנא הדרך להיישיר את אלה הצאן שנטו מן הדרך, ונתרופפו עמודי הדת באין מורה ומרגיש, ובפרט לאחר הדרשות האחרונות שאנשים סתומים מאכילת מאכלות אסורות, נבלות וטרפות, ואין מורה ומרגיש, ומי הוא זה אשר ירכך את העץ הקשה הישן לעשות ממנו מעשה מקשה בציצים ופרחים כחומר ביד היוצר.

אחת היא מצאנו עצה להטות את כלל ישראל לעבדו שכם אחד, ואשר הוא בידינו בעזרת ה' יתברך, זה מה שפתחנו בהתחלה מהירושלמי, אם ראית דור שמתרפים מדברי תורה עמוד והתחזק בה ואתה נוטל שכר כולם. אחד, יעמוד אחד אפילו, אחד רק, בשעה שהדור מתרפה מדברי תורה, מזלזל בתוכחת, לא מוכן לשמוע, חי בהרגל מצות אנשים מלומדה, ויעמוד אדם ויתחזק בתורה, כמו בעל האיטליז מאור יהודה, אמר אז אם ככה אני צריך לסגור את האיטליז, הנה מי שמקבל עתה עליו את התורה, עול תורה, הוא מחזיר עטרה ליושנה, וכאילו הוא מעלה את רשעי ישראל למוטב. כיון שמקבל שכר כולם, אז אם הוא מקבל שכר כולם כאילו העלה אותם. הרי זה אות כי לפניו יתברך הוא נחשב כאילו היו כולם צדיקים. אחד יכול לעשות את זה להרים את כל הדור, כמו שאברהם אבינו הרים את כל הדור שלו, ומצידו כאילו, כאילו מחזיר רשעי ישראל למוטב. ואם להחזיר את האחרים בפועל שזה לעילא ולעילא אין ערוך אין בידו, כי אין שומע לו, אבל הוא ישמע לעצמו, לעצת עצמו שישמע, וה' יעזור לנו כך להחזיר עטרה ליושנה בפועל, לא סיסמת בחירות, במציאות.

כתב לי מישהו היום, אני חילוני, שמעתי את הדרשה על הכשרות, אני לא שומר שבת ולא זה אבל אני מקפיד לא לאכול חזיר ולא זה, אבל עכשיו שאני שומע שהכל נבלות וטרפות מה אני משוגע לאכול עכשיו נבלות וטרפות, אני נשמר מחזיר ואוכל נבלות וטרפות, הוא חילוני, הוא החליט לא לאכול בשר יותר. חילוני! לחילוני הזה יש יראת שמים הרבה יותר מהרבה כאלה שנראים לנו חרדים.

אז אם אדם מתחזק אפילו כנגד כולם, כולם ממשיכים בדרך, הם רצים לא בין בצעי המים לעבודת הבורא, הם רצים בין לטרת בשר ללוג יין. אבל אם אדם עומד ומתחזק, ובאמת עושה את זה למען שמו יתברך, נוטל שכר כנגד כולם. נו, זה מעודד מאד, אם חשבתם שאתם לבד וזה ראיה שאתם לא בדרך, הירושלמי אומר הפוך, אם אתה רואה שכולם לא בדרך ואתה מבין מהי הדרך, עמוד לבד לבד, תתחזק ותיטול שכר כנגד כולם, ועליך נאמר "מחזיר עטרה ליושנה".

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו...