"ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו יהי כן". הרמב"ם, גזר שיהיה בתולדות הארץ כח הצומח ומוליד זרע כדי שיהיה המין קיים לעד. הפסוק אומר, "ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו", גזר הקב"ה שיהיה בתולדות הארץ כח, כל מה שיצא מן הארץ בתולדות של הארץ יהיה כח הצומח, ולא רק כח הצומח אלא הוא מוליד זרע כדי שיהיה המין קיים לעד.

עוד כתב הרמב"ן, "ויברך אותם אלהים לאמור, פרו ורבו" יפרש שהברכה היא המאמר שנתן בהם כח בתולדה. מהי הברכה ויברך אותם אלהים את אדם ואת חוה, מה הוא ברך אותם - פרו ורבו, מה זה אומר? הברכה היא זה המאמר שנתן בהם את הכח בתולדה, שיוכלו להמשיך להפרות ולרבות, כח בתולדה להביא עוד ועוד ועוד.

הנה בבריאת ששת הימים ברא ה' כל דבר ודבר, וגם נתן בכל דבר ענין הקיום, שהדבר יתקיים, היינו כח בתולדה לפרות ולרבות. וזה מעצם מציאות הדבר, שהדבר קיים ויכול לפרות ולהתרבות. כן הוא בגשמיות וכן הוא ברוחניות. כל דבר שאינו מתרבה מום בו. כל דבר גשמי שאינו מתרבה מום בו. כל דבר רוחני שאינו מתרבה מום בו, לא שלם הוא בעצם בריאתו. כל מחשבה הכי קלה צריכה לפרות ולרבות.

כבר סיפרתי בעבר שכל מחשבה טובה שעוברת לי אני עוצר, תופס אותה ומתחייב עליה. מחשבה לא עוברת סתם, צריך לתפוס ולהפרות ולהרבות אותה, בכל מחשבה טמון אפשרות של פריה ורביה. כל דבר שאינו מתרבה מום בו, לא שלם הוא בעצם בריאתו, כל מחשבה הכי קלה צריכה לפרות ולרבות, ואם אנו רואים אדם שאינו מחדש כלום, ודאי עקר הוא. מה נשמע? כרגיל, אוי, איזה מילה כרגיל, איך יכול להיות כרגיל? מה זה שום חידוש, לא התחדש כלום? לא פעלת מאומה? לא עשית כלום? לא פעלת משהו? לא הנעת דברים? לא כלום? כרגיל, כרגיל, כאילו זה המצב הנורמלי, כרגיל. עקר הוא! כי אין לו שום חיבור עם המחשבה, ודאי עברו לו הרבה מחשבות כאלה שאפשר להפרות ולהרבות מהם, אבל בן אדם מדחיק אותן, מניח אותן בצד, אומר זה רעיון יפה, אבל איפה אני, מה אני מה חיי מה אני יכול לפעול אני, זה עם הרעיון הזה. הוא בא למישהו אומר לו יש לי רעיון משהו בשבילך, משהו בשבילך, בשבילך לא בשבילו, בשבילך, תעשה ככה וככה וככה פששש תאמין לי אתה חבל על הזמן. תעשה אתה, לא אני, מה אני, אהההה, אהההה.... כן, באו אלי לפני זמן, רוצים לעשות מה הרב אומר, אפשר לעשות כולל, אפשר לעשות ישיבה, אפשר, אמרתי נו תבורכו, תבורכו על הרעיון נפלא מאד. לא לא אנחנו רוצים שכבודו יעשה, אמרתי תאמינו לי שאני כבר עושה את כל מה שאני יכול לעשות, אם הייתי יכול לעשות עוד הייתי עושה עוד, אז רעיונות לא חסר, יכולות צריך, יכולות, אבל אי אפשר לסחוט מבן אדם אחד את כל מה שאין בו ועוד קצת ממה שאין בו. אדם יש לו אפשרויות. אייי. אבל אמרתי תעשו כמוני, אני התחלתי כמוכם עם רעיון, עם רעיון, ולא הנחתי אותו לאחרים, ולא באתי למישהו אמרתי תעשה לי, תעשה לי, אלא הלכתי שאלתי, אמרו לי שהרעיון טוב תוציא אותו לפועל, ויצאתי לדרך. לקח קצת שנים, לקח שנים, אבל בסוף זה יצא. לא להניח רעיון, רעיון טוב צריך לעשות, וגם יתבעו אותך, כי את הרעיון נתנו לך, ואתה השלכת אותו על אחרים, נראה שיהיה לך רעיון להרויח כסף, תלך תגיד יש לי רעיון בשבילך משהו אם אתה עושה אתה עשיר תוך שבועיים, תעשה אתה, לא אני אוהב עניות, אני לא אוהב עשירות, אני לא, ראיתם פעם מישהו כזה? אין דבר כזה, הא? אבל ברוחניות כולם מנדבים את כל הרעיונות, תתעשרו שיהיה לכם גן עדן למה לא למה לא, ומה איתך? אני בגיהינום בסדר יש לי מקום שמור אני, אני מעמיק לי את השוחה לאט לאט ככה אני שואף להגיע למטה למטה, כן, שמעתם פה דברים כאלה?

כתב הרמב"ן, ודע כי נכלל עוד במילת לעשות, כי ששת ימי בראשית הם כל ימות עולם, ששת ימים ברא אלהים לעשות, ששת ימי בראשית הם כל ימות עולם, כל יום הוא כנגד אלף שנים. כל יום הוא כנגד אלף שנים. לכך אמרו, יומו של הקב"ה אלף שנים, אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור, אצל הקב"ה יום שלו זה כמו אלף שנים שלו, יום של הקב"ה כביכול זה כמו אלף שנים שלנו.

והנה בשני הימים הראשונים היה העולם כולו מים, מים, אלפיים שנה, ולא נשלם בהם דבר, הרי היום השני לא נתברך כי לא נשלמה מלאכת המים רק ביום השלישי נאמר פעמיים כי טוב, ביום הראשון שנברא האור נאמר כי טוב, ביום השני לא נאמר כי טוב, למה לא נשלמה מלאכת המים, ה' הבדיל בין מים תחתונים למים עליונים, זה הושלם ביום השלישי ואז נאמר פעמיים כי טוב, בשביל אתמול ובשביל היום, אז באלפיים שנה הראשונות של העולם לא נשלם בהם דבר. אמרנו שכל אלף שנה זה כנגד יום בבריאה, והם רמז לשני אלפים הראשונים שהעולם לא היה בו מי שיהיה קורא בשם ה'. לא היה בעולם מי שיהיה קורא את שם ה' בפי הבריות. וכך אמרו חכמים, שני אלפים תוהו, שני אלפים הראשונים היו אלפיים שנות תוהו, תוהו זה מלשון תוהה ובוהה, שאין בו כלום, תהיה. בוהו - זה יש בו כבר, בו-הוא, תוהו - נישט מיט גורנישט. וכך אמרו, שני אלפים תוהו, אבל היתה הבריאה ביום הראשון האור, נברא האור, כנגד אלף ימות אדם, אדם הראשון חיה 930, שבעים הוא נתן לדוד, אלף שנים, והוא היה אורו של עולם, הוא היה מכיר את בוראו, אז הוא היה האור של העולם, אז זה אלף שנה הראשונות הם כנגד ימות אדם שנברא ביום הראשון והוא היה אורו של עולם, ויהי אור, יהי אור ויהי אור וירא ה' כי טוב, זה האלף הראשון.

ביום השני, יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים. מה היה ביום השני? ביום הראשון היה אדם הראשון, ביום השני מי היה? נח ובניו הצדיקים מן הרשעים שנידונו במים, נח ובניו הצדיקים הובדלו מן הרשעים שנידונו במים. ויהי מבדיל בין מים למים, בין מים תחתונים למים עליונים, מי היה למעלה מעל המים - נח, מי היה מתחת למים - הרשעים של דור המבול. זה היה כנגד מלאכת המים.

ביום השלישי נראית היבשה. "ותיראה היבשה" ועשתה פירות, עכשיו התחילו הפירות, ביום השלישי.

באלף השלישי המתחיל בהיות אברהם בן ארבעים ושמונה שנה. כשהתחיל האלף השלישי בן כמה היה אברהם אבינו? ארבעים ושמונה שנה. פתחתי באצטדיון טדי הראשון את הדרשה ש-1948 לבריאה נולד אברהם אבינו, ב-1948 לבריאה. ב-1948 למנין הנוצרים קמה מדינת ישראל שמגרשת את אברהם אבינו ואת החזרה בתשובה שלו מן הארץ. כמה זה סימבולי. אז פה כתוב שהאלף השלישי מתחיל בהיות אברהם בן 48, זה לא מדויק זה 52, ואז החל לקרוא בשם ה', וצמח צמח צדיק זה כי משך רבים לדעת את ה'. כמו שדרשו, "ואת הנפש אשר עשו בחרן", איך אמרנו, ששת ימים לעשות, צריך לעשות, מה כתוב אצלו - "ואת הנפש אשר עשו", עשו, הוא עשה נפשות, איך? אומרים חכמים, הרי אם יתאספו כל חכמי העולם והיום הם נקראים מדעניו, וינסו לברוא נשמה לנמלה, לא יכולים, לא יכולים, לתת חיים הם לא יכולים, תנועה כן, חיים לא. וגם ימה שהם יודעים לעשות זה יש מיש, אבל לברוא יש מאין לא יודעים. אז איך כתוב שאברהם אבינו עשה נפשות? הרי כתוב על הקב"ה נשמות אני עשיתי, אז איך כתוב אצל אברהם ואת הנפש אשר עשו, הוא ושרה עשו, איך עשו? אלא שכל מי שמגייר גרים או מחזיר בתשובה שזה מעלה יותר גדולה הרי זה כמי שעשאו כמי שבראו כמי שילדו כמי שיצרו לאדם, יצירה חדשה, כי מי שחוזר בתשובה מורידים לו נשמה חדשה. אז הוא עשה, הוא עשה פירות בעולם, באלף השלישי "ותראה היבשה" ועשתה פירות, מי זה העשתה פירות? זה אברהם אבינו, שהוא הראשון שהתחיל לעשות פירות, והוא היה נביא, מה זה נביא? נביא זה מלשון ניב שפתיים. מה זה תנובה? זה פירות. מה זה ניב שפתיים? מביא פירות, מה זה נביא - עושה פירות, הוא מביא תנובה, הוא משפיע על אחרים ועושה מהם פירות. והוא ציוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, והדברים מבהילים עד מאד, כי בשני אלפים הראשונים אם כי היה בהם אדם הראשון שהוא אורו של עולם, וגם נח ובניו והכתוב אומר, איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלהים התהלך נח, אפילו קין נביא היה, ובכל זה נקרא זה הזמן שני אלפים תוהו, תוהו, כי לא היה בהם קורא בשם ה'. לא היה להם את כח התולדה והצמיחה, הם לא הולידו ולא הצמיחו. והנה כולם כלום הם, תוהו הם, ואין קיום להם, עד שבא אברהם אבינו ע"ה, והוא גדל מאד מאד מאד מאד מאד, הוא היה לו כח התולדה והצמיחה בשלמותו, הוא פרה ורבה עד למאד, אברהם מגייר אנשים ושרה מגיירת נשים, הן הנפש אשר עשו בחרן, ובכן, ידע אותו ה' למה אהב אותו ה', למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' והוא הוא ישובו של עולם והמכוון בו, בשביל אברהם ברא הקב"ה את העולם. אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא באברהם. כל תולדות השמים והארץ הכל מכוון באברהם, ממנו התפתח כל העולם בזכות הקיום שלו, הוא התכלית והוא המכוון וזה מה שיהיה בסוף, בגאולה, ברוך אתה ה' מגן אברהם, לא מסיימים מגן אברהם יצחק ויעקב כי העבודה תסתיים בעבודתו של אברהם החזרה בתשובה מגן אברהם, בך חותמים, לא חותמים אברהם יצחק ויעקב, אלקי אברהם יצחק ויעקב, לא, אלא מגן אברהם, בך חותמים.

אברהם עבד קשה, קשה מאד, אתם יודעים מה זה להקים אהלים ולשחוט כל היום בשר, זה לא כמו היום קונים מוכן במכולת, מזמנים מלנדא, מזמינים מפה מוכן, לא, הכל צריך להפשיט את העור מחדש והכל וצריך להכשיר וצריך פה וצריך פרים ועגלים והכל, מה זה עבודה, ובאים אורחים, והוא לא פתח במקום אחד, הוא פתח בהרבה מקומות וכו' וכו' ובזבז כסף ועשה והכל והכל והכל, בשביל שיגידו ברכת הזן, להודות לה' שהאוכל ממנו, זהו, שיכירו שיש בורא לעולם, שיכירו שיש בורא לעולם. כמה הוא השקיע, והיום באס אם אס טררררר העתק הדבק מעבירים טוז טוז טוז טוז טוז כל העולם יכול לחזור בתשובה. כל המהפכות עשו עכשיו עם הרשת החברתית, אם היא כבר קיימת לרעה אז אפשר לתפוס טרמפ עליה ולהעביר להם את מה שצריך בשביל להציל את העולם ב מקום שיחרב, למה שיחרב? למה שיחרב? תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, אדרבא, בא, לתקן את העולם במלכות שדי, להפיץ כמה שיותר. אז מי שנמצא שם במקום שיטמא את עיניו ויקלקל את מוחו, והוא נגיש לזה מסיבות עבודה או משהו, שיטיס את החומרים הרוחניים, יטיס אותם, הוא לא צריך להסתכל בכלום, רק שלח טוז וזהו, יש כתובות שלח טוז וזהו.

וכן כתב הרמב"ן, היום ניגש אלי בן אדם אומר חודשים אני מחובר אליך, שומע אותך שעות כל יום, ממה? מהטוז הזה. מהטוז. חזר בתשובה זה שראיתם בבוקר.

וכן כתב הרמב"ן, "ויקרא בשם ה'" והנכון שהיה קורא בקול גדול את ה' המודיע אלוקותו לבני אדם, ללמד ולפרסם האלוהות. וכן אמר ביצחק "ויקרא בשם ה'" כמו שלמדנו אתמול, ולא נאמר ביעקב ויקרא בשם, לא נאמר בו כן מפני שהוליד בנים רבים כולם עבדי ה', ונתפרסמה האמונה בהם ונודעה לכלם. הם היו דוגמא אישית כבר, 12 שבטים שבטי יה, כל מקום שהם הלכו הם הקרינו את התורה ואת המצוות. הפרסום כבר נעשה בעצם הווייתם ומציאותם, בהתכנסם ופתחו בית מדרש וכו' וכו' וככה הופצה התורה. ונתפרסמה האמונה בהם ונודעה לכל עם, לכל עם.

ובספורנו כתב, בית אל מים והעי מקדם, אברהם אבינו מגיע לארץ ישראל, ואיפה הוא מתיישב? בית אל מים - מצד מערב, והעי מקדם - מצד מזרח. אומר הספורנו בין שתי עיירות גדולות, בית אל והעי, למה הוא ישב בין שתי עיירות גדולות? למען ירבו הבאים לשמוע בקראו בשם ה', הוא הלך איפה שיש ריבוי אוכלוסין והוא קרא גדול, עושה דרשות, מדבר, צועק בשם ה', כולם מתאספים שומעים מושפעים וככה הוא מפיץ את האמונה.

התולדה והצמיחה בכוחם של האבות הקדושים היה ואין הפסק לכח, אתם רואים מה הם גרמו? ראיתם מה הם גרמו, שלשה אנשים, שלשה אנשים הם גרמו, אברהם יצחק ויעקב, שכל האמונה המונוטואיסטית, האמונה באל אחד הכל מהם, עד אז כל העולם היה עובד עובדה זרה, למעט הבודדים שהזכרנו, אדם נח וכו', אבל הם היו לעצמם, לכן הם נקראו תוהו, אלפיים שנות תוהו. אנחנו אומרים כל יום שלא ניגע לריק ולא נלד לבהלה, יגעים לריק, כל היגיעה תהיה בסוף לריק, וגם אם יולדים לבהלה רח"ל. במקום שאדם שהיגיעה שלו תביע פירות ותנובה והתולדה שלו תביא תולדות ותולדי תולדות.

ומה יפה אמר בספר חשבון הנפש באות קע"ב, אברהם אבינו ע"ה היה כמו אילנא קציא המשלח ענפים רבים לכל צד, יש מייחסים את זה לעצי השיטה, שישעיה הנביא אומר שעצי השיטה הם יפרחו וישגשגו במדבר וכו'. מה התכונה של האילן הנקרא קציא? שהוא משלח ענפים רבים לכל צד ומטים אחת אחת את קצותיהן, מטים, עד שחוזרים ומשרישים בארץ ומוציאים מתוכה אילני תולדות, וגם הם עושים ככה וככה וככה וממשיכים, זה היה אברהם אבינו, איפה שהוא נגע - זה הצמיח עוד כמותו, איפה שהוא הלך - עוד אנשים הלכו בעקבותיו, מה שהוא עשה העתיקו אותו ועשו כמותו, וכן על זה הדרך. עד שהקציא אחד יכול להצמיח יערות גדולים, יערות, מעץ אחד. זה תכונת של הקציא.

וזהו סוד האבות הקדושים, וזה היה עסקם בכל ימי חייהם, ועל זה ודאי ראוי אמירתו של הרמח"ל ז"ל בספרו דרך עץ חיים, שעל האדם לחשוב תמיד מה עשו אבות העולם שכך חשק ה' בהם. מה עשו אבות העולם שכך חשק ה' בהם? אנשים קנאים, זה טוב מאד, אבל אם מקנאים בדבר הנכון, קנאת סופרים תרבה חכמה, אבל קנאה פסולה מביאה מיתה, מוציאה את האדם מן העולם, הקנאה והתאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם, אז אם כבר יש לך קנאה תקנא במשהו נכון. יש אחד מקנאה בירך חברתה, איך היא קנתה, מה הם קנו, מה הם עשו, ראית? ראית? וכבר כולם רוצים זה, איך אתה מרויח? אני מוכר באי בי, אה אתה מוכר באי בי? אז גם אני רוצה, איך לומדים? מה לומדים? אז גם אני רוצה, אה אתה עו"ד? כמה זמן לוקח? כמה עולה קורס, וגם הוא רוצה, קנאי, קנאי, קנאי. אומר הרמח"ל, אם כבר, אם כבר תחשוב מה עשו אבות העולם שכך חשק ה' בהם, לך על כל הקופה, את מי הקב"ה אהב מכל העולם? את האבות. למה הוא אהב אותם? מה, מה מצא בהם? אני קנאי, אני רוצה להיות כמוהם, נו, למה זה אתה לא עושה? וכתוב גם, חייב אדם לומר מתי, אפילו אם אתה לא קנאי, אתה חייב להגיע למה שהם היו, אבל בן אדם לא רוצה, רוצה רק לעצמו, רק לעצמו. למה אנחנו לא נגאלים, אתם יודעים? בעל ספר הברית, היה תלמיד חכם עצום ש חשבו, הוא לא כתב את שמו על ספרו, הוציא ספר נקרא הברית בלי שם, אין מחבר, חשבו כל הזמן שזה הגאון מוילנא, מהיקף הידיעות שיש שמה בספר בכל המדעים בתורה בכל, עד שיום אחד הוא ראה שמישהו זייף את שמו, ראה שלא כתוב את שמו כתב זה אני כתבתי, אז הוא החליט לפרסם מי הוא ונודע מי הוא. הוא כותב בספרו שהוא תהה במשך שנים רבות מדוע לא בא משיח בדורו? היה תורה מרובה, היה גמילות חסדים, היה מצוות, היה קהילות נפלאות, למה לא בא? שנים שנים הוא התחבט בשאלה הזאת, שנים, בסוף הוא הגיע למסקנה, כל אחד דואג רק לעצמו. כל מה שעושים זה הכל דאגה לעצמו. מה אתם חושבים, שמי שרוצה להיות הרב הראשי לירושלים הוא מתכוון להחזיר את כל היהודים בירושלים בתשובה ואת כל הערבים במזרח ירושלים לגייר אותם? הוא מתכוון לעצמו, מה הוא מתכוון? הוא מתכוון לעצמו, זה הכל מתכוונים כל מה שמתכוונים לעצמם הם מתכוונים. אז ממילא אם בן אדם מתכוון לעצמו איך תבוא הגאולה, אין פה פריה ורביה, אין פה, הכל אליו, לא ממנו לזולת, הכל אליו, וה' ברא את העולם עולם חסד ייבנה, ממך לאחרים, לא הפוך. זה היו האבות הקדושים. שעל האדם לחשוב תמיד,  מה עשו אבות העולם שכך חשק ה' בהם, עבודת האדם היא להיות מפרה ומרבה, אל לו להיות יחידי בשום אופן, אלא תמיד להיות מוליד ומצמיח ומגדל לכל סביבותיו. זה אתה רואה דחף אותו עוד קדימה, זה תעלה אותו עוד יותר, זה כך, אל תעבור ליד בן אדם ולא תמכת בו במשהו שיזוז קדימה, שיקבל על עצמו משהו, שישתדל עוד יותר, שיוסיף כך וכך, כל הזמן להיות מפרה ומרבה. וזה מה שאמר רבי שמעון בר יוחאי, שהקב"ה חבוש שאינו יכול להתיר את עצמו ממאסרו והוא מחכה לתשובה שלנו, הוא מחכה לתשובה שלנו, ויפן כה וכה וירא כי אין איש, אין איש אתם שומעים? אין איש שלוקח על עצמו את התפקיד להחזיר את העולם בתשובה, בשביל שהקב"ה יצא ממאסרו, ויפן וירא כי אין איש. אתם שומעים? אלא כל אדם מתעסק לבצעו, לבצעו - זה לממון שלו, לאינטרס שלו, כל אחד דואג רק לעצמו.

אז אני אמרתי שיש איש, אמנון יצחק שופר. ויפן וירא כי אין איש, עד שלא היה איש באמת עדיין זה לא עבד, עכשיו זה מתחיל לעבוד, יש עוד עבודה, אתם בטח תעזרו לי גם קצת לא? כי אנחנו צריכים להפרות ולהרבות הלאה והלאה את עבודתו של אברהם אבינו, וככה בעזרת ה' נקרב את הגאולה במהרה בימינו אמן.

רבי חנניה בן עקשיא....