ע"י תאוות ממון שהיה לישראל נעשו משוחדים והלכו לעבוד אל פרעה בשכר עד ששלט עליהם לגמרי.

ההתחכמות היתה שמתחילה נתן להם שכר פרעה והיו ישראל הולכים מעצמם כדי להרויח ממון הרבה, כיון שנתנו עיניהם בממון. ולכן היה להם כח לשלוט בהם ולשעבד אתם, אבל שבט לוי שמתחילה לא הלכו, ממילא לא היה יכול ליקח אותם על כרחם.

אפשר להסביר את הטעם, מדוע באמת הלכו ישראל לעבוד אצל הרשעים הללו ובני לוי לא הלכו? דלפי שהיה להם תאוות ממון, התאווה הזאת שיחדה אותם, כי אין לך משוחד יותר ממי שמשוחד מתאוותיו ורצונותיו, ומאחר שהיה להם תאוות ממון השוחד יעוור עיני חכמים. ולכן לא ראו נכונה מה שיצמח מזה, ושיביא להם את השעבוד הגדול, אבל שבט לוי שהיו צדיקים וקדושים כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו, ולא היה להם כלל תאוות ממון, לא נעשו משוחדים וראו את האמת מה שעתיד לצמוח מזה שמקבלים שכר עכשיו עבור העבודה בסוף ישתעבדו להם בלא שכר, ולכן נמנעו מללכת לעבוד להם בתחילה, ואז לא היה שליטה עליהם מחמת גודל צדקתם. אז זה תרגול ידוע שעשה את זה כבר פרעה, וככה קשר את כולם אל הקליפה, קליפת מצרים, שעבוד מצרים.

אחשוורוש גם עשה תרגילים כאלה, הנהיג בסעודה שיהיה כשר למהדרין מן המהדרין ועל ידי הסעודה ייתפסו לשאר העבירות, הסעודה הכשרה היתה הכשר לעבירות קשות ביותר.

הגמרא במגילה י"ב אומרת "לעשות כרצון איש ואיש", אמר רבא, לעשות כרצון מרדכי והמן. מרדכי כתוב בו איש יהודי, המן - איש צר ואיוב, שניהם נקראים איש, לעשות כרצון איש ואיש. לכאורה צריך עיון, מה שייך שם לומר כרצון מרדכי והמן? אלא אומר רבינו יואל, פירשתי כבר שמבואר בגמרא שם , מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל באותו הדור כליה? מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. פשוט שהם לא הלכו בני ישראל לאכול שמה טרפות בשאט נפש מבישולי גויים של אחשוורוש ומהטבחים שלו, אלא ודאי כמו שמובא במדרש רבה פרשת בלק על עצת בלעם, עשו להם קלעים והושיבו בהם זונות, ואומרת לו למה אנו אוהבים אתכם ואתם שונאים אותנו? אין אתם רוצים לאכול מזבחותינו ומבישולנו? הרי לך עגלי ותרנגולים ושחטו כמצותכם ואכלו מיד, ואח"כ החטיאו אותם בעריות. כמו כן אחשוורוש רצה להכשיל את ישראל שיבואו, יהנו מסעודתו, הנהיג הכל בתכלית הכשרות כמו בבית של מרדכי, וכך יכול לצוות לכל ישראל לבוא לסעוד שמה. אין להם אמתלה והתנצלות זה לא כשר, ומרדכי שהבין את הסכנה האיומה שהם יתפתו לשאר העבירות שייעשו שם וכך היה, הזהיר אותם שלא ילכו לסעודתו של אחשוורוש, ולא שמעו לו 18 אלף וחצי איש הלכו, וזה מה שכתוב לעשות כרצון איש ואיש זה מרדכי והמן שהנהיג כשרות בסעודתו שיהיה גם כרצון מרדכי וכי רצונו של המן נעשה בזה, התפתו לשאר העבירות. אז ז"א, שמפה רואים שמי שנמשך אפילו מצד ההכשר הגמור, אין שום דבר שהוא לא כשר הוא יבוא אח"כ לעבור עבירות קשות ועל כל התורה כולה.

ובימים הקרובים אני אסביר לכם איך מי שנכשל בזה שקיבל שוחד מהם, שוחד בחירות אבל שוחד בדמיון, עוד לא קיבל את השוחד, איך הוא התהפך לרעה בצורה שאף אחד לא יאמין, תזכרו מה שאני אומר, עוד יומיים שלשה תראו את זה, אולי אפילו מוצ"ש.

בוא וראה מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים, ואקדים מה שאמרתי פעם בדרך הלצה, שדבר שהיה מלפנים והיו מתביישים בו ונחשב לבזיון גדול, היום זה נחשב לימוד זכות ברבים, בדורות הראשונים אם רצו לבזות מישהו, היו אומרים שכל מעשיו למען בצע כסף, זה היה הביוש הכי גדול. שהאדם הזה עושה הכל רק בשביל כסף. ועוד דבר היו אומרים, ביוש גדול - אין פיו וליבו שוים. אין יותר ביוש מזה.

בעוונות הרבים, בימים האלה כשמדברים עם אלו, האנשים האלה שלוקחים שוחד בחירות וכו', שואלים אותם למה אתם נגררים אחרי הציונים ומדברים לטובתם? הם מתנצלים והם מלמדים זכות על עצמם, אומר מה אתה דואג, אין פי וליבי שוים, מה שאני אומר בחוץ זה לא מה שאני מתכוון מבפנים, ובאמת בפנימיות של הנפש אני רחוק מהם ומהמונם, אבל אני עושה את זה בשביל בצע כסף, עסקה, עסקה, אני רק עושה עסקה, זה לא אני לא מתחבר לרשעים, מה פתאום. נמצא שמה שהיה פעם ביוש גדול ביותר, זה בעצמו לימוד זכות של האנשים, לא יאומן כי יסופר, לא יאומן כי יסופר.

איי, פעם אומרים שהיו מנשקים ספר תורה בפה ונותנים כסף את התרומה ביד, היום מנשקים ספר תורה ביד ונותנים כסף רק בפה. לא משלמים. איי, העולם התהפך, כן, כתוב כל האדם כוזב, פסו אמונים מבני אדם, יבבי. נמצא שמה שהיה פעם ביוש גודל ביותר זה בעצמו לימוד הזכות.

והנה אפילו אם אמת כך הוא הדבר, שהם בעצמם לא מחזיקים בתחילה בדעות הכוזבות שמדברים עבורם, כמו שאומרים הרב אריה דרעי, ושהם עשו דברים גדולים והם העמידו את התורה וכל מיני דרשות כזב כאלה, סופם להחזיק בהם בעצמם, כי מתוך שלא לשמה הם יבואו לשמה של מינות ועבירות, וגם אפילו לא יבואו בעצמו לידי כפירה ונגיד שהוא יישאר ככה אבל זה פשוט שהם בחינם לא נותנים כסף לאנשים כאלה, וכוונתם שאפילו אם לאותם אנשים עצמם זה לא יזיק שמשתמשים בהם, אבל הם נותנים להם את הכסף שיטעו בהם אחרים, כי יראו שהרב שלהם תומך בהם, הם לא ידעו שהוא עושה את זה רק לפנים זה עסקה, ואז יעשו גם הם כמותו, ועל כל פנים הוא הופך להיות מחטיא הרבים. זה הפטנט.

הנהנה מעבודה זרה אפילו בכל שהוא מכספי ציוני, עובר על "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם", שהנאה תביא אותו להאמין בעבודה זרה. כתוב שאפילו מחט שאולה של קורח נבלעה באדמה כדי שלא יהנו ממנה.

אדם שנהנה מאדם, הוא מושפע מדעותיו ונמשך אחריו ואחרי שיטתו, כמו שכתב הרמב"ם בספר מורה נבוכים חלק ג', הטעם שהחמירה התורה כל כך לא ליהנות מעבודה זרה, ואתמול הקראנו בשם התימנים רבני תימן הקודמים שקראו לזה לכל המדינה הציונית והכל וכל המשתתף בהם - עבודה זרה, לא כמו שאברהם יוסף - אברימי קורא לי עבודה זרה, מי שעושה מצוות עבודה זרה, והוא שמשרת את העבודה זרה אז הוא בסדר גמור, הוא צדיק גדול מאד מאד.

הטעם שהחמירה התורה כל כך שלא ליהנות מעבודה זרה, אפילו בכל שהוא, כאזהרת הכתוב "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם", כי חששה התורה פן באותה שעה שיהנה מן החרם באיזו פרוטה, ויבוא לו איזה הצלחה, יתלה הצלחתו בהנאתו מן העבודה זרה, ואז שוב לא יוכל לפרוש ממנה כי יחשוב שהעבודה זרה הביאה לו את ההצלחה. אז זה נראה לכם מוזר, נכון? הרי זה מה שהם אומרים, שאם לא המפלגות איך היו מקימים מוסדות תורה? איך היו מקימים כך וכך? הם מודים לעבודה זרה. ואיך כל היראים שלא לקחו מהם כסף ולא השתתפו איתם בבחירות, איך העמידו מוסדות טהורים לתפארה בלי פרוטה מהם? איך? איך בכל העולם מקימים מוסדות בלי המפלגות? מה הבלוף הזה? על כן אמרה תורה "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם" כדי שלא תבוא לידי טעות. ככה אומר הרמב"ם.

ככה היה אצל קרח, הוא חלק על משה רבינו ע"ה ושיטתו היתה מסוכנת, שאם תשאר אפילו מחט אחת אצל ישראל הקב"ה חשש שמא יבוא לו איזה הצלחה ויתלה הצלחתו במחט ההוא שנשאר לו מקרח ושוב לא יפרוש משיטתו של קרח שיש בה סכנה לתורה הקדושה, לכן נעשה הנס הזה שלא ישאר זכר למו ואפילו מחט שאולה נבלעה באדמה.

אלה שמודים בהצלחת מלכות המינות, בעבודה זרה וכפירה של כל הציונים והמפלגות, כפירה בכל התורה כולה, עקירת התורה, ומצליחים בחלקם וגורלם שבתוכם, זו דעת מינות רחמנא ליצלן מביאה הרבה מינות וכפירה לחדרי בטנם של רבבות בני ישראל התמימים. מי שמעלה על דעתו שיש תועלת וחן בעבודה זרה עובר על לא תחונם, וכל שכן במינות.

הרע"ה זלל"ה בספר החינוך במצוה תכ"ו אומר, שנרחיק ממחשבותינו ולא יעלה על פינו שיהיה במי שעובד עבודה זרה דבר תועלת, ולא יהיה מעלה חן בעינינו בשום ענין, ועל זה נאמר "ולא תחונם", משרשי המצוה, לפי שתחילת כל מעשי בני אדם היא קביעות המחשבה במעשים, והעלות הדברים על שפת הלשון, אחר המחשבה והדיבור בה תיעשה כל מלאכה. על כן, בהמנענו במחשבה ובדיבור ממצוא בעובדי עבודה זרה תועלת וחן, הננו נמנעים מלהתחבר עמהם ומרדוף אחר אהבתם ומללמוד דבר מכל מעשיהם הרעים. עד כאן לשון החינוך.

הרי שנצטוינו לא להעלות אפילו על מחשבתנו למצוא איזה תועלת וחן בעובדי עבודה זרה, שדבר זה גורם להתחבר עמהם, לרדוף אחר אהבתם, וכל שכן במינים שהם גרועים מעובדי עבודה זרה. וכל אלה ששם הרי הם כופרים, עוקרי תורה, כמו שראינו בשנים האחרונות. אז להתחבר אליהם זה אסור, אסור להתחבר לרשעים, ודבר שני גם אסור לתת להם חן, להצדיק אותם במשהו.

אפילו מדיבור קל של מינים אסור ליהנות ועובר על "הרחק מעליה דרכך". גמרא בע"ז דף י"ז ע"א, שואלת הגמרא, מה זה הכתוב "הרחק מעליה דרכך"? זו מינות, אומרת הגמרא. מעשה ברבי אליעזר, זה רבי אליעזר בן הורקנוס רבו של רבי עקיבא, שנתפס למינים, המינים הרומאים תפסו אותו והעלו לגרדום לידון, אמר לו רבי עקיבא, אז הוא היה קשה לו בסוף הוא נחלץ מהם וכו' וכו', אבל היה קשה לו מה המידה כנגד מידה שהוא נתפס למינים שרצו להעלות אותו לגרדום להוציא אותו להורג, מה מה מה היה פה, ולא מצא, היה לו צער גדול למה. אמר לו רבי עקיבא, תרשני לומר דבר אחד ממה שלימדתני. אמר לו אמור, אמר רבי, שמא מינות בא לידך והנאתך ועליה נתפסת? אולי אתה שמעת איזה דבר מינות ונהנית מזה ועל זה נתפסת? ז"א אתה רק שמעת אז לכן אתה גם לא נידונת בסוף לגרדום כי זה היה רק בשמיעה ולא במעשה, אמר לו עקיבא הזכרתני, פעם אחת הייתי מהלך בשוק ומצאתי אחד ויעקב איש כפר סכניא שמו, והוא היה מין, ואמר לי כתוב לא תביא אתנן זונה בית ה' אלקיך, והוא שאל אותי שאלה, מהו לעשות בית הכסא לכהן גדול? אתנן זונה מחיר שקיבלה הזונה, האם מותר להביא אותו לבית המקדש? אז כתוב לא תביא אתנן, אם היא קיבלה כסף מותר להביא ולקנות בכסף הזה, אבל אם היא קיבלה נגיד אבנים בשכרה, נתנו לה אבנים מסותתות כאלה וכאלה לא דוקא תשלום בממון, מהו לעשות מזה בית הכסא, שירותים לכהן גדול בלשכת פלהדרין, זה לא בתוך העזרה, האם אפשר לעשות או אי אפשר לעשות? ולא אמרתי לו דבר, כי אסור להכנס למשא ומתן עם מינים, אפיקורסים, לא עונים להם. אמר לי כך לימדתני, כי מאתנן זונה קיבצה ועד אתנה זונה ישובו, שמה זה מדובר הפסוק על החטא של שומרון שהיו עובדים שמה עבודה זרה ישראל רח"ל ובאו האויבים לקחו את כל הכסף האתנן, כל מה שהם קיבצו שמה כספים לעבודה זרה ולקחו את זה לעצמם, כל מה שהם קיבצו שמה כספים לעבודה זרה ולקחו את זה אליהם.

אז כי מאתנן זונה קיבצה, קיבצו את זה, ועד אתנן ישובו וכל הכסף שב אליהם, אבל מזה הוא רצה ללמוד, מאתנן זונה - ממקום הטינופת באו ולמקום הטינופת ילכו, ז"א כסף שבא מן הטינופת ילך לבית הכסא, יעשו מזה שירותים. והנאני הדבר, כאילו נהניתי מן הרעיון מה שאמר המין הזה, ובשביל זה נתפסתי למינות, שעברתי על מה שכתוב בתורה "הרחק מעליה דרכך" זו מינות. ואל תקרב אל פתח ביתה זו זונה.

וכתב המהרש"א ז"ל שנענש רבי אליעזר לפי שהיה לו להתרחק ממנו מהמין הזה ולא לשמוע את תשובתו כלל, כי יצר של מינות מושך מאד, והשבות יעקב פירש בעיון יעקב, שעל ידי שהנאהו הדרשך של המין נחשב לו לחטא במחשבה לכן נתפס למינים. זה הסיבה גם שהוא ניצל כיון שזה היה רק במחשבה ולא במעשה.

המבואר מכאן שצריך שלא ליהנות אפילו מדיבור קל של המינים, לשמוע את כל הדרשות שלהם על הבחירות ועל כל הקשקשתה, והוא בכלל הרחק מעליה דרכך שהרי נענש רבי אליעזר על שנהנה ממנו, אף על גב שהדיבור עצמו היה אמת. אז אפילו מדברי אמת שנאמרים על ידי מין אסור ליהנות מהם.

קצת קירוב דעת למינים והאפיקורסים מזיק מאד, כמו שרואים עד כמה חששו חז"ל שלא יישאר שום זכר למינים, כדי שלא לבוא להיגרר אחריהם, ואסרו אפילו להתרפאות ממינים, גם אם יכול לרפא מין אדם אסור להתרפאות מהם, כמו שמובא בגמרא.

יש מעשה בקהלת רבה מבהיל. פרק א' סימן ח'. חנינא בן אחי רבי יהושע אזל להדי כפר נחום, הלך לכפר נחום זה היה כפר של מינים, ועבדון ליה ינהן מילא ואתו להי חמרא בשבת, כשהוא נכנס לשמה כישפו אותו המינים והעלו אותו על חמור שהוא נכנס עם החמור בשבת למקום שלו, בכישוף, אזל לגבי יהושע חביבא ויהב עלי משך ואיתסי, הלך אל הדוד שלו רבי יהושע ורבי יהושע משך אותו בשמן, עשה לו נטרול של הכישוף ונרפא. אמר ליה כיון דאיתך שרי ברא לית בר עדיפא שרי דישראל, כיון שאתה כבר נתעורר בך אותו החמור של אותו האיש שכישף אותך והכל וכבר נהנית ממנו, כבר רכבת על החמור שלו, אתה לא יכול להשאר בארץ ישראל, כי השליטה של המינים האלה תהיה עליך כל זמן שאתה תהיה בארץ ישראל, אז היה צריך ללכת, נחת ליה מין טמן לבבל ודמך טמן בשלהי, אז הוא עזב מארץ ישראל לבבל, מעולם לא חזר יותר לארץ ישראל ונפטר שמה בשיבה טובה.

מה מבואר מזה? עד כמה גדול ההיזק והסכנה ליהנות ממינים וממעשיהם, שהרי על שבא חנינא לארץ ישראל ע"י חמור של מינים ונהנה מהם, ואע"פ שזה לא היה ברצונו ולא במתכוון, כישפו אותו, ואחר כך אפילו הוא בא לרבי יהושע דודו, שהיה בכוחו של דודו להגן עליו ברוחניות וגם בגשמיות, אעפ"כ לא הועיל לו כלום ולא מצא לו תקנה אלא לצאת מן הארץ, וככה עשה ונפטר בבבל בשלום.

הרי מבורר שהנהנה מן המינים לא יימלט שלא יכנס בו ארס המינים, וכמעט שאין לו רפואה. והחי יתן אל ליבו, ומכל שכן לעינינו מי שנהנה מהם בדבר הנוגע לרוחניות בלא ספק נוגע פגם עד דכדוכה של נפש. הנה אמרו, אסור ליבה אסור ליבה מה פתאום נלחמו, דורעי עכשיו הכניס להכניס ליבה, כי הוא רוצה את הכסף, אז המוסדות שלהם של ש"ס לומדים היום ליבה. הארס של המינים נכנס, שילמנו - זהו, תשלמו עכשיו ברוחניות.

המצפה לשולחן אחרים נעשה משוחד ואינו רואה את האמת. אומר רבינו יואל, אני רגיל לפרש את המאמר בביצה דף ל"ב. המצפה לשולחן אחרים עולם חושך בעדו, לכאורה לא מובן, למה דוקא בצרה הזו אמרו שהעולם חושך בעדו ולא בשאר צרות שהן גדולות יותר מזו, מצפה לשולחן אחרים זה אדם אתה יודע, תמיד מתי יזמינו אותו  מתי לקחו אותו מתי... המצפה הזה חושך בעדו, העולם חושך בעדו, למה דוקא בזה, אין צרות יותר גדולות שהאדם יהיה לו חושך? אלא הוא אומר שהמצפה לשולחן אחרים הוא נעשה משוחד לכל אלה שהוא מצפה להם. כי הוא משוחד מתי יתנו לו מתי יתנו לו מתי יתנו לו, כמו ההבטחה של העסקה, אמרו שיתנו לו עסקה, אז הוא מצפה לשל אחרים והוא משוחד, ואמר הכתוב כי השוחד יעוור עיני חכמים. ואמרו ז"ל בגמרא בכתובות שמסמא את עיני המקבלים, לכן עולם חושך בעדו, שהוא לא רואה את המאורות בדרך ש ישכון אור, הוא לא יראה את האמת יותר, לא רק זה הוא יסלף וישקר גם. ויסלף דברי צדיקים אפילו דברים המצודקים הוא יסלף והוא יחזור בו ממה שאמר, הוא יתחרט על מה שאמר ויגיד שהוא טעה. לא, על האמת הוא יגיד שהוא טעה בה, את השקר הוא יצדיק, ואתם תראו שאחד הרבנים יעשה את זה מיד בקרוב. כי השוחד פועל מיד, מיד הוא הופך להיות אחד איתם.

הנה משולחן אחרים אינו בידו וברשותו, וכבר פירשתי מה שאמרו ז"ל בברכות ל"ה, תשמעו איזה חידוש, הוא אומר פה משהו לא יאומן, לא יאומן. מחלוקת רבי ישמעאל ורבי שמעון בר יוחאי, דעת רבי ישמעאל שאדם יהיה חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וכו', ודעת רבי שמעון בר יוחאי שיסמוך האדם על הכתוב ואמרו זרים ורעו צאנכם, ומסיקה הגמרא שם, הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם, והרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם. והוא שואל רבינו יואל מה זה הלשון ולא עלתה בידם? תקשיבו מה הוא אומר לא יאומן. אלא שעל ידו מצפים, אלה שהלכו בשיטת רבי שמעון בר יוחאי היו מצפים לטובת הזרים שירעו את צאנם, יש להם פסוק שהוא אומר, ועמדו זרים ורעו צאנכם, אז הם היו מצפים שזה יתקיים, אז הם לא היו בעצמם בידם וברשותם לעשות כחפצם וכרצונם, או לדבר נגד דעת הזרים שהיו ממתינים על טובתם, אז הם לא יכולים לצאת נגדם חוצץ, ואף שסמכו על כתוב ועמדו זרים בשביל לימוד תורה כדעת רשב"י, אבל מה בצע הם נתפסו ע"י זה לדעת הזרים שלא היה עוד בידם ובכוחם לכוון אל האמת. שמעתם דבר כזה? כי דעתך כבר נתונה למישהו אחר, כמו אלה המסכנים בכוללים, שנמצאים אצל אברג'ל ואצל ש"ס ואצל כולם, אז הם מאיימים עליהם, הם רכוש שלהם קנין כמו עבדים, אתה לא תבוא לכנס אתה לא תקבל מלגה ואל תבוא יותר לכולל, והם מסכנים כאילו, הם מצפים להם כי הם נותנים להם את הממון, וכשהם נותנים להם את הממון אין להם דעה להגיד את דעתם האמיתית מה שהם חושבים. והלכו לרב קניבסקי ושאלו אם חייבים ללכת, אמר לא. רודים באנשים, שולטים הם במוחות, היפך התורה, משתמשים בהם ככלי וחפץ לנגח את האחרים. לא יאומן כי יסופר, לכן קראתי שחרור עבדים ואנוסי ספרד התמימים צריכים להשתחרר מעול אדונים קשה. אבל אין להם את האומץ, אין להם את האומץ. מסכן מי שאין לו בטחון בה', אז הוא נעבד, לא נאבד רק, נעבד. אהבתי את אדוני, לא אצא חופשי, לא רוצה לצאת, מתאים לי, מקבל מילגה מקבל זה, מוכן להתמסר ולעשות מה שיגידו לי, מבטל דעתו בשביל קצת ממון.

יעקב אבינו היה מתיירא שמא יבוא לו הפרנסה באמצעות רשעים, יעקב אבינו התיירא ואמר מאין  יבוא עזרי, מה החשש? מאין יבוא עזרי, מה אתה חושש? אולי יבוא עזרי מרשעים שהם אין ואפס, והיה מתאונן מה היתה התואנה שלו, שלא היה לו בידו מנכסי אבותיו הצדיקים כלום. אם היה נשאר לו ירושה מאבותיו הצדיקים, הסגולה שלהם, ממון של צדיקים זה להכניס תכונה טובה בנפש המקבל. כל המקבל פרוטה ואיוב מתברך, כסף שהוא נקי שהוא טהור, הכסף הזה מברך את המקבל. והוא התאונן שלא היה לו  מאבותיו, וזה מה שאמר אליעזר עבד אברהם, בשעה שהלך להביא את רבקה הלך גם כן למקום הרשעים, מה כתוב בו? "וכל טוב אדוניו בידו", לאליעזר היה כל טוב אדוניו בידו מאברהם אבינו, אבל אני אומר יעקב, אין בידי לא נזם אחד ולא צמיד אחד מנכסי אבותי, אליפז לקח לו הכל. על כן הוא חשש ופחד יעקב אבינו שמא תבוא הפרנסה שלו באמצעות הרשעים האלה וזה יזיק לו, אז אמר מאין יבוא עזרי, ואח"כ חזר ואמר, לית אנא  מוביד שברי, אין אני מאבד את בטחוני, עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ. איך הוא עשה שמים וארץ? באמירה, לא היה כלום, כמו שהוא מכלום עשה את העולם הוא גם יתן לי פרנסה מכלום. אני לא צריך כלום, עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ. כי הבורא יתברך הוא כל יכול, והוא ימציא לי פרנסה בדרך נס מלובש בטבע, אבל שלא יהיה חלק וכח פועל של הרשעים בממון הזה.

גם השבטים הקדושים דאגו שלא יצטרכו ליהנות מהמצרים, ויוסף ניחם אותם, אנוכי אכלכל אתכם. השבטים הקדושים דאגו ופחדו בהיותם במצרים שהיא מלאה גילולים פן תהיה השפעת פרנסתם על ידי המצרים, וזאת תהיה ירידה גדולה מאד בשבילם. ואולי יפלו חס ושלום ממדרגת קדושתם, למה כי כח הפועל בנפעל, מי שנותן לך משהו הכח שלו של הפועל שפעל את הפעולה ונתן לך, הכח מעבר למה שהוא נתן, הכח שבו שלו טומאתו וכו' בנפעל - מי שקיבל. לכן מי ששומע מוזיקה פסולה או מלחין פסול, כח הפועל בנפעל, מטמא אותו. אז לכן הם פחדו האחים. ואם הנותן הוא רשע, זה מוליד פעולה רעה בנפש של המקבל.

עכשיו יובן דברי המדרש שהובאו בפרשת דרכים, וזה לשונו: והשב ישיב לנו את כל הרעה, הם חששו שעכשיו יוסף ישיב להם על כל הרעה שהם עשו לו, יש לו הזדמנות, נפלו ביד שלו כמו שאומרים, מה כתוב "והשב ישיב לנו את כל הרעה", אבל מביא המדרש והשב - זה יוסף, ישיב זה עשיו, וזה פלא מה זה הדיבור הזה, מדברים הרי על יוסף, איך נכנס פה עשיו? והשב זה יוסף, ישיב זה עשיו, איך נכנס? אלא לדרכנו יתבאר, מה היתה דאגתם? פן לא יפרנס אותם יוסף, למה? מצד הסתמתו עליהם, שהוא סותם אותם, אז כשיהיה בהכרח סיבת הפרנסה שלהם על ידי המצרים, אז יהיה לעשיו או לשרו של עשיו שליטה עליהם, כי הם נהנים ממי? מעשיו. כמו שביארנו לעיל "ה' ישמרך מעשיו ומלבן", ישמורך מעשיו ומלבן. אפשר שזה כוונת המדרש, השב זה יוסף ועל ידי זה ישיב - זה עשיו. על כן אמר להם יוסף, אל תיראו, אנכי אכלכל אתכם וטפכם, אני אהיה השליח  מאת ה' יתברך ולא תהיה לכם השפעה בפרנסה באמצעות הרשעים, לכן כתוב שאמרו חכמים ז"ל, "וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען", יוסף הצדיק זכה וכל הכסף הזה ברשות פרעה, ומשם זכו ישראל ברכוש של מצרים, והיה זה כל קנינו של יוסף הצדיק ומחלק הקדושה, כי הוא זיכה את זה למצרים, אז אם כן שוב פעם רואים שהיתה להם דאגה לשבטים הקדושים לא ליהנות מן הרשעים, על זה הם חששו. וראינו שיעקב פחד שלא יהנה מהרשעים, ואמרו עזרי מעם ה' מה שאלו שאמרו עסקה כבר לא מאמינים בה' שהוא יתן. אני שמעתי, שמעתי שאומר, אבל אסור ל יהנות מהרשעים, מה ה' לא יכול לתת? הוא אומר עובדה לא עזרו לנו. שואלים אותו תגיד, אבל הקב"ה יכול לתת, אז הוא אומר, אבל זה עובדה, לא עזרו לנו. מי לא עזרו, מדברים איתך על ה', שה' יתן, הוא אומר אבל לא עזרו לנו אז אני עושה עסקה. כן. ולאמנון יצחק יש מיליונרים, כן הוא מוסיף עוד ולאמנון יצחק יש מיליונרים, אז אני מודיע בשער בת רבים אין לי  מיליונר אחד אפילו, ברוך ה' כולם תפרנים ונותנים כל אחד קצת קצת ואנחנו מצליחים להפוך את העולם מהקצת קצת. לא יאומן כי יסופר איך עין צרה בשל אחרים וחיים בדמיונות. אני רק בטחתי בה' ולא לקחתי ולא נהניתי הצלחתי לעשות את המפעלה גדול שהציל מיליון בעלי תשובה, ואלה מחכים ללחך את הפנכה, עסקה עם רשעים שאמרו עליהם דברים נוראים. לא יאומן כי יסופר,

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.