"בסוכות תשבו שבעת ימים" "בסוכות תשבו שבעת ימים למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים".

הגמרא בסוכה י"א, נחלקו חכמים ז"ל בדבר ענין הסוכה אשר ישבו בה אבותינו בצאתם ממצרים. דעת רבי אליעזר כי סוכות המוזכרים בפסוק ענני כבוד הם, שהקיפום וסיככו עליהם במדבר. אז יושבים בסוכות לזכר ענני כבוד, זה דעת רבי אליעזר.

רבי עקיבא מפרש, סוכות ממש כפשוטו. כפשוטו. להגן עליהם מן השרב ומן החמה. וזאת, לשים אל ליבנו בעת קיום מצות סוכה לזכור את החסד הגדול שעשה עמנו ה' יתברך שמו בלכתנו במדבר הנורא, אשר סיכך על ראשנו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, ושמרנו בדרך מכל פגע. כל אחד לפי שיטתו אומר שבעצם הקב"ה שמר עלינו מכל פגע.

והנה בהבנה ראשונה נדמה לחשוב כי פירושו של רבי אליעזר לסוכות, נכבד הוא מן הפירוש אשר נתן רבי עקיבא, וביותר ארוך ויקר לזכור לדורות שהושיב הקב"ה את ישראל בסוכת ענני כבוד מהעולמות של מעלה, מאשר לזכור את ישיבתם במדבר בסוכות עץ אשר הקימו להם למחסה בשעת חנייתן.

אך נתתי ליבי להתבונן בדבר ונקבעה בי הרגשה כי טעמו של רבי עקיבא ופירושו מפליא את הלבבות יותר מפירושו של רבי אליעזר, כי ענני הכבוד עם שגב ענינם ועוצם סודם הרי לא נתייחדו לכל יחיד ויחיד מישראל באופן עצמי, אלא זהו ענין שנעשה עבור הכלל כולו מחמת היותם עם סגולתו ככלל, וכל יחיד נהנה מכח זכות הכלל, וכמו שאומרים ניזון מקופת הציבור אשר זכו כעם לאותם ענני כבוד.

אמנם דבר זה לכשעצמו מעלה גדולה ונשגבה, אין מה לומר, אולם ברור ללא ספק כי הכלל כולו היה זכאי, וראוי לנס שכזה להיות מוקפים בענני כבוד בהיותם מחנה ה' הצועד אחרי ה' בארץ לא זרועה, אך עדיין אין אנו לומדים מכאן את אהבתו יתברך לכל יחיד מישראל באופן נפרד, כי אם על האהבה הנמסכת מכסא כבודו על הכלל כולו בהיותם עם סגולתו, אולם כאשר בא רבי עקיבא ומלמדנו כי בסוכות ממש הושיב הקב"ה את ישראל במדבר, שכל יחיד ויחיד הקים לעצמו ולבני ביתו סוכת עץ בפני עצמה, מן הדבר הזה יש לנו ללמוד אהבת המקום לכל יחיד מישראל, כי בזאת ראה כל אחד ואחד ניסים ונפלאות המושפעים עליו מן השמים בהשגחה פרטית, המאפשר לו הקמת סוכה במדבר בסידור כל הדרוש לבנינה, וכל הנצרך להקמתה, כמו עצים, יריעות, כלי מלאכה, לעשותה, להתקינה כפי טעמו, כפי דעתו, עד שתעמוד על תילה ותמלא את יעודה כמחסה ומסתור מפני החמה היוקדת במדבר הגדול, וכמגן וחומה מפני כל מיני השרצים והזבובים השורצים במדבר. בזאת ראה כל אחד מן העם את ההנהגה הפרטית, כל יחיד ויחיד באופן נעלה ומיוחד אשר הראה חיבתו הנפלאה של האב לבנים.

בהעלותנו על ליבנו זכרון הסוכות ממש אשר ישבו בהם אבותינו במדבר נלמד להבין איך כל אחד מישראל זכה להנהגה למעלה מדרך הטבע, כאשר הומצאו לידו מן השמים כל הנדרש לו לצורך עשיית הסוכה ובזה נתעלה במעלות האמונה ונקבע בליבנו לדורות אמונה שלמה ואהבת ה' את עמו, אהבת הכלל ואהבת הפרט. עד כאן.

אבל עולה השאלה, מה זה מחלוקת במציאות, יש ענני כבוד או אין ענני כבוד, יש סוכות אין אין סוכות? אז נאמר פשוט, יש ויש, היו ענני כבוד והיו סוכות, רק השאלה מה זה בסוכות הושבתי, מה היתה החשיבות, של איזה סוכות, היה ענני כבוד ודאי שליוו אותם כל הזמן, והיה גם סוכות. רבי אליעזר מתייחס לחשיבות של הענני כבוד, שזה הסוכות, שזה הכבוד של ישראל שכל העולם רואים איך ה' אוהב את עם ישראל ונחלתו ואיך מוציא אותם ומלווה אותם ודואג להם והכל, אבל רבי עקיבא אומר, אני לא מתפעל מענני הכבוד, זה כלפי העולם אולי טוב, אבל כלפי ישראל זה לא מראה אהבה יחודית לכל אחד ואחד, אז הסוכות, הסוכות הפשוטות של ממש מעצים זה המעלה שהקב"ה המציא להם כל צרכיהם במדבר, מאיפה סוכות, מאיפה עצים, מאיפה כלי מלאכה, מאיפה כל הדברים, מאיפה יריעות, יצאו מארץ מצרים בחפזון. אז ה' המציא, יש בעיה לקב"ה להמציא? אז יש כאלה שעברו כנראה ארחות וראו שהם שמה וצריכים להביא להם זה והביאו להם אספקה והביאו אנשים ונתנו ומכרו להם, היה להם מספיק כסף, תשעים חמורים, ויש אומרים מעין גדי הביאו משמה יין אז הביאו משמה גם עצים והביאו כל מיני דברים, בקיצור אבל ה' המציא להם צרכיהם במדבר לכל יחיד ויחיד, אחד אוהב סוכה כזאת אחד סוכה כזאת אחד כזאת אחד כזאת. גם קשה לומר שהיו רק ענני כבוד, אז איך ישנו? איך ישנו? כל אחד ליד כל אחד? חייב להיות איזה משהו שכל משפחה התגדרה לה באיזשהו מקום וכו'.

אז לכן הפירוש יבוא ששניהם צודקים רק השאלה מה יותר חשוב, מה הזכר, הזכר הוא לענני כבוד שזה מעלה עליונה וכו' וכו', או זה הזכר על הפרטיות שכל אחד ה' דאג לו באופן שלא יחסר, הנה את העובר פה בבני ברק אתה תמה, אין עוד עיר כזאת אני חושב בעולם, כל בנין סוכות סוכות סוכות, אין בכל מקום סוכות סוכות סוכות, פה אפילו גולשים ומגיעים לסוכה של השני, נדבקים אחד לשני. אתה רואה אחד סוכה קטנה אחד זה אחד בינונית, אתה רואה כל אחד יושב, סיפק צרכיו, לכל אחד נותן מה שהוא צריך, לא יאומן כי יסופר מרנין את הלב. אז השאלה היא שוב פעם, פה בעל המחבר נוקט שהחידוש היותר גדול והדבר היותר חשוב, מה שרואים שה' אוהב כל אחד ואחד, לא בזכות הכלל, בזכות הכלל אז יכולים להיות גם כאלה, הרי היו במדבר גם כאלו שלא היו כל כך צדיקים, כי היו צריכים לקבל את המן מחוץ למחנה, היו בינונים והיו כאלו פחות, אבל בכל אופן אבל לכל אחד הוא סיפק את צרכיו בשביל לעשות סוכה. זה חשיבות הוא אומר של רבי עקיבא והחידוש שלו. מה רבי עקיבא לא יודע שענני כבוד זה נס ומופת לעיני כולם, הרי סוכות זה לכאורה בגדר הטבע, נו מה הבעיה, עוברת איזה, אתם יכולים להביא לנו עצים, אולי אתם יכולים להביא עברה שמה איזה שיירה עברו אנשים התחילו להביא להם מה בעיה. סינים לא היו חסרים גם אז, יש מי שיביא. אומר רבי עקיבא לא לא לא, הפרטיות שה' אוהב, אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה', אה, ישראל הפרטי, כל אחד ואחד כל משפחה ה' דואג לה באופן פרטי, זאת המעלה.

לזכר זה אנחנו עושים סוכות, אומר רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר לזכר ענני כבוד של הקב"ה, שני הטעמים טובים ונפלאים, שניהם יכולים להסתדר, ואין מחלוקת במציאות, והכל בסדר. העיקר שנזכור גם את זה וגם נזכור את רבי אליעזר ורבי עקיבא ושיהיה לנו חג שמח.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.